|
|
| נשלח ב-4/5/2012 14:47 |
|
| |
קסת
יש כאן כמה זויות ,
המסילת ישרים מתייחס על סתירה בדברי חזל ,מצד אחת לא להנות מעולם הזה ועד שיתפלל אדם שיכנסו דברי תורה לפיו יתפלל שלא יכנסו מעדנים וכו,,ומצד שני שעתידין ליתן את הדין על כל הנאה שלא לקחנו מהעולם מתנת הבורא , עוד גדר מצינו ,ועשית משמרת למשמרתי וקדש עצמך במותר לך, ועל כל אלה נחלקו בית שמאי והלל שנתיים וחצי אם טוב לו לאדם שנברא, התורה מעידה ,,לא בשמים היא ולא מעבר לים ,כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו, מצד שני מצינו דלפום צערא אגרא ,ואדם כי ימות באוהל דוקא,ופת המלח תאכל וכו,ועדיין אשריך גם בעולם הזה ,
מסקנת הדברים ,מנעמי החיים לטועים הם גשמיים בלבד ,וטעות הוא כי כל התענוגים גם הגשמיים הם רוחניים ונפשיים,וכן להיפך, כתב הפרי הארץ וכבר קדמו הרמבם בספר המורה ,תענוג תמידי אינו תענוג ,ודוקא התענוגים שאינם תדירים רק מושגים דרך יגיעה הם התענוגים המבוקשים ,וכשהתענוגים הרוחניים שהם בהחלט גם גשמיים באים עם תחושת נצח ועם הרגשה שהיא לא מסתיימת כאן אז יעידו לך העובדים הטוטאלים שלא בא האדם אלא ל ה ת ע נ ג על ה,
|
|
|
|
| נשלח ב-4/5/2012 14:48 |
|
| |
הרי התורה אומרת:"כי קרוב אליך הדבר מאד,בפיך ובלבבך לעשותו."
וזאת ההוכחה לעובדה,כפי שציין נדב שנרב,שקלות זה מושג יחסי.
ונושא ההנאות /הסיגופים לא שייכים לכאן אלא לאשכול אחר שנושאו יכול להיות:מה יחס היהדות להנאות הגוף.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/5/2012 10:59 |
|
| |
מורה נבוכים חלק ג' פרק מ"ז [בתרגום קאפח]: ואומר, כי תורת ה' זו שנצטווה בה משה רבנו ונתיחסה אליו 2, לא באה אלא 3 להקל את העבודות ולמעט את הטורח. וכל שעלול אתה לחשוב דבר ממנה שיש בו עמל או טורח כבד, אינו אלא מפני שאינך יודע אותם המנהגים והשיטות המצויים באותם הימים. וראוי לך להקיש בין שישרוף האדם ילדו בעבודתו 4 או ישרוף אפרוח יונה 5. לשון התורה, כי גם את בניהם ואת בנותיהם ישרפו באש לאלהיהם 6, זו הייתה עבודתם לאלוהותיהם. ומעבודתנו, 7 בדומה לזה, לשרוף בן יונה, ואף מלוא כף סולת 8. ומאידך, שם מחלק ב' פרק ל"ט : כך הדבר בתורה הזו כמו שביאר את איזונה ואמר חוקים ומשפטים צדיקים 25, וכבר ידעת כי עניין צדיקים מאוזנים 26. לפי שהם עבודות שאין בהם טורח ולא גירעון כנזירים והמתבודדים בהרים ודומיהם, ולא יתור [רנג] המביא לידי תאוותנות וזללנות עד שתגרע שלמות האדם 27 במידותיו ועיונו כמו שאר חוקי העמים הקדמונים. וכאשר נדבר במאמר זה בטעמי המצוות יתבאר לך מצדקה 28 וחכמתה מה שראוי להתבאר, ולפיכך נאמר בה תורת ה' תמימה 29. אבל מי שמדמה כי עולה כבד וקשה ושיש בה סבל 30, כל זה טעות בהתבוננות. ולקמן 31 אבאר קלותה באמת אצל השלמים, ולפיכך אמר מה ה' אלוהיך שואל מעמך וגו' 32 ואמר המדבר הייתי לישראל וגו'33. אלא שכל זה ביחס לחסידים. אבל אנשי העושק והכעס וההשתלטות הרי המזיק והקשה ביותר אצלם, שיהא שם שופט שימנע את ההשתלטות. וכן התאוותנים השפלים, הקשה ביותר עליהם היא מניעת ההפקרות בזנות, והפעלת העונשים בעושיהם. וכך כל בעל מגרעת נראה לו כי מניעת הרע שהוא מעדיפו כפי מגרעתו המידותית טורח עצום. ואין לשקול קלות התורה וקשייה לפי שאיפותיו של כל מושחת שפל בעל מגרעות מידותיות, אלא נבחנים לפי השלם שבבני אדם אשר מטרת התורה הזו שיהו כל בני אדם אותו האדם 34.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-6/5/2012 11:35 |
|
| |
הרמב"ם שם בהמשך נותן טעם להלכות נדה ואומר שיש למצוא את הטעם לא באיסורי הנדה אלא במה שהתורה הקלה ואמרה כל ההרחקות שהיו נהוגות באותם ימים צריכים להתבטל ולהשאר על המינימום וזו ממש גישה מהפכנית למצוות.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/5/2012 13:38 |
|
| |
הרמב"ם בדבריו על נידה סותר את כל הגישה המקובלת היום, שהתורה ניתנה כדי להקשות על האדם, שמקבלים שכר על המאמץ, ושהקב"ה סופר שעות ולא דפים.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/5/2012 13:43 |
|
| |
בע"ב,
אכן ר"י עמדין מתלונן על הרמב"ם בכיוון זה. ראה הגהתו השניה לפרק שישי מ"שמונה פרקים".
תוקן על ידי ספרן ב- 06/05/2012 13:45:15
|
|
|
|
| נשלח ב-6/5/2012 13:46 |
|
| |
יגעת ומצאת תאמין. יגיעה איננה נמדדת בהכרח בכמות שעות או במספר דפים, אלא על-פי השקידה.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/5/2012 13:48 |
|
| |
וזו ראיה נוספת למה שכתבתי פעם, שלדעת הרמב"ם השכר הוא תלוי הישג ולא תלוי מאמץ.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/5/2012 14:32 |
|
| |
בעל רשי סובר אחרת וכן הגמרא
רש"י ויקרא פרק כו פסוק ג
(ג) אם בחקתי תלכו - יכול זה קיום המצות, כשהוא אומר ואת מצותי תשמרו, הרי קיום המצות אמור, הא מה אני מקיים אם בחקתי תלכו, שתהיו עמלים בתורה:
ברכות דף כח.
שאני משכים והם משכימים - אני משכים לדברי תורה והם משכימים לדברים בטלים, אני עמל והם עמלים - אני עמל ומקבל שכר והם עמלים ואינם מקבלים שכר, אני רץ והם רצים -
לפי זה אנחנו מקבלים שכר על העמל ולא על התוצאה.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/5/2012 14:51 |
|
| |
וראה בתחילת תפארת ישראל למהר"ל שחולק על הרמב"ם בדיוק בנקודה זו. [האם השכר על הרצון=היגיעה, או על ההשגה]
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/5/2012 15:22 |
|
| |
הוויכוח הגדול על השכר שאיננו... ברור כי השאלה היא לא על השכר אלא מעלת מי גדולה יותר. של המתאמץ או של המשיג. וכידוע האריך בזה הרמב"ם בפרק ששי מ"שמונה פרקים" ההפרש שבין "המעולה" ובין "המושל ברוחו". http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/shmona/tohen-2.htm
תוקן על ידי ייתכן ב- 06/05/2012 15:23:12
|
|
|
|
| נשלח ב-6/5/2012 15:27 |
|
| |
יש הבדל
אם אתה מצפה לשכר כי התאמצת ועמלת- ואינך מקבל שכר- התרוץ כנראה שאתה לא עמלת מספיק. ואם אתה מצפה לשכר כי השגת תוצאות- ואינך מקבל שכר- התרוץ שכנראה אתה צריך להשיג יותר.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/5/2012 15:37 |
|
| |
ייתכן לא יודע איך הגענו כאן לשכר שישנו או אינו.. הנידון היה אמור להיות האם מטרת התורה הוא להכביד על האדם או להקל עליו. ודעת הרמב"ם כצד השני. אמנם אתה צודק שבדרך כלל כשדנים"על מה מקבלים יותר שכר" אין הכוונה שמישהו עלה לשמים ובדק, אלא הכוונה הוא לדון מה יותר חשוב מבחינת הסתכלותנו.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/5/2012 15:49 |
|
| |
עיין בתגובתך הקודמת. בסוגריים.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/5/2012 15:52 |
|
| |
ולגוף דעת הרמב"ם עיין בדבריו בפ"ו משמונה פרקים.
|
|
|
|
|