ס' חזון עובדיה שבת ה'.

לפי דעתי גם מי שיודע בבירור שהברת מי שאינם לא ספרדים ולא תימנים אינה כל כך עתיקה ונתחדשה במדינות ההן בתוקף הגלות, אעפ"כ אינו מחויב לשנות הברתו ולהתפלל בנוסח העתיק יותר, כי הלשון היא מה שיש בפי דובריה וכמו שיש כמה ניבים בלשונות אחרות וכל אחד דובר בניבו אע"פ ששניהם יודעים שרק ניבו של פלוני א' או פלוני ב' הוא העתיק יותר והניב השני נתחדש בזמן מן הזמנים המאוחרים.

כל עוד יש כמה 'אינם ספרדים ותימנים' מעטים דוגמת ר' דוב קוק מטבריה ששינוי הברתם ומתפללים בהברה הספרדית אפשר לומר שטוב עשו, אבל אם ישנו מאות או אלפי אינם ספרדים ותימנים הברתם אז נראה שגם הספרדים לא כל כך ישמחו כי זה יכול להוביל להשתוות עם הסרוגים [כי הברת האשכנזים הסרוגים אינה שווה מכל וכל להברת הספרדים כידוע]

עוד קצת חומר שכתבתי במק"א וראיתי לנכון להעבירו לכאן:

מחקרו של מיכאל אברהם:.
 
באחת ההודעות למעלה כתבתי שהרב עובדיה אינו 'מלקט' כמו שמאשימים אותו. אני קצת חוזר בי. ישנה אצלי תחושה שהרב עובדיה מצוי בין שני הסוגים הללו. התשובות שלו הן כמעט ספרי ליקוט (כל תשובה היא ספר ליקוט בפני עצמה). הן אמנם מסודרות מאד, וכמות ספקי הליקוט שלו היא עצומה (כאמור, כל תשובה היא ספר ליקוט שעבר סידור ועריכה). ולכן ברור שהחומר מצוי אצלו כמונח בקופסא, מה שכל מלקט אחר טורח עליו שנים. ובכל זאת, יש כאן כעין ספר ליקוט. ההבדל העיקרי הוא בעיקר בכך שהרב עובדיה מכריע, ובהחלט לא תמיד לחומרא. אבל ההכרעה נעשית מכוח כללים, או שיקול של חשיבות המקורות, ולאו דווקא מסברא. במובן זה הוא פועל בדומה למלקט. כמובן יש לא מעט מקרים יוצאים מן הכלל, שבהם הרב עובדיה מכריע מסברתו, ועדיין דומני כי זהו מאפיין נכון של תשובותיו.

עכ"ל.

תגובת זיהוי:

ספר יביע אומר כעת אמ"א. אבל ח"א כן מצוי בידי.

ולכן לתשובה הספציפית לא אוכל להתייחס.

אם כי אני מניח קו יסוד כיצד בניות תשובותיו של הגר"ע עפ"י הרוב:

בדר"כ השאלות הם דברים המתחשים ובאים בעקבות הקידמה והטכנולוגיה.

הנה יש בידי ח"א ופתחתי את הסימן הראשון.

השאלה היא על ג'לטין בתפילין.
הגר"ע נצרך לדמויי מילתא למילתא.
האם לפסול מששום הא דתני רב יוסף לא הוכשרו וכו' אלא עור בהמה טהורה. וכן פסקו כמה ראשונים. והטש"ע.
הוא מביא את תמיהה העולת תמיד [לא אכנס כי אכמ"ל. אבל על צורת הבניה].
כותב תירוץ אפשרי מדידיה.
אך שוב דוחה אותו מגמרא מפורשת בקידושין.
מביא כמה אחרוני' שכתבו בפשיטות כהמהלך האחרון.
אך שוב מתרץ ע"פ הר"ן בנדרים.
מביא סיעתא לד' הר"ן בבקיאות עצומה במרחבי הש"ס.
מקשה קושייא על הר"ן.
מתרצה ע"פ ד' כמה אחרוני' במקו"א.
חוזר לקושיית העו"ת.
מביא ד' המאמר מרדכי שתמה על קושיית העו"ת.
מקשה עליו מכמה סוגיות מפורשות בש"ס.
ושוב מקשה מדנפשיה על העו"ת רק לפי' א' בסוגייא במנחות.
מיישב.
ובא לדון בשאלה:
מדמה את הנושא בהשקפה ראשונה לצד א'.
ושוב דוחה בטוט"ד.
ושוב מפלפל בראייתו.
ומביא לה בקיאות מדהימה ראשוני' ואחרוני' מסוגיות אחרות לגמרי.
אך כותב דלענ"ד כו"ז לכתחילה. ועפי"ז מיישב כמה הדורים בסוגיות הנ"ל.
וכו"ז עפי חילוק מקורי.
מביא סמוכות לדבריו תוך בקיאות מדהימה ופלפול במקורות שהביא בהערות קצרות וארוכות.
מביא צד נוסף להכשיר ע"פ ד' החת"ס.
חוזר ומפלפל בד' החת"ס ובסוגייא דשם.
מביא עשרות אחרוני' שכותבים כדבריו. תוך שהוא מעיר הערות בתוכן דבריהם.
מביא ס' שנשאל בנ"ד. ומביא תוכן תשובתו.
משיג עליו מפשט לשון הגמרא. וכן מד' כמה ראשונים.
מעיר על המ"ב. ומפלפל בכוונת דבריו בבקיאות ובעיון.
שב ודן בדבר משום חציציה.
דן בסוגייא. ומה מסקנתה.
מביא פסק הראשוני'. תוך בקיאות בראשוני' מסוגיות אחרות.
שב ומביא סניף להקל מדעתם של כמה ראשוני'.
מקשה עליהם.
מיישבם.
מביא ארבעה סיבות מפורטות להקל ומפלפל בזה.
מוכיח לא כך מד' ראשון אחד.
מקשה על דבריו.
מביא תירוץ הפר"ח.
מביא מי שתמה על הפר"ח ודוחה דבריו.
מתרץ עפ"י יסוד שמביא לו סמוכות.
אך דוחה סמוכות אלו ע"פ ד' אחרוני' בסוגייא אחרת. ומיישב.
מסקנא.

טול קורה מבין עיניך!

לזה אתה קורה ספר ליקוט מרשים ומסודר?????????????

ואגב. אזכיר ואומר כי הגרשז"א העריך את הגר"ע ואמר למור אבי הי"ו על הגר"ע שאין אדם ששולט בתורה כמוהו. לבד היותו מעיין גדול".

כינהו "גאון ישראל ותפארתו מרן".

שאפו!