אני מפרסם כאן שלשה מאמרים על הגמ' בכריתות י"ט -כ. הנושא סבוך מאד, ומבוסס על הקונטרס בדיני אינו מתכוון שפורסם בספרי "סוגיות במסכת שביעית". אני מקוה שהלומדים יהנו.
תלמוד בבלי מסכת כריתות דף יט עמוד א
מתני'. חלב ונותר לפניו, ואכל אחד מהן ואינו יודע איזה מהן אכל;
אשתו נדה ואחותו עמו בבית, שגג באחת מהן ואינו יודע באיזה מהן שגג;
שבת ויום הכיפורים, ועשה מלאכה בין השמשות ואינו יודע באיזה מהן עשה
רבי אליעזר מחייב חטאת, ורבי יהושע פוטר.
ר' שמעון ור' שמעון שזורי אומרים: לא נחלקו על דבר שהוא משם אחד שהוא חייב,
על מה נחלקו על דבר שהוא משום ב' שמות, שרבי אליעזר מחייב חטאת, ורבי יהושע פוטר.
א"ר יהודה: אפילו נתכוון ללקוט תאנים וליקט ענבים, ענבים וליקט תאנים, שחורות וליקט לבנות, לבנות וליקט שחורות ר"א מחייב חטאת, ור' יהושע פוטר.
אמר ר"ש: תמיהני אם פטר בה ר' יהושע.
א"כ, למה נאמר אשר חטא בה פרט למתעסק.
גמ'. תניא: א"ר אליעזר: מה נפשך אי חלב אכל חייב, אי נותר אכל חייב אי אשתו נדה בעל חייב, אי אחותו בעל חייב אי בשבת עשה מלאכה חייב, אי ביה"כ עשה מלאכה חייב אמר לו רבי יהושע: הרי הוא אומר אשר חטא בה, עד שיודע לו במה חטא.
ורבי אליעזר האי בה מאי עביד ליה מיבעי ליה: פרט למתעסק.
מתעסק דמאי אי דחלבים ועריות חייב, דאמר רב נחמן אמר שמואל: המתעסק בחלבים ועריות חייב, שכן נהנה ואי מתעסק בשבת פטור, מאי טעמא מלאכת מחשבת אסרה תורה
לרבא משכחת לה, כגון שנתכוון לחתוך את התלוש וחתך את המחובר; לאביי משכחת לה, כגון דנתכוון להגביה את התלוש וחתך את המחובר, דאיתמר: נתכוון להגביה את התלוש וחתך את המחובר פטור, מאי טעמא דהא לא איכוון לשום חתיכה; לחתוך את התלוש וחתך את המחובר אביי אמר: חייב, דהא איכוון לשום חתיכה, רבא אמר: פטור, דהא לא איכוון לחתיכה דאיסורא.
בהסבר משנה זו נחלקו הראשונים. שהרי המשנה מדברת ברישא על מחלוקת ר"י ור"א אם שגג ואינו יודע בדיוק במה חטא אם חייב קרבן חטאת. שר"י פוטר מקרבן מהפסוק "לחטאה בה" עד שידע במה חטא. ור"א מחייב קרבן חטאת, כי לדעתו מספיק שיודע שחטא.
ר' שמעון ור"ש שזורי אומרים בהמשך המשנה כי ר' יהושע פוטר מחטאת רק כאשר הספק הוא על שני סוגי חטאים כגון חלב ונותר, נדה וערווה . אבל כאשר מדובר על אותו שם של חטא, אלא שאינו יודע אם קצר ענבים או תאנים , מאחר והוא יודע שעבר על מלאכת קצירה מודה ר"י שחייב.
עד כאן דברי המשנה ברורים. אולם ממשיכה המשנה ועוברת לשאלה של הכוונה לפני ביצוע החטא, אם נתכוון ללקוט תאנים ולקט ענבים. שחורות ולקט לבנות. האם ר"י פוטר או מחייב חטאת. וכאן חולקים ר' יהודה ור' שמעון, האם ר' יהושע מחייב חטאת או לא. וזה לכאורה שאלה של פטור מתעסק ולא שייך למחלוקתם ברישא.
יש במשנה שתי גרסאות:
האחת שר' יהודה אומר את דבריו בניחותא. שר' יהודה אומר על דברי ר"ש, ור"ש שזורי שגם תאנים שחורות ותאנים לבנות , או ענבים ותאנים , נחשב שני שמות שאז חולקים ר' יהושע ור' אליעזר. ור"ש חולק על ר' יהודה "תמהני אם פטר בה ר' יהושע" ,
והשניה שמוחקים את המילים "ר"ש אומר", אחרי דברי ר' יהודה. ור' יהודה אומר את דבריו בלשון תמיהה. דהיינו לא יתכן שבשני שמות כמו ענבים ותאנים ר' יהושע יפטור. והמילים "תמהני אם פטר בה ר' יהושע" זה המשך דברי ר' יהודה שחולק על ר"ש ור"ש שזורי. ואילו את הסיום " למה נאמר אשר חטא בה, פרט למתעסק" שוב אומר ר' שמעון כתשובה על תמיהת ר' יהודה.
שיטת תוס'
א"ר יהודה: אפילו נתכוון ללקוט תאנים וליקט ענבים, ענבים וליקט תאנים, שחורות וליקט לבנות, לבנות וליקט שחורות ר"א מחייב חטאת, ור' יהושע פוטר.
ר' יהודה סובר שיש מחלוקת בין ר' יהושע ור' אליעזר בלימוד: "בה פרט למתעסק". והמחלוקת היא במקרה שהתכוון ללקט ענבים, ובעת הלקיטה שכח וחשב שהתכוון ללקט תאנים ושלח ידו ללקט תאנים וליקט ענבים בטעות, שר"י פוטר כי מחשבתו בשעת המעשה היתה ללקט תאנים וליקט ענבים, שהוא נחשב מתעסק. ואילו ר' אליעזר מחייב כי למעשה הוא רצה ענבים וליקט ענבים . (למרות שבעת הלקיטה הוא עשה פעולה לא מוכוונת)[1] .
אבל אם התכוון ללקוט תאנה זו ולקט בטעות תאנה אחרת הוא פטור לכו"ע. כי אין זה מלאכת מחשבת. (ואין הבדל בין תאנים וענבים לתאנים ותאנים).
אמר ר"ש, תמיהני אם פטר בה ר' יהושע.
ואילו ר"ש סובר שבמקרה זה גם ר' יהושע מחייב ואין מחלוקת ביניהם. ורק המתעסק בגוף אחד וחתך בטעות את השני פטור לפי ר' יהושע, בין תאנים וענבים בין תאנים ותאנים.
א"כ, למה נאמר אשר חטא בה פרט למתעסק.
( זה חוזר לרישא כמו שמוסבר בגמ')
גמ'. תניא: א"ר אליעזר: מה נפשך אי חלב אכל חייב, אי נותר אכל חייב אי אשתו נדה בעל חייב, אי אחותו בעל חייב אי בשבת עשה מלאכה חייב, אי ביה"כ עשה מלאכה חייב אמר לו רבי יהושע: הרי הוא אומר אשר חטא בה, עד שיודע לו במה חטא. ורבי אליעזר האי בה מאי עביד ליה מיבעי ליה: פרט למתעסק.
מתעסק דמאי אי דחלבים ועריות - חייב, דאמר רב נחמן אמר שמואל: המתעסק בחלבים ועריות - חייב, שכן נהנה ואי מתעסק בשבת - פטור, מאי טעמא מלאכת מחשבת אסרה תורה
שואלת הגמ' הרי מתעסק בחלבים ועריות חייב אפילו במתעסק, ואילו בשבת לא צריך פסוק לפטור מתעסק כי נלמד ממלאכת מחשבת שפטור. א"כ לשם מה צריך לפי ר' אליעזר פסוק לפטור מתעסק?.
לרבא משכחת לה, כגון שנתכוון לחתוך את התלוש וחתך את המחובר; לאביי משכחת לה, כגון דנתכוון להגביה את התלוש וחתך את המחובר, דאיתמר: נתכוון להגביה את התלוש וחתך את המחובר פטור, מאי טעמא דהא לא איכוון לשום חתיכה; לחתוך את התלוש וחתך את המחובר אביי אמר: חייב, דהא איכוון לשום חתיכה, רבא אמר: פטור, דהא לא איכוון לחתיכה דאיסורא.
מתרצת הגמ' שמתעסק שפוטר שמואל מהלימוד של מלאכת מחשבת, הוא המתעסק בגוף אחד וחתך גוף אחר ( אפילו מתכוון לחתוך מחובר זה וחתך מחובר אחר). ואילו מהפסוק לומדים שאפילו התכוון לחתוך ירק שחשב שהוא תלוש ונמצא מחובר פטור ( לרבא). או נתכוון להרים ירק תלוש ונמצא מחובר ונתלש ( לאביי)[2] , שזה שוגג באינו מתכוון שפטור. למרות שזה נחשב מלאכת מחשבת כי מה שחשב לעשות עשה.
שיטת רש"י בהסבר המשנה והגמ'
ר' שמעון ור' שמעון שזורי אומרים: לא נחלקו על דבר שהוא משם אחד שהוא חייב,
היו לפניו שני עצי תאנים, וליקט ואינו ידע מאיזה ליקט, שם גם ר"י מודה שחייב כי יודע שעבר על קצירת תאנה[3].
על מה נחלקו על דבר שהוא משום ב' שמות, שרבי אליעזר מחייב חטאת, ורבי יהושע פוטר.
ר"ש מסביר את המחלוקת ביניהם. שר"י דורש "בה" הן על הכוונה במעשה החטא שיתכוון למעשה לקצור או לטחון, וכן שיתכוון לגוף שבו נעשה המעשה לקטוף תאנים או ענבים. והן על הידיעה שצריך שידע במה חטא. וכדי לחייב חטאת לר"י צריך הן שיתכוון למעשה החטא שבו שחטא, והן לגוף שבו חטא, והן שידע במה חטא. אבל אם התכוון לקצור וטחן, או התכוון לקצור תאנים וקצר ענבים, ( ושכח ששבת היום) אפילו שיודע במה חטא פטור מקרבן. וכן אם התכוון לקצור, וקצר אך אינו יודע אם תאנים או ענבים קצר, פטור לר' יהושע מקרבן, ורק אם היו לפניו שני עצי תאנים ורצה לקצור תאנה למרות שאינו יודע מאיזה עץ קצר חייב [4]
ואילו ר"א דורש "בה" שמספיק שיתכוון למעשה החטא וידע שחטא. ולא צריך שידע במה.
א"ר יהודה: אפילו נתכוון ללקוט תאנים וליקט ענבים, ענבים וליקט תאנים, שחורות וליקט לבנות, לבנות וליקט שחורות ר"א מחייב חטאת, ור' יהושע פוטר.
אמר ר"ש תמיהני אם פטר בה ר' יהושע.
רש"י לא גורס " אמר ר"ש ". אלא דברי המשנה כאן הם המשך דברי ר' יהודה, ופי' הדברים כך: א"ר יהודה, אפילו וכו', הכל בדרך תימה !. דהיינו לא יתכן שר' יהושע יפטור אם התכוון לקצור ענבים וקצר תאנים. שהרי התכוון לקצירה, וקצר, ויודע מה קצר. וזה לא יתכן שר"י יפטור אותו מהלימוד של "בה", [5]
א"כ, למה נאמר אשר חטא בה
אם ר' יהושע מחייב בנתכוון לחתוך ענבים וחתך תאנים , מה הוא ממעט מ"בה" לגבי הכוונה[6] ?
פרט למתעסק.
הוא ממעט מ"בה" פרט למתעסק בהיתר וחטא באיסור, ואילו ר' אליעזר לומד פרט למתעסק בגוף אחד וחטא בשני בין בהיתר ובין באיסור [7].
גמ'. תניא: א"ר אליעזר: מה נפשך אי חלב אכל חייב, אי נותר אכל חייב אי אשתו נדה בעל חייב, אי אחותו בעל חייב אי בשבת עשה מלאכה חייב, אי ביה"כ עשה מלאכה חייב אמר לו רבי יהושע: הרי הוא אומר אשר חטא בה, עד שיודע לו במה חטא.
ורבי אליעזר האי בה מאי עביד ליה מיבעי ליה: פרט למתעסק.
שהתכוון לחתוך תאנה זו וחתך אחרת[8]
מתעסק דמאי אי דחלבים ועריות חייב, דאמר רב נחמן אמר שמואל: המתעסק בחלבים ועריות חייב, שכן נהנה ואי מתעסק בשבת פטור, מאי טעמא מלאכת מחשבת אסרה תורה
שואל רש"י את השאלה המתבקשת : דברי רב נחמן לא הולכים ביחד עם הדרשה "בה" פרט למתעסק. שהרי אם יש דרשה שמתעסק פטור. ורב נחמן אומר שבחלבים ועריות חייב שכן נהנה, הרי בשבת שלא נהנה וצריך להיות פטור גם בלי מלאכת מחשבת. ואם לא דורש את "בה" פרט למתעסק הרי בחלבים ועריות חייב גם בלי הטעם שנהנה, כי מתעסק חייב ואין שם מיעוט של מלאכת מחשבת?.
מתרץ רש"י שאמנם ר' אליעזר באמת לא סובר שמתעסק בשבת פטור בגלל מלאכת מחשבת. אלא הוא לומד פטור מתעסק בכל התורה מ"בה". ואילו ר"נ לא אומר את דבריו לפי ר"א שממעט מ"בה" פרט למתעסק בגוף אחד וחטא בגוף אחר. אלא רק לפי ר' יהושע, שהפטור מ"בה" הוא רק אם לא התכוון לעבירה (זה כמו שוגג באינו מתכוון),
ולדבריו, בחלבים ועריות מתעסק, למרות שלא התכוון לאיסור שחשב שאשתו טהורה ובא על אחותה, ששם ר' יהושע פוטר מ"בה", חייב, שכן נהנה. ואילו בשבת אפילו שנכוון לחטוא אלא שלא בגוף הזה, ששם ר"י לא פוטר מ"בה", פטור, בגלל שצריך מלאכת מחשבת.
ושאלת הגמ' כאן, היתה על ר' יהושע, מר' נחמן שאומר שבשבת מתעסק פטור בגלל מלאכת מחשבת[9]. וא"כ איך ר' יהושע מחייב בשבת בנתכוון לקצור תאנה זו וקצר אחרת.
והתירוץ הוא לפי ההמשך בגמ' שכאשר אבד מלקט מליבו צריך פסוק לפטור כי התכוון לענבים וליקט ענבים, ומהטעם של מלאכת מחשבת לא נפטר, אולם מ"בה פרט למתעסק" לומדים שצריך גם מחשבתו בעת הלקיטה, מלבד כוונתו [10].
לרבא משכחת לה, כגון שנתכוון לחתוך את התלוש וחתך את המחובר;
לאביי משכחת לה, כגון דנתכוון להגביה את התלוש וחתך את המחובר,
מתעסק בשבת שנפטר מ"בה" כאשר נתכוון לחתוך תלוש וחתך מחובר, אבל נתכוון למחובר זה וחתך אחר לא נפטר לר יהושע מדין "בה פרט למתעסק". ור' אליעזר פוטר מ"בה, אפילו שנתכוון לחתוך מחובר זה וחתך מחובר אחר[11]
דאיתמר: נתכוון להגביה את התלוש וחתך את המחובר - פטור, מאי טעמא דהא לא איכוון לשום חתיכה; לחתוך את התלוש וחתך את המחובר אביי אמר: חייב, דהא איכוון לשום חתיכה, רבא אמר: פטור, דהא לא איכוון לחתיכה דאיסורא.
ר' שמעון שזורי ור"ש אומר: לא נחלקו כו'; אם כן, מה ת"ל אשר חטא בה פרט למתעסק.
אמר רב נחמן אמר שמואל: מתעסק בחלבים ועריות חייב, שכן נהנה; מתעסק בשבת פטור, מלאכת מחשבת אסרה תורה.
א"ל רבא לרב נחמן: והא תינוקות דכי מתעסק דמי, ותנן: מי שהיו לו שני תינוקות, אחד למול בשבת ואחד למול אחר השבת, ושכח ומל את של אחר השבת בשבת רבי אליעזר מחייב חטאת, ורבי יהושע פוטר;
עד כאן לא פטר רבי יהושע אלא משום דקסבר: טעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה פטור, אבל מתעסק בדבר דלאו מצוה, אפילו רבי יהושע מחייב
השאלה של הגמרא הן על ר' אליעזר והן על ר' יהושע שהרי התכוון למול תינוק שמותר למול ומל בטעות את השני, וזה מתעסק הן לר' יהושע, והן לר' אליעזר, וקשה גם לרבא כי זה שוגג באינו מתכוון כמו לחתוך תלוש וחתך מחובר[12].
אמר לו: הנח לתינוקות, הואיל ומקלקל בחבורה חייב, מתעסק בחבורה חייב מתעסק אינו מהווה פטור במקרה של עשיית חבורה בשבת, ואף שוגג בלא מתכוון לא פוטר בחבורה בשבת.[13].
איתיביה רב יהודה לשמואל, ר' יהודה אומר: אפי' מתכוין ללקט תאנים וליקט ענבים, ענבים וליקט תאנים, שחורות וליקט לבנות, לבנות וליקט שחורות ר"א מחייב חטאת, ורבי יהושע פוטר; והא הכא מתעסק הוא, ורבי יהושע נמי לא קא פטר אלא מן מינא למינא, אבל בחד מינא אפילו רבי יהושע מחייב,
השאלה לפי שמואל האומר שבשבת פטור אפילו נתכוון לחתוך מחובר זה וחתך מחובר אחר פטור, ומשמע שר"ש סובר שר' יהושע פוטר רק בשני מינים, ואילו במין אחד ר' יהושע מודה שחייב, והרי הוא מתעסק וצריך להיות פטור לפי שמואל[14] .
אמר ליה: שיננא, שבוק מתני' ותא בתראי, הכא במאי עסקינן כגון שאבד מלקט מלבו, נתכוון ללקט ענבים ושכח וסבור תאנים בעינא והלכה ידו על הענבים, דרבי אליעזר סבר: הרי נעשתה כוונתו, ורבי יהושע סבר: הרי לא נעשתה כוונתו ומחשבתו.
הסיבה שר' יהושע פוטר כי כאן מדובר שאבד מלקט מליבו שהתכוון לתאנים ובשעת לקיטה שכח וחשב שצריך ענבים ולקט תאנים, ומצד מלאכת מחשבת חייב כי נעשתה כוונתו ללקוט תאנים, אולם מצד מתעסק פטור כי מחשבתו בעת הלקיטה היתה על ענבים ולקט תאנים[15]
מתיב רב אושעיא, רבי שמעון שזורי ורבי שמעון אומרים: לא נחלקו על דבר שהוא משם אחד שהוא חייב, אלא על מה נחלקו על דבר שהוא משום שני שמות, שרבי אליעזר מחייב חטאת, ורבי יהושע פוטר; ורבי יהודה מאי קאמר דפליגי בנתכוין ללקט ענבים ולקט תאנים, שחורות ולקט לבנות, ענבים ותאנים שחורות ולבנות מאי ניהו שני שמות, היינו רבי שמעון ור"ש שזורי, רבי יהודה מאי אתא לאשמועינן אלא לאו מתעסק איכא בינייהו, דרבי יהודה סבר: מתעסק חייב, ור"ש ור"ש שזורי סברי: מתעסק פטור
שאלת הגמ' שאם שחורות ולבנות נחשב כשני שמות שאז חולקים ר"י ור"א אם חייב או פטור, מה מוסיף ר' יהודה על דברי ר"ש ור"ש שזורי?
ולכן צ"ל שר' יהודה הבין שר"ש מדבר שאבד מלקט מליבו, ורק אז חולקים, אבל בנתכוון לזו ולקט את זו מודים כולם שפטור, כי מתעסק פטור, ור' יהודה חולק עליהם וטוען שגם במתעסק חולקים שר"י מחייב ור"א פוטר[16]. ור' יהושע פוטר מתעסק בשבת רק אם הוא מתעסק בהיתר, או בשני אבות מלאכה שונות. אבל נתכוון ללקוט ענבים ולקט תאנים חייב. ולא סובר כשמואל.
לא, מתעסק דברי הכל פטור, והכא בהא קא מיפלגי, דרבי שמעון שזורי סבר: שכח מלקט מלבו בשם אחד דברי הכל חייב, כי פליגי בשני שמות, ר' יהודה סבר: לא שנא בשם אחד ולא שנא בשני שמות פליגי.
מתרצת הגמ' שר' יהושע סובר כשמואל בין לר"י ובין לר"ש, והמחלוקת ביניהם היא כאשר אבד מלקט מליבו האם חולקים ר' יהושע ור' אליעזר גם בשני תאנים או רק בענבים ותאנים[17]
רבא אמר: ליקדם איכא בינייהו,
רבא אומר שר' יהודה הבין שר"ש לומד את מחלוקת ר"י ור"א במקרה שהתכוון לשניהם רצה ללקוט קודם זו ואח"כ זו, ולקט הפוך ממה שהתכוון, ור"ש אומר שבתאנים וענבים חולקים שר"י פוטר ור"א מחייב, אבל בתאנים ותאנים כולם מודים שחייב, ועל זה חולק ר' יהודה ואומר שלא יתכן שר' יהושע יפטור בתאנים וענבים שרצה בשניהם ורק התחלף לו הסדר[18] .
והתניא: היו לפניו שתי נרות דולקות, ונתכוין לכבות את זו וכיבה את זו, להדליק את זו והדליק את זו פטור; להדליק ולכבות, וכיבה והדליק בנשימה אחת חייב, בשתי נשימות פטור, פשיטא מהו דתימא: לא איתעבד מחשבתיה, דהא להדליק מעיקרא בעי ולבסוף לכבות, וכי עבד מעשה, כיבה ובסוף הדליק הוא ואימא פטור, קא משמע לן: נהי דאקדומי (נמי) לא מקדים, אחורי נמי לא מאחר.
ומכאן ראיה ששינוי הסדר מהווה גורם לפטור מדין מתעסק[19].
פירוש המשנה לפי הרמב"ם
מתני'. חלב ונותר לפניו, ואכל אחד מהן ואינו יודע איזה מהן אכל; אשתו נדה ואחותו עמו בבית, שגג באחת מהן ואינו יודע באיזה מהן שגג; שבת ויום הכיפורים, ועשה מלאכה בין השמשות ואינו יודע באיזה מהן עשה
רבי אליעזר מחייב חטאת, ורבי יהושע פוטר.
שר' יהושע דורש אשר חטא בה עד שידע במה חטא[20]
ר' שמעון ור' שמעון שזורי אומרים: לא נחלקו על דבר שהוא משם אחד שהוא חייב, על מה נחלקו על דבר שהוא משום ב' שמות, שרבי אליעזר מחייב חטאת, ורבי יהושע פוטר.
שר' יהושע מודה כאשר הספק הוא באותו סוג חטא רק בגופים שונים כגון שתי נשיו נדות ואינו יודע עם מי חטא, או שני תאנים או תאנים וענבים ואינו יודע מה קטף שחייב חטאת[21]
א"ר יהודה: אפילו נתכוון ללקוט תאנים וליקט ענבים, ענבים וליקט תאנים, שחורות וליקט לבנות, לבנות וליקט שחורות - ר"א מחייב חטאת, ור' יהושע פוטר.
ר' יהודה אומר שיש עוד מחלוקת ביניהם. שר' יהושע לומד מאשר חטא בה שיתכוון לחטא כמו שביצע אותו, ואם נתכוון ללקט תאנים וליקט ענבים כולם מודים שפטור, ולזה לא צריך פסוק לפטור כי מלאכת מחשבת אסרה תורה. אבל אם התכוון ללקט ענבים ואח"כ תאנים, וליקט תאנים ואח"כ ענבים, ר' יהושע פוטר כי לא עשה כדרך שהתכוון לעשות. ואילו ר' אליעזר מחייב כי מה שהתכוון לעשות עשה[22].
אמר ר"ש: תמיהני אם פטר בה ר' יהושע.
אומר ר"ש שהוא תמה על דברי ר' יהודה שר' יהושע יפטור בגלל הסדר שהרי נעשתה מחשבתו[23]
א"כ, למה נאמר אשר חטא בה
אומר ר' יהודה א"כ שנתכון ללקוט ענבים ואח"כ תאנים ולקט הפוך חייב, מה יש לדרוש מהפסוק " אשר חטא בה "[24] .
פרט למתעסק.
ענה לו ר' שמעון שמהפסוק דורש ר' יהושע פרט למתעסק- דהיינו שכלל לא התכוון ללקוט אלא טיפל בעצים ונתלשה תאנה. או שהתכוון ללקוט תאנים ולקט ענבים
ואילו ר' יהודה אומר שלכך לא צריך קרא כי זה פטור מדין מלאכת מחשבת [25]
גמ'. תניא: א"ר אליעזר: מה נפשך אי חלב אכל חייב, אי נותר אכל חייב אי אשתו נדה בעל חייב, אי אחותו בעל חייב אי בשבת עשה מלאכה חייב, אי ביה"כ עשה מלאכה חייב אמר לו רבי יהושע: הרי הוא אומר אשר חטא בה, עד שיודע לו במה חטא.
ורבי אליעזר האי בה מאי עביד ליה מיבעי ליה: פרט למתעסק.[26]
מתעסק דמאי אי דחלבים ועריות חייב, דאמר רב נחמן אמר שמואל: המתעסק בחלבים ועריות חייב, שכן נהנה ואי מתעסק בשבת פטור, מאי טעמא מלאכת מחשבת אסרה תורה
שואלת הגמ' הרי פטור מתעסק בשבת הוא מלימוד של מלאכת מחשבת ולא צריך ללמוד מ - "אשר חטא בה".
לרבא משכחת לה, כגון שנתכוון לחתוך את התלוש וחתך את המחובר; לאביי משכחת לה, כגון דנתכוון להגביה את התלוש וחתך את המחובר, דאיתמר: נתכוון להגביה את התלוש וחתך את המחובר - פטור, מאי טעמא דהא לא איכוון לשום חתיכה; לחתוך את התלוש וחתך את המחובר - אביי אמר: חייב, דהא איכוון לשום חתיכה, רבא אמר: פטור, דהא לא איכוון לחתיכה דאיסורא.
מתרצת הגמ' שמפטור של "מלאכת מחשבת" ניתן לפטור רק כאשר לא התכוון למלאכה כלל
1. ובהא פליגי ר' אליעזר ורבי יהושע כדמפרש הש"ס וניחא עתה דלא פריך הא בחד מינא חייב דדכוותיה בחד מינא קמיירי כגון שנתכוון ללקט תאנים הללו ושכח וכסבור תאנים אחרים בעינא שהם מצד אחר והלכה ידו על התאנים הראשונים. ומשום הכי חייב כיון דמעיקרא לתאנים הללו נתכוון דהא דפטור מטעם מלאכת מחשבת בנתכוון לחתוך מחובר זה וחתך מחובר אחר מיירי שלא אבד מלקט מלבו שלא נתכוון מעולם [אלא] לאותו מחובר הראשון.
[2] לפי מה שפירשנו צריך לומר ועלה בידו מחובר אותו עצמו שמתכוון לו דאי חתך מחובר אחר אמאי נקט נתכוון לתלוש אפי' נתכוין למחובר פטור כמו ההיא דשתי נרות ונתכוון לכבות את זו וכיבה את זו ורבינו שלמה יצחקי לא פירש כן.
[3] לא נחלקו - ר' אליעזר דאמר לא בעינן שידע במה חטא [ור' יהושע דאמר בעינן שידע במאי חטא].
על דבר שהוא משם אחד - כגון שתי אילנות של מין אחד לפניו ולא ידע אם מזה לקט אם מזה
שהוא חייב - שהרי ידע במה חטא איזו מלאכה עשה שבלקיטת תאנים חטא.
[4] על מה נחלקו על דבר שהוא משום שני שמות - כגון ספק קצר ספק טחן אי נמי ספק תאנים ספק ענבים וכן בנתכוין לזו ועשה את זו דבה דכתיב בקרא בין אידיעה בין אחטאת היא לר' יהושע עד שיתכוון לחטוא בה ולעת הידיעה ידע במה חטא ולרבי אליעזר כיון שנתכוון לדבר שיש בו חטא ולעת ידיעה נודע לו שחטא סגי.
[5] ותמיה אני אם פטר בה - כלומר על מה פטר בה רבי יהושע הלא נתכוון על דבר האסור.
[6] א"כ - דמתעסק כי האי גוונא חייב למה נאמר בה.
[7] פרט למתעסק - בהיתרא כגון לחתוך את התלוש וחתך את המחובר אבל זה המתעסק באיסור חייב.
[8] מבעי ליה פרט למתעסק - כגון נתכוון לזו ועשה אחרת
[9] ואי קשיא אם כן דר"א אית ליה דרב נחמן האי בה דדריש ר' אליעזר פרט למתעסק לא צריך. דממלאכת מחשבת דמייתי רב נחמן מצי למילף. נראה לי דר"א לית ליה דרב נחמן דדריש מלאכת מחשבת אסרה תורה דלא משמע ליה ההיא דרשא. ולא מייתי דרב נחמן אלא משום דאמר בהדיא דמתעסק בשבת פטור אבל לרבי יהושע דדריש אשר חטא בה עד שיוודע לו במה חטא איהו דריש כרב נחמן מלאכת מחשבת אסרה תורה.
מתעסק בחלבים - כגון חלב ושומן לפניו ונודע שזה חלב וזה שומן ונתכוון לאכול שומן והביט למקום אחר והלכה ידו אל החלב ואכלו אי נמי חלב וחלב לפניו וסבור שהוא שומן ונתכוין לאכול חתיכה זו ואכל את זו ולא דמי לשוגג דשוגג היינו שנתכוין לחתיכה זו עצמה אבל סבור שהוא שומן.
מתעסק בעריות - כגון נתכוון לבוא על אשתו נדה וסבור טהורה היא אחותו ואשתו לפניו ונשמטה אשתו ולא ידע ובאה אחותו במקומה ולא דמי לשוגג דשוגג כגון שנתכוון לזו עצמה וסבור שהיא אשתו.
[10] אלא מתעסק בשבת - להכי אתא קרא למיפטריה מתעסק בשבת מפרש לקמיה.
מלאכת מחשבת - שחשב ונתכוון למלאכה זו עצמה.
[11] משכחת לה - מתעסק בשבת כגון שנתכוון כו'.
להגביה - פטור לדברי הכל דהאי מתעסק הוי דלא נתכוון לשום חתיכה.
[12] תינוקות היינו מתעסק - שנתכוון למול את זה ומל את זה ושוגג כגון שהיה מתכוין לזה עצמו אבל סבור שנולד בשבת.
בדבר דלאו מצוה - כגון נתכוין לתאנה זו ולקט את זו.
[13] מקלקל בחבורה חייב - דהכי אמרינן בבבא קמא בפרק המניח את הכד (דף לד:) כל המקלקלין פטורין חוץ מחובל ומבעיר.
[14] אבל בחד מינא אפילו רבי יהושע מחייב - ואת אמרת מתעסק בשבת פטור דמשמע בסתם ואפילו בחד מינא.
אפילו ר' יהושע מחייב - דלאו מתעסק הוא שהרי ללקיטת תאנים נתכוין וליקט תאנים אף על גב דאביי ורבא לא פטרי במתעסק אלא במתכוין להיתר כגון לחתוך את התלוש אבל שמואל אפי' במתעסק באיסור פטר מדנקט הש"ס למילתיה מלאכת מחשבת אסרה תורה משמע שיתכוין בו.
[15] ותא בתראי - תריץ כוותי דמתעסק פטור והכא לאו מתעסק הוא דאותה שנתכוין אותה ליקט ומאי טעמא פטר רבי יהושע כגון שאבד מלקט מלבו מחשבה ראשונה של לקיטה אבדה מלבו ושכחה כגון שנתכוין ללקוט ענבים ושכח וכסבור תאנים בעינא והלכה ידו על הענבים וליקטן בלא מתכוון הרי נעשית בקשתו שלענבים היה צריך שבשעת לקיטה חשב על התאנים ועכשיו נמצא שלא נעשית מחשבתו ואנן תרוייהו בעינן בקשתו ומחשבתו.
[16] מאי ניהו ב' שמות - קא סלקא דעתך השתא שחורות ולבנות נמי כשני מינין דמו ואי ר' שמעון ור' שמעון שזורי נמי כרבי יהודה מוקמי פלוגתייהו בנתכוין ללקט את זה ולקט את זה רבי יהודה מאי אתא לאשמועינן.
אלא לאו מתעסק איכא בינייהו - דשמעיה רבי יהודה לרבי שמעון שזורי דאוקי פלוגתא באבד מלקט מלבו אבל במתעסק דברי הכל פטור ואתא איהו למימר אפילו נתכוין ללקט כו' הוי מתעסק הואיל ובאיסור נתעסק פליגי ומחייב רבי אליעזר ואפילו רבי יהושע לא פטר אלא בשני שמות אבל בשם אחד חייב ותמה אני כו' אם כן למה נאמר בה פרט למתעסק בהיתר או במתעסק באב מלאכה ועשה אב מלאכה אחרת.
[17] אבד מלקט מלבו בשם אחד - שנתכוין לתאנה זו ושכח כסבור תאנה אחרת הסמוכה לה בעינא והלכה ידו על הראשונה דברי הכל חייב הואיל ולכך נתכוין תחלה ועוד כששכח מחשבתו לא חשב אלא באותו מין עצמו.
בשני שמות - שנתכוין לתאנים ושכח וכסבור ענבים בעינא והלכה ידו על התאנים.
ורבי יהודה סבר אפילו בשם אחד פליגי - וסבירא ליה דשחורות ולבנות שם אחד הן הואיל והן מין אחד (תוספות) מה שאמר במתניתין תמיה אני אם פטר בה ר' יהושע במין אחד שהרי נתקיימה מחשבתו, עד כאן תוספות.
[18] ליקדם איכא בינייהו - שנתכוין ללקט זו תחלה ואחר כך זו והלכה ידו על האחרונה ר' שמעון ורבי שמעון שזורי סברי אם משם אחד דברי הכל חייב הואיל ושם אחד הן וסוף סוף תרווייהו עבד ולא איכפת לן במקדים המאוחר כי פליגי בשני שמות ר' אליעזר מחייב חטאת הואיל ולשניהן נתכוין ושניהם עשה ולא איכפת לן במקדים המאוחר ורבי יהושע פוטר הואיל ובשעת לקיטת כל אחת ואחת לא לזה הוא מכוין הוה ליה כמתעסק ופטור ורבי יהודה סבר אפילו בשם אחד פליגי אבל תמהני למה פטר הואיל וסוף סוף לשניהן נתכוין אבל במתעסק בעלמא שלא נתכוין אלא לאחת ולא עשאה ועשה את חברתה דכולי עלמא פטור.
[19] והא תניא - סייעתא דחיישינן למוקדם ומאוחר.
להדליק זו - בשגגת שבת או בשגגת מלאכות.
והדליק זו פטור - דהיינו מתעסק לא נתכוין אלא לאחת ולא עשאה ועשה את חברתה.
להדליק ולכבות - כשהיה נר דולק ונר כבוי ונתכוין להדליק זה תחלה ואחר כך לכבות זה וכבה זה ואחר כך הדליק זה.
אם בנשימה אחת - שנפח ומחמת הנפיחה כבה זה והדליקה חייב דליכא למימר הי מוקדם והי מאוחר.
בשתי נשימות פטור - דלא נעשית כסדר.
לא אתעביד מחשבתיה - דאיכא למימר כבה ואחר כך הדליק.
[20] ר' אליעזר אומר חייב ממה נפשך, לפי שאיזה שעשה משתי הפעולות חייב הוא עליו. ור' יהושע אומר אשר חטא בה, עד שיודע לו במה חטא ואז יתחייב קרבן חטאת.
[21] משם אחד, כגון שתי נשיו נדות עמו בבית או שתי אחיותיו ושגג באחת מהן ואין ידוע באי זו מהן שגג.
[22] ומה שאמר ר' יהודה שהם חלוקים בכך הוא כמו שאבאר, והוא, שר' יהודה אומר שאם נתכוון ללקוט תאנים ואחר כך ענבים ונעשה לו הדבר בהפך ולקט ענבים תחלה ואחר כך תאנים, ר' אליעזר מחייב חטאת הואיל ולקט כל שחשב עליו ללקט, ור' יהושע פוטר הואיל ולא לקט כמו שחשב
[23] וחלק עליו בכך ר' שמעון ואמר לו תמיה אני אם יפטור בזה ר' יהושע,
[24] והתפלא ר' יהודה על תמיהתו בכך ואמר מדוע הוא תמיה על כך שר' יהושע פוטר והרי אמר ה' אשר חטא בה, אם כן למה נאמר אשר חטא בה.
[25] והשיבו ר' שמעון כי אשר חטא בה לא נאמר אלא פרט למתעסק וכגון שלא נתכוון ללקט כלל אלא נתעסק, או נתכוון ללקט תאנים בלבד ולקט ענבים. והלכה כר' יהושע וכמו שבאר ר' יהודה. וכן פסק ההלכה שאם שגג בשתי נשיו נדות שזה משם אחד חייב חטאת לדברי הכל.
[26] ור' אליעזר אומר בה, פרט למתעסק.
וענין מתעסק "משתגל" כלומר אם לא היתה מטרתו וכוונתו לאותה הפעולה דוקא, אלא היתה כוונתו להתעסק ולשחק ואין הבדל בעיניו אם יהיה אותו דבר עצמו שהוא מתעסק בו או זולתו, הרי זה פטור בשבת בלבד, לפי שהכלל הנכון מתעסק בחלבים ובעריות חייב, בשבת פטור מלאכת מחשבת אסרה תורה, ופירוש דבר זה שאם אכל אדם אחד הדברים האסורים, או בעל אחת האסורות דרך שחוק והתעסקות, הרי זה חייב, ואם עשה מלאכה בשבת דרך שחוק הרי זה פטור כמו שבארנו בשבת.
