|
|
| נשלח ב-19/4/2012 23:36 |
 |
| |
סתם בכיינות כאילו בכל הדורות נשים נמכרו כמו בהמות בשוק
התעמרו בהן התעללו בהן.
הלוואי שבכל אומות העולם נשים היו מקבלות יחס כמו ביהדות
הדבר האחרון שצריך זה הטפות מוסר בתחום הזה.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/4/2012 23:38 |
|
| |
מקס,
מסכים לכל מילה חוץ מהמילה "כביכול" , לא מדובר על כביכול קנין , זה קנין אמיתי, ויותר מכך באופן פשוט זה הקנין הכי משמעותי שיש לאדם, וממנו צריך ללמוד על קנינים אחרים, שהופכים לחלק ממשי מישותו של האדם , כפי שהאשה הופכת לבשר אחד עם אישה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/4/2012 23:45 |
|
| |
| אישציפור כתב: |  | מקס,
מסכים לכל מילה חוץ מהמילה "כביכול" , לא מדובר על כביכול קנין , זה קנין אמיתי, ויותר מכך באופן פשוט זה הקנין הכי משמעותי שיש לאדם, וממנו צריך ללמוד על קנינים אחרים, שהופכים לחלק ממשי מישותו של האדם , כפי שהאשה הופכת לבשר אחד עם אישה.
|
|
הבשר אחד היא גם רק כביכול, רק הצאצאים עושים את הבשר אחד, כלומר הנולד מהם הוא כבר בשר אחד,
בכל אופן דברי מובן וכוונתי מובנת,
אין בעלות הבעל על האישה, למשל הבעל לא יכול לחייב את אשתו להתרים לו כליה להשתלה,
וכן אדון לא יכול לחייב את עבדו להתרים לו כליה להשתלה,
|
|
|
|
| נשלח ב-20/4/2012 00:36 |
|
| |
| אילהרוטלוי כתב: | |
למקסמן,
הטיעונים שלך לא נשמעים מיושנים לאנשים שטחיים, אלא נשמעים טיעונים שטחיים המתאימים לאנשים מיושנים.
נכון שלא כל רעיון מודרני ראוי שיתקבל במוחלט, אבל כל רעיון מודרני ראוי להיחשב ולישקל וליבחן. רעיונות שלא עלו יפה נפלטו לאשפת ההיסטוריה, והחשיבה העכשוית היא תוצאת כל נסיונות העבר. כל חשיבה מתחדשת לומדת מטעויות וכשלונות העבר, וככך משתכללת ועונה על מירב התצרוכות אותם היא אמורה לספק.
הישרדותן של חשיבות וסגנונות חיים עתיקות מוטעות, דרך כלל, הן תוצאות של כפיה או חרדת שינוי הנובעת מכמה סוגים, ואינן מלמדות כלום על צדקתן. הפונדמנטליזם הכובש והמתרחב בנוי על בערות, רוע, וחשיכה מחשבתית. סודו בהנהגה שרלטנית המנצלת מצוקות חברתיות ואישיות להחדרת ארסיותה, וכשהתוצאה התעצמות המצוקה, צוברת גם הפונדמנטליות גובה.
נכון גם שמתירנות מופקרת וחוסר עיגון מוסרי, חיים בעלי סף רגישות אפסי ונטולי סיפוק נפשי, ודרישות צריכה רוחניות, הביאו רבים לוותר על חדשנות לטובת נושנות. אבל בקצת חשיבה ותכנון מוצלח אפשר לברר דרכים ורעיונות משולבות ומתחשבות העונות על כל הנדרש לחיים טובים והגונים.
ברור שלא מחייב שאין בסגנונות העבר נקודות חיוביות וראויות לחיקוי גם כיום. ואכן גם זו תופעה חשובה בעת האחרונה, להפיק וללמוד על תועלתיות שהייתה מצויה דווקא בחשיבה פרימטיבית וטבעית יותר, מאשר בחשיבה מתחכמת ומתקדמת.
ומה שנוגע לפרטי הדיון כאן. משפחה היא דבר חשוב באופן כללי, אבל צורת המשפחה חשובה לא פחות באופן פרטי. הצעתי היא לשפר ולהתאים את צורת ומבנה המשפחה, כך שתשרור שיוויוניות שותפתית בין בני הזוג, מה שלא קיים כיום בחוקה ההלכתית. כאמור שיפור ושינוי צורת ההתקשרות אינה אמורה לפגום באיכות הקשר, איסורי וחומרת הבגידה, מחויבות לסעיפי החוזה, אפשרות פירוק הקשר בהסכמה או בנוהל תואם, וכדומה, ימשיכו לנהוג הלאה. כל מה שיושנה היא התפיסה הנושנה על עדיפות הגבר ביחס העקרוני, בחובות וזכויות, ובאפשרויות שינוי וחיבול הקשר.
דברים שהוזכרו כאן, כמו פטרוניות, מיטוט חברה, כוחות שרידות, סיפוק אמצעי קיום, מצבים פיזיים ומנטליים וכו', מעידים שהנושא הנידון לא מובן, וכלל לא מקבל את העניניות הראויה לו.
אני חוזרת שוב, אינני מציעה שוויוניות כישורית או שוויוניות איכותית. ישנם דברים רבים שמצויה בהם עדיפות נשית או גברית. אסור להם להפר את השוויוניות הערכית הראויה. ואסור להם להפר את השיוויניות ההזדמנותית המתאימה.
איני רואה שום פגיעה במעמד הראוי למצוות הדת. אני מציעה שינויים רק בחוקי נוהל והנהגה בעניני אישות הדומים לעניני ממונות והדומה בכך שהם תלויי תרבות והתפתחות.
|
|
מסכים עם כל מילה חוץ מהשורה הראשונה, כי הטיעונים שלי הם המציאות ולא משנה אייך זה נשמע (השפה הכתיבה לא לשכוח הם רק אמצעי לתוכן והתובנות)
בתכלס באי נשמע על פרט פרט מה צריך לעשות שינויים, אני בעד שינויים כל הזמן. אוי לנו אם לא נעשה כך,
אבל כל שינוי צריך כפי שאמרת להיות באחריות מרבית לכלל החברה, ולפעמים הפרט סובל מכך, הסיבה למה חייב להיות שהפרט יסבול גם מגיע מרשעים, לולי הרשעים בני האדם לא היו כל כך חוששים ואז לא צריך חוקים שבטבע החוק שהוא כללי ולא לוקח את כל פרט במחשבון,
אני רוצה לתת לך דוגמא שמטריף אותי כל הזמן שוב ושוב,
לכאורה מצד הטבע והתבונה לעולם לא היו צריכים לתת אפשרות להתגרש (אני מתכוון לזוג עם ילדים)
בנצרות זה קיים, כלומר התובנה הפשוטה אומרת שאת הנעשה אין להשיב יש כבר ילדים, ואסור לאדם להיות אנוכי ולחשוב על עצמו ולא על ילדיו שבוודאי לא יצאו כל כך בסדר, בכל אופן יש את החשש,
דווקא התורה כבר לפני אלפי שנים נתן את האפשרות הזאת,
לכאורה למה ? למה שילדי יהיה אצל אימו ולא אצלי ואם אצלי למה לא אצל אימו,
לכאורה הנצרות צודקת, אין אפשרות להתגרש לעולמים,
אני עד היום לא מבין את התורה בעניין, מה קרה בסך הכל. אתה לא אוהב אותה יותר נוו גם אני לא אוהב לאכול ולישון,
ולכן יש אפשרות לא לאכול ולא לישון ? אתה מוכרח לישון אתה מוכרח לאכול אתה מוכרח לאהוב אותה,
התשובה של התורה היא תשובה חכמה לדעתי (ושוב רק תשובה לרשעים)
אם נאסור להתגרש אז הוא פשוט יפקיר את אשתו ואת משפחתו, אז מה הרווחנו, עדיף לתת להם להתגרש, והוא והיא יקימו שוב משפחות ואולי הפעם הם יצליחו,
ובדרך כלל בזיווג שני כבר שניהם יודעים לוותר על אותן סיבות שהגירושין הראשוניים נגרם בגללן,
כלומר הרשעים למדו על בשרם להיות טובים,
אבל ברור ששני אנשים טובים מתחתנים הם לעולם לא מתגרשים, ולעולם אין בעיות של שוויון,
כל הצרות וכל דרישת חוקים חברתיים באים אך ורק בגלל הרשעים,
אם אף אישה או בעל לא היו בוגדים אז לעולם לא היו מעלים על דעתם לעשות הסכם נישואין,
האדם המודרני לעולם לא יבין אייך אני מלווה כספים בלי פתק או שטר וערבות וכדומה לאנשים קרובים אלי,
כל המצאת השטר והערבות באים אך ורק כי יש רשעים,
כל חוקי התנועה באים בגלל רשעים,
יש תרבויות בעולם שאין שם בכל המדינה שום רמזור ושום חוקי קנסות וכדומה,
אז אישית אני מציע לכל בחורה לחפש את הבחור הטוב באמת, ואז היא לא תצטרך לבקש טובות מהחברה שתגדיר לה חוקים חדשים,
הרי כל בר דעת רוצה שהאנושות תתנהג בטוב בלי שנצטרך בחוקי חברה,
הרי עדיף שנהיה טובים מעצמינו, ואם נהיה לא טובים אז גם חוקי חברה לא ממש תעזור,
אז באי אני הספר לך שכמעט רוב בנות ישראל החרדים לא יודעים ולא מודעים בכלל על החוקיים החברתיים שיש בהלכה,
כי זה לא רלוונטי להם כלל, החוקים כאמור הם בשביל הרשעים,
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-20/4/2012 08:18 |
|
| |
| דייר כתב: | | סתם בכיינות כאילו בכל הדורות נשים נמכרו כמו בהמות בשוק
התעמרו בהן התעללו בהן.
הלוואי שבכל אומות העולם נשים היו מקבלות יחס כמו ביהדות
הדבר האחרון שצריך זה הטפות מוסר בתחום הזה.
|
|
דייר
לו יהי כדבריך, אבל אם חלה תזוזה בעולם, מדוע שנתקע בקידמה שלפני 1000 שנה?
ולגבי קנין אשה, ראו ירושלמי שביעית פ"ח הל"ח:
א"ר יוסי זאת אומרת שאסור ליקח אשה מדמי שביעית דלכן מה בין הקונה אשה מה בין הקונה שפחה
|
|
|
|
| נשלח ב-20/4/2012 11:15 |
|
| |
בעל איני יודע מה התכוון ר' יוסי אבל הקונה שפחה לא מתחייב לה בכתובה, ואם הוא משלח אותה - הוא לא משלם כתובתה. אז אפילו פיצויי פיטורין לא שילמו. אז יש הבדל. מספיק לראות את הגמרא בסוף גטין- על הרגישות הלירית בה הגמרא מתיחסת לאשה.
גיטין דף צ:
כל המגרש אשתו ראשונה - אפילו מזבח מוריד עליו דמעות, שנאמר: +מלאכי ב'+ וזאת שנית תעשו כסות דמעה את מזבח ה' בכי ואנקה מאין [עוד] פנות אל המנחה ולקחת רצון מידכם, ואמרתם על מה על כי ה' העיד בינך ובין אשת נעוריך אשר אתה בגדתה בה והיא חברתך ואשת בריתך
|
|
|
|
| נשלח ב-20/4/2012 13:10 |
|
| |
בעל
להתקדם לאן?
|
|
|
|
| נשלח ב-20/4/2012 13:24 |
|
| |
לירוחם
כל כך התרגלת לסגנון התלמוד שכבר אינך חש שאפילו במה שציטטת יש מסר אי שיוויוני
":גיטין דף צ: כל המגרש אשתו ראשונה - אפילו מזבח מוריד עליו דמעות, שנאמר: +מלאכי ב'+ וזאת שנית תעשו כסות דמעה את מזבח ה' בכי ואנקה מאין [עוד] פנות אל המנחה ולקחת רצון מידכם, ואמרתם על מה על כי ה' העיד בינך ובין אשת נעוריך אשר אתה בגדתה בה והיא חברתך ואשת בריתך "
הרי בגירושין יש שני צדדים שנפגעים במידה שווה אבל הדובר מתייחס רק לגבר.
תאר לעצמך שהיה נכתב:
"כל המגרשת בעל ראשון אפילו מזבח מוריד עליה דמעות"
זה היה נשמע מוזר.
אבל ההפך זה נשמע טבעי וכאן טמונה הבעיה.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/4/2012 13:30 |
|
| |
הפסוק היה צריך להראות ככה הוא כנראה עבר שיפוץ שיראה טוב.
"וזאת שנית תעשו כסות דמעה את מזבח ה' בכי ואנקה מאין [עוד] פנות אל המנחה ולקחת רצון מידכם, ואמרתם על מה על כי ה' העיד בינך ובין אשת נעוריך אשר אתה בגדתה בה והיא שפחתך ומשועבדת לך "
|
|
|
|
| נשלח ב-20/4/2012 13:37 |
|
| |
צענע
יקירתי- הגמרא מדברת בזמן מסוים ובמציאות מסוימת, ובזמן ובמציאות המדוברת לכתוב על אשה
אשת נעוריך אשר אתה בגדתה בה והיא חברתך ואשת בריתך " הוא לא דבר של מה בכך.
הדובר מדבר ומוכיח רק את הגבר כי הוא המגרש- אבל את האמפטיה הוא מקדיש לאשה הנפגעת
היום ב"ה משפט כזה לא חריג, אבל אז. כשבכל העולם האשה היתה שפחה, הדבר ראוי לציון חיובי.
להזכירך כי בשוויץ היפה והנאורה עד לפני 30 שנה או פחות, לנשים לא היתה זכות בחירה. כל דבר בעיתו.
כשילד בן 3 יודע לקרא ולחשב חשבונות, הדבר עושה רושם, אבל אם הוא יודע זאת גם בגיל 50. זה לא מרשים אף אחד.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/4/2012 13:49 |
|
| |
צענע,
חז"ל לא הצטרכו לומר את הפסוק שציטטת לנשים, כי נשים צנועות ונאמנות מטבען. וזה פירוש הפסוק ממלאכי במלואו.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/4/2012 17:47 |
|
| |
מקס,
ומי אמר שמשמעות של קנין היא זכות בלתי מוגבלת ? (לגבי מיטלטלין אני יודע שיש גמרא שאומרת כך, אבל היות ואנחנו רואים שביחס לקנינים אחרים זה לא נכון, הרי שזה לא מאפיין הכרחי לקנין)
|
|
|
|
| נשלח ב-22/4/2012 12:23 |
|
| |
חודש טוב.
חברה טובה שלחה לי כתבה שמצאה ברשת,
הועתקה ממוסף 'הארץ' (תרבות וספרות) על - תבנית הזוגיות המעשירה, בדת ישראל. מעניקה משמעות ורוממות, עונה על הצרכים הטבעיים במלואם. ועל חסרונה העשוי לנפץ חיים שלמים.
הכתבה נכתבה ע"י פרופ' יעקב בלידשטיין כסקירה לספר 'איש וביתו' של הרב סולובייציק (איש האמונה הבודד, חמש דרשות, ועוד).
אותי הכתבה מאוד הרגיעה, היא שוללת הרבה מהדברים שהציקו לי בקוראי מאמרים אחרים בנושא.
את הספר עצמו עדיין לא השגתי, אבל מקריאת הכתבה ניתן להסיק שהרב השכיל להתאים את מוסד הנישואין הדתי המסורתי לצרכים ומאויים תואמי השקפת זמנינו. הוא מיטיב להבין את הצורך האנושי והאישי במוסד הנישואין, לצד הצורך החברתי. את ההדדיות של בני הזוג, את השוני המאחד, ואת הבסיס המשלים. ונראה שמצא העמקה מפתיעה בשאר פרטי ההלכה הממלאים את תוכן קישור האישות.
מביקורתו של פרופ' בלידשטיין אני מסיקה שהספר הוא מהפך של ממש בתחומו, עד כי הקשר בין התוכן אותו יוצק הרב לבין כלי ההלכה האמורים לקבלו, לא ברור דיו. טוב שהיו רבנים נועזים ומהפכנים כאלו, שהצליחו להחיות נושנות בתובנות מרועננות ומתקדמות. האם עדיין ישנם אנשים כאלו?
עד שאשיג את הספר ואקרא בפרוטרוט, אני מציגה בפניכם את הכתבה.
אהבה כשרה
אינני מכיר טיפול יהודי בברית הנישואים הדומה לחיבורו של הרב סולוביצ'יק; תהום פעורה בינו לבין הכתיבה הדתית העכשווית המוקדשת לזוגיות. חומרי הגלם של הדיון לקוחים אמנם מהמסורת היהודית, אך הוא אמור להנהיר את מצבו של האדם באשר הוא אדם, בלא להיתלות ב"קדושת ישראל"
הנישואים, ולא שום קשר בין-אישי אחר, נותנים מענה לבדידות מפני שהם מושתתים על ברית שאדם וביתו: שש מסות על חיי המשפחה, מאת הרב יוסף דב הלוי סולוביצ'יק, ערכו דוד שץ ויואל ב' וולוולסקי, תירגם מאנגלית אביגדור שנאן, ירושלים, תשס"ב
"הנפש יוצאת מגעגועים עד שאי-אפשר להתגבר עליהם. הנה לפני ראש השנה זה עמד לפני, בדמיוני, אבי הגאון זצ"ל. הוא היה רבי ומורי היחיד שהיה לי בכל ימי חיי. עכשיו שיטחתי חיי לפניו... אבל ידעתי כי הדמות האהובה שהיתה קרובה אלי כל כך היא עתה כה רחוקה, והלב מתפוצץ מגעגועים לאפשרות של חמש דקות של שיחה... והוא הדין באמי ובאשתי...
שאלתי, אבל כל מענה לא בא..." הדברים האלה משמשים אמנם בפי דוברם, הרב יוסף דב סולוביצ'יק, בבואה לגעגועים ולתחושות האשמה הפוקדים את האדם כשהאלוהים מסתלק מחייו, אך אי-אפשר להתעלם מהרגשות האישיים הסוערים הפורצים מתוכם. בשבוע שישב שבעה על אשתו תמה הרב כיצד מגבילה ההלכה את האבלות על בן זוג לחודש ימים בלבד (לעומת אבלות של שנה על הורה). את מסתו הגדולה, "איש האמונה הבודד", ליווה בהקדשה מפורטת לאשתו, הקדשה שהושמטה מהתרגום שפורסם בארץ במעשה של ונדליזם ספרותי, כנראה כמחווה של תקינות פוליטית דתית.
הספר "אדם וביתו", שתורגם עתה לעברית, הוא המקביל העיוני לעולם רגשות זה. ששת
המאמרים בספר מוקדשים ליחסי אישות והורות כתופעה יהודית ואנושית. דומני כי עצם כתיבת מאמרים אלה בשנות החמישים המאוחרות, הבחירה המפתיעה להקדיש תשומת לב כה רבה לפרובלמטיקה ולאתגר של יחסי האישות וחיי משפחה, הם כשלעצמם בעלי משמעות להבנת דמותו של הרב סולוביצ'יק. יש בבחירה זו אפילו מן הנועז, ומה גם שהוא אינו נמנע מלהתייחס למרכיב האירוטי שבזוגיות. אינני מכיר טיפול יהודי בנושא הדומה לחיבור זה; תהום פעורה בינו לבין הכתיבה הדתית העכשווית המוקדשת לזוגיות. חומרי הגלם של הדיון לקוחים אמנם מהמסורת היהודית, אך הוא אמור להנהיר את מצבו של האדם באשר הוא אדם. הנהרה זו יסודה בערכים קיומיים, פסיכולוגיים, מוסריים, ולא ב"קדושת ישראל", שנהפכה לערך כה מרכזי בשיח הדתי העכשווי בארץ.
לפי הרב סולוביצ'יק, הזוגיות עומדת במרכזם של סיפורי בריאת האדם בספר בראשית. בעוד שבסיפור הראשון משרתת המיניות של הדמויות המכונות זכר ונקבה את המטרה הביולוגית-החברתית של הרבייה ("פרו ורבו"), שם הסיפור השני במרכז עניינו את יחסי התלות שבין הדמויות המכונות עתה "איש" ו"אשה". סיפור זה מצביע על הבדידות האונטולוגית של האדם, מצב קיומי המאפיין איש ואשה כאחד; "לא טוב היות האדם לבדו" מתייחס לכל בן אנוש.
נישואים הם המענה הגואל לבדידות האונטולוגית הזאת, העומדת הן על ניתוקו של האדם מהטבע הסובב, הן על הצורך במציאת בן זוג שעמו-עמה אפשר לקשור קשרי ידידות.
הרב סולוביצ'יק טוען כי הנישואים, ולא שום קשר בין-אישי אחר, נותנים את המענה מפני שהם מושתתים על ברית. חיוניותם של יחסים המעוגנים בברית אינה בכך שהם מיישמים צו אלוהי, אלא דווקא בכך שהם "יוצרים חוויה אישית המעשירה ומעצימה את חייהם של שני בני אדם שנמשכים זה לזה". הרב סולוביצ'יק היה, כידוע, מהבולטים שבין ההוגים היהודים
שליבנו את מושג הברית וחשיבותו, אולם בדרך כלל דובר בברית כמושג תיאולוגי. כאן מציג הרב את המטען האנתרופולוגי של המושג, ועומד על המשמעות הסובייקטיווית של דפוס אובייקטיווי הלכתי זה. קולו של בובר מהדהד בדיון, אך לעומת בובר מתעקש הרב סולוביצ'יק לומר כי ערכים בין-אישיים יקרים אלה נוצרים ומתמידים במסגרת נורמטיווית דווקא (המאמרים מזכירים לא מעט גם את הכרך השני בChurch Dogmatics- של קארל בארט).
יחסי ברית אלה מושתתים על האהבה, שבאמצעותה נגאל האדם מ"התחושה המדאיבה של קיום בבדידות ובחוסר שלמות". את רגשי האהבה הללו מטפחת הפעילות המינית, המביאה ל"תלות הדדית ולעזרה הדדית" ברמה פיסיולוגית.
על כן דוחה היהדות את המודל הסקרמנטלי של הנישואים: אין צורך בשום גיבוי כנסייתי על-טבעי לנישואי בני אדם, והיעדר הסקרמנט מאפשר גם את הגירושים. ברם אין לצפות כי האהבה בלבד, ולא כל שכן הפעילות המינית בלבד, יוכלו להעניק תוכן משמעותי לזוגיות אנושית. ראשית, הפעילות המינית כשלעצמה גוררת את האשמה הכרוכה בדה-פרסונליזציה. ושנית, האהבה אינה זהה בהכרח עם המחויבות שבנישואים: אפשר לאהוב יותר מאחד. ברם, ברגע שהנישואים כדפוס אובייקטיווי תופסים את מקומם הראוי, יכול הרב לחזור ולדבר בסגנון אחר על אהבת בני הזוג, כ"מגע התומך בעצמיות".
הנישואים, המציבים נורמה אתית, הם דפוס המתאים ביותר לריפוי חלקי של הפצע האנושי הקיומי. ברית הנישואים שותפה לאינטנסיוויות, לעומק ולהתמד המאפיינים את הברית שבין האל לעם ישראל. הרב מאמץ מודל זה מדברי מלאכי, שכינה את אשתו של אדם "חברתך ואשת בריתך", דימוי שאולי מהדהדים בו גם מוטיווים בראשיתיים. שותפות של ברית היא כה מחייבת בעיני הרב סולוביצ'יק, עד שעליו להצדיק את מוסד הגירושים (אין ספק כי הכותב מודע למודל הנוצרי המתחרה ומעוניין להציב מולו את המודל היהודי). ואולם יש להזכיר כי גם הנביא נזעק להגן על "אשת בריתך" דווקא בהקשר של גירושי "אשת נעוריך אשר בגדה בה".
הנישואים דורשים, בראש וראשונה, הקרבה הדדית. הכוונה, כמובן, ליצירת מרחב קיומי שבני הזוג יוכלו להתקיים בו בצוותא וכאישים עצמאיים. אך גם קיימת הקרבה במובן עדין פחות. בני הזוג חייבים להקריב את החופש המיני: להכריע לטובת המונוגמיה ולדבוק בפרישות לרגל המחזור החודשי. כאן מנסחת היהדות "כללים נוקשים עד מאוד... המפחיתים במידה קיצונית את פעילותם הגופנית של בני הזוג". מעניין כי הרב סולוביצ'יק אינו מאמץ את הגישה המקובלת על ההסברה הדתית בת-זמננו (שיסוד תלמודי עתיק לה), הטוענת כי הפרישות המינית באה לרענן את האהבה האירוטית. לפי הרב מדובר בפרישות פשוטה וכואבת, המביאה לקתרזיס.
אולם למרות ההקרבה המינית, ברית הנישואים "רודפת תענוגות", והיא אמורה לעשות כך. נישואים שאינם מספקים "תענוגות הבשרים ואהבה חושנית" ראויים לפירוק. שהרי לא מדובר במחויבות חוזית נורמטיווית בלבד, אף שהספר מרחיב בתיאור ההלכתי. עיסוקו של הרב סולוביצ'יק במרכיב האירוטי שביחסי הזוגיות בוודאי חורג מהמקובל בכתיבה הדתית. מאמר גדול בקובץ זה, "גאולת יחסי האישות", מוקדש כולו למיניות, נוסף על העיסוק בה במאמרים על אדם וחוה ועל הנישואים. הרב עוסק בפרוטרוט במסלול המוליך מהמיניות הנלוזה והוולגרית ועד לנכונות לנסיגה ולריסון עצמי, שהיא אירוטיות המשמשת בסיס לתיקון האדם. חשוב לציין כי יחסו השלילי של הרב לאקט המיני בתור שכזה אינו נובע מנטייה אסקטית או אוגוסטינית, אלא בעיקר ממעמדו המוסרי הנחות של המעשה, בשל הכוחניות והדה-פרסונליזציה הכרוכים בו לא אחת. על כן טוען הרב כי "אין היהדות אמביוולנטית" כלפי המיניות; היא רק מעריכה את מגמותיה בקפידה ובבררנות. התמונה, על כל פנים, היא מורכבת ורבת ניואנסים למדי.
למרות החשיבות שהרב מייחס לאהבת בני הזוג, ואהבה רומנטית בכלל זה ("האהבה... מעשירה, מעניקה משמעות, ואפילו מרוממת... חסרונה עשוי לנפץ חיים שלמים"), אין הערכיות של ברית הנישואים מתבטאת בזוגיות בלבד. "נישואים של ברית", הוא קובע, "הרי הם קהילה טבעית ומולידה".
הצו הנורמטיווי "פרו ורבו" חוזר בדמות "והיו לבשר אחד" של סיפור הבריאה השני, ביטוי שמשמעו, לפי פירוש אחד, הבאת אדם שלישי לעולם.
אין כאן פונקציה ביולוגית או חברתית, אלא פריצת האגוצנטריות של הזוג עצמו. הרב סולוביצ'יק חוזר ומדגיש כי רק נכונות זו גואלת את הזוגיות ואפילו את המיניות. באחריות זו מידמה האדם לבורא. אודה כי מצאתי את הטיעון מופשט מעט ומנותק מהמציאות. עובדה היא כי ב"איש האמונה הבודד", האל עצמו, ולא הצאצא, הוא הדמות השלישית במשולש. והלוא דמות שלישית זו עתידה לנטוש את הקן ולהרוס את המשולש המקורי: "על כן יעזב
איש את אביו ואת אמו". ממילא אין לרב אשליות רבות על יחס הנעוץ בביולוגיה לבד, ללא כל יסודות ערכיים. בכך טמונה משמעותה החינוכית של פרשת "בן סורר ומורה" בתורה. האבהות הביולוגית "דינה נגזר לכישלון, כיוון שלעולם לא יפתח (האב) מערכת יחסים הולמת עם צאצאיו". אולם אפשר להרגיש מתח מסוים בין מאמרי הספר בנקודה זו: בחלקם הזוגיות עצמה גואלת, ובחלקם נדרשת אותה אישיות שלישית.
האומנם משתקפת היהדות בתיאורים אלה? מנין נלקחו אבני הבניין שעליהן מבסס הרב את דיונו? לא נתחקה כאן אחר המקורות הלא-יהודיים החשובים לרב סולוביצ'יק. יש כאלה המזוהים מפורשות, כאלה הנרמזים, וכאלה המשוקעים בעומק הבניין. המאמרים אף מתובלים במינוח לטיני-כנסייתי ימי-ביניימי. מינוח זה הושמט בתרגום העברי שלפנינו (כנראה כדי לעשות את החומר נגיש יותר לקורא), אף שמדובר בקטיגוריות חשיבה מהותיות. אולם על מה מתבסס המרכיב היהודי בספר, ששונותו בולטת כל כך?
כפי שאפשר להניח ביחס למחברו של "איש ההלכה", מקורות הלכתיים אינם חסרים לאורך הספר כולו. ראינו כיצד הרב סולוביצ'יק עוסק בדיני פרישות ובחובה להוליד - נורמות הלכתיות מובהקות. אף מושג הברית הוא מרכזי להגות היהודית העתיקה והמוסרנית. הרב גם עוסק בהרחבה בחובות הכבוד והיראה שהצאצא חייב להורה, סוגייה היונקת ממקורות ההלכה. ואלה רק דוגמאות. ברם הזיקה למסורת ההלכתית היא גם בעייתית.
ברית הנישואים, כפי שהרב סולוביצ'יק מתאר אותה, מושתתת על ההדדיות - ההדדיות של הצורך בבן-זוג, ההדדיות שבחיפוש אחריו וההדדיות של החיים בצוותא. התיאור הזה הוא של אהבה התואמת את הדפוס הרומנטי, ונישואים אלה הם מונוגמיים במובן העמוק ביותר, המחייב את שני צדדיה-שותפיה במידה שווה. מציאות זו הכרחית היא לתיאור המוסרי-הקיומי שבפי הרב.
האם ההלכה עומדת תמיד, עקרונית, בדרישות האלה? אפשר, כמובן, לציין את מעמדה הנחות של האשה במציאות החברתית-ההיסטורית לאורך הדורות, אך מבחינת הרב סולוביצ'יק, שההלכה נר לרגלו, יש משקל חשוב לדפוסים הנורמטיוויים.
דומה כי הרב פונה לשני מוקדים. המוקד הראשון הוא המציאות בת-זמנו, שבתוכה הוא פועל ואליה הוא בא לומר את דברו. הוא מדבר אל קהילה הממוקמת בזמן ובמקום, לעולם היהודי, ואולי לעולם בכלל, של המאה העשרים. בעולם זה נפגעת האשה למעשה - גם הלכתית - בעת פירוק הנישואים או על ידי הבגידה בהם, אך לא במהלך חיי הנישואים התקינים. המוקד השני הוא סיפורי המקרא, ואכן הרב מצהיר בראש הספר כי המקרא נר לרגליו.
הכוונה, בייחוד, לתבנית יצירת אדם וחוה שבספר בראשית, שהיא בשבילו סיפור מכונן.
אותו סיפור בראשית, העוסק באדם הקמאי-ראשוני, מגדיר בשביל הרב את המציאות האנושית האידיאלית, מהלך רעיוני שגרתי למדי בתולדות קריאת ספר זה (כמו במדרש, בפילון ובמגילות מדבר יהודה). גם סיפורי האבות חותרים לאותה מציאות בראשיתית. האם רק מקרה הוא שהיהדות ותרבות אנוש בכללה הגיעו לנורמות אלו? או שמא מדובר במסלול (trajectory) שנעו עליו תולדות התרבות, מסלול הטמון כבר ביסודות הנפשיים-קיומיים של
האנושות? דומה כי הרב סולוביצ'יק היה בוחר באופציה השנייה או במשהו הדומה לה. אין ספק שהיה רואה, למטרת הדיון הנוכחי, את ההלכה כפשרה היסטורית לעומת האידיאל, כרצפה ולא כתקרה.
שאלת המגדר עולה בכמה הקשרים בספר זה, הן בסוגיית הנישואים, הן בסוגיית ההורות. כבר ראינו כי הכתוב "לא טוב היות האדם לבדו", המגדיר את הפרובלמטיקה הקיומית של האדם, מתאים לדעתו של הרב סולוביצ'יק למצבם של גברים ונשים כאחד. "אין ספק בעיני שבעיני ההלכה נהנים הגבר והאשה ממעמד שווה, במה שנוגע להווייתם כבני אנוש (humanitas)", והרב מפרט: שניהם נבראו בצלם, הצטרפו לקהיליית הברית בסיני, מחויבים
ליעודנו ההיסטורי, ועוד. שנאת נשים דוגמת זו שבמסורת ההלניסטית או כפי שהיא מופיעה אצל שופנהאואר, ויניגר, סטרינדברג ואחרים, הוא מעיר, לא יכירנה מקומה במסורת היהדות.
ואולם: "ההלכה הבחינה, בכל זאת, בין השוויון הערכי... ובין האחידות המטאפיסית שברמת החוויה הקיומית האישית". לכל אחד מהמינים "תכונות ייחודיות... ומשימות מיוחדות". הרב אף יטען כי משיכת בן המין האחד לבן המין השני - תופעה הקיימת גם בין אנשים שכבר עברו את גיל הפעילות המינית המלאה - יסודה בהבדל שביניהם, בחוסר הזהות. השוויון בתכונות
ובמשימות פוגע, לדעתו, ברומנטיקה.
לא אחת יש בספר תיאורים המבוססים על נטיותיהם השונות של גברים ונשים, אם ביחסים של חיים בכלל, אם ביחסם לתפקידיהם כהורים. גם סיפור אדם וחוה מגלה דפוסי פעולה שונים אצל השניים, שוני שהרב מייחס להבדל במגדר. אמנם הרב טוען שההבחנות הן טיפולוגיות, וגבר ביולוגי יכול לגלם את הטיפוס הנקבי (והוא גם רומז כי הדבר לנכון במקצת לגביו). אך לא אחת מושרשים תיאוריו ברקע הביולוגי (השפעת ההריון על יחס האשה
לילדה, לדוגמה), ואין לומר אלא כי האישיות והביולוגיה כרוכים זה בזה.
לכן מצאתי עניין רב בקטע שעורכי הספר כינו: "הטרגדיה שבאמהות". ואמנם הרב עצמו משתמש במונח "טרגדיה" בהקשר זה. הבסיס להערכה זו הוא בכך שאברהם (היושב קדימה, "בפתח האהל") משיב לשאלת המלאכים, "איה שרה אשתך?" בתשובה: "הנה היא באהל", בפנים, מוסתרת, ללא פנים ציבוריים, למרות העשייה החברתית הגדולה. האשה נמצאת בירכתי האוהל, ונוכחותה מועברת דרך בעלה המציג אותה. הצנעתה של שרה - ושל כל אשה - אינה נדרשת כאן לשבח. לפי קריאתו הדרשנית של הרב, שיחת אברהם והמלאכים
מגלמת את המחיר שהאשה משלמת. הרב סולוביצ'יק מזכיר לנו כי תפקידו ההיסטורי של אברהם תם עם מותה של שרה, וכי למעשה כל אחד מהאבות יורד מהבמה עם מות בן הזוג. ובכל זאת, אומרים בתפילה "אלהי אברהם" ולא "אלהי שרה", אף כי "יש לה חלק שווה בבורא עולם".
מה הוא הלקח המעשי של הצהרתו כי חיי האשה הן טרגיים? ממילא מאמין הרב סולוביצ'יק שהחיים מלאי טרגדיה וסבל (דבר המוסיף להם עומק), ולא תמיד קיימת האפשרות לתקוף את הטרגיות הזאת. הצהרתו אינה מובילה איפוא בהכרח לעמדה שיש לערוך רוויזיה הלכתית, אבל גם אם אין בפי הרב תביעה לשינוי, מיתוספת נעימה שונה ומפתיעה לשיח המסורתי. נעימה זו עולה בקנה אחד עם תמונת ברית הנישואים המצטיירת בספר כולו.
מאז פטירתו של הרב י"ד סולוביצ'יק, לפני כעשור, פורסמו לא מעט קבצי הגות ודרשנות על בסיס רשימות וקלטות. בד בבד פורסמו ספרים גדולים של עיונים בהלכה: "הררי קדם" על סוגיות במועדי ישראל, ו"אגרות הגרי"ד", התכתבות תורנית ענפה עם אביו, הרב משה סולוביצ'יק. ספרים אחרונים אלה תרמו לביצור דמותו של הרב סולוביצ'יק כחכם הלכה מעמיק ויוצר - יש שיאמרו, המעמיק ביותר במחצית השנייה של המאה העשרים. הספר "אדם
וביתו: שש מסות על חיי המשפחה", בתרגום המיומן והענייני של אביגדור שנאן, תורם את חלקו להארת דמותו של הרב.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/4/2012 13:01 |
|
| |
הדורות האחרונים לא המציאו את האהבה והזוגיות. לדעת המהר"ל מפראג החיבור בין אברהם ושרה היה המאחד והשלם ביותר בתולדות האנושות. יצחק ורבקה היו הפכים שידעו לתמוך זה בזה ולעזור זה לזה. אהבה כמו זו בין יעקב ורחל או בין רבי עקיבא ורחל אי-אפשר למצוא אפילו בספרות הרומנטית. לפני כחמשים שנה הרב סולובייצ'יק דחה הצעה להיות רב ראשי לישראל. מעניין איך התורה בא"י והתרבות הישראלית היו מתפתחים לו היה מתמנה לרב ראשי.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/4/2012 13:03 |
|
| |
תוקן על ידי מ80 ב- 22/04/2012 13:03:28
|
|
|
|
|
