פסיכיאטריה תלוית תרבות: מתי מוצדקת התערבות ולפי אלו ערכים?

מותר וכדאי לקחת את הדברים שאטינגר כתב בספקנות מסויימת שכן אין ספק שהעובדות כפי שהוא מציגן נכתבו מתוך עמדה שיפוטית שאתה רשאי לחלוק עליה. אבל לא נראה לי שישנה מחלוקת עובדתית באשר לגרעין הקשה של העובדות. 

תוקן על ידי הוועדה ב- 10/04/2012 15:25:52

הבה נניח לצורך הדיון כי הגדרת מחלה \ סטיה \ או כל מצב המוגדר כדורש התערבות חיצונית הינה תלויית תרבות ולא תוצר הגדרה מדעית, ועדיין אין בכך לשלול דיון ביקורתי מנקודת מבט שונה.  מה גם שבמקרה דנן ''תרבות המיעוט המתגוננת''  זקוקה לעזרת תרבות הרוב והממסד המדעי שלו - וזאת האחרונה רשאית לבדוק באם הסיוע לתרבות המיעוט מתנגש באופן חריף עם ערכי יסוד של תרבות הרוב שאינם ניתנים לכבישה בשם הרב תרבותיות. 

עד כאן על לגיטימיות הדיון.  

ברצוני גם להעיר הערה מתודולוגית על כתבתו של יאיר אטינגר ועל ההנחות השיפוטיות המובלעות בה ולשאול האם הוא ניסה לאתר מטופל שהצהיר כי התרופות הפסיכיאטריות סייעו לו לצלוח תקופות קשות לפתור קונפליקטים עמוקים ולהתרכז בחיי היום יום בדרכו ליציבות נפשית? 

וחוץ מזה: גם לשיטתם של המגדירים אוננות יתר ומשיכה לבני אותו המין  כתופעות נורמליות, עדיין ישנן הפרעות שונות המוגדרות ברוב התרבויות כסטיה והמצדיקות לכאורה טיפול. גם באם חסידי גור מחילים את  הגדרת האנורמליות לתחומים שהתרבות המערבית מגדירה כנורמלית, עדיין יש לשער שישנם חסידי גור הסובלים מהפרעות הנחשבות גם בקרב תרבות הרוב כסטיות המצדיקות טיפול תרופתי.  ולא זו בלבד: אלא שלפי הנרטיב של חברת הרוב כנראה שחברת המיעוט סובלת משיעור יתר של סטיות אלו בשל העיסוק האובססיבי בעניני מין שבאמת יכולים להטריף אדם מצוי.   בעיני חילונים רבים, וגם בקרב חרדים רבים, האובססיה של החסידים בעניני מין מצדיקה מהילת סודה לשתיה לפחות בח''י רוטלים אם לא בכל מי השתיה המיועדים לאיזורי מגורים חרדים. 

תוקן על ידי הוועדה ב- 10/04/2012 16:16:24

ברור שבמקרים הללו יש צורך- סעודת שבת או הבאת ילדים. השאלה היא עד כמה אדם צריך להתאמץ כדי לקיים מצווה. אתה מסכים שחולה צליאק לא חייב (ואולי אפילו אסור לו) להקריב קצת את בריאותו למען אכילת מצה? אם כן, מה ההבדל?

הרב מיכי כתב

אכן כל כך פשוט. זה  כמו לבקש ממני להביא ראיה שצריך לקיים יחסי אישות כדי לקיים מצוות פו"ר, או שצריך ללכת לביכ"נ כדי להתפלל. אדם צריך לעשות כל מה שנחוץ כדי לקיים מצווה, וטיפול רפואי אינו שונה. וכי כיצד האישה צריכה לקחת טיפול כשהיא אינה מצווה כלל, והבעל לא צריך שהמצוה היא עליו. כל מי שיש לו מושג כלשהו בהלכה מבין זאת ללא שום מקור. אבל אם את דווקא רוצה מקור, אז הנה סתם מהשרוול: אנא עייני בחלקת יעקב יו"ד סי' סב (בעיקר סק"ו). הוא דן שם בלקיחת תרופה אסורה הלכתית לצורך פו"ר, ובודאי שתרופה רגילה יש לקחת.

ללא שעיינתי במקור אני מעלה תהיה- האם טיפול שאינו בגדר הנורמה, מנהג בני אדם, הוא כפוי על האדם הלכתית בכדי לקיים תמצווה? [חושבני שלא ואין מכריחים אדם לעבור טיפולים קשים בספק פיקו"נ] ואם מדובר בטפולים תרופתיים פסיכיאטריים איני בטוח שזה כלול בנוהג העולם.

מטפחת- מה שקרה זה שהוצגו ראיות שההומוסקסואליות לא עומדת בקריטריונים של סטיה מינית. אני מסכימה איתך שההומופוביה משפיעה על היכולת של אנשים לקבל את הראיות הללו. על ההשוואה עם פדופיליה, עניתי כאן-