טעויות של ראשונים או שכרון כח כותבים עוורים
באשכול הבא העלה שותף סוד נושא שהוא קבוע בפורום.
אני מעתיק מן האשכול ההוא קצת מחילופי הדברים.
שותף סוד כתב:
נראה לי שצריכים למרות בנכבדי הפורום מפעם לפעם שלא תזוח עליהם דעתם.
שכרון הכח של הכתיבה העיוורת וחסרת האחריות יכול לשבש כוחו של כל חכם.
מיימוני ענה:
אכן! מסכים לגמרי.
לכן צריך אדם לחשוב היטב על מה שהוא כותב, על ההשלכות, ולא להתבשם מעצמו. (אני עצמי איני מסוגל מספיק לקיים את הדרישה האחרונה אבל אני מתנחם שאני מכוון גם לבירור האמת ויותר מזה כנראה אין בכוחי).
אמנם יש לשאול: מתי מה שנכתב כאן הוא בגדר "הזחת דעת", "שכרון כוח", ו"כתיבה עוורת וחסרת אחריות" ומתי יש כאן בירור של האמת, אולי של האמת הקשה להכלה?
האם מי שמצא, לצערו ולייסורי נפשו, כי נניח הגר"א יכול היה לטעות בדבר פלוני, יכול מייד לדעת כי מסקנה כזו מעידה עליו שלקה בשכרון כוח ושאר הבעיות, או שיתכן שזו האמת הקשה?
שותף כתב:
לדעתי אם אדם מפזר הצהרות פעמים רבות על טעויות של גדולי עולם, ואינו מגבה אותן באופן מיידי בהוכחות ברורות, הריהו לוקה כנ"ל.
***
יש כאן כמה נושאים חשובים מאד, שאמנם נוגעים כנראה לפסיכולוגיה של הכותבים יותר מאשר לנושאים שעליהם הם מבקשים לדון.
אם הבנתי את שותף, הוא מזהיר כי אם אנו מוצאים שכותב פלוני - למשל אני - דן פעמים רבות בשגיאות אצל רבנים וגדולי ישראל, יש לחשוד שהוא מונע על ידי הרצון לפסול אחרים או להאדיר את עצמו. וגם אם לא זו היתה תחילת דרכו, ואפילו אם תחילה התכוון לשם שמים, אפשר שההרגל לתקוף ולבקר נעשה קבע ומאפיל על היכולת להבין את הצד השני וגורם למהר ולהכריע לשלילה.
זו אכן תופעה שיכולה להתרחש ומאד מובנת מבחינה פסיכולוגית.
כדי להישמר ממנה, מציע שותף שלנו הצעה יעילה. לכל טענה נגד רב או המוחזק לגדול יש לצרף ראיות.
הוא לא פירט מה ייכלל בראיות, אז אני מציע.
א. ציטוט של הטעות.
ב. לינק או מראה מקום למקום שבו הטעות מובאת.
ג. הוכחה שזו באמת טעות.
וראויות עצות אלו שנקפיד עליהן. וכי אין נוהגים כן גם, רח"ל, באקדמיא?
***
מדוע אני סבור שיש מקום לאשכול בנושא זה?
מחמת כמה סיבות.
1. כדי להזכיר לעצמי להיזהר וכדי להראות לשותף סוד שאינני מזלזל חלילה בחובת הזהירות.
2. מפני שהדיון במניעים יכול להוביל גם לצד השני. האם יתכן שאדם, מחמת יראת השמים שלו, אמונת חכמים שלו, יעדיף לאטום אזניו ודעתו ולהתעקש ולא להודות גם כאשר ראיות טופחות על פניו?
***
דוגמא
בשעתו פתח כאן מישהו (נישטאיך?) אשכול על 31 שינים לגוי. זו קביעה מוזרה ביותר עבור מה שניתן לכנות "רופא שינים של כורסה". כלומר, לא ערכתי מימי סקר על צמיחת שינים בין עמים וגזעים, אבל אני מאמין, ומאמין שזה סביר, שלא אמור להיות הבדל בין אדם לאדם ובין גזע לגזע. (ייתכנו הבדלים בין תרבויות בשל הרגלי תזונה למשל, או בשל איפיונים גנטיים, אבל שינוי בן שן אחת נראה מאד לא סביר. יותר מכך, כפי שיתברר, קשה מאד להבדיל בין 31 ל32 שינים. באיזה גיל? והאם לא יתכן שבינתים נופלות עוד שינים?)
במהלך האשכול התברר שצריך לבדוק כמה דברים יסודיים.
א. מי אומר? מתברר שזה לא מימרה בשם חז"ל אלא מימרה שמופיעה במועד מאוחר ולא ברור אם יש לה בית אב (=מקור אצל חכמינו).
ב. מהו זמן הבדיקה? שיני חלב? שינים של גדולים? אני הייתי משער שהכוונה היא מספר השינים המירבי שניתן להגיע אליו (ולכן זה כל כך מוזר שיהיה לגוי מספר בלתי זוגי). אבל כמה מקרים יש, במיוחד בעולם של פעם, שבהם זכה אדם להגיע לגיל מבוגר עם כל שיניו? וכמה מזה נבדק בדורות שבהם טרם היתה מתודולוגיה מדעית ולא היו אמצעי מחקר?
ד"ר הלפרין הציע פרשנות שמתבססת על מקום וזמן האמירה, כאשר יתכן שבעל הדברים השווה בין יהודים ללא יהודים בין שתי תרבויות ובהתחשב בגילאים ובתזונה ואולי עוד שיקולים, ייתכן שצמיחת השינים אצל אוכלוסיות שונות תתקדם בקצב שונה. זה עדיין לא מביא להבדלה של שן אחת בלבד, אבל בדור שבו לא היו צילומי רנטגן למצוא את השינים מסתתרות במקום שהן מסתתרות (וגם לא ניתוחים פתולוגיים) קל יותר לטעות.
דוגמא זו ממחישה לנו כמה כללים מהסוג ששותף המליץ עליהם:
מה בדיוק האימרה? מה הלשון המדוייק שלה? מה ההקשר שבו היא נאמרה?
מי אומר אותה?
על סמך מה? (ידע מדעי, ידע כמו מדעי - אבחנה בעולם - סברה, פסוקים, רוח הקודש?)
מה ההוכחות שכנגד?
ואז, גם כאשר ניתן לזהות לכאורה פרכה, מן הראוי להתריע עליה בלשון עדינה, להעדיף "שמא" ו"אולי" על פני "ודאי" ו"טעות".
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
 |
|
|
