מה כבר הרופאים בארה"ב מבינים ברפואה?

http://www.bhol.co.il/Article.aspx?id=39835

"מידע הגיע באמצעות העסקן הרב אלימלך פירר, שהתבקש במהלך השבת לייעץ כיצד לטפל במוהרא"ש."

אלי, ירוחם, איקון ירוק.

עמדתם על נקודה חשובה מאד.

גם מי שאינו רופא ולא למד לימודים אקדמיים יכול להיות יועץ מומחה. וכמובן עליו לדעת להבדיל בין מה שהוא יודע לבין מה שאינו יודע.

לא קראתי את הידיעה שנישטאיך ציין לה, אבל אם היא עוסקת בעצה טכנית מהסוג שפירר נותן, תמהני על תמיהתו. כדבריכם.

אולי היה משמע מן הכתוב שם שפירר נחשב כרופא יותר מן הרופאים, והרי הוא עצמו ייזהר לא לומר כן?

***
אחד השיחים

ברוך הבא לפורום!

אני מבין שכתבת בציניות. כלומר ההפך מן הנכון כדי להגזים ולהראות שאנו סמוכים על שולחנם של רופאים. וכמובן זה כך. ויש להודות לה' שהוריד לעולם את חכמת הרפואה שבזכותה ניצלים חיים רבים. זה לא אומר שהרפואה מושלמת או שרופאים מושלמים (וגם לכן יש צורך ביועצים חיצוניים) אבל זה הרבה מאד.

***
פניה לרפואה אלטרנטיבית של בקשת ברכה מרב עלתה לדיון בספר "פסקי תשובות". בכרך של שבת, מהדורה קמא (המתון יותר) הוא מסכם כך:

(סי' שכח "להודיע לת"ח וצדיק שיתפלל" עמ' קצד

ולעשות רפואות סגוליות בשבת ככתיבת קמיע וכדו'

יש שכתבו שאם ניסו הדבר ושינו ושילשו ואיתמחא גברא ואיתמחא קמיע מותר לחלל שבת על זה. (החידא, צ"צ ומנחת יצחק ח"י לא טז).

ויש המביאים מדברי הרמב"ם (פירוש המשנה יומא פ"ח) שבכל אופן שהוא אסור לחלל שבת. (שו"ת הרדבז קנג).

"ובזמננו שהדור ירוד ודאי אין מקום להתיר" שות צי"א (איני יודע מיהו) פ"ח.

בסוף דבריו כתב ש"באופן שעשוי ליתובי דעתיה דינו כנ"ל" ולא הבנתי מה רוצה לומר.

***
יש לנו אם כן נושא הראוי לדיון.

ויש להגדיר את האיסורים ואת הטעמים להתיר, וזה צריך להיות מעניין לבחון את המקורות, לא רק לצורך בירור ההלכה, אלא גם - מבחינה נוספת - כדי לעמוד על הנחות היסוד של הפוסקים לגבי התועלת שיש ברפואה סגולית של פניה לאדמור. וזה יכול להיות נושא מצויין לאשכול זה.

אשתדל להביא אם אוכל מתוך תשובת המנחת יצחק שאמורה להיות זמינה בפרוייקט השו"ת.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

אלי
 
<מה הבעיה עם הרב פירר?>

אין בעייה בכלל. כוונתי בשאלתי היתה, האם היה מותר לרב פירר לייעץ שלא לעשות כעצת הרופאים?

בכתבה נאמר: "לפי הדיווח, האדמו''ר מוהרא''ש שיק מיבנאל, אושפז במהלך השבת בבית החולים בארה''ב ומצבו קשה מאוד. הרב שיק לקה בהתקף לב קשה, והוא הוכנס לניתוח חירום. ניתוח נוסף עומד להיערך בשעות הקרובות".

וגם: "מידע הגיע באמצעות העסקן הרב אלימלך פירר, שהתבקש במהלך השבת לייעץ כיצד לטפל במוהרא"ש".

מה כבר היה הרב פירר יכול לייעץ להם?

שלא לנתח ניתוח שני?

האם ידיעותיו ברפואה או במצבו של החולה טובים מאלה של הרופאים שטיפלו בו?

______________________

מיימוני

<בסוף דבריו כתב ש"באופן שעשוי ליתובי דעתיה דינו כנ"ל" ולא הבנתי מה רוצה לומר>

ראה הרב ישראל רוזן: "ישוב באירוע פיגוע נסיעת עובדת סוציאלית ומנהיג ציבור בשבת".  תחומין כרך כג עמ' 86:

יב. תשובת הרב נחום אליעזר רבינוביץ

ענותך תרבני לעיין במאמרך הערוך בטוטו"ד בענין נסיעה בשבת לעובדים סוציאליים בעת פיגוע ר"ל. אמנם פטור בלא כלום אי אפשר, וכדי לעשות רצונך אעיר פה מדברי הראשונים כמלאכים אי אלה הערות בשולי הדברים.

אתה מביא דיון בשם אג"מ האם יש מקום להתיר טיפול פסיכולוגי הקשור בחילול שבת דאורייתא. ברם את ספיקו של אג"מ כבר הכריע בשו"ת הרשב"א (ח"ד סי' רמה):

"כותבין כל קמיע אפילו בשבת לחולה שיש בו סכנה או ליולדת היכא דאינהו תבעי, ליתובי דעתייהו, אע"ג שאין אנו יודעים אם הוא מומחה אם לאו. אבל אם אינם תובעים, אלא שאמר חכם אחד, "יש לי קמיע א' שמועיל לאותו חולי" אפשר שאין כותבין אותו בשבת מספק, אא"כ יודע דאימחי קמיע או אמחי גברא שרוצה לכתוב בקמיע"

מעתה בנידון דידן, שידוע שפועלת העובד הסוציאלי מועילה בהרבה מקרים, לא יהא גרוע מקמיע שאף הוא "ליתובי דעתייהו" בלבד. והרי זה כאיתמחי גברא ואיתמחי קמיע, ומותר לעשות מלאכה לשם כך אפילו לא ביקשו הנפגעים. ואצ"ל כאשר הנפגעים הם ילדים שאינם יודעים מה לבקש.

ראה גם תשב"ץ (ח"א סי' נד) שכתב:

שאפילו מפני ישוב דעתו של חולה, ואפילו אינו צריך לרפואתו אלא יישוב דעתו מדליקין את הנר, אע"פ שהוא סומא ואינו נהנה מן האור. והוא הדין לשאר מלאכות שהחולה מתיישב דעתו בהן שעושין אותן בשבת.

וכבר כתב הרמב"ם (עבודה זרה יא,יא): "מי שנשכו עקרב או נחש מותר ללחוש על מקום הנשיכה, ואפילו בשבת, כדי ליישב דעתו ולחזק לבו אע"פ שאין הדבר מועיל כלום. הואיל ומסוכן הוא, התירו לו כדי שלא תיטרף דעתו עליו". 

http://rabanim.org/index.php?option=com_content&task=view&id=225&Itemid=54

ט. חילול שבת לצורך פיקוח נפש ללא פיקוח הגוף

3. יישוב דעת יולדת

4. יישוב דעת שאר חולים שיש בהם סכנה

5. יישוב דעת חולה שאין בו סכנה בעת מלחמה