שונאת לשנוא

אני שונאת את עצמי כשהחבל רפוי.
שונאת את עצמי כשאני מאבדת את השליטה,
כשאני נשאבת אל תוך אותה בועה.
שונאת את עצמי כשאני מחפשת פתרונות אצל כולם חוץ מאצל הכול יכול..
שונאת את עצמי כי לפעמים אני תמימה
שונאת את עצמי כי אני תולה את האושר שלי באחרים.

שונאת לחכות. להתאזר בסבלנות, כשבפנים אני מרגישה שעוד רגע האיברים מתפוצצים מתוך השתוקקות.
כל החיים חיפשתי, ואני עדיין.....

אני שונאת להשתמש במילה שונאת
אבל אני שונאת כשהולכים סחור, סחור.
שונאת כשמחליפים לי את התפקיד מבובת חרסינה לבובת סמרטוטים
שונאת כשלא מצליחים לראות מבעד...
שונאת כשמערערים את העולם שלי

אני שונאת את עצמי כשאני עוד מחפשת שאריות ממך
שונאת את עצמי על שלפעמים אני מתגעגעת
שונאת את עצמי כשאני מחפשת בין כל האנשים את המבט שלך 
אני שונאת את היום שבו הכרתי אותך..
כשצעדתי בתוך השממה,
רעבה, צמאה, בקושי נושמת.
וראיתי אותך. מרחוק, הכי רחוק שאפשר
המשכתי והתקדמת בשארית הכוחות שנותרו..
והגעתי- אל נווה מדבר.
לאשלייה.

לא, ושלא תטעה..
אותך אני כבר לא אוהבת.

ואולי בגלל זה,
אני שונאת את עצמי כשאני נותנת לשקר לעטוף אותי
שונאת את עצמי כשאני יורה לעצמי ברגל,
שוב ושוב.....
אני שונאת את עצמי כשאני צולעת, מדממת..

אני שונאת את האומץ הלא מוסבר הזה שלך
שמאשים אותי ולא מפסיק לבוא בטרוניות
שונאת את האגו המתנשא שלך
שלפעמים פשוט לא רואה דבר חוץ מאת עצמו

שונאת את האינפנטיליות שמסתתרת מאחורי אותה חזות קשוחה
שונאת את השקר שבך שלא חס על דבר בדרך ופשוט רומס את הכל
שונאת את החוסר שפיות שאיפיין אותך כל כך הרבה פעמים
שונאת את המילים היפות, הצחוק הממיס, השנינות,  ששרפו כל חלקת הגיון בתוכי
שרקמו את כורי העכביש הסבוכים ביותר בעולם ומשכו אותי אליהם כאילו הייתי ספן בלב ים שנמשך לקולן של הסירנות 

ואני שואלת את עצמי שוב ושוב
איך נתתי לעצמי ככה ליפול.....
 
פשוט לא מגיע לך מישהי כמוני,
וזה ממש לא נאמר מתוך גאוותנות

אומרים שבין אהבה לשנאה עובר קו דק
מעולם לא האמנתי עד כמה.....
כל האהבה הלא מוסברת הזאת התהפכה לה ברגע
לא חושבת שבכל שנות חיי השתמשתי כל כך הרבה במילה 'שונאת'..
אני באמת לא אוהבת לשנוא

ואם אחרי השנתים ומשהו האלו ככה זה מסתכם?! אז ברוך שפטרנו !

שלום ולא להתראות

כואב... ושורף... אבל הכאב ה-יותר גדול זה שאת פשוט מתוסכלת.. את פשוט מרגישה אפס.. מרגישה לא שווה.. מרגישה כמו בובה על חוטים שעשו בך מה שרוצים.. (וכהגדרתך - סמרטוט או יותר מדויק - נייר טואלט שהשתמשו וזרקו)
וזה אוכל אותך..  את פשוט לא מסוגלת להסתכל על עצמך ואת זה את הכי שונאת - עצמך - מי שאת!

אבל האמת היא ש-  אף אחד לא יכול לתת לך להרגיש נחותה מבלי הסכמתך!!

אף אחד!!

לא משנה כמה הוא שיחק בך, כמה שהיית "טפשה", עוורת, להוטה, מרוגשת, וכו' וכו'..  את מי שאת אף אחד לא יכול לקחת! פשוט לא יכול! הפנימיות שבך, האישיות שלך, ובכלל עכשיו שאת הרבה יותר מרוממת ומזוככת זה אצלך ושלך! 

האם תתני לאיזה אחד נבזה לקחת את זה ממך?!
האם תתני לניסיון החיים להפוך אותך לאחת אחרת?!
האם תתני לאיזה מקל ביד הרועה (הבורא) להכאיב לך?!
האם תוותרי לעצמך?!

ובכלל, זה שאת ממלאה את לבך ברגש של שנאה, את בעצם ממשיכה לקשור את עצמך אליו, את מזיקה ומכאיבה לעצמך, וכמו שכתבת - את יורה לעצמך ברגליים.. האם זה ייתן לך שתשנאי? האם זה יועיל?

ושמא תאמרי, חכמה לדבר.. אמת, זה לא חכמה לדבר, אבל את המציאות את מכתיבה לעצמך, את משרטטת במעשייך את חייך, וכמה שזה כואב ואת לא מוצאת לעצמך מקום.. אבל אם תחפשי את מי שאת, אם תמצאי את עצמך גם במערבולת הזאת, אם תביני שהוא רק היה מקל, ועכשיו הוא קרש קפיצה בשבילך להיות מזוככת יותר, רגישה יותר, בעלת ייסורים, מרוממת יותר, קרובה הרבה יותר להשם, אז יהיה לך קל יותר..
אם תמלאי את לבך ברגש של רחמים עליו, ברגש שהו בסה"כ מסכן ואומלל, אז יהיה לך הרבה יותר קל לעבור את זה, לצלוח את זה בבטחה ובהצלחה - בניצחון!

בחירה שלך.. 

היא לא תתן. עי׳ חתימת הכתוב.הנסיון האמיתי אחרי אכזבות שכאלה היא לתת לעצמך להסחף לאחת נוספת...

כמה מבינה אותך.... מחזיקה לך אצבעות....
תקשיבי לנקודה, אמר יפה..

נקודה, יפה דיברת....
כותבת השורות, קחי את הזמן שלך, אל תדחקי בעצמך... אבל באותו משפט גם אל תיסחפי עם עצמך....
מדהים כמה אנשים חווים דברים דומים , תתחזקי, כי יש בך את הכוחות.... בהצלחה רבה....

למחוק אי אפשר. אמת. אבל אפשר לזרוק אותם עמוק עמוק לתת מודע.

זה הרבה יותר מזיכרון....
הוא היה נאת מדבר בשבילה
הוא הפך אותה לבובת סמרטוטים
הוא ערער את עולמה!!!

תצאו מהסרטים: אין שום רומנטיקה בכזו אהבה, יש כאן הרס עצמי
שוב, אין יצור בעולם שווה כזו מנה של שנאה עצמית