פירוש למסכת קינים

                                                       הקדמה:           

 מסכת קנים הציבה אתגר גדול למפרשיה, כולם עד אחד הסתבכו עם הפירוש והוכרחו להמציא תירוצים דחוקים שונים ומשונים, כפי שכל לומד רואה.

 לפני הקורא מוגש בזה פירוש פשוט, ברור וללא כל התפתלות. ואלו העקרונות שיש לדעת.

א.       כאשר אשה מקדישה קן לחובתה, דהיינו יולדת או זבה, הרי זוג היונים הללו מהוות קרבן אחד, וחייב להקריב אחת לחטאת ואחת לעולה. כל זמן שלא הוקרבו, או לא יוחדו לסוג הקרבן, אין לאף אחת מהן קדושת קרבן חטאת או עולה, אלא קדושת קרבן יולדת. ורק עם הקרבת אחת לחטאת, השניה מתקדשת לעולה.

ב.       קן שהוקדשה, הרי אין קן לחצאין, דהיינו, קן שהוקדשה לחובה, חייבת להיות מוקרבת כיחידה אחת. ואם אחת היונים ברחה או מתה. יכול להביא יונה אחרת לקן במקום הקודמת. אפילו שהיונה פרחה לקן אחרת. והוקרבה שם לחטאת, אין הקרבתה שם  לחטאת קובעת את בת זוגה שנותרה בקן לעולה, כי לא נשחטה כדינה כחלק מקן המוקרב לשם הבעלים. וכן אין שחיטת זו שנותרה בקן לחטאת קובעת אותה שפרחה לקן אחרת לעולה, כי היא כבר אינה חלק מהקן, אלא יש לקחת אחרת במקומה.

ג.       אבל אם מתוך קן שלמה, הוקרבה אחת לחטאת, הוקבעה השניה לעולה. ואם אח"כ השניה ברחה או מתה, או נפסלה, הרי היא יכולה להביא עתה יונה אחרת רק לעולה.

ד.       אי אפשר להקריב יונה אחת בתנאי או חטאת או עולה, כי זו נעשית למעלה וזו למטה מחוט הסיקרא. אבל יכול להביא יונה אחת לחטאת או לעולה לשם מי שחייבת אותה.

ה.     קן שפרחה ממנה יונה אינה מתקלקלת. כי ניתן תמיד להוסיף אחרת במקומה, אולם קן שנכנסה אליו יונה מקן אחרת, הרי היונה האורחת, אינה עולה לבעל הקן, ולכן פוסלת זוג אחד מהקן, כי, אולי אחת היונים שהוקרבו לחטאת או לעולה היא האורחת. 

[ביליצר,

אני באמת מתנצלת - דבריך הקודמים לא פגעו בי. אפילו לא קצת. ייתכן שלא נעים לשמוע זאת, אבל אני בטוחה שתמשיך לעבוד על כך ועוד תשתפר.]

מר יעבץ הנכבד:

אתה כותב"

"הנחה ב' של פותח האשכול איננה נכונה."

לקבוע שהנחה אינה נכונה מבלי להוכיח,  זוהי השמצה!.

וממשיך וכותב:
"הקרבה של גוזל שפרח לקן אחרת, איננה פסולה משום שלא נשחטה לשם בעליה, כי בכל מסכת קינים מותר להקריב גוזל שנתערב, אם אין חשש של הקרבת חטאת בתור עולה, והגוזל עולה לשם בעליו. לכן הקרבה כזו קובעת את זהות הגוזל שנשאר בקן".

הטענה הזו, שאם יוקרב הגוזל שפרח לעולה יקבע את אחד מהזוגות שנשארו לחטאת, היא "הנחה", והיא לא נכונה, הנחה זו יוצרת את כל הבעיות במשניות שהרי אם גוזל אחד פרח מהקן לקן אחרת, אפילו של אלף זוג. לא ניתן יותר להקריב אף אחת, שמא נשחטה בת זוגה לחטאת, והרי היא עולה, ושמא נשחטה בת זוגה לעולה והרי היא חטאת, וממילא בקן זו שנתערבה אי אפשר להקריב יותר אף יונה, ולא כך כתוב במשניות.

אתה ממשיך:

"בפירוש שבקישור, פרק ב,א כתב שגוזל הפורח פסול, ופוסל אחר עימו, היינו זוג אחר נפסל, לענין שהבעלים לא יצאו בודאי ידי חובת אותו זוג, ולא לענין מס' הגוזלים שניתן להקריב לכתחילה - שזה נושא הפרק".

 אתה טועה. למשל:

 במשנה ג' לאחר שהגוזל פרח מהראשונה לשניה לשלישית, וכו' וחזר בסיבוב הראשון כתוב כי בקן השלישית יש לה אחד.

בקן זו יש 6 יונים, 4 מקוריות ו-2 אורחות,

 אם כפי המפרשים, שאנו חוששים לאורחות, שמא הן הוקבעו לחטאת או עולה ע"י שחיטת בני זוגם בקינים אחרות, הרי אי אפשר להקריב אף אחת, כי שמא יש כאן חטאת, או עולה שנתערבו.

 ואם אין אנו חוששין שהוקבעו, ואין בעיה לשחוט אותן או לחטאת או לעולה, למה לא יכול להקריב 2 לחטאת ו-2 לעולה, הרי יש כאן 4 מקוריות.?.   

וכך לאורך כל המשניות,

לפי המפרשים, בקן שממנו יצא הגוזל, נמנעים להקריב גוזל אחד, כדי שלא תיקבע זהות לבן זוגו שפרח. לכן ניתן להקריב את הגוזלים שבקן האחר.

גם בקן שאליו פרח הגוזל, לא ניתן להקריב את הגוזל האחרון, שמא הוא מן המקוריים, ובן הזוג שלו כבר הוקרב, וקבע את זהותו, והיא איננה ידועה לנו.

ופירוש "פסול ופוסל אחר עימו", לענין הקרבה לכתחילה בכהן נמלך. הגוזל שפרח פסול בקן אליו פרח, ופוסל אחר עימו בקן שממנו יצא.