דת ואמונה שוביניסטיים

קצת עסוקה בימים אלו, לכשירווח אשמח לחזור לדיון.

למקסמן,
הטיעונים שלך לא נשמעים מיושנים לאנשים שטחיים, אלא נשמעים טיעונים שטחיים המתאימים לאנשים מיושנים.

נכון שלא כל רעיון מודרני ראוי שיתקבל במוחלט, אבל כל רעיון מודרני ראוי להיחשב ולישקל וליבחן. רעיונות שלא עלו יפה נפלטו לאשפת ההיסטוריה, והחשיבה העכשוית היא תוצאת כל נסיונות העבר. כל חשיבה מתחדשת לומדת מטעויות וכשלונות העבר, וככך משתכללת ועונה על מירב התצרוכות אותם היא אמורה לספק.

הישרדותן של חשיבות וסגנונות חיים עתיקות מוטעות, דרך כלל, הן תוצאות של כפיה או חרדת שינוי הנובעת מכמה סוגים, ואינן מלמדות כלום על צדקתן. הפונדמנטליזם הכובש והמתרחב בנוי על בערות, רוע, וחשיכה מחשבתית. סודו בהנהגה שרלטנית המנצלת מצוקות חברתיות ואישיות להחדרת ארסיותה, וכשהתוצאה התעצמות המצוקה, צוברת גם הפונדמנטליות גובה.
נכון גם שמתירנות מופקרת וחוסר עיגון מוסרי, חיים בעלי סף רגישות אפסי ונטולי סיפוק נפשי, ודרישות צריכה רוחניות, הביאו רבים לוותר על חדשנות לטובת נושנות. אבל בקצת חשיבה ותכנון מוצלח אפשר לברר דרכים ורעיונות משולבות ומתחשבות העונות על כל הנדרש לחיים טובים והגונים.

ברור שלא מחייב שאין בסגנונות העבר נקודות חיוביות וראויות לחיקוי גם כיום. ואכן גם זו תופעה חשובה בעת האחרונה, להפיק וללמוד על תועלתיות שהייתה מצויה דווקא בחשיבה פרימטיבית וטבעית יותר, מאשר בחשיבה מתחכמת ומתקדמת.

ומה שנוגע לפרטי הדיון כאן. משפחה היא דבר חשוב באופן כללי, אבל צורת המשפחה חשובה לא פחות באופן פרטי. הצעתי היא לשפר ולהתאים את צורת ומבנה המשפחה, כך שתשרור שיוויוניות שותפתית בין בני הזוג, מה שלא קיים כיום בחוקה ההלכתית. כאמור שיפור ושינוי צורת ההתקשרות אינה אמורה לפגום באיכות הקשר, איסורי וחומרת הבגידה, מחויבות לסעיפי החוזה, אפשרות פירוק הקשר בהסכמה או בנוהל תואם, וכדומה, ימשיכו לנהוג הלאה. כל מה שיושנה היא התפיסה הנושנה על עדיפות הגבר ביחס העקרוני, בחובות וזכויות, ובאפשרויות שינוי וחיבול הקשר.

דברים שהוזכרו כאן, כמו פטרוניות, מיטוט חברה, כוחות שרידות, סיפוק אמצעי קיום, מצבים פיזיים ומנטליים וכו', מעידים שהנושא הנידון לא מובן, וכלל לא מקבל את העניניות הראויה לו.
אני חוזרת שוב, אינני מציעה שוויוניות כישורית או שוויוניות איכותית. ישנם דברים רבים שמצויה בהם עדיפות נשית או גברית. אסור להם להפר את השוויוניות הערכית הראויה. ואסור להם להפר את השיוויניות ההזדמנותית המתאימה.

איני רואה שום פגיעה במעמד הראוי למצוות הדת. אני מציעה שינויים רק בחוקי נוהל והנהגה בעניני אישות הדומים לעניני ממונות והדומה בכך שהם תלויי תרבות והתפתחות.

אני תוהה אם אתה עצמך מבין מה משמעות המונח קנין בקשר לאישות. יותר ויותר נדמה לי שאתה מיתמם בקשר לכל הדיון כאן.
המונח קנין פשוטו כמשמעו. האשה במבט העת העתיקה הייתה רכוש קניני, היא הייתה מוחפצת, ניקחת וניתנת, ומשועבדת לבעליה, האב או הבעל.

בקשתי מחבר מקורות לביאור המונח קנין אישות, הוא הפנה אותי לכאן: http://www.yeshiva.org.il/midrash/pdf/pdf75/kovz-hrhim.pdf ערך קידושין.
לא ממש משנה אם קידושין הם קנין ממוני או ייחוד והזמנה לבעל או קידושי איסור. בכולם הרעיון אחד חוסר שיוויוניות הנובע מתפיסת האשה ככפופה לבעלות ומרות הגבר, ועל התפיסה הזו אני מבקשת לדיון שינוי. הסכם הנישואין אמור להיות שווה יחס, לא נראה לי שקנין הוא המונח המדויק, יותר נכון הסכם לחיים משותפים. מדובר כאן בהסכם שאין דומה לו במערכת הקנינים או השותפויות.

עוד הוסיף לי, שבמקרא לא מופיע אף פעם קנין ביחס לאישות. מופיעים רק המונחים לקיחת ונתינת נשים, והדבר היה נעשה בדר"כ ע"י הסכמת האב או השליט. הקנין הוא התפתחות מאוחרת יותר. וא"כ בוודאי שלאחר ההתפתחות הזו ראוי שתבוא התפתחות נוספת תואמת זמנינו.

תוקן על ידי אילהרוטלוי ב- 19/04/2012 18:27:39

איש ציפור,
למרות נטייתי הטיבעית לדעתך אין ספק כי יהירות וגאווה נוטפת מכל הודעה שלך. ע"ע ההודעה הראשונה שלך על דבר שאלות והערות שאתה מוכן לענות לשואליך. אפשר (לחשוב מי אתה.) וממשיך בהפרחות לציבור על הבקיאות הבלתי רגילה שלך  בתרבות המודרנית. אולי נאמין לך בלית ברירה.
לגופו של עניין, אילה, לכאורה אבן הבסיס לדת היא בטול מינימלי למצווה. אין כאן דיון על דת משה אלא על דת השם.
בתורה מפורש שנאנסת יכולה להתחתן עם האנס (אם היא רוצה - זה שכחת לציין) למשל, דבר זה יצא מפי הגבורה. לא מתאים לך? מה עושים? מתאימים את ההלכה? זאת לא שאלה הלכתית. זה שאלה אם הבורא התקדם לתפיסה הויקטוריאנית כמו שאת מציעה (אכן ביהירות) לכותבים מסוימים, או מה? אלו הם כבר פסוקים מפורשים שאת מציעה שהם שטויות ולא משנה כעת מה הסיבה שהם לא נוהגות.
ישנו אבן בסיס שאותו יש לקבל בדת, והוא שיש איזה משהו מעליך שיותר מתקדם ממה שאי פעם תגיע. אם דעתך שתפיסה כזאת או אחרת איננה מתאימה כבר, עברת לדת חדשה בו אתה במרכז ואתה שוה מאוד מאוד.
ספרות חז"ל מאז ועד הספרות לפני 60 שנה הבינו את המציאות לא כמוך. קשה ליישב כל דבר ברצונות חשוכים של שליטה. עובדתית מדובר באנשים נעלים יותר. 
אלי חוזר על נקודה זו כל העת, ואני מצטרף לדעתו למעט הראיה שלו מאישה שהיא חמת מלאה דם וכו'. גם זכר הוא חמת באותה מידה. התיאור הזה בא לתת פרופןרציות לתאוות, שאין להתאוות ליופי חיצוני.

הענווה הנודפת פה מתגובת הגברים העולים בסך אחד אחר השני להצדיק איש את רעהו, מדהימה.

אולי כדי לחסוך בתגובות המשחזרות אחת את רעותה, אסכם בשתי מילים את טענותי.
דת משה חלוקה לשנים,
החלק האחד מונה מצוות דתיות מגוונות, עליהם איני דנה כרגע, דרך כלל אינם תלויי תרבות, להפך הם המעצבים את התרבות הדתית.

החלק השני מונה חוקי חברה כנוהגי אישות, נוהגי עבדות, נוהגי ממונות, נוהגי נזיקין, נוהגי מלכות ומשטר וכדומה. נוהגים אלו נבעו מהרעיונות התרבותיים ומהתפיסה הערכית שהייתה נהוגה בזמן הינתן החוקים. חוקים רבים השתנו, התפתחו, רועננו, קשה מאוד להכניס את כל הספרות ההלכתית התורנית בקומץ הפסוקים הכתובים בתורה.
דוגמה ששמעתי: קנינים הנוהגים היום בעסקי טובין ומקרקעין אינם כתובים בתורה והם תופסי קנין גם במה שנוגע לחוקי תורה.

בהודעתי האחרונה אף הבאתי שהמונח קנין עצמו בהקשר לאישות הוא התפתחות מאוחרת.

בהודעות קודמות ציינתי שחוקי עבדות ומסירת בנות קטנות לאישות נאסרו בתקופות מאוחרות, בניגוד להשקפת התורה. ואף הבאתי סעיף מפורש המכפיף את קשר האישות לחכמי ההלכה, המבטלים אותו כרצונם, בהתאם לצורך.

ציינתי גם את היחס לאנסים בתקופת התורה לעומת תקופותינו. וישנן עוד הרבה דוגמאות כיצד דברים מפורשים בתורה הפכו אסורים בתקופות מאוחרות, ודברים שלא היו ידועים התקבלו במשך הדורות כחוקי דת משה.

אין צורך שהבורא יתקדם לתקופות ורעיונות מודרניות. יש צורך שאנחנו נתנהג בהתאם עליהם. וכפי שהבהרתי אין צורת לקיחת האשה מצווה, ישנן מצוות המותאמות לתקופה בה הייתה נהוגה לקיחת נשים. משיבוטל נוהג לקיחת הנשים ומיסוד המשפחה יווצר ע"י הסכם וחוזה הדדי, רוב בעיות ההלכה בקשר לעניני אישות יפטרו מעצמן.

לדייר המובן והיציב, הנקודה כאן, לא האם מי שיזכה בבת יהיה מנוול או הפכפך, אלא האם לבת יש מסלול משוחרר לחיים עצמאיים או שהיא נתונה לבעלות מעליה שתקבע על כרחה את המשך בעלותה לאחרית ימיה. ואכן בתקופת התלמוד בוטל החוק המקראי הזה חלקית, ונאסרה מסירת בנות לאישות על כרחן.
הרושם המוזר שהבנת מהודעותי מלמד על חוסר הבנה כלל לא מוזר.

אם נח לך לאחד את כל הגברים כדי לחסוך לך תגובות וזמן, שיבושם לך. (היום גם גברים מתבשמים לעומת פעם שהאישה היתה חפץ נחשק או שלא, והיה לה לגרום לגבר תחושות כאלו ואחרות).
את קצת מטריחה בחילוקים הללו בין הלכות פיקס לאלו שלדעתך תלויות תרבות. זה שוטומשפט או שניים יספיקו.
השאלה היא לא החילוק אלא איזה הלכות נכניס לאלו תלויי תרבות. נניח רגע לבעיה המקורית של חיי הנישואין.
בעינייך כל דין מפורש בתורה כמה שיהיה, אם כבר אינו מתאים להבנות התקופה, יש לשנותו וכמו כל הראיות שהבת שיש להתווכח על כל אחד בנפרד.
אך יש בתורה מצוות מפלות נשים וגרים ללא סוף, ועצם הבריאה עצמה מספרת על אישה כעזר וכו'. 
המדרש (בגמ') הידוע על חיזור הקב"ה על האומות לתת להם את התורה מדבר על כך שמצוות מסוימות כרציחה וגניבה, לא התאימו לתרבויות מסוימות. 
זה לא הוגן לומר, פעם הנישואין היו לקיחה ולכן האישה היתה סוג ב' על כל ההלכות הכרוכות (אולי כולל גם הפטור שלהן ממצוות עשה מסוימות) אך היום הנישואין הם פשוט מנגנון אחר שההלכות הנלוות אינם רלוונטיות.
לדעתי זאת היתממות לחשוב שההצעה לבסיסי הדברים כנישואין יכולים להשתנות עם הזמן. התורה לא כתבה כי יקח איש אישה ובעלה, נכון לתקופה מסוימת. כי אם כן, הכותב נתון לשינויי זמן ותקופה כי הוא בעצמו מזהיר בטקסט על שינוי והוספה של המצוות עצמן.
מעניין אם היית מוכנה לקום מחר בבוקר להתגלות אלוקית ולומר - נעשה ונשמע. או שהיית חוששת שמא כל אשר דיבר ד' אינו תואם את התרבות המודרנית.

אילה,
כל מי שלמד קצת הלכות קנין בגמרא יודע שאת פשוט מדברת שטויות.
        כך שגם אם בעיניך או בעיני איזה סוכר פיות זה יראה מאוד יהיר (ואפילו אולי בצדק) לא אמנע מלומר את זה, צר לי אבל אני לא מוצא שום כר בסיסי לויכוח עם מי שחולק/ת על המוחש, או לא יודע את האל"ף בי"ת בנושא עליו הוא מתיימר לדון.