דרכו ההלכתית של הרב אלישיב/ רמי ריינר

--------------------------------------------------
-----------------------------------------------------------------------------------
"הלכתי לשאול אותו. אמר לי 'שמע, הרבנות הממלכתית היא האחראית להפרשת תרומות ומעשרות של מדינת ישראל ומי שלא סומך עליה זו בעיה שלו', היו עוד דוגמאות אופייניות כאלה", הוא מוסיף.

"הפכו אותו לסגור ומסתגר וקיצוני. אתה יודע בכמה פסקי דין מתבטאת דאגתו לנשים?", ממשיך הרב מצגר. "הוא עסק בהמון נושאים בפתיחות. כשלימור לבנת באה אליו כשרת חינוך לדון באפליה גזעית במוסדות חינוך, הוא אמר לה דברים נחרצים. מוסד חינוכי שמתוקצב על ידי המדינה על מנת שיקבלו תלמידים באופן שוויוני ומקבלים תלמידים באופן גזעני או סלקטיווי הם גוזלים גזל מהמדינה. הוא התיר לה לסגור את התקציב לכאלה מוסדות חינוך. כשיצא מכתב של רבנים נגד משכירי דירות לערבים, הוא יצא נגדם ואמר שהגיע הזמן שלרבנים מסוימים ייקחו את העט מהידיים".

במהלך הראיון מספר הרב מצגר כי לקח כעצה מהגרי"ש את "האמת הפנימית" ומוסיף כי הרב זצ"ל הקפיד לא לחלק לו הוראות אלא רק אמר "אני הייתי עושה ככה, אני לא נותן הוראות לרב הראשי".

הרב מצגר מפציע ומספר כי הרב אלישיב היה קם לכבודו בכל פעם שהגיע לבקרו. "כשהרב הראשי בא, ורק במקרה זה הייתי אני - לא נעים לי לספר כמה התרגשתי מזה - הוא היה קם. הוא קם לא בשבילי, אלא בשביל להראות שהרב הראשי לישראל הוא חשוב. הוא היה אומר למשפחה, ביידיש - 'כשהרב הראשי יבוא, צריכים לעשות ספונג'ה קודם'. זה היה עולם המושגים שלו - אין שטיח אדום או מפות, יש לעשות ניקיון", סיפר הרב מצגר.

"בשבילו, הרבנות הראשית לישראל היתה מאוד חשובה", סיפר. "קודם כל הוא היה חלק ממנה שנים, כרב ברמלה וכדיין. המערכת היתה חשובה לו, הוא הבין את עוצמתה והשפעתה על ארץ ישראל ועל מדינת ישראל".

"הבן שלו אמר לי באחת התקופות הקשות שלו מבחינה בריאותית, תיכנס אליו, זה מחייה אותו. אין בבית הזה משחק. זה לא משחק. כשהתמודדתי לרבנות הראשית לישראל היו כל מיני השמצות עלי. גם רבנים נכנסו ואמרו ככה וככה. הוא לא קיבל את כל הרכילויות, הוא לא קיבל עדות עד שלא בדק", אמר הרב מצגר.

הקטע האחרון הוא מתוך ראיון ל"הארץ".

מרן הרב אלישיב, חבוש שטריימל שבתי לכבוד חולו של מועד, דפק על השולחן לאות תקיפות:

"הגאון רבי עובדיה, כבודו הוא בעל הסיכויים היחיד שמסוגל להציל את מוסד הרבנות בישראל. עת לעשות להשם עתה. לא זו השעה לצניעות וענווה!"

מרן הרב יוסף הניח את ידו על לוח לבו. הוא סירב להצעה:

"קטונתי, קטנים סיכויי לזכות. ולא זו בלבד, אלא שהמשרה בתל-אביב ממלאת אותי סיפוק לרוב. הרבצת תורה יש כאן, חיזוק חומות הדת יש כאן. מה לי ולצרה הצרורה הזאת?!"

רק בתום השעה השלישית למפגש החשאי, שנערך בסוכת הרב הראשי לתל אביב, החלו להתגלות בקיעים בחומת הסירוב: רבה הראשי של תל-אביב, הגאון שעתיד להנהיג את יהדות ספרד, הודיע לשלושת חבריו: "אחשוב על כך, אתן לכם תשובה בימים הקרובים". משיצאו הדיינים את ביתו הצנוע, כבר יצאה הודעה: הגאון הצעיר והכריזמטי המכהן כרבה של תל אביב, יתמודד לרבנות הראשית לישראל.

● ● ●

יומיים בלבד חלפו מאז הסתלקותו של פוסק הדור, מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל, אל ישיבה של מעלה. אלו היו יומיים שבהם ננצר הכאב עמוק בלבו הגדול של ידידו משכבר הימים, חברו לכסאות המשפט שבירושלים ושותפו לעשרות מהלכים ציבוריים - מהם גלויים ומהם חשאים - לחיזוק הדת בארץ הקודש.

ביום שישי האחרון, תוך כדי כתיבת תשובה הלכתית ארוכה - התפרצו הרגשות. לבו של מרן הגר"ע יוסף, נשיא מועצת חכמי התורה, עלה על גדותיו. הזיכרונות צפו, ונהמת כאב מהולה בלא מעט דמעות, יצאה מליבו הטהור של ספר התורה החי. כתלי חדר הלימוד ברחוב הקבלן 45, שעדים לריבואות שעות של לימוד וכתיבה נטולי הפוגה - היו עדים עתה לדמעות שליש הנושרות מעיני מנהיגה של יהדות ספרד. דמעות של צדיק המבכה את לכתו של חברו.

מרן הגר"ע יוסף בבית-הדין לצד מרן הגרי"ש אלישיב

וכך סיפר מרן הגר"ע יוסף: "כשהייתי רב ראשי בתל אביב, בא אלי הרב הראשי לישראל דאז, הגאון רבי איסר יהודה אונטרמן זצ"ל, והפציר בי להתמודד על משרת הרב הראשי הספרדי, מול הרב המכהן אז, הרב יצחק ניסים.

"הרב אונטרמן טען בפניי, כי רק אם אתמודד, יסכים אף הוא להתמודד מול הרב גורן, כפי שביקשו ממנו הרבנים, כי באותו הזמן, הרב יצחק ניסים דרש מחברי מועצת הרבנות הספרדים, להחרים את ישיבות הרבנות הראשית, והרבנות היתה משותקת, ואם כן - אין כל תועלת שיתמודד שוב מול הר"י ניסים, שהיה מועמד יחידי, וכך תישאר הרבנות משותקת לעוד קדנציה.

"לכן הוא אמר לי, שרק אם אגיש את מועמדותי, יסכים אף הוא להתמודד, ויחד נוכל לפעול בשיתוף פעולה.

"אמנם", אמר מרן הגר"ע יוסף שליט"א, "הדברים שלו היו נכונים. אבל נטיתי מאוד לסרב להצעה, כי ברוך ד' הרבצתי תורה בתל אביב כמה שנים, והייתי אהוב על הציבור, ובאתי אל המנוחה ואל הנחלה. הייתי יוצא בכל ערב ומוסר שיעורי תורה ברחבי העיר, והיו שותים בצמא את דבריי".

"אבל אז, באו אלי הגאון רבי יוסף שלום אלישיב והרב ז'ולטי והרב גולדשמיט, זכר צדיקים לברכה, והפצירו בי מאוד, ולחצו אותי להתמודד.

"ובקושי נענעתי בראשי לאות הסכמה, וכבר חייג הרב גולדשמיט בטלפון וקרא: 'פלוני מתמודד'. ונתפרסם הדבר שהגשתי מועמדות. בעל כרחי התמודדתי.

"וז"ל המכתב של הגרי"ש אלישיב שליט"א.

"ב"ה, כה תשרי תשל"ג

"למעלת כבוד ידידי הגאון הגדול רבי עובדיה יוסף שליט"א, הרב הראשי וראב"ד לתל אביב יפו, יהי נועם ה' עליו ועל כל הנלוים אליו.

"מכתב כבוד גאונו מיום א' דחוה"מ סוכות קבלתי, וע"ד השאלה אם הדר"ג רשאי להציג את מועמדותו לראשון לציון ורב ראשי לישראל, הנני בזה להודיעו כי לדעתי, לפי נסיבות הענינים אשר לפנינו, שאלה זו אינה צריכה לפנים, ולא רק שאין בזה שום נדנוד של איסור, אלא אף מצוה נמי איכא.

"ויהא רעוא דתירום רישיה אכולא כרכא, וחפץ ה' בידו יצלח, אמן.

"ידידו דו"ש (דורש שלומו) יוסף שלום אלישיב

לאחר שיחות שכנוע ארוכות, שחלקן נערכו בביתו של מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל במאה שערים ואחת מהן בביתו של מרן הגר"ע יוסף שליט"א בתל אביב, נעתר הגר"ע יוסף להתמודד, לא לפני שקיבל את הבטחת חבריו שיעשו הכל על מנת לגרום לו להיבחר לתפקיד המכובד.

'והיה מגיע לביתי'

"כשישבנו יחד בבית הדין הגדול, היינו בידידות גדולה עם הגרי"ש אלישיב זצ"ל. היה כרע וכאח לי. יחד היינו עוסקים בשאלות קשות שבאו לפנינו. מלבד בקיאותו בש"ס, היה בקי גם בתשובות הראשונים והאחרונים, והייתה לו בהירות נפלאה בסוגיות. גם לאחר מכן, כשהייתי רב ראשי, כמה וכמה פעמים היה מגיע לביתי יחד עם הגרי"ב זו'לטי והגר"א גולדשמידט, והיינו דנים יחד בבעיות השעה ובצרכי הרבנות". (מרן הגר"ע יוסף שליט"א, ערב שבת פרשת מטות ומסעי תשע"ב)

מוסיף מרן הגר"ע יוסף:

"בשנת תשל"ה התעוררה בעיה חמורה ביקבי היין בראשון לציון, כי התברר שהתערבו ביינות המיועדים לחג הפסח חומרים שהם חמץ גמור. הזמנתי את הגרי"ש זצ"ל עם הרב ז'ולטי והרב גולדשמיט ורש"ז אוירבך והרב ישראלי, ודננו בזה, והסכמנו יחד להתיר.

בשמחה משפחתית

"אחרי עשרים שנה, הדפסתי את סיפור המעשה ואת צדדי ההיתר בשו"ת יביע אומר חלק שמיני (אורח חיים, סימן מג)".

"כך גם דננו יחד, כאשר היתה הוראה מצד השלטונות שצריכים בעלי המושבים להזריק חיסון לכל אפרוח בן יומו, למנוע מחלות שפוקדות את העופות. והיה חשש שהזריקה תפגע בוושט של העוף ויש בזה בעיה הלכתית גדולה.

"שוב הזמנתי אלי את הגרי"ש אלישיב עם גדולי הרבנים, והיה שם גם הגרב"צ אבא שאול ע"ה, והתרנו את העופות, אחרי שהתברר שהזריקה נעשית באופן שאין כל חשש.

"גם תשובה זו הדפסתי בשו"ת יביע אומר, חלק ז' חלק יורה דע, סימן ג')".
(מרן הגר"ע יוסף, ערב שבת פרשת מטות ומסעי תשע"ב)

מספר הגר"ד יוסף: "כשעל הפרק עמדו ענייני הרבנות, אף פעם לא נפגשה הרביעייה (מרנן הגרי"ש אלישיב, הגרי"ב ז'ולטי, הגר"א גולדשמיט ויבדלחט"א הגר"ע יוסף - א"א, ש"ב) - בבית של הגרי"ש אלישיב זצ"ל, אלא תמיד בבית של אבא.

"וכך היה הסדר: היו מתאמים בטלפון עם הגרי"ב ז'ולטי והגר"א גולדשמיט; עם הרב אלישיב אי אפשר היה לתאם, כי לא היה לו פקסים ולא היה משמשים, והטלפון בביתו - תמיד היה מנותק, כי הוא רצה ללמוד באין מפריע. אז אני הייתי נוסע אליו, כי אבא אמר שזה לא מכובד לשלוח אליו את הנהג.

"הנהג של אבא היה בא לישיבת חברון, שבה למדתי, והיה אוסף אותי. משם היינו נוסעים לביתו של מרן הגרי"ש אלישיב. הייתי נכנס אל הבית הקטן, ואומר לרב: 'אבא קורא לרב'. באותה שניה הוא היה סוגר את הספר, לובש את הכובע והמעיל, יורד למכונית ונוסע. בדרך, לא אחת דיבר עמי בדברי תורה.

"כשהייתי מגיע לביתו של מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל", נזכר הגר"ד יוסף, "הייתי אומר לו: אבא קורא לכם - ומיד הוא היה קם והולך. מעולם לא ביקש ממני להשתהות. זו ההזדמנות להזכיר גם את רעייתו, הרבנית שיינא חיה ע"ה, שהייתה פותחת את הדלת בחביבות, מציעה לי כוס תה או עוגה, ובכלל הייתה אשה משכמה ומעלה, וניכר היה עליה, כי היא בתו של הצדיק רבי אריה לוין זצ"ל.

אתם זוכרים אולי סיפור אחד מאפיין?

"היה פעם שאיזו דמות הוציאה כרוז שבו נכתב על 'גילוי דעת' שפרסמו גאוני הדור בעקבות פסקי הרב גורן - שזהו 'גילוי חוסר דעת' - עפ"ל. הייתי אז נער צעיר, והייתי נסער מהחוצפה של אותה דמות. כשהיינו בדרך לאבא, הוצאתי מהכיס את עיתון 'הצופה' והראיתי למרן הגרי"ש אלישיב ולאבא את אותו מכתב. אמרתי להם: כזה דבר לא יכול לעבור בלי תגובה. שניהם צחקו. הרב גולדשמיט אמר לי: אתה ילד צעיר ומתרגש מכאלה דברים, אנחנו כבר זקנים - ראינו לא מעט מכתבי חוצפה. ומרן הגרי"ש אלישיב חייך ואמר: "נכון, נכון, צריך להתעלם".

'רב אחד מעדת הבבלים'

"בשנת תשט"ז, הוצאתי לאור את שו"ת יביע אומר, חלק ב', ושם דנתי (אורח חיים סימן כה) שבמקום שיש מחלוקת בענייני ברכות, יש לומר 'ספק ברכות להקל' - גם נגד הוראות רבינו האר"י ז"ל, וכמו שכתב הגאון החיד"א, שאומרים 'ספק ברכות להקל' אפילו נגד הוראות מרן השלחן ערוך, משום חומר איסור ברכה לבטלה.

"ונסתייעתי מדברי כמה אחרונים, שכתבו כך במפורש. והנה, כשנתתי את הספר במתנה להרב יצחק ניסים, וראה את הדברים, הרעיש על זה עולמות במשך כמה חודשים, כאילו יש במה שכתבתי פגיעה ברבינו האר"י. ושלח רב אחד מעדת הבבלים אל הגרי"ש אלישיב זצ"ל, להשפיע עליו שייצא בפומבי נגד הספר יביע אומר.

כששמעתי זאת, הלכתי אל הגרי"ש זצ"ל עם הספר, שיראה בעצמו אם יש במה שכתבתי שמץ של זלזול באר"י ז"ל. ואחרי שלמד את כל הענין, אמר לי בפה מלא שאין כאן שום פגיעה חלילה, וכי מה בכך אם נשווה את מעלת רבינו האר"י, למעלת מרן השלחן ערוך שהתקבלו הוראותיו בכל תפוצות ישראל. ובפרט שהסתמכתי על כמה פוסקים גדולים שכתבו כך.

"וכתב לי אז מכתב ברכה ותהלה על ספר יביע אומר - נדפס בראש יביע אומר, חלק ב', מהדורת תשמ"ו".

(מרן הגר"ע יוסף, ערב שבת פרשת מטות ומסעי תשע"ב)

[סיפור זה מופיע בהקדמה לספר הליכות עולם ח"ז, ושם מוזכר רק הגר"י ניסים, ואילו מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל מכונה שם: "גדול בדורינו". מתברר, כי 'החכם הבבלי' שנשלח אל הגרי"ש אלישיב, הוא המקובל הרה"ק רבי יצחק כדורי זצ"ל - א"א, ש"ב].

● ● ●

עשרה קבין של אהבת תורה מולכים ללא מצרים בחדר לימודו של מרן הגר"ע יוסף. יום שישי היום, ערב שבת קודש. לפני יומיים התייתם עולם התורה ופוסק הדור זצ"ל התעלה למתיתבא דרקיעא. עבור מרן הגר"ע יוסף שליט"א, זהו אובדן של ידיד ורֵע. כשעולה זכרונו לפניו, זולגות עיניו דמעות על ספר תורה שנלקח.

ובבת אחת מתנער מרן הגר"ע יוסף שליט"א, וחוזר אל משוש חייו - דפי השו"ת האהובים. את הצהר הנדיר שנפתח, ממהר נשיא מועצת חכמי התורה לסגור כעת.

"זכות התורה הקדושה שלו, שהיה עמל בה יומם ולילה, תגן עליו שיעלה מעלה מעלה בגן עדן", מסיים מרן הגר"ע יוסף. בשניה שלאחר מכן, כבר שוטטו עיניו במרחבי ים התורה.