לבקוביץ על הקיפאון הקדוש -מערכה שנייה על שיטת הלימוד הישיבתי

מה שתמוה בטעם של הגרי"ז, שמנהג שנהוג דורות ואיש לא חשב לתת לו גדר הלכתי, הוא מרגיש הכרח לתת לו גדר הלכתי, שעל פניו גם הוא לא מסתבר. כי לפי זה אין מקום בתענית לברך ברכת התורה על הקריאה ואין צורך בשלושה קרואים ואין מקום להפטיר, כי אם לא קראנו בתורה אזי אין הפטרה, ובשבועות לא יצאנו ידי חובת קריאת תורה של יום טוב.
ואם תאמר שיש בקריאות אלו גם גדר נוסף של תפילה ושחזור מעמד תורה, הרי אין זה פוטר אותנו מהדינים הבסיסיים של קריאת התורה.
ועוד, נניח ששבועות היה יוצא בה' בסיוון, האם היו קוראים בטעם התחתון?
ואיך הגרי"ז יסביר את הטעם העליון והתחתון בפרשת וישלח?

ישראל
הרעיון של החגיגיות נשמע סביר, אכן הטעם העליון נשמע גם לאוזני חגיגי יותר.
בזמנו קראתי בנפש הרב, של הרב צבי שכטר, שכתב על רבו הגרי"ד, שהוא ניסה לעגן כל מנהג בגדר הלכתי, כגון שהאבלטית של בין המצרים מתיאמות לשלושת תרופות האבל, שבעה, שלושים ויב חודש. הספר אינו כעת תחת ידי, אבל אני תמהתי מה הוא רצה להרוויח בזה.

ישראל,

שיר מזמור, 
דומני שאתה נוגע בדיוק בנקודת המחלוקת.
האם יש הכרח או ענין לטעון שהכל הלכה , וכך כל דבר שקורה בחיים בכלל ובחיי עם ישראל בפרט צריך לקבל גדר הלכתי ואם לא הרי שזו גישה "רפורמית במוצהר" כלשונך הכנה שאכן מבטאת גישה נפוצה מאוד.
  או שמא יש קודם כל חיים לעולם ולישראל שמבוססים על דרך ארץ, על חיים נקיים ותקינים שיסדו לנו האבות עוד קודם מתן תורה, שלא לדבר על זמני עיצוב ההלכה שאנחנו מכירים כיום ,  שרק על גבם יש מקום לתורה ולנותנה להתגלות , כפי שמובא במאמרים רבים מחז"ל,  כגון אין השכינה שורה אלא על גיבור חכם ועשיר, וכן אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה של מצוה , שעל פניו גם סתם שמחה בתורה וקריאת מעמד נתינתה באופן חגיגי יותר שמשום מה רעה כ"כ בעיניך, יכולה להיכנס לגדר הזה.

איש,