|
|
| נשלח ב-14/5/2012 13:20 |
 |
| |
תוקן על ידי מ80 ב- 14/05/2012 14:17:20
|
|
|
|
| נשלח ב-14/5/2012 13:27 |
|
| |
מ
מוסיקה קודם שומעים באוזן- אחר כך שומעים בלב ,לאחר מכן שומעים=מבינים במח, לאחר מכן המוסיקה כבר מתנגנת לבד.
מוסיקה צוענית? כל המנגינות החסידיות והליטאיות המעטות שיש, מקורם במוסיקה הזו.
ירושליים של זהב של נעמי שמר- היא גניבה מוסיקלית של שיר עם באסקי.
התורה בסיני ניתנה במנגינה. שכל אדם שמע בצורה אחרת.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/5/2012 14:33 |
|
| |
כדי באמת לאהוב מוסיקה, צריכים ללמוד להאזין, וגם זו תורה.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/2/2015 12:13 |
|
| |
בדיוק היום לפני שנה, ב- 26/2/14, נפטר מהתקף לב פתאומי גדול אמני הפלמנקו בעולם ואחד הגיטריסטים הווירטואוזיים בכל הזמנים, פּאקו דה לוּסיה (יליד 1947). וזו הזדמנות להביא מעט גאולה לעולם המורכב והעשיר של מוסיקת הפלמנקו ולמהפכה שיצר בה פאקו.
 אבל הפעם לא אטריח אותכם בדיבורים אודות הפלמנקו per se, אלא אציע לראות בו וביחסו לאמנות בכלל, מעין משל מאיר עיניים להתחבטות של הזהות היהודית בין מסורת להתחדשות. ואם תרצו במשפט אחד: לדעתי, היחס בין הפלמנקו למוסיקה המודרנית כמוהו כיחס בין היהדות לתרבות המערבית – ולכן כדאי לנו ללמוד משהו מתרומתו של פאקו דה לוסיה להפיכת הפלמנקו, שנתפס כמוסיקה צוענית פרימיטיבית, ל"אור לגויים", כפשוטו.
קראו עוד ⇐
|
|
|
|
| נשלח ב-26/2/2015 14:33 |
|
| |
פלמנקו הינה מוסיקה צוענית-ערבית-יהודית-אנדלוסית המבוססת בד"כ על חיבור בין שיר צועני ומוסיקה אנדלוסית עממית. בעבר היה נהוג ללוות את זמרי הפלמנקו בבנדוריה (כלי נגינה הדומה למנדולינה), בכינור, או בתוף-מרים.
בחצי השני של המאה ה-19 הפלמנקו היה לאמנות פופלרית ברחבי ספרד שבוצעה בבתי קפה קאנטנטה. אמנים צוענים או אנדלוסים התמחו בסוגים רבים של פלמנקו ושרו בליווי גיטרה. בהדרגה תפקיד הגיטרה הלך והיה למשמעותי יותר, ובבתי הקפה צמחו גיטריסטים מעולים.
"סולאה" מאת רמון מונטויה (מייסד סגנון הפלמנקו לגיטרה סולו):
www.youtube.com/watch?v=h1SZXTiEshk
תוקן על ידי מם80 ב- 26/02/2015 15:11:43
|
|
|
|
| נשלח ב-26/2/2015 16:00 |
|
| |
מאז ומעולם לכל מסורת מוסיקלית אמתית יש כללים העוברים מדור לדור. בתקופות בהן העולם היה פחות מוסיקלי, תמיד נשאלה השאלה איך לשמר את המסורת המוסיקלית ובכל זאת להצליח להעביר את המיטב לדורות הבאים. לשאלה זו השיבו תשובות שונות. מחד, שמרנות קפדנית מרחיקה את המוסיקה מאזניים צעירות. מאידך, יותר מדי חידושים עלולים להביא להתרחקות מהמקור ולירידה באיכות המוסיקה. הנה כמה דוגמאות מוצלחות ליצירות המאזנות בין שימור וחידוש של מוסיקה קלסית:
א. תעתיק מוסיקלי של נושא מיצירה קדומה בסגנון חדש:
קונצ'רטו לכינור ותזמורת בפרק אחד בעקבות פגניני מאת קרייזלר (1875-1962):
www.youtube.com/watch?v=tqTluMSx2mM
www.youtube.com/watch?v=S4I7YQDI4p0
קונצ'רטו מספר 1 לכינור ותזמורת מאת פגניני (1782-1840):
www.youtube.com/watch?v=V7foOd2B_ug
ב. יצירה מקורית המחוברת בסגנון ישן מחודש:
הסימפוניה הקלסית מאת פרוקופייב (1891-1953):
www.youtube.com/watch?v=S3R_NBfO9Nw
סימפוניה מספר 94 מאת היידן (1732-1809):
www.youtube.com/watch?v=9PSIumklRO8
תוקן על ידי מם80 ב- 26/02/2015 16:29:50
תוקן על ידי מם80 ב- 26/02/2015 16:51:36
|
|
|
|
| נשלח ב-26/2/2015 21:12 |
|
| |
מזמור תהלים כט במסורות שונות. למרות שעבר זמן רב מאז ששרו את המזמורים בבית המקדש כפי שתוקנו ע"י שמואל ודוד ועל-אף חידושים שחודשו במהלך הגלות הארוכה, בכל זאת אפשר לזהות שיש מקור אחד לכל הגרסאות:
ספרד-ירושלים:
ספרד-אמסטרדם:
פורטוגל:
תוניס:
מרוקו-מקנס:
גרוזיה:
איטליאנו-אשכנז:
תוקן על ידי מם80 ב- 26/02/2015 21:57:25
|
|
|
|
|
