|
|
| נשלח ב-13/5/2012 09:10 |
 |
| |
מה אדוני רוצה?
הרי כתבתי שאפילו פוליטיקה היא שיקול הלכתי. כלומר שאני שולל מציאותה של מטא-הלכה. ואם אדוני סבור שגם מטא הלכה היא הלכה, ממילא אין מחלוקת כלל. הכל הלכה !
אלא שבעוד וישנם כאלו החושבים שישנה חלוקה להלכה ולמטא הלכה, ממילא מייחסים את הכל על יסוד המטא-הלכה בהכרח, ממילא לדידם אין הלכה באמת, והיא אינה אלא כלי משחק בידי המטיא הלכה.
הרי שאני סבור שהכל הוא הלכה, וממילא המטא הלכה היא עוד דרך לסור ממרות הרב.( לגיטימי בהחלט בעיני )
"חבר" נלמד מתוך ההקשר - היפוכו של רב. ( לא חבר בדיני דמאי, ולא חבר בלשון המשנה, ולא חבר בקופ"ח )
|
|
|
|
| נשלח ב-13/5/2012 09:52 |
|
| |
מוטי
איני יודע איך לכתוב זאת. אבל איני מבין את לשונך. דווקא בגלל שאני מסכים לכל מילה שכתבת. מפני שיש אמירות שיכולות להתפרש לכאן ולכאן, לכיוונים מנוגדים, ואז הסכמה על מילים שיכולות להתפרש באופן דו כיווני אינה נותנת כלום.
אנסה למקד באמצעות שאלות:
א. האם שיקולים מטא הלכתיים יכולים לדחות הכרעה הלכתית?
דוגמא: האם יש להתיר גרושה שיצא רינון על עדי הגירושין שלה שעברו עבירות? (אני מכוון כמובן לתשובת הרמב"ם שהתיר).
ב. איני מבין איך אתה משתמש במילה "חבר" לאפוקי מ"רב".
יש שימושים שונים במילים "חבר" ו"רב" בחיי יום יום. אני משתמש במילים אלו כפי שהבנתי שמשתמשים בהן בגמרא. רב הוא אותו אחד שחייבים בכבודו ולהבין את דבריו, כמו שרבי עקיבא התייחס, נניח, לרבי אליעזר. חבר הוא אותו אחד שאין חייבים להיזהר בלשון כאשר מדברים אליו. כאשר בן עזאי מדבר לרבי עקיבא בלשון "אתה" הגמרא מסיקה שהוא "נתחכם" (כלומר, עלה בלימוד, ולא כשימוש המילה אצלנו בעברית מודרנית) ולכן יכול היה להתייחס אליו כשוה לשוה.
ולגבי, בין רב ובין חבר, אנו לומדים את דבריו ומנסים להבין. אם נראו לנו, טוב. ואם לא, ויש לנו נימוקים סותרים, אזי יש קושיות לברר. ואם הלמדן מספיק למדן, והגיע להוראה, הוא רשאי ואולי אף חייב לחלוק.
ולפיכך, בתוך כללי השימוש שלי במילים, איני יודע למקם את דבריך שלך ולכן איני יודע אם אנו מסכימים או חולקים.
***
תחש גחם
זה כנראה יום אי ההבנות שלי. סמיילי.
כתבת:
האם השמים שמים לה' והארץ נתן למחשבים?
ואפילו איני יודע אם לקרוא מחשבים כמו קומפיוטרס או מחשבים במ שואית מלשון לחשבן, אלו שעושים חשבונות. אני משער שכוונתך לשימוש הלשון הראשון, אבל השני אפשרי.
ובכל אופן, בין כך ובין כך, מה אני אמור להבין מדבריך?
השמים שמים לה' - הציטוט הזה יכול להתפרש בשני אופנים, ודומה לזה בדרשה בגמרא, שהשמים הם לה' והשאר בידנו. כפי שטען ר' יהושע כאשר משמים יצאה בת קול להכריע כר' אליעזר, אין אנו משגיחים בבת קול, ובדומה לזה אין אנו משגיחים ב"צרכי גבוה" (לפי הקבלה למשל) כאשר מכריעים הלכה. ההלכה מתייחסת לצורכי האדם. (למעשה, חידשת לי הבנה זו ותודה על ההגדרה).
לעומת זה הסיפא שלך כאילו, אם הבנתי, מזלזלת במי שפוסק לפי מחשב, כלומר מתוך אוסף מקורות בלי הבנה? זו בדיחה ידועה על מי שמאמין שפסק הוא ענין של הכרת מקורות ולכן תקליטור חיפוש כבר מספיק טוב.
אמנם אני מצטרף לביקורת על עמדה כזו. מה שאני טוען הוא בדיוק כמו העמדה הביקורתית. הכרעה הלכתית בשאלות חדשות (ותמיד צריך לבדוק אם השאלה שלפנינו היא חדשה, שאין לה תשובה, או שהיא ישנה, וכבר נידונה, ואם הפסק דאז מתאים) - היא לא ענין של הכרת המקורות בלבד. אלא הבנתם. וכמובן צריך להסביר מהי הבנה.
מקוה שהצלחתי להסביר מה לא הבנתי.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-13/5/2012 19:11 |
|
| |
לא קראתי את מאמרו של ריינר, אך היש מי שמכחיש שאצל רבים מהפוסקים קיימת המגמה של יש להחמיר א) בגלל שליהודי עובד השי"ת לא יחפש קולות ב) בגלל חשש פרצות ולימוד היתרים ג) ללחום נגד השכלה ופורצי גדר, ד) מגמות של קדושה וטהרה,
אוכל להביא על כך ראיות רבות מכל החוגים ומכל הסוגים בסוגיות רבות ופולמוסים הלכתיים מגדולי הפוסקים. רבים יאמרו במפורש שכך שיטתם כי ההלכה משרתת מטרת התורה בכלל ואין מקום לפסוק הלכה מקומית בלי לשקלל את המכלול כולו.
מעטים הם הפוסקים שמנסים לגשת להלכה ללא סיבות חיצוניות מטא הלכתיות אלא הלכה נטו (כמדומה שאחרי השואה היחיד שביטא מגמה זו במוצהר וגם בפרקטיקה היה רבי משה פיינשטיין, אולי רבי שלמה זלמן אוירבך גם) ומשלמים על זה מחיר גבוה בדרך כלל.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/5/2012 21:13 |
|
| |
גם הרב נחום רבינוביץ' בשו"ת שיח נחום
|
|
|
|
| נשלח ב-15/5/2012 07:04 |
|
| |
דיון מקביל בעצור
|
|
|
|
| נשלח ב-15/5/2012 07:10 |
|
| |
אתנחתא
כרגיל, מעניין לקרוא את דבריך, ואתה אומר בקיצור דברים מאלפים ומעוררי מחשבה.
זה מתחלק לדעתי לשנים.
היש מי שמכחיש שאצל רבים מהפוסקים קיימת המגמה של יש להחמיר א) בגלל שליהודי עובד השי"ת לא יחפש קולות ב) בגלל חשש פרצות ולימוד היתרים ג) ללחום נגד השכלה ופורצי גדר, ד) מגמות של קדושה וטהרה,
שלושת המניעים הראשונים הם גזירות ואפשר להסבירם כמונעים בידי מטא הלכה. במובן שלא הדין עצמו קובע אלא סיבה נוספת. והרי לפי שימוש הלשון שהצעתי יש הלכה, הדין עצמו, ויש מטא הלכה, שכוללת כל שיקול אחר, וכך רואים כבר בגמרא, וכך רואים גם מדבריך.
אוכל להביא על כך ראיות רבות מכל החוגים ומכל הסוגים בסוגיות רבות ופולמוסים הלכתיים מגדולי הפוסקים. רבים יאמרו במפורש שכך שיטתם כי ההלכה משרתת מטרת התורה בכלל ואין מקום לפסוק הלכה מקומית בלי לשקלל את המכלול כולו.
אכן. חייב הפוסק לבדוק איזו השלכה תהיה לכל ביטוי שלו, או לכל שתיקה שלו.
מעטים הם הפוסקים שמנסים לגשת להלכה ללא סיבות חיצוניות מטא הלכתיות אלא הלכה נטו (כמדומה שאחרי השואה היחיד שביטא מגמה זו במוצהר וגם בפרקטיקה היה רבי משה פיינשטיין, אולי רבי שלמה זלמן אוירבך גם) ומשלמים על זה מחיר גבוה בדרך כלל.
כאן העמדת על כך שדווקא הדיון לפי ההלכה המקורית עצמה ללא שיקולים צדדיים יכול להביא לידי קולות, מפני שלא יופעלו שיקולי החמרה. הרי כל השיקולים שהובאו לעיל על ידך הם שיקולי החמרה.
אמנם, דומה שאי אפשר שלא להשתמש במטא הלכה. גם ההחלטה לא להשתמש בשיקולים כאלו היא מטא הלכתית. יוצא דופן אחד ויחיד יהיה כאשר הפוסק יאמר: אין לי אלא מה שבשאלה לבד.
ואמנם, עם חוסר בקיאותי באחרונים אלו שאליהם הפנית, כמדומה שאפשר לזהות מניעים כמעט מפורשים של מטא הלכה אצל ר' משה פיינשטיין. לגבי הרשז"א יש לבדוק, אלא שתלמידו הרב ד"ר מרדכי הלפרין טוען שלפחות ברמה של חיבור התשובות היו לו שיקולים כאלו, ויש לו דוגמא בספרו החדש של תשובה שבה ההיתר הועלם ונשאר רק ברמה כזו שרק, לדברי הכותב, תלמיד חכם היה מבין שמה שהוצג כהיתר בדיעבד חל לכתחילה. כלומר, היתה כאן הסתרה של היתר כדי שלא לפרוץ גדר.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-15/5/2012 08:25 |
|
| |
גם בגמרא מצאנו שהחמירו לעמי ארצות והקילו לת"ח
|
|
|
|
| נשלח ב-15/5/2012 22:50 |
|
| |
| מיימוני כתב: |  | אתנחתא
כרגיל, מעניין לקרוא את דבריך, ואתה אומר בקיצור דברים מאלפים ומעוררי מחשבה.
זה מתחלק לדעתי לשנים.
היש מי שמכחיש שאצל רבים מהפוסקים קיימת המגמה של יש להחמיר א) בגלל שליהודי עובד השי"ת לא יחפש קולות ב) בגלל חשש פרצות ולימוד היתרים ג) ללחום נגד השכלה ופורצי גדר, ד) מגמות של קדושה וטהרה,
שלושת המניעים הראשונים הם גזירות ואפשר להסבירם כמונעים בידי מטא הלכה. במובן שלא הדין עצמו קובע אלא סיבה נוספת. והרי לפי שימוש הלשון שהצעתי יש הלכה, הדין עצמו, ויש מטא הלכה, שכוללת כל שיקול אחר, וכך רואים כבר בגמרא, וכך רואים גם מדבריך.
אוכל להביא על כך ראיות רבות מכל החוגים ומכל הסוגים בסוגיות רבות ופולמוסים הלכתיים מגדולי הפוסקים. רבים יאמרו במפורש שכך שיטתם כי ההלכה משרתת מטרת התורה בכלל ואין מקום לפסוק הלכה מקומית בלי לשקלל את המכלול כולו.
אכן. חייב הפוסק לבדוק איזו השלכה תהיה לכל ביטוי שלו, או לכל שתיקה שלו.
מעטים הם הפוסקים שמנסים לגשת להלכה ללא סיבות חיצוניות מטא הלכתיות אלא הלכה נטו (כמדומה שאחרי השואה היחיד שביטא מגמה זו במוצהר וגם בפרקטיקה היה רבי משה פיינשטיין, אולי רבי שלמה זלמן אוירבך גם) ומשלמים על זה מחיר גבוה בדרך כלל.
כאן העמדת על כך שדווקא הדיון לפי ההלכה המקורית עצמה ללא שיקולים צדדיים יכול להביא לידי קולות, מפני שלא יופעלו שיקולי החמרה. הרי כל השיקולים שהובאו לעיל על ידך הם שיקולי החמרה.
אמנם, דומה שאי אפשר שלא להשתמש במטא הלכה. גם ההחלטה לא להשתמש בשיקולים כאלו היא מטא הלכתית. יוצא דופן אחד ויחיד יהיה כאשר הפוסק יאמר: אין לי אלא מה שבשאלה לבד.
ואמנם, עם חוסר בקיאותי באחרונים אלו שאליהם הפנית, כמדומה שאפשר לזהות מניעים כמעט מפורשים של מטא הלכה אצל ר' משה פיינשטיין. לגבי הרשז"א יש לבדוק, אלא שתלמידו הרב ד"ר מרדכי הלפרין טוען שלפחות ברמה של חיבור התשובות היו לו שיקולים כאלו, ויש לו דוגמא בספרו החדש של תשובה שבה ההיתר הועלם ונשאר רק ברמה כזו שרק, לדברי הכותב, תלמיד חכם היה מבין שמה שהוצג כהיתר בדיעבד חל לכתחילה. כלומר, היתה כאן הסתרה של היתר כדי שלא לפרוץ גדר. |
|
לגבי ר' משה פיינשטיין, התרשמות שלי במקרים רבים שרק לדובב את ההלכה עצמה ולא שיקולים אחרים, יש אצלו מקרים מפורסמים, חסרי מקבילות, שהקיל בסוגיות רגישות אך מתוך הבנת ההלכה עצמה וסבל מזה מרירורת כמיקל וקל בימיו, אמנה הפסקים המפורסמים שקשה לראות שום פוסק חרדי מפרסם היום פסק כזה בריש גלי, פסקו על מחיצות בבית כנסת שבנה פסקו על אדני ההלכה לפי ראותו עיניו (ולא מחמת רגש קדושה בלבד) אך התיר לעשות מחיצה עד לקומת איש בערך ולא חייב מחיצה הרמטית, התיר נשים ללכת בשערותהן שתי אצבעות מבצבצות בחוץ, חלב עכו"ם שהתיר, ועוד בכל הלכה יש גישה מאד פנים הלכתית ללא ערבוב רגשות של קדושה והחמרה. יש תחושה של קליניות.
קשה לי לקבל שהפוסק שאך רק חוצב את פסקו מתוך אבני ההלכה וכלליה מתוך מודעות לכך שזה גם נקרא שימוש במטא הלכתית, כלום מודעות היא נקרא מטא? זהו צמידות לחוק בלבד.
לגבי רשז"א, יש להבחין בין פרסום ההלכה בפומבי לכל דורש לבין עצם הפסק, פרסום ההלכה ופסיקת ההלכה הם שני דברים שונים.
כמובן גם לקולא מצינו מטא הלכה, במיוחד יש לציין המטא הלכה שהצביעו עליה כמה באשכנז שניסו ליישב ההתנהגות באשכנז עם ההלכה בכל מחיר, ומזה יישוב הרבה קולות באשכנז עם ההלכה בידי הרמ"א ופוסקי פולין כגון אכילת חדש, אי שינה בסוכה. ויש אולי לראות אצל פוסקים שהיו נודעים כמקילים גדולים (לעומת מחמירים) כמו הפוסק הנודע מהרש"ם (ויל"ע בגישתו), בעל אשל אברהם מבוטשטש, פוסק מקורי ומיוחד. ואולי כל צמידות למנהג כקובע את ההלכה באשכנז כמו רבים מאד של הגהות הרמ"א לעומת ההיצמדות לגוף חומרי ההלכה של הבית יוסף הינו בגדר זה.
בכל זה יש לעיין באם המגמה לתרץ בכל מחיר את הראשונים כמלאכים הינו כבר חלק מההלכה עצמה או זו בגדר מטה ההלכה "להצדיק הצדיק מעיקרא" "ואנו כחמורים", ולכן ההלכה היא לפועל כמו הקודמים אפילו שיש לכך סתירות גלויות מהתלמוד וההגיון. האם יישוב כזה (שבאופן כללי היה הרמב"ן שהתחיל בזה, או אולי רבו, ואולי בן דורו) שלא היו בדורות הראשונים, ובימינו זה כמעט לחם חוקם של הלומדים להצדיק כל גדול בכל מחיר ולא כחלק טבעי של המעגל השיח ההלכתי (כגון דוגמא מובהקת ובולטת שנכדי רש"י כלל לא חשו שהם צריכים לתרץ את זקנם, (אם כי בעומק הדבר רבינו תם בדרכו החריפה בא דוקא להצדיק באופן בלתי מוצהר את הגירסאות הכי מוקשות שמחק רש"י), וכן כך בדורות הראשונים ,אלא כאנוס על פי דיבור, האם זה כבר חלק שהוטמע בהלכה עצמה ולא נחשבת אפילו כמטא הלכתי?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/5/2012 07:00 |
|
| |
אתנחתא
תודה. צריך לעיין בכל רעיון שלך!
תרמת לי המון חומר למחשבה. איקון ירוק.
המשך יבוא בעוד כמה ימים בעז"ה.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/5/2012 16:16 |
|
| |
אשכול שהועבר
הודעה של *מאירקה99*
מי מצנזר את מכתבי הגרי"ש אלישיב ?מן הסתם אלו האמונים על הנחלת ההשקפה הטהורה. אם בחייו זה נעשה - ק"ו לאחר אריכת ימיו ושנותיו עמו"ש.
***
הודעה של *egrosss*
אם אינו מעיין בספרים אחר שיוצאים הרי ש'לאו מר בר אשי חתים עליה' ואין שום משמעות לספרים אלה
הודעה של *זיהוי*
שערוריה.
***
הודעה של *משהשניאורי*
הפריז רבי egross נ"י על המידה כשקבע שאין ערך לספרי הרי"ש אלישיב אם אינו עובר עליהם אחר שנדפסו. אמנם ערכם פוחת, אך ודאי שרחוק הוא מלהיות בטל לגמרי. וכי אין ערך לשיעורי רבי ברוך בער וגדולים אחרים שנדפסו מרשימות תלמידים? ועוד דאכתי צריך עיון, דערבך ערבא צריך ומנא לן דצודק ריינר בדבריו, ואף על גב דלמיחש מיהא בעי, מכל מקום מר בריה דרב אשי אינו חתום אף על מאמרו של ריינר. ואפשר שישנם חיבורים שהרי"ש אלישיב עבר עליהם וישנם שלא עבר עליהם ואם נזכה להבחין בין אלה לאלה ודאי שנעדיף את אלה שעבר עליהם. **** הודעה של *זיהוי* השווה זאת בעצמך.
העובדות ברורות כשמש בצהרים. **** הודעה של *מאירקה99* עבר או לא עבר. מדובר בדברים ומכתבים שהוא פרסם. אלא מאי ? אבירי ההשקפה צנזרו את התוארים בהתאם ל"טבלת התארים" הקיימת ביתד.
***** הודעה של *זיהוי* צורבא מרבנן קוב"ה תבע ביקריה.
והרשעים הנ"ל עוד יתנו ע"כ הדין.
***** הודעה של *egrosss* חז"ל קבעו שספר שאינו מוגה אסור להשהות בבית, נראה שיש כאן הגדרה חדשה ספר שמוגה טוב מדאי... **** הודעה של *בעלבעמיו*
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/5/2012 21:44 |
|
| |
בעלבמיו.
זו שערוריה.
להשוות את הגראי"ה הרצוג לפנטקקה.
ח"ו.
הגראי"ה הרצוג בודאי שאינו נופל מהגדולים דימינו ואף עולה עליהם.
הגרי"ש זהיר מאד בלשונו ואינו מחלק תארים סתם.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/5/2012 21:51 |
|
| |
האם מאן דהוא העלה בדעתו את האפשרות שאולי גם הרב אלישיב בעצמו, בזקנותו, כאשר הוא חותם על מכתבים נגד 'משפחה' ועוד מילי דקיצוניותא, הוא גם לא ניחא ליה מפרסום תארים מפליגים לרב הרצוג?? ייתכן שגם אם לא אמר במפורש בנוגע לתשובה זו, שמקורביו הבינו שלא ניחא ליה כעת בפרסום דברים כאלו, זה כל כך מופקע??????????????
|
|
|
|
| נשלח ב-16/5/2012 22:00 |
|
| |
לא הבנתי, תחילה הגרי"ש העריץ את הגריא"ה ואחר כך שנים אחרי פטירתו חדל להעריצו? תימה!
|
|
|
|
| נשלח ב-16/5/2012 22:03 |
|
| |
דרל"ץ.
הגריש"א הוא לא עסקן עלוב הפכפך וחדל אישים כמו שאתה מכיר.
איש אמת הקרוץ מחומר אחר.
תכיר ותבין.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/5/2012 13:56 |
|
| |
והרהור: בואו נניח שהגרי"ש אכן במשך השנים הפסיק להעריץ את הרב הרצוג, ונניח גם שהוא היה מעורב בהכנת תשובותיו לדפוס (מה שלפי דברי ריינר כנראה לא קרה) האם היה לו מותר לשנות את התואר שאותו נתן לרב הרצוג בעודו בחייו? וכאמור שהכל ב'לו יצוייר'.
|
|
|
|
|
