עצכ"ח, לא מה שחשבתם

ספורנו דברים פרק כח

(יד) ולא תסור מכל הדברים אשר אנכי מצוה אתכם היום ימין ושמאל. שלא ישנו את מצות האל יתברך בפרט ענין המשפט. ולא ימירו את שאר המצות במנהגי הדיוט ומצות אנשים מלומדה כ"ש כשיעשו זה לכבוד קדמונים שהנהיגו אותם המנהגים לא לכבוד קונם ולא לשמור מצותיו כי בזה האפן אין לך ללכת אחרי אלהים אחרים גדול מזה בחדוש דת לכבוד קדמונים אשר נחשבו אלהים שופטים בארץ. ..........(טו) אם לא תשמע בקול ה' אלהיך לשמור לעשות את כל מצותיו וחוקותיו אשר אנכי מצוך היום וזה בלי ספק כאשר הומרה שמירת מצות התורה במנהגים שונים וזולתם והוסג אחור משפט. ,,,,,,,ואמר כי לא שמעת בקול ה' אלהיך לשמור מצותיו וחוקותיו אשר צוך כלומר אבל שמרת מה שצוו או הנהיגו אחרים זולתו אשר לא כתורתו כמו שספרו ז"ל (גטין) שלא היו תורמין ולא מעשרין והוצרכו לתקון יוחנן כ"ג ולגזור על הדמאי והיו נועלים דלת בפני לוין מפני השמטה והוצרך הלל לתקן פרוזבול ובטלו מי סוטה ועגלה ערופה וסנהדרין מרוב הפושעים בסוף בית שני באופן שבטל כל משפט כמו שספרו ז"ל שגברו בעלי זרוע כמו שהוא הענין היום עם כל גלותנו ושפלתנו, שרב הממון בפרט החיב בדין מואס את תורת האל יתברך ומשפטי פיהו. (ע"פ דברי הימים - א טז, יב), ומתאמץ על ידי גוים וערכאותיהם לעות אדם בריבו (ע"פ איכה ג, לו), ובכן ירדו לטמיון הם ונכסיהם ובאלה התבאר' סבת חורבן בית שני והתמדת חורבנו בהתמדת סבתו:

נראה כי ויכוחים בנושא כזה לא נגמרים, מהיום שעצכ"ח קם עד היום לא חדלים לדון בזה, ומן הסתם גם לא יחדלו לעולם.

לדעתי ישנם שתי נקודות שעליהם אין חולק משום אסכולה ביהדות.

1]  ששורש האמונה מבוססת ובנויה על יסודות לוגיים מושכלים. ואי אפשר לחייב שום אדם לאדם להאמין בלי יסודות הגיוניים – פילוסופיים.

2] צורת החיים הדתית, ואופי קיום התורה והמצוות, הם לחלוטין מנותקים מהפילוסופיה. ובהכרח הם אמורים ללבוש פנים "אמוניים" חויתיים, וכפי מה שמוגדר אמונה תמימה.

במילים אחרות,

ההתחלה חייבת להיות היא בחקירה והגיון שכלי [גם האמונה במסורת],
אבל בתכלס' אי אפשר לחיות את האמונה עם הסברות והחקירות,
ובכדי שהאמונה תרד לעולם המעשה, צריך להעביר את המושכלות ללב הפועם והמרגיש.
ושם האמונה היא שלמה כמו שהיא.

לא ניתן לקיים את תרי"ג המצוות כולם, ולהנות מקיום רצון הבורא,
להימנע מעבירה על הלאווים שבתורה, להתגבר על תאוות העולם,
לבחור בדרך הישר והטוב, רק מכוח הידיעה הקרה השכלית הפילוסופית.

רק עם התחושה הרגשית שאינה מביטה על השכליות, תיכון הדת ותשתלהב, ותנחל לדורות רבים.

מה אם כן הנושא שעליו נסב הוויכוח בין שתי המחנות?

השאלה היא, אחרי הכל, לאחר שגם האמונה הרגשית כבר קיימת, אז מה היחס ליסודות הפילוסופיים של הדת בחיי היום יום, כמה מקום הם תופסים, ומה רמת הנוכחות שלהם בחיי היהודי המאמין.

האם האמונה התמימה חייבת לבא כתוצאה של השכליות,
ואם אין שם את ההגיון השורשי, האם כל האמונה חסרה בעיקרה.
או שאין קשר בין הדבקים.

אדם שנולד בסביבה מאמינה, ואינו נתקל בשאלות ודילמות אמוניות, למעשה הוא חיי את חייו באמונה שלמה,
אבל הוא לא יכול להוכיח למה הוא מאמין, הוא לא מסוגל להבין את הפילוסופיה של הדת,
אך למרות זאת הוא בטוח בצדקת דרכו, תקראו לו איזה כינוי שאתם רוצים, תמים, פתי, או טפש,
אבל בשורה תחתונה הוא דבק באמת שכולנו מאמינים בה.

איזה חסרון יש בכזה יהודי?

המחנה האחד יאמר לו, חסר לך את השורש, אמונתך היא דלה וחלולה, אילו תעמיק יותר ומתוך חקירתך תגיע לאמונה התמימה, אז יהיה לה ערך אמיתי, ואז תתרומם רמתך הרוחנית והאנושית.

מאידך המחנה השני יאמר לו, לא חסר לך מאומה, אדרבה, המשך לפתח את רגשותיך ועצום עניך מראות רע ומשמוע הבל.

כך ניישב את הרמב"ם האמור.

הרמב"ם עצמו, בקטע שהובא פה סותר לכאורה את כל ספרו מורה נבוכים,
אחרי שתקראו את הציטוט הזה, אתם אמורים לכאורה להימנע מלפתוח את הספר שהרמב"ם עצמו חיבר :

"ולא עבודת כוכבים בלבד הוא שאסור להפנות אחריה במחשבה אלא כל מחשבה שהוא גורם לו לאדם לעקור עיקר מעיקרי התורה מוזהרין אנו שלא להעלותה על לבנו ולא נסיח דעתנו לכך ונחשוב ונמשך אחר הרהורי הלב, מפני שדעתו של אדם קצרה ולא כל הדעות יכולין להשיג האמת על בוריו, ואם ימשך כל אדם אחר מחשבות לבו נמצא מחריב את העולם לפי קוצר דעתו, כיצד פעמים יתור אחר עבודת כוכבים ופעמים יחשוב ביחוד הבורא שמא הוא שמא אינו, מה למעלה ומה למטה מה לפנים ומה לאחור, ופעמים בנבואה שמא היא אמת שמא היא אינה, ופעמים בתורה שמא היא מן השמים שמא אינה, ואינו יודע המדות שידין בהן עד שידע האמת על בוריו ונמצא יוצא לידי מינות, ועל ענין זה הזהירה תורה ונאמר בה ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים, כלומר לא ימשך כל אחד מכם אחר דעתו הקצרה וידמה שמחשבתו משגת האמת, כך אמרו חכמים אחרי לבבכם זו מינות ואחרי עיניכם זו זנות" 

אבל הוא לא, הוא ממש לא סותר!

כיצד?

אם האמונה שנוכחת בחייכם היא רק מכוח המורה נבוכים, לא כל כך מהר תגיעו לקיום ה"יד החזקה".
תסתובבו הלך וחזור ללא הרף, ספקות ולבטים יאפפו את מחשבתכם, וכשכבר תעשו את מעשה המצווה,
תביטו על עצמכם בקור רוח, נו, תאמרו לעצמכם, אז אני פועל את הפעולה הפיזית הזו,
מה נשתנה בי לאחריה, מה היה קורה לו הייתי עושה אותה. אותו דבר בהימנעות מדבר עבירה. וכו' וכו' וכו'.

אבל,

אם האמונה שיוקדת בלבכם הינה משולבת – ו"משולהבת" בתחושת אמונה תמימה,
בחוויה דתית רגשית,
אז בכל מעשה מצווה תחושו את התכלית שבה,
המחשבות הפילוסופיים יקבלו עור וגידים, ו
אור השכל יחבור לחדוות הלב,
ויחדיו הם יתלקחו באש קודש.

כשהרמב"ם מדבר בספרו ה'יד החזקה', הוא מדבר מתוך המרחב הקיומי של הדת, ולא מתוך המחרב התיאורטי
כפי שהוא מדבר במורה נבוכים. ושם בהלכות עבודה זרה, הוא מזהיר שבתוככי החוויה הדתית אין לערב את
הפנייה אחר הרהורי הכפירה. כיוון ששם הדיבור הוא על תוככי ההוויה האמונית הטהורה, ומי ששם מעלה
הרהורים ותהיות, הרי הוא כמכניס צלם בהיכל קודש הקודשים.

כך גם פני הדברים בנוגע לעצכ"ח. החומר הפילוסופי שם הוא עצום. יש שם מאגר של נדיר ומרתק. וגם הדיונים שם [בחלקם] מלאי חכמה ותבונה וממש משובבים נפש.

אבל, הרוח הנושבת שם. החוויה הרגשית שהינך חווה בשיטוט שבין השיטים וגם בתוכם, היא כבר חוויה שמלאה לגלוג וארס כלפי ... וכלפי.... וכלפי.... וכפי שהרמב"ם עצמו אומר, האדם מושפע מסביבתו, וכל השוהה שם צריך להתאמץ בכדי שהרגש אל הדת ישאר בך כפי שהיה בטרם נכנסת לשם.

 [אגב, ידוע לי בידעה ברורה על כותבים מסוימים שם שהם קראים שאינם מאמינים במילה מכל דברי חז"ל ללא יוצא מן הכלל.]

וכאן אנו מגיעים לשאלה נוספת, האם צריך לחסום כזה פורום?

זה כבר נושא אחר,
כמה מרחב הבחירה שצריך להשאר בידי אדם, והאם יש תועלת בחסימת נתיבים טכניים,
או שלעולם אסור על האדם להביא את עצמו לידי נסיון.

טוב, נשאיר משהו לפעם אחרת......

כולי תקווה ותפלה שדברי יובנו כהלכה.

עד כאן דבריו, מכאן דברי,