| נשלח ב-27/4/2012 09:06 |
 |
| |
פתאום עלה בי הפרוש של "ראה דמות דיוקנו של אביו" - יוסף בבית פרעה. ההסמלה שהוא יצר בתוכו, ההפנמה של דמות האב, עמדה לו שלא לחטוא.
ולהבדיל - מי היה זה שאמר ש"מאומה ממה שגורם לי אושר איננו אשליה"? אז או שזה הסמל או המציאות, אבל זו אינה אשליה כי זה גורם לי לאושר...
|
|
|
|
| נשלח ב-27/4/2012 09:49 |
|
| |
הפירוש מאד יפה
יש להעיר, שלדעת התנאים רבי אליעזר ורבי יהושע במסכת שבת דף נ"ה ע"ב ראובן בן יעקב אחי יוסף חטא באותו חטא שיוסף ניצל ממנו
|
|
|
|
| נשלח ב-27/4/2012 13:52 |
|
| |
ומי הסמלים המשמעותיים בחיים שלנו?
או המסומלים ששיצרו אותם...
אצלי זו סבתא יקרה מאד, שבתקופת חוליה היתה מלאה כל כך בקשר עם השם, שכל רגע אז היה עבותות של אהבה ממנה אליו.
והייתה לי גם מחנכת מדהימה פעם. שדמותה ליוותה, מלווה אותי כבר שנים. האהבה שלה לעולם. הקבלה שלה את כולם. האמון, השפע שנבע ממנה...
|
|
|
|
| נשלח ב-27/4/2012 15:20 |
|
| |
עייפה , תודה על השיתוף
את מנווטת את האשכול בצורה מעוררת התפעלות מצידי ,
אני נהנית לקרא את הגיגיך.
(נשמה תועה - אסיט את האשכול , ולמרות מה שכתבת הוא נקרא צדיק ?! מה זה אומר לנו ? 7 יפל צדיק וקם - או שזה נשמע ציני .)
|
|
|
|
| נשלח ב-27/4/2012 16:11 |
|
| |
דברים חכמים.
תודה לכולכם.
תוקן על ידי נגוהות ב- 27/04/2012 17:06:32
|
|
|
|
| נשלח ב-27/4/2012 17:15 |
|
| |
שלום
עייפה, אני יכול רק לקנא בך, אני הייתי זקוק ומוכרח לכפור במה שגדלתי עליו ולמצוא את הקב"ה מחדש, מידי פעם ה"אל" הישן חוזר ומגיח, ואני משתדל להתמודד עם זה. זו ודאי זכות גדולה לגדול במחיצת אנשים ששופעים טוב אמונה ואהבה.
תסמכו, איני יודע לומר דברים בודאות, לא עיינתי במפרשי המקרא והגמרא. אבל בודאי שכל שבטי י-ה צדיקים וקדושים, וחלילה וחס א"א לדבר עליהם בציניות, באמת לענ"ד ממש שייך כאן הפסוק כי שבע יפול צדיק וקם, ידוע ש"צדיק" מסמל את השלימות והתיקון של מדת יסוד, צדיק יסוד עולם, וידוע כי אדם אין "צדיק" בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, וכל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו, וצדיק גם הוא עלול לחטוא כי לא ניתנה תורה למלאכי השרת, אלא מה, אסור לשכוח שלכל קלקול יש תיקון, והתיקון הוא תשובה, והחטא כלה ואיננו, והקב"ה רוצה בתשובה, וכך אמרו בגמרא אם ראית תלמיד חכם שעבר עבירה בלילה אל תהרהר אחריו ביום כי ודאי עשה תשובה
שבת שלום
|
|
|
|
| נשלח ב-28/4/2012 22:16 |
|
| |
תסמכו = (את שמה לב שזה כל הרעיון פה? לסמוך, לייצר את הסמל עליו אפשר להשען, ממנו אפשר להתמלא...) תודה, המילים שלך תמיד טובות כל כך, מזיזות לי קירות בלב... את טובה כל כך ונותנת כח...
נשמה - לקנא בי... כן, יש רגעים בחיי שנמלאתי בטוב שופע ובקשר תלוי וקרוב ואוהב מאד להשם. אבל יש גם כל כך הרבה רגעים אחרים בחיי... מלאי שנאה וכעס וקנאה וכפירה ובריחה... הרבה ממה שאני כותבת זה כדי לחזק בתוכי את מה שנבנה בעמל וביגע כל הזמן. ו"אל" אחר? מכירה אותו... והוא מתיש אותי ולוקח ממני הרבה הרבה כוחות.
וזה מדהים, שהדמות - הסמ ל האלוקי, נבנה בי רק אחרי שמצאתי את מי ששבאמת ידע לשפוע טוב, ואני הייתי מסוגלת להתקרב ולהתמלא מהטוב הזה.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/4/2012 21:50 |
|
| |
שלום
כתבת "מדהים, שהדמות - הסמל האלוקי, נבנה בי רק אחרי שמצאתי את מי שבאמת ידע לשפוע טוב, ואני הייתי מסוגלת להתקרב ולהתמלא מהטוב הזה".
בזכותך האירה לי משמעות חדשה במשנה מסכת אבות: "כל שרוח הבריות נוחה הימנו רוח המקום נוחה הימנו, וכל שאין רוח הבריות נוחה הימנו אין רוח המקום נוחה הימנו". פירוש מי שרוח הבריות נוחה הימנו, גם רוח המקום - האמונה הדתית שלו והיחס והתפיסה שלו את הא-ל היא באופן שרוח הבריות נוחה הימנו, האנשים הסובבים אדם זה יחושו יושפעו וילמדו ממנו כי הא-ל רחום וחנון טוב ומטיב ותתעורר אצלם התשוקה להתדבק בא-ל זה. וזה משום "הימנו", האדם תופס את אלהיו לפי מה שהוא, כמ"ש "כל חד לפום מאי דמשער בליביה", לפי מה שהוא אדם כך נתפס בעיניו רוח המקום, "בצלם אלהים ברא את האדם". ולהיפך להיפך.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/4/2012 22:42 |
|
| |
מעלה בי דמעות. דרכן של נשים. אבל זה מראה כמה רחב ונרחב התפקיד שלנו, ההשפעה שלנו. שתהא רוח המקום ורוח הבריות נוחה מאיתנו, הלוואי.
כרגע עוסקת גם בענין המקביל - ביכולת שלנו לספוג את ההשפע. כי יתכן מאד, שאנחנו מסובבים שפע טוב ונאצל, אבל לא מצליחים להכניס אותו אל תוכנו. משהו בנו משחיר את הכל, ולא מקבל, לא מקבל. לא מוכן להודות בטוב ולהכיל אותו.
לא מוכן להביט על המקומות הכן טובים, על החלקים הכן אוהבים.
זה קשה, ומותיר אותנו בודדים וכאובים לריק.
ניתקלתם בזה?
|
|
|
|
| נשלח ב-29/4/2012 23:10 |
|
| |
יתכן ולפעמים הסיבה היא בגלל שהכאב מחפש צדק והכרה (כתהליך פנימי), לכן קשה להרפות ממנו, קשה לסלוח, והוא עומד כמחסום בדרך, כחזות הכל. הצדק אינו חכם במיוחד, הוא רק צורך. לא תמיד אדם מוכן לקבל תנחומין, "מאנה להנחם". אם הויתור בא מתוך כניעה הוא מנציח את הכאב.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/4/2012 10:37 |
|
| |
ניבאת ולא ידעת מה ניבאת.
לפעמים אני כל כך עסוקה בצמיחה.... בשינוי, ושוכחת שכדי שהוא יגיע באמת, מוכרחים להרגיש את הכאב.
להרגיש את הכאב פרושו - להכיר בכך שמה שנעשה לי לא היה כשורה. היה אסור לפגוע בי. אני לא ראויה לכאב הזה. אני לא מטרה לשליחת החיצים האלו.
קשהה להרפות מהכאב אם ברור לי שמגיע לי רע, וממילא אי אפשר להתמלא מהטוב - כי הרי מגיע לי רע.
אם אבין שמי שפגע בי טעה טשגה ואשם ובגד אחפש את הצדק וההכרה בכאב הזה- אבל זה בלי קשר אלי, זו טעות שלו, אולי אוכל לסלוח.
מהי סליחה???
|
|
|
|
| נשלח ב-30/4/2012 19:23 |
|
| |
איך אפשר להתמלא מהטוב ?
האם רק מי שחושב שמגיע לו רע , מתקשה להרפות מהכאב או שלעיתים הכאב הוא זה שלא מרפה ?
"להרגיש את הכאב " - הפרוש הוא כפי שעייפה כתבה , או שיש עוד פרושים ?
|
|
|
|
| נשלח ב-30/4/2012 19:53 |
|
| |
כתבתי רק את הרהורי ליבי האישי, בטח יש עוד פרושים וכיוונים, איש איש ונפשו...
|
|
|
|
| נשלח ב-30/4/2012 19:56 |
|
| |
אני לא מערערת על דבריך ,
אלא מהרהרת בעקבות דבריך.
ומחכה לקרא הרהורים נוספים .
|
|
|
|
| נשלח ב-1/5/2012 10:50 |
|
| |
שלום
כהמשך לדברי עייפה במילים קצת שונות
חיפשתי בכל התנ"ך, והביטוי "סליחה" בכל הטיותיו מופיע רק ביחס להקב"ה. אפשר לפרש את המשמעות של זה שסליחה באה ממקום של עוצמה וגבורה, לא ממקום של חולשה וכניעה, מי שיכול להלחם ולא לסלוח הוא יכול גם לסלוח, מי שהברירה היחידה שלו היא לסלוח אז הוא לא באמת סולח. פגיעה המכוונת לפגוע מלווה בהאשמה מוסתרת, באמירה "אתה ראוי לכך, מגיע לך היחס הזה" (אע"פ שלא תמיד זה מה שהפוגע באמת התכוון להעביר, מכל מקום מבחינת הנפגע זהו הפירוש הראשוני של מעשה הפגיעה), כל זמן שאני משוכנע שזה נכון אני ממשיך להיות פגוע, אני בנקודת חולשה מול הפוגע כי אני מסכים איתו, לכן אני לא באמת יכול לסלוח. כשאני מכיר ומשוכנע פנימית בכך שזה לא נכון ולא צודק, ממילא אני מכיר בכך שנעשה לי עוול, כשאני מגיע להכרה (לא רק שכלית) כזו אני כבר בעמדת גבורה ויתרון מול הפוגע ביחס לסיטואציה זו, אני יודע ומרגיש שהוא טועה. עכשיו יש מקום לסליחה, יש מקום להתבונן ולנסות להבין את המניעים של השני, את כונותיו, ללמד זכות, כאילו אני אומר לעצמי אתה לא באמת יכול לפגוע בי כי אתה טועה, ההסבר להתנהגותך הוא כך וכך וכך. גם אם הסיבה היא רוע צרוף של הפוגע (לא בטוח שיש דבר כזה), פנימית אני יכול להכריז על כך מלחמה, וגם חיצונית כשצריך.
כך כעת אני רואה את הדברים במובן צר באספקט לחוויות האישיות שלי בהתמודדות מול פגיעה. כמובן שיש עוד מובנים וכיוונים וכו'.
 |
|
|
|
|
|
