ושוב: האם הארכיאולוגיה תסתור את ביקורת המקרא המינימליסטית?

המעניין הוא שגם הממצאים הארכיאולוגיים אותם הביא דייר מויקיפדיה, גם הם ברובם אינם ממש תואמים (ולעיתים אף סותרים) את המקרא:
כתובת שישק - ע"פ המקרא הסיפור הוא סביב ירושלים, בכתובת המצרית לעומת זאת אין איזכור לירושלים, אלא המיקום הכי קרוב הוא בית-חורון. וכפי שעולה מהכתובת שישק כבש את רוב דרום ממלכת יהודה, ועיקר מסעו היה בכלל לממלכת ישראל, לכל זה אין זכר במקרא.
המונולית מכורח - קרב קרקר בה היה לאחאב צבא עוצמתי ביותר, אינו נזכר כלל במקרא. אם בגלל שלא רצה המקרא היהודאי לספר על הצלחותיו של אחאב "הרשע". או כי בכלל אין מטרתו של המקרא לספר היסטוריה, אלא להעביר מסר תיאולוגי.
כתובת תל דן - בניגוד למקרא המספר שיהוא רצח את יורם מלך ישראל ואת אחזיהו מלך יהודה, בעוד בכתובת מתפאר מלך ארם (חזאל או בנו) שהוא הרג אותם. יתכן שזו סתירה של ממש, או שמא יהוא עשה זאת בשליחותו של חזאל, אך גם את זה המקרא אינו מספר.
מצבת מישע - מישע מספר שעמרי ואחאב כבשו את מואב משך 40 שנה שהסתיימו באמצע מלכותו של אחאב, בעוד לפי המקרא מניין שנות מלכות עמרי 12 שנה, ושנות מלכותו של אחאב 22 שנה. מחצית משנות מלכות אחאב יתן לנו רק 23 שנה עם שנות אביו עמרי.
האנאלים האשוריים - בניגוד למקרא המספר על הגליית כמעט כל עשרת השבטים, המקורות האשוריים מספרים שהגלו עשרות אלפים בלבד.
כתובת השילוח - מצד הכתובת עצמה אין וודאות שהיא קשורה לימי חזקיהו, התיארוך שלה לימיו מבוסס על המקרא עצמו, ולכן אינו יכול להוות הוכחה למקרא.
מנסרת סנחריב - המקרא מציג את חזקיהו כמי שלמרות שנכבשה רוב שטח מלכותו, ניצח נצחון שמימי את סנחריב בירושלים. רושם זה מעוות שכן גם המקרא ויותר מזה גם מנסרת סנחריב מספרים, כי סנחריב החריב את כל ממלכת יהודה והגלה ממנה 200,000 איש, והותיר בידי חזקיהו רק את ירושלים שם התבצר. אמנם גם סנחריב אינו מספר שכבש את ירושלים, אבל בסופו של דבר חזקיהו נכנע לסנחריב ושלח לו מנחה לנינוה בירת אשור. גם פרטי המנחה הנזכרת גם במקרא וגם בכתובת אינם תואמים, על אף הדמיון.
האנאלים הבבליים - המספרים כי נבוכדראצר החליף את מלך יהודה במלך כלבבו, כשהוא מתכוין להחלפת יהויכין בצדקיהו. אף שזה תואם עם ס' מלכים, זה לא מתאים עם המסופר בדבה"י (ודניאל) שגם את יהויקים הגלה.

כלומר, גם המקורות החוץ-מקראיים שכן לכאורה חופפים עם המקרא, אינם ממש תואמים עם המקרא (ולעיתים אף סותרים כאמור). אז נכון שלא ניתן תמיד לדעת איזו גירסה לקבל מבחינה היסטורית, אבל ישנן נקודות שסביר יותר לקבל את הגירסה החוץ-מקראית.
כמו במקרה של מישע המספר שמואב היתה כבושה בידי ממלכת ישראל 40 שנה ולא פחות, שכן לא סביר שהיה מגזים בתיאור תקופת שפלות מלכותו. וכמו כן לגבי גלות שומרון, שהכתבים האשוריים בוודאי היו שמחים להתפאר שהגלו מאות אלפים מממלכת ישראל אילו היו עושים זאת. וכך גם לגבי גלות יהויקים (שאף אינה נזכרת כלל במלכים), שכנראה לא היתה ולא נבראה.

ואגב, כתובת בלעם היא כתובת מאוחרת יחסית (מהמאה ה-9 או ה-8 לפנה"ס), מאות שנים לאחר קיומו לכאורה של הדמות המקראית של בלעם בן בעור. וגם כתובת זו לא ממש תואמת את המקרא, שכן בכתובת בלעם מתואר כעובד אלילים.

תוקן על ידי מקרא ב- 14/05/2012 09:32:18

האשכול התחיל בממצא ארכאולוגי מסויים, הכולל כנראה סוג של פולחן. הוזכרו כאן ממצאים ארכיאולוגיים נוספים, אשר יש בהם כדי לאשש סיפורים תנכיים - לאחרונה באשכול הוזכרה כתובת בלעם.

יש לזכור, שאמנם הממצאים הללו מזכירים אירועים, שמות ודמויות המופיעים בתנ"ך, ובכך מאששים את החיבור בין התנ"ך להסטוריה.

מצד שני, אל ישישו שומרי המסורת יתר על המידה - כל הממצאים הללו סותרים את האמונה הדתית-החרדית העכשווית לגבי האירועים. ממצאים טקסטואליים - כגון ברכת הכהנים המפורסמת, אבל גם ממצאים מתקופות מאוחרות בהרבה - סותרים את הטענה שהטקסט הנוכחי מקודש ויכול להספר באותיותיו. שכן, הטקסטים שנמצאו אינם תואמים למסורה. מציאות הפולחנות השונים מראה שסיפור המקרא על האחדת פולחן ה' אינו מתאים במדוייק לממצאים, ולהיפך. בהר עיבל אמנם נמצאו אך ורק עצמות של בע"ח כשרים, אבל ביניהם חיות רבות - צבאים ואיילים - אשר אינן כשרות לעלות על המזבח. ועוד ועוד.

_________________

"מאמר מוסגר: בעתון 'משפחה' (א' בחשון תשס"ו),

כותב נתן אנשין, במדור 'עמדה', על הנושא: "סיפורים שלא היו ולא נבראו",
 
ובסופו: "ולסיום, סיפורון נחמד שכנראה כן היה וכן נברא. הסיפור ידוע לרבים... את הסיפור סיפר, לפי השמועה, המגיד הירושלמי רבי שלום שבדרון באחת מדרשותיו: שאלתי פעם את החזון-איש, אם מותר לספר סיפור דמיוני אך מעורר לעבודת ה'. ענה לי החזון-איש, שמותר. וזה לכם הסיפור הדמיוני הראשון שאני מספר... הפטיר רבי שלום מיניה וביה..." אך לא היה זה הסיפור הדמיוני היחידי שסיפר המגיד ר"ש שבדרון, והסיפור דנן יוכיח "

וזה כל הסיפור על רגל אחת.

והמאכל שמאפיין את כל הסיפור זה הקוגל-המאכל היהודי האפייני שמרכיבו העיקרי הוא לוקשן.


הטענה: קוגל בגימטריה :שבת.
אם מישהו מקשה  בתמימות :קוגל זה הרבה פחות משבת והרי זה לא   בדיוק מסתדר?
התשובה האולטימטיבית היא:אז מה?תאכלו עוד כמה לוקשן ותראו שזה מסתדר.

תוקן על ידי צענערענע ב- 14/05/2012 12:21:46