לבקוביץ על הקיפאון הקדוש -מערכה שנייה על שיטת הלימוד הישיבתי

הטיעון הבסיסי שלי (בעצם זה נובע מהגמרא/משנה באופן די ברור כמעט בכל מקום בו הנושא נידון) ששיעור הוא סוג של אומדן שכלי, כך מתבקש להבין את הגמרא במסכת ברכות שמייחסת את פירות הארץ לשיעורי תורה, וכן את הגמרא ביומא שמשערת מידות לפי מידת ההשפעה על האדם (אכילה/שביעה/ישוב הדעת) .
בעיני הנקודה העיקרית שצריך להתייחס אליה הוא מדוע השיעור של אכילה מתאים דוקא לזית, ושל ישוב הדעת דוקא לתמר, ושביעה שהיא גם כבית הבליעה דוקא לביצה, וכן בנוגע למחיצה של י' טפחים , וג' טפחים בלבוד ועוד כהנה וכהנה, זו גישה שמובילה לחשיבה מושגית עקרונית ומציאותית, במובן בו היא נותנת הנכחה לתורה בתוך גדרי מציאות הטבעית. (ודומני שזו הסיבה בשלה חכמים יחסו את השיעורים דוקא לפסוק המדבר בשבח הארץ, באשר יחודה של ארץ ישראל הוא שבה המעלה השכלית מקבלת הנכחה מציאותית באופן טבעי ופשוט , ואילולי חששתי שגם מה שכתבתי עד כה יבלבל יותר מאשר יבהיר למי שלא מורגל בצורת חשיבה כזו, הייתי מאריך יותר.)