|
|
| נשלח ב-15/4/2012 14:08 |
 |
| |
.
מקס,
אין שום קשר בין הגיינה, מחלות וטומאה.
בהמה שנשחטה כהלכה אינה נבילה ואינה מטמאת, גם אם תשאיר אותה בחוץ, בשמש, כמה וכמה ימים.
הנח זו בצד זו את השחוטה המרקיבה והמסריחה, ועל ידה את השרץ המת לפני שתי דקות. נחש מי מטמא ומי לא?
על כן אני חוזר לדברי - אין שום הגיון אנושי בדיני טומאה וטהרה, הכל גזירת הכתוב.
אם אתה מחפש הגיון, אנא הסבר לי איך שלוש אבנים המהוות כיריים שנטמאו, אני משליך אבן אחת הצידה - מנתץ את הכיריים - ואז משיבה למקומה, וטומאה - הלכה לה!
גזירת הכתוב ותו לא.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/4/2012 14:17 |
|
| |
חיבור אל הצדדים המתים בחיים.
(תנו דעתכם : המשפט מנוסח ככמעט אוקסימורון במכוון.)
|
|
|
|
| נשלח ב-15/4/2012 14:43 |
|
| |
| אישציפור כתב: |  | חיבור אל הצדדים המתים בחיים.
(תנו דעתכם : המשפט מנוסח ככמעט אוקסימורון במכוון.) |
|
וטומאת היולדת? וטומאת הידיים?
|
|
|
|
| נשלח ב-15/4/2012 14:43 |
|
| |
| מואדיב כתב: | | גזירת הכתוב ותו לא. |
|
המושג "גזירת הכתוב" הם גם גדר, חוק שלא יודעים את הסיבה כי לא שמשו כל צורכם,
אבל ביסוד בעצם אין גזרת הכתוב כלל, סנהדרין יכולים לבטל כל כתוב וכל גדר,
חבל להיכנס לנסות להסביר כל הלכה בטומאה, כי לא שימשו כל צורכם, במילא הכל בגדר ספיקולציות,
אבל זאת נדע שכל חוק יש לו סיבה, ואין באמת גזירת הכתוב,
|
|
|
|
|
| נשלח ב-15/4/2012 14:55 |
|
| |
גם.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/4/2012 10:03 |
|
| |
|
|
|
|
| נשלח ב-17/4/2012 12:00 |
|
| |
נסיון להבין את הטומא. שוטטות מחשבתית- לפי מה ששמעתי פעם.
הטבע בנוי מ4 מצבים -דרגות. ככל שהדרגה גבוה יותר כך היא מקבל טומאה יותר.
הטומאה נוצרת כשמאבדים את היעוד. ואין יותר תועלת לעולם, מהקיום.
דומם- לעולם לא יקבל טומאה, במצבו הטבעי.- כי תמיד בכל מצב של שבירה למשל. הוא תמיד ישאר דומם,יעודו..
צומח- לא מקבל טומאה במצבו הטבעי, אפילו לאחר כריתת העץ- שהוא בעצם מותו של העץ- יש לעץ הכרות, יעוד, הוא אמנם יורד מדרגת צומח, אבל ממשיך להביא תועלת לעולם במצבו החדש- דומם.
חי- החי נהיה טמא רק לאחר המות, כל זמן שהחי חי, הוא לעולם לא יהיה טמא, כשמפסיקים החיים אצלו- הוא טמא.
כאמור כי הוא איבד את יעודו כחי.
אבל לא כל בהמה או חיה מתה מטמאה. בהמות וחיות שנשחטו אינן טמאות כי יש להם יעוד ותועלת- בשרם משמש לאכילה, גם בהמות וחיות לא כשרות אם הומתו לצורך אכילה אינן טמאות,
העורות משמשים לנעליים לריהוט להלבשה, ואינן טמאות למרות שאמור הן מחיה מתה. כי הן מןעילות לאנושות ולעולם.
כאן יורד החי מדרגת חי לדרגת דומם
האדם- המדבר. הוא כבר, כן מקבל טומא בחייו, ולאחר מותו הוא הופך לאבי אבות הטומאה, כי גוף אדם המת אינו מביא כל תועלת לאנושות. אפילו לא בצורת דומם- להפך הוא הופך למטרד המפיץ ויוצר מחלות, -כדברי מקס-
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-17/4/2012 12:19 |
|
| |
ירוחם,
רק הערונת, צומח כן מקבל טומאה הוא רק לא יוצר טומאה מצד עצמו , אם משהו טמא נוגע בו (במצב בו הוא מקבל טומאה) הוא נטמא, אבל אם לא תגיע טומאה מבחוץ הוא אכן ישאר בטהרתו לעולם.
בכל אופן הכיוון מעניין אם כי אני לא חושב שהתועלתיות היא המאפיין הכי מדויק בהקשר הזה.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/4/2012 12:38 |
|
| |
איש
עץ אילן הצומח. ? כלי עץ ספסל בית עץ- כל שהיה בו יד אדם, מטמא. אבל לא בצורתו הטבעית.
יש לך מקור? מהגמרא משנה תורה? אשמח להחכים.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/4/2012 13:02 |
|
| |
| ירוחםשמ כתב: | | נסיון להבין את הטומא. שוטטות מחשבתית- לפי מה ששמעתי פעם.
הטבע בנוי מ4 מצבים -דרגות. ככל שהדרגה גבוה יותר כך היא מקבל טומאה יותר.
הטומאה נוצרת כשמאבדים את היעוד. ואין יותר תועלת לעולם, מהקיום.
...
|
|
איך טומאת הנידה או היולדת משתלבת בכך?
אל תטען שיעוד האשה הוא ללדת, שהרי אינה מחוייבת בפו"ר כלל.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/4/2012 13:25 |
|
| |
ירוחם,
בפרשת שמיני : "וכי יתן מים על זרע ונפל מנבלתם עליו טמא הוא לכם". זרע הכוונה לזרע מן הצומח (לפחות אליבא דמשנת חכמים) , כאשר נופל מנבלת בע"ח עליהם הוא נטמא על ידו.
אם כי אכן נתינת המים עליהם היא זו שמייחסת אותם אל האדם (לכן פי חכמים צריך שהמים ינתנו לרצונו של האדם) ובלי פעולה כזו הזרע אכן לא נטמא בשום טומאה גם מבחוץ.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/4/2012 13:46 |
|
| |
"יש לי חשד שתשובות מטפיסיות לא יתקבלו על דעתך (ראה תגובתך למואדיב). דומני שאם כך אז ממילא גזרת על עצמך אפריורי היעדר תשובה". יש שאלה בעולם שהטקסט המתחכם הזה אינו יכול לשמש כמענה עליה? או מדוייק יותר, קביעה חסרת פשר ושחר שאין בכוח התרגיל המילולי הזה להגן עליה?
|
|
|
|
| נשלח ב-17/4/2012 14:58 |
|
| |
מואדיב
איך טומאת הנידה או היולדת משתלבת בכך?
אל תטען שיעוד האשה הוא ללדת, שהרי אינה מחוייבת בפו"ר כלל.
האשה מחויבת בפרו ורבו מהתורה, גם לה נאמר הציווי- אם אתה זוכר כתוב- ואתם פרו ורבו,
חכמים פטרו אותה, אבל מטבע בריאתה- וזה מה שחשוב לצורך דיוננו- יעודה הוא לידה, ב7 ימי נידה וכן בטומאת היולדת בה היא אינה יכולה למלא את יעודה ללדת, (כל זמן שגופה מסוגל ללדת)
כך גם טומאת הקרי- הזרע איבד את יעודו.
איש
כתבתי בפרוש הצומח בצורת גידולו הטבעי- מה שציינת , זה לאחר התערבות האדם בקציר בקטיף במסיק.
שים לב הצמר של הכבש לא מקבל טומאה. כל זמן שהוא מחובר לכבש, אחרי הגז הצמר מקבל טומא.
ייתכן- לא הבנתי כלפי מה כיוונת את דבריך. האם כלפי?
|
|
|
|
| נשלח ב-17/4/2012 15:05 |
|
| |
| ירוחםשמ כתב: | | מואדיב
איך טומאת הנידה או היולדת משתלבת בכך?
אל תטען שיעוד האשה הוא ללדת, שהרי אינה מחוייבת בפו"ר כלל.
האשה מחויבת בפרו ורבו מהתורה, גם לה נאמר הציווי- אם אתה זוכר כתוב- ואתם פרו ורבו,
חכמים פטרו אותה, אבל מטבע בריאתה- וזה מה שחשוב לצורך דיוננו- יעודה הוא לידה, ב7 ימי נידה וכן בטומאת היולדת בה היא אינה יכולה למלא את יעודה ללדת, (כל זמן שגופה מסוגל ללדת)
כך גם טומאת הקרי- הזרע איבד את יעודו.
... |
|
אני חולק עליך לגבי ציווי האשה, אך נשים זאת לרגע בצד.
אני חולק עליך עוד יותר לגבי הגדרתך את יעוד האשה. הפכת מצווה לייעוד. האם אדם שלא מפריש מעשרות פוגע בייעודו ונטמא בשל כך?
ובהמשך להודעה הקודמת - הזב והזבה, מה פגיעה בייעודם? אשה בהריון נטמאת בזיבה, איך פגעת בייעודה?
|
|
|
|
| נשלח ב-17/4/2012 15:16 |
|
| |
אוקיי.
אם כי אין הכרח שהאדם יבצור וימסוק וכו', מספיק שיהיה בו "כי י(ו)תן"
|
|
|
|
|
