להשתחרר מהסד – מחשבות בעקבות יום העצמאות הס"ד

לאישציפור - 
אני מסכים איתך ב- 100%! שורק למשל, וכן הר' יואל בן-נון, הם הרבה יותר "רוחניים" ו"נבואיים" ממני - אלא שאף הם מבינים מה שהבין כנראה גם הרצל ודעימיה - אם נמשיך להגות באמרי שפר ובחזונות גבוהים מדי - שום דבר לא יזוז.
השגרה השוחקת תנצח בסוף - הטקסטים שאנחנו ממלמלים בתפילות ובברכות, המוסיקה החסידיסקית הנדושה, הפתקים שהילדים שמים בכותל ("שיבוא המשיח ושייבנה ביהמ"ק ושכולם יהיו צדיקים"), ומה שמלמדים אותם בגן וכו' וכו'. לכן לפעמים דווקא הנמכת ציפיות עוזרת לממש אותן.
וכמובן ובלי קשר - קודם כל צריך להפנים ולהודות על "פשט" הדברים! מבחינה הלכתית אנחנו "גאולים", זהו, זה מאחורינו. עכשיו בוא נדבר על מימוש החזון וכו'. סה"כ יש לנו עוד 200 ומשהו שנה לשחק כאן עד האלף השביעי, אז יש עוד זמן:)

וואו, תיאדור הרצל משיח בן יוסף, יואב שורק משיח בן דוד. יואל בן נון ראש הסנהדרין.ואיפה אני נכנס לתמונה כזאת? קטנתי. 
 

אישציפור - הוצאת את המילים ממקלדתי!
אני אישית מעדיף לא להזכיר שמו של משיח*, ולא ראש הסנהדרין וכו' - פשוט לעשות מה שצריך לעשות, לאו דווקא לפי קטגוריות מוכנות מראש שהפכו ל"מיתולוגיה" לא-ריאלית ולכן מזמינות לעג נדוש - אבל בהחלט אהבתי את הרעיון של "לצפות לישועה" באופן אקטיבי!

___
* וידועים דברי האמוראים בסנהדרין צח: "מה שמו (של משיח)? דבי רבי שילא אמרי שילה שמו... דבי רבי ינאי אמרי ינון שמו... דבי רבי חנינא אמרי חנינה שמו..."
כלומר - כל בית מדרש ראה ברבו את המשיח.

כמה דברים על הישועה

 שבת דף לא?  אמר רבא: בשעה שמכניסין אדם לדין אומרים לו: נשאת ונתת באמונה, קבעת עתים לתורה, עסקת בפריה ורביה, צפית לישועה,?

אברם,
אכן, ברור שבמצב ובהקשר הנוכחי אין ענין לחפש פרסונה מסוימת כמשיח , (מה גם שבפשטות משיח הוא מנהיג פוליטי לא פחות ובמובנים רבים אולי אף יותר ממנהיג רוחני) וכשאר התפקידים הנדרשים בענין.

בנוגע לעשות את מה שצריך, ראשית כאמור אני מוצא ערך רב בעצם האמירה הזו, הגם שברור שהיא מציפה שאלה קשה ומורכבת כפליים, מה באמת צריך לעשות היום ?
                     אני לא בטוח שזה המקום הנכון לדון בשאלה הזו, אבל נראה לי שהיא מתבקשת בהקשר הנוכחי של הדיון.
              ליל מנוחה.

לאישציפור - הנה רעיון מעשי נחמד שאני מתכוון לממש בקרוב: לשלוח שאלות הלכתיות לכמה רבנים חשובים, כמֵשׂיח (לא מָשׁיח!:) לפי תומו, בעניין הזה, בתקווה לקבל תשובה עניינית.

לדוגמה: "כבוד הרב, למדתי לאחרונה את הסוגיה בברכות יב: שאנחנו גם אומרים חלק ממנה בהגדה של פסח - ושמעתי ממישהו, שהנה הסוגיה מגדירה לנו מהם ימות המשיח - לפי בן זומא זה קיבוץ הגלויות ולפי חכמים זה הפסקת שעבוד מלכויות. ואם שני אלו קרו, הרי שלכו"ע הגיעו ימות המשיח - השאלה אם בימינו זה לא כבר קרה? ואם כן - למה עדיין צריך להמשיך להזכיר יציאת מצרים בלילות? או שצריך אולי להוסיף ברכה על קיבוץ הגלויות?"

וכן על האזכורים של חורבן ירושלים ושלטון הגויים והגלות שיש בתפילות ובתחנון, והאם זה לא כמעיד עדות שקר (כמו שאסור לקרוא ק"ש ללא תפילין...) או ברכה לבטלה וכו' וכו'.

אברם,
אבל, למה אתה חושב שרבנים ו/או הלכה בדוקא הם המקומות מהם יצמח הפתרון ?
בעיני אתה אוחז בסוג של נחש שאוחז את זנבו בראשו.
ההלכה הוגדרה מראש לפי כללי יסוד עתיקים (שהחלק היסודי שבהם אמנם נצחי ביסודו) ובהתאם לעולם עתיק שבמובנים רבים שינה את צורתו באופן משמעותי, למה אתה חושב שהדרך הנכונה לאפיין את המצב היום הוא בראש ובראשונה דרך המסגרת ההלכתית ? 

לדעתי  הנחת היסוד הזו שלך גם לא הכי מדויקת (וכפי שנימקתי למעלה) וגם מסבכת אותך בסיבוכים הקלאסיים של היהדות בעת החדשה , סביב הנתק בין העבר לעתיד , שיוצר ו/או חושף את השבר בהווה... (או במילים עממיות יותר : החשש מהתחדשות/השכלה/מודרנה/ציונות וכו' שמא ע"י זה נאבד את הדרך שסללו לנו הקדמונים, אל מול תחושת הנחיצות לייצר עתיד חדש שגרמה לניתוק מסוים מהעבר הזה,  שגרמו ביחד לפירוק שלא לומר התפוררות של החברה היהודית הקלאסית כפי שעוצבה בימים עברו)

למה הלכה? כי הלכה המדינה... ודאי שלו חייתי לפני כמה עשרות שנים לא היה טעם בכלל לפנות לציבור הדתי שלא ספרו אותו בכלל אבל בעשור האחרון הרעיון החילוני-ציוני לא עובד יותר וכולם מתחילים להבין שדרושה הלכה (מה שכבר ביאליק ועוד רבים הבינו מראש) ע"ע אדם ברוך ועד מוקי צור וקרא שוב את מאמריו של שורק