| נשלח ב-13/5/2012 16:20 |
 |
| |
בעל,
לא הבנתי איך דבריך מגיבים לדברי.
אשמח להבהרה.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/5/2012 16:45 |
|
| |
אש"צ
אני סבור שגם גם לחרדים יש מטא הלכה
|
|
|
|
| נשלח ב-13/5/2012 16:49 |
|
| |
בעל,
ברור זה מה שנקרא "השקפה" אבל היא ברמה המודעת היא מופרדת לחלוטין מהדיסציפלינה ההלכתית ודרך הלימוד שלה. (ברמה הלא מודעת אין ספק שלכל מיני הכרעות שמגיעות מתחומי ההשקפה, יש השלכות מרחיקות לכת על כל דרך הלימוד , אבל זה שונה מהותית וממש לא בהכרח לטובה, מהאופן בו בגישה הציונית דתית ובאופן קצת שונה גם בחסידות, מערבים בין העולמות)
|
|
|
|
| נשלח ב-13/5/2012 16:53 |
|
| |
ואולי בכלל אין מטא הלכה?
הקביעה הזו, שאין מטא הלכה, זו קביעה הלכתית או מטא-הלכתית?
|
|
|
|
| נשלח ב-13/5/2012 16:53 |
|
| |
ומה רע בעירוב?
|
|
|
|
| נשלח ב-13/5/2012 17:06 |
|
| |
בעל,
לא בהכרח רע ,כמו שגישה הלכתית טהורה כביכול, אינה בהכרח טוב .
אני רק מנסה להציג כרגע את יסוד הדעות וחילוקיהם.
מה טוב ומה רע ובאיזה הקשר , זו תורה בפ"ע.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/5/2012 17:55 |
|
| |
אש"צ
א"כ יוצא שכל הבעיה היא מודעות. אסור להיות מודע לשיקוליך ואז הכל בסדר.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/5/2012 18:27 |
|
| |
איך זה יוצא ?
מי אמר שהכל בסדר ? ומי אמר שאסור להיות מודע לשיקולים ?
בטח שלא אני.
כאמור בשלב הזה רציתי רק להסביר את הבדלי הגישות, אני לגמרי לא חושב שאחת מהן שלימה ו/או עומדת באתגרי השעה.
מאידך דומני שכל צד שאוטם את אוזניו מלשמוע את הבקורת של הצד השני (במיוחד אם היא מבוטאת בדרך ארץ ומתוך כבוד הדדי) , חוטא לאמת ומשאיר את עצמו ואת הגישה שלו ,במקום נמוך מזה שהיה יכול וראוי להגיע אליו, וחבל.
אני מקוה שהחריגה מהמשוואה הפשטנית של ה"טובים" מול ה"רעים" (או להפך) לא מבלבלת אותך מדי, אחרי הכל זה פורום לאנשים מבוגרים שגם משייכים לעצמם את תגית ה"חושבים" , הלא כן ?
|
|
|
|
| נשלח ב-13/5/2012 18:41 |
|
| |
בעל אפשר שיש בדבריך אמת עמוקה. כאשר אני מודע לשיקול חוץ הלכתי הדוחה פירוש הלכתי (נניח שקשה לי לפרש עין תחת עין ממש) אני חושב שהפירוש אינו דחוי מעיקרא אלא שיש סיבה חיצונית להלכה שלא לקבלו, וזה פסול. כאשר איני מודע לשיקול זה אומר שנבלע בדמי שלא יתכן אחרת ואז אני חושב שלא יתכן שההלכה התכוונה לזה, אין כזה צד, לא שאני מערב שיקול אחר. מה שבדור ראשון של תחילת הפנמת תרבות חיצונית אינו לגיטימי כי הוא מודע, הופך לאט ללגיטימי, כאשר נהיה מושכל ראשון שאי אפשר אחרת. במילים אחרות – כאשר אתה זקוק להסביר את השיקול מדוע שההסבר לא יהיה כפוף להלכה. היכן הגבול? רק כאשר הוא בלתי מודע, אינו נזקק לביטוי (כמובן שאפשר לבטאו טכנית) , אזי אינו נכנס למסכת השקולים ההלכתיים. וכעין (כדוגמה בעלמא) תוד"ה טעמא בכתובות נו. שנזקים הם דבר הכתוב בתורה שלא ניתן להתנות עליו משא"כ מלווה שסברא הוא ולכן ניתן להתנות עליו. ומקשים כולם שגם נזקים הם סברא והסבר הוא שבנזקים יש צורך בפעולה משפטית, ומכיון שהתורה (המשפט) כבר חלה עליו א"א להתנות, משא"כ במלווה – זה כספי שלי, זה מושכל ראשון, לפני התורה שאני יכול לקחתו.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/5/2012 19:04 |
|
| |
יש טעמי תורה ויש דרכי פסיקה. אפשר לומר שעולם ההלכה התרחק במהלך הגלות מעולם התורה, והפך כמעט לעולם עצמאי. מכל מקום, לענ"ד לא יכולים להיות שיקולים בפסיקת הלכה שמקורם אינם מהתורה, זו שבכתב וזו שבעל-פה.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/5/2012 20:18 |
|
| |
| בעלבעמיו כתב: |  | מיימוני ציטט את תחשגחם ששאל האם הארץ ניתנה למחשבים.
אני מניח שכוונתו לטעון שהרי פוסק הוא בן אדם עם כל נסיונו להיות אובייקטיבי, אז האם פסק הלכה הוא תהליך אלגוריתמי?
בזמנו שמעתי שיעור מת"ח שהביא את השל"ה שבית הלל שורשם ממידת החסד ובית שמאי ממידת הגבורה. שאילתיו, האם הרמב"ם היה מקבל טעיון כזה, וענה לי בהאי לישנא, "עד שאתה שאול על הרמב"ם, תשאל על בעלי המוסר שאינם יודעים יסודות, וסוברים שפסק הלכה הוא ענין אובייקטיבי".
האם השל"ה לא מציג בעצם טיעון מטא הלכתי?
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 13/05/2012 10:22:06 |
|
הפסיכולוג החובב ר' ישראל ליפקין מסלנט (1810-1883) טען שמדובר בהבדלי אישיות בין הקבוצות. כפי שאני אומר בציניות, זמן הגמילה מטיטולים שהיה נהוג בקרב אמהות בבית שמאי ובית הלל קבע ליהדות מה יהיה איסור כרת ומה יהיה מותר.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/5/2012 20:27 |
|
| |
| thepresent כתב: | | מיימוני ציטט את תחשגחם ששאל האם הארץ ניתנה למחשבים.
אני מניח שכוונתו לטעון שהרי פוסק הוא בן אדם עם כל נסיונו להיות אובייקטיבי, אז האם פסק הלכה הוא תהליך אלגוריתמי?
בזמנו שמעתי שיעור מת"ח שהביא את השל"ה שבית הלל שורשם ממידת החסד ובית שמאי ממידת הגבורה. שאילתיו, האם הרמב"ם היה מקבל טעיון כזה, וענה לי בהאי לישנא, "עד שאתה שאול על הרמב"ם, תשאל על בעלי המוסר שאינם יודעים יסודות, וסוברים שפסק הלכה הוא ענין אובייקטיבי".
האם השל"ה לא מציג בעצם טיעון מטא הלכתי?
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 13/05/2012 10:22:06
הפסיכולוג החובב ר' ישראל ליפקין מסלנט (1810-1883) טען שמדובר בהבדלי אישיות בין הקבוצות. כפי שאני אומר בציניות, זמן הגמילה מטיטולים שהיה נהוג בקרב אמהות בבית שמאי ובית הלל קבע ליהדות מה יהיה איסור כרת ומה יהיה מותר. |
|
אם נאמר שהלל שורשו במדת החסד ושמאי במדת הגבורה (כדרך נשיא ואב"ד בתקופת הזוגות) הרי שמסתבר שנחלקו ביניהם בטעמי תורה אולם לא בהלכה (שהרי חלקו זה על זה רק בארבע הלכות). ואילו בית שמאי ובית הלל שחלקו זה על זה בהלכות רבות, איך אפשר לתרץ את צורת דשמעתא שלהם בכך? אלא אדרבא הלכה הינה אובייקטיבית, וכך היתה בתקופת הזוגות, עד שתלמידי בית שמאי ובית הלל לא שימשו את רבותיהם כראוי ועשו את התורה לשתי תורות.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/5/2012 00:43 |
|
| |
הנוכח
כמדומה שאתה מקצין.
ראשית, לא הייתי מדרג את ר' ישראל מסלנט כפסיכולוג חובב. סבורני שגדולי התורה שלנו הצטיינו ומצטיינים בהבנה פסיכולוגית. הרי התורה כל כולה פסיכולוגיה. לשיטתי.
שנית, זו ההזדמנות להפנות לספר שמנסה לשחזר את הגישה הפסיכולוגיסטית לשיטות הלימוד של חז"ל, אך, באופן מוזר ומפתיע, יש לו מה לתרום, וראוי הוא לאשכול מיוחד (ואולי כבר היה), "השמאים". יותר מאשר ניתוח אופיו של שמאי (אם כי המחבר טוען שיש לו אפשרות להגיע להשערה המסתברת ויותר), יש בו ניתוח של אופי מסויים בעל גישה להלכה שניתן לזהות עד היום הזה.
בכל אופן, מטא הלכה לחוד ואופי לחוד.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/5/2012 11:18 |
|
| |
מיימוני
שים לב שגם ריינר שאת מאמרו המלצת לקרוא עשה למעשה ניתוח פסיכולוגי לגרי"ש אלישיב שליט"א כאשר הוא ייחס את המבנה האישיותי של הגרי"ש גם ללימודי הקבלה שלו בילדותו ומשם הוא טען שיש לראות את הגרי"ש כאיש שאין לו בעולמו אלא הלכה. דרך אגב נוצר במאמר ריינר מצב מוזר שהוא טוען שהמטה הלכה של הגרי"ש אינה אלא ההלכה עצמה..
|
|
|
|
| נשלח ב-14/5/2012 11:39 |
|
| |
זה בדיוק מה שריינר רוצה לטעון.
|
|
|
|
|
