|
|
| נשלח ב-17/4/2012 22:25 |
 |
| |
תוקן על ידי השכן ב- 17/04/2012 22:30:55
|
|
|
|
| נשלח ב-17/4/2012 22:49 |
|
| |
_________________
אוי לשכן
ואוי לשכנו
|
|
|
|
| נשלח ב-18/4/2012 10:45 |
|
| |
חשוב לי להבהיר שאינני חושב חלילה שמי שאיננו מכיר את ה"ברית החדשה" הוא בור, בפרט כשאני עצמי לא פתחתי מעולם את הספר, כוונתי הייתה לעצם ההיכרות עם האמירה הנוצרית שהלחם שהם אוכלים הוא בשרו של המשיח והיין שהם שותים הוא דמו, שנדמה לי שהיא מוכרת גם למי שלא קרא מעולם ב"ברית החדשה", ושהיה ראוי להימנע מניסוחים דומים גם את בתוכנם הם שונים מאוד.
בכל מקרה, כנראה ששגיתי בשימוש במילה "בורות".
_________________
אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/4/2012 17:05 |
|
| |
ברמב"ם נפסק להלכה : כפאוהו ואכל מצה-יצא.
נשאלת השאלה-ומה עם "מצוות צריכות כוונה"?
משיב רבנו מנוח על אתר: כשם ש"המתעסק בחלבים ובעריות חייב שכן נהנה".גם כאן יצא ידי חובה על כל פנים.כיוון שסו"ס מצה בתוך מעיו.
לכשתרצה-הרי זה מקור הגון לסעודת משיח.לא די בציפייה ערטילאית אלא יש לחזק את האמונה על ידי אכילה המיוחדת לענין זה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-18/4/2012 17:10 |
|
| |
שחור כתום,
השאלה היא מנין שהאכילה הזו מיוחדת לענין הזה ?
בפרט שמבחינה הלכתית אין כלל חובה לאכול מצה בשביעי של פסח. (ואגב מעניין עוד יותר שזה נלמד מכך שדוקא ביום המדובר שביעי של פסח , התורה לא מחייבת אכילת מצה בפסוק שבמשנה תורה על אכילת מצות : "ששת ימים תאכל מצות" )
|
|
|
|
| נשלח ב-18/4/2012 19:40 |
|
| |
באמת מדוע לא מברכים על אכילת מצה כל יום ויותר- כפי שמברכים על אכילה בסוכה?
והתשובה היא התשובה על חיוב אכילת מצה כל ששת הימים
|
|
|
|
| נשלח ב-20/4/2012 11:12 |
|
| |
דומני שהערת ב"צ כהנה מכילה, מעבר לדמיון פורה, גם כשל לוגי מסויים.
ראשית, בלא מעט מקורות בספרות הקבלה\מוסר\חסידות מודגש כי האוכל אשר אנו אוכלים הופך להיות "דם ובשר" שלנו ואשר לכן עלינו להזהר באכילה כשרה (ויש שהפליגו והסבירו את איסור אכילת חיות הטרף בעובדה שהיות ואוכל זה יהפך לחלק מדמינו ובשרינו הרי שזה ישפיע על אישיותנו) כמו כן הפליגו במעלת סעודת מצוה של חג ושבת ואכילה לשם שמים באומרם שלא רק מה שאוכלים אלא אף נסיבות וצורת אכילה משפיעים על עדינות וטהרת הנשמה. כך שברוד במאמרו לא חידש דבר בהקשר של סעודת משיח, בדומה לתפיסה זו בהקשר לכל אכילה אחרת.
אך הכשל הלוגי בהערת כהנה הוא לדעתי בהיפוך הדברים. שכן ביהדות אנו אומרים שהאוכל נהיה לדם ובשר ואילו ישו טען כי דמו ובשרו יהיו לאוכל...
בכל אופן כך או כך זה מזכיר את הבדיחה על הקשיש המבקר פסיכולוג ודן עימו על מהות הקישקושים שהפסיכולוג מציג לו, הפסיכולוג קובע דיאגנוזה כי הישיש סובל ממחשבות מיניות...הישיש מזדעק לעומתו "אבל אתה, אתה ציירת את כל אלו!!"
|
|
|
|
| נשלח ב-20/4/2012 11:26 |
|
| |
לבןציוןכהנא
לאחר קריאת כל התגובות לדבריך (שאמרי בינה סיכם את רובם) כמדומני שלא רק מהמילה בורות אתה צריך לחזור בך.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/4/2012 11:55 |
|
| |
אין בעיה עם המסרים החסידיים שהאוכל משפיע על הגוף, כמו שמאכלות אסורות מטמטמות את הלב. הענין הזה מובא במספיק ספרים מבוססים ולאו דווקא חסידיים.
אלא שהשימוש בטרימנולוגיית "דם" ו"בשר" הוא מקור נוצרי. אין אף מקור יהודי שמזכיר את ההיקש הזה.
וע"ז בא בצ"כ למחות שאדם צריך להיזהר, בכותבו בעלון דברי תורה שיש לו משמעות ציבורית בעלת משקל כעלון הראשון והקבוע מדי שבוע לכלל הציבור, שלא להשתמש במושגים כאלה. אני חושב שהמחאה פשוטה ומוצדקת.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/4/2012 11:58 |
|
| |
צענע הדוברים הם מהות הדברים חבר שלא מכיר את אמרי בינה או אותך עלול לחשוב שאתם צודקים ולכן מהות הדברים הם הדוברים גם.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/4/2012 12:12 |
|
| |
המקור לאמירה חוזרת ונישנת כי המאכלות נהיות "דם ובשר" של האוכל, והשימוש במילים אלו בדיוק שוב ושוב תמצא רבות בשער הקדושה לרבי חיים ויטאל בשם האר"י. ומשם הביטוי עבר לספרות המוסר והחסידות.
דרך אגב, אם התגובות הם של חסידי חבד או של חסידי שך או של חסידי לייבוביץ, מה בכך. גופם של דברים מדברים בעד עצמם.
הייתי מציע חלוקה שונה לשתי קבוצות מגיבים, מאמינים וספקנים. דומני שבני עדות המזרח, צאצאי החסידים ותלמידי הרב קוק ימצאו עצמם בדרך כלל בצד האמוני. בני החינוך הליטאי טרום שואה, המשכילי והאגנוסטי יימצאו בדרך כלל בצד הספקני. וזאת בכל נושא ועניין.
תוקן על ידי מי_אדיר ב- 20/04/2012 12:30:46
|
|
|
|
| נשלח ב-20/4/2012 12:20 |
|
| |
המקור הוא בברית החדשה שממנה לקחו אותו כולם
|
|
|
|
| נשלח ב-20/4/2012 12:22 |
|
| |
המקור לשימוש במילים "דם" ו"בשר" הוא המילון העברי.
כבר העיר אמרי בינה, בברית החדשה דם ובשר הופכים לאוכל, במציאות וביהדות אוכל הופך לדם ובשר.
כל הסוציאציה בין השנים היא על אחריות המתבונן בלבד. וגם על כך כבר קראנו לעייל בדיחה חביבה.
תוקן על ידי מי_אדיר ב- 20/04/2012 12:25:14
|
|
|
|
| נשלח ב-20/4/2012 12:28 |
|
| |
מהות הדברים אף פעם לא תלויה במהות הדוברים ועל זה בנוי העיקרון של אד הומינם .
|
|
|
|
|
