|
|
| נשלח ב-25/5/2012 00:57 |
 |
| |
שיר,
מי לחש לאזנך שהאופן בו פסק משה את הפסוקים היה דוקא בטעם תחתון ? אולי דוקא בטעם עליון פסקו משה ?
זה בדיוק ממחיש כמה המגדל ,שהגישה בה אתה אוחז, בונה מבוסס על כלום ולמעשה פורח באויר.
ר' מיכי,
דומני שעיקר הטענה (לפחות בעיני) נגד הטיעון שאתה מעלה היא שעל פניו הוא לא נטען, כלומר לו היו טוענים שיש כמה מקורות סותרים שהתעצבו במנהגי הקהילות באופן מסוים , ושמבחינה מהותית זה יוצא אכן מתאים כי XYZ , היה אפשר כמובן להתווכח על טיב הטיעון המהותי ונכונותו, אבל עצם הטיעון היה אפשרי, ברגע שטוענים שהסיבה למנהג היא XYZ הרי שזה דבר שקשה לקבלו כרציני יותר מוורט. ואכן משמע לי מהניסוח שכוונת אותו כותב בעיתון היתה להביא איזה וורט נחמד (או לא) לחג ותו לא, ורק הניסוח מולבש על שפה כביכול הלכתית , אלא שבמובנים רבים זו עצמה הבעיה, כי כך הגבולות בין הלכה לוורט הולכות ואובדות.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/5/2012 08:19 |
|
| |
לגבי כל פסוקא שלא פסק משה. מנהג אבותי בידי להתחיל בקידוש "על כן ברך ה" ובליל שבת ב "ויהי ערב ויהי בקר".
|
|
|
|
| נשלח ב-25/5/2012 10:02 |
|
| |
בעל
על כן... מה על כן?
אתה מוכן לפסוק פסוק ויהי ערב ויהי בוקר בשביל ר"ת?
אתה גם מתחיל מ וכרות עמך הברית?
תוקן על ידי ירוחםשמ ב- 25/05/2012 10:04:22
|
|
|
|
| נשלח ב-29/5/2012 01:16 |
|
| |
ישראל לפקוביץ' אני מסכים איתך במה שכתבת על הפלפולים שבאים לתרץ ולענות על דברים שהתפתחו ונוצרו במשך השנים. למשל הנוסחאות של קדושת שחרית ומוסף, של כתר ונקדישך ונקדש ונעריצך היו נוהגים בכל קהילה משהו אחר בכל התפילות, ובכל מיני מקומות עשו מעין נוסח אחיד הצבאי כדי לשלב את כל הנוסחאות, ומזה נוצרו תילי תילים של הסברים למה במוסף כתר ולמה בשחרית ככה. ומה יסבירו על ר' סעדיה או ר' עמרם (לא זוכר בדיוק מי) שהיה אומר כתר בכל תפילה, כנראה שהוא היה בבחינת מוסף של שבת?
ועל מה שכתבת מטעם העליון וטעם התחתון, ראיתי בדיוק בשבועות באיזה ספר שר' שלמה פישר (גר בהר נוף אח של ר' ישראל יענקל מהעדה"ח) כן המציא איזה שטיקל תורה על זה, ואמר את זה לר' וועלוול מבריסק וקלסיה
פה בספר ד"ה והנהhttp://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=50467&pgnum=166 מצאתי את השטיקל של ר' שלמה פישר (ולא מוזכר שאמר לר' וועלוול, אבל בספר ההוא שאני לא זוכר את שמו מוזכר שהסכים איתו).
|
|
|
|
| נשלח ב-30/5/2012 21:26 |
|
| |
השטיקל הזה די דומה ברעיון למה שאני הבאתי בשם הכותב בקולמוס, וסובל מאותה בעיה.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/5/2012 21:35 |
|
| |
אם כן מדוע שלא נחדש שבקריאת התורה רגילה מספיק מנין, אולם בשבועות נצטרך ששים רבוא כדי שיהי דין נתינה?
|
|
|
|
| נשלח ב-30/5/2012 22:31 |
|
| |
600 אלף היה מספר מקרי
וחוץ מזה לפני שתכשיר קריאה מרמקול ובחג זה לא רלוונטי
|
|
|
|
| נשלח ב-31/5/2012 06:56 |
|
| |
בבת אחת???
|
|
|
|
| נשלח ב-31/5/2012 08:50 |
|
| |
תלמיד
רמח"ל דרך עץ החיים:
הנה בהיות השלהבת מתלהטת, כבר אמרתי שיש בה כמה גוונים מרוקמים, וכן נמצאים כמה ענינים גדולים נכללים בשלהבת של האור הזה. אמנם עוד ענין אחר נמצא, כי יש כמה פנים לתורה, וכבר קבלו הקדמונים, שלכל שורש מנשמות ישראל יש כולם בתורה, עד שיש ששים רבוא פירושים לכל התורה מחולקים לששים רבוא נפשות של ישראל. וזה נקרא שהתורה מתפוצצת לכמה ניצוצות, כי בתחילה מתלהטת, ואז נראים בה כל האורות הראויים לענין ההוא, ואותם האורות עצמם מאירים בששים רבוא דרכים בששים רבוא של ישראל. וזה סוד (ירמיה כג כט): "וכפטיש יפוצץ סלע". הרי לך, שאף על פי שהתורה היא בלי תכלית, ואפילו כל אות ממנה היא כן, אך צריך ללבותה, ואז תתלהב:
|
|
|
|
|
| נשלח ב-31/5/2012 10:18 |
|
| |
יש משהו פרדוקסלי משעשע באשכול הזה, משהו שחז"ל היו כנראה קוראים לו "שוברו בצידו".
הכותב מתלונן על "התקדמות לימוד התורה בציבור החרדי", כלומר על הדריכה במקום. ותלונותיו הנכונות בחלקן (לענ"ד) מתקדמות משלב לשלב עד הטלת ספק ביסודות די מקובלים בקרב שומרי התורה והמצוות.
ייתכן מאוד שלדידם של "הדורכים במקום" היא היא התשובה, אם המחיר של ההתקדמות ובדיקת יסודות היא הטלת ספק, אולי עדיף כבר לפלפל שוב ושוב באותם הדברים, ולהאמין במידה שווה בכל ההיררכיה ההיסטורית של מוסרי התורה, בלי חלוקה פנימית. ואף שיש טענות, לא עלינו המלאכה לגמור, רק לשרוד.
|
|
|
|
| נשלח ב-31/5/2012 10:27 |
|
| |
למשכן עצמי על הרמח"ל? וחוץ מזה לא היו בדיוק 600000, היו מעט יותר (אין כוונתו ל 600 בדיוק?)
מישהו מכיר 600000 פנים?
|
|
|
|
| נשלח ב-31/5/2012 10:32 |
|
| |
| לומדמכלאדם כתב: |  | יש משהו פרדוקסלי משעשע באשכול הזה, משהו שחז"ל היו כנראה קוראים לו "שוברו בצידו".
הכותב מתלונן על "התקדמות לימוד התורה בציבור החרדי", כלומר על הדריכה במקום. ותלונותיו הנכונות בחלקן (לענ"ד) מתקדמות משלב לשלב עד הטלת ספק ביסודות די מקובלים בקרב שומרי התורה והמצוות.
ייתכן מאוד שלדידם של "הדורכים במקום" היא היא התשובה, אם המחיר של ההתקדמות ובדיקת יסודות היא הטלת ספק, אולי עדיף כבר לפלפל שוב ושוב באותם הדברים, ולהאמין במידה שווה בכל ההיררכיה ההיסטורית של מוסרי התורה, בלי חלוקה פנימית. ואף שיש טענות, לא עלינו המלאכה לגמור, רק לשרוד. |
|
הוא אשר אמרתי כמה וכמה פעמים על דבריו, ולא קיבלתי מענה ברור ממנו, אבל צריך להוסיף שאין כאן עניין רק של 'צורך', אלא של 'אמת', כלומר, הטענות השרשיות שלו הם על כלל 'מסורת התורה' לפחות עד 'האמוראים' ועד בכלל, ולכשתידוק אף על 'התנאים' ביחס 'למקרא', ולכשתידוק יותר 'במקרא' עצמו ביחס לכל חלקיו הסתורים זה את זה.
|
|
|
|
| נשלח ב-31/5/2012 11:08 |
|
| |
לומד מכל, וצבי
השאלה האם השאלות האלו נכונות או לא, אם הם נכונות, אין שום ענין לשרוד. ואם אינם נכונות, תסבירו למה.
אפשרות נוספת, מסתברת, היא שהשאלות נכונות ביחס לאחרונים אך לא כ"כ ביחס לראשונים, מטעמים שונים, וממילא טענתך שיש להקשות גם על הגמרא אינה במקומה.
ועוד, לא עליך המלאכה לגמור. אנחנו נעמול ליישב על הדעת כמה שאפשר לנו, היינו כמה שהמסורת מרשה לנו, במקום שנראה שנצטרך להשליך את הכל, ולא נרצה לעשות זאת, נפסיק. זה שיש קושיות גם על הגמרא לא אומר לנו ללמוד מזה ולהתנהג כפי מה שאין אנו מבינים.הכלל הוא שאנחנו יכולים לחקות וללמוד רק מכלל שמובן לנו, שכן כלל שאינו מובן לנו אין אפשרות לדעת איך ליישם אותו.
|
|
|
|
| נשלח ב-31/5/2012 13:16 |
|
| |
יהי אור
הנושא רחב יותר מאשר הנישה הספציפית הזו של איך ללמוד תורה, השאלה העולה באשכולות רבים מספור כאן בפורום היא האם ניתן לקלף את המסורת שכבה שכבה, ולבחור היכן לעצור. או שהדבר שקול לנסיון לקפוץ ממגדל של מאה קומות, ולעצור אחר שלושים.
אין הדבר אומר שאין שכבות מיותרות, או שאין גרעין אמת חלילה. זה רק אומר שאדם שנתקף באמוק של קילוף, לא יעצור. הוא לא יוכל לעצור. ואם כך, השאלה העומדת לפנינו היא רק אם שווה להתחיל. אולי עדיף להישאר עם כמה שכבות שהיה אפשר לקלף, ולא לבחור באופציה האחרת, הגרועה יותר.
להוציא יד או רגל מהחלון אפשר, גם בלי ליפול.
|
|
|
|
|
