| נשלח ב-20/5/2012 11:54 |
 |
| |
טעות מומחה מול טעות פוסק
שני אנשים מסיעים חולה שפעת לבית חולים בשבת.לכאורה שניהם עוברים איסור תורה. הראשון פנה לרופא שאבחן את השפעת כנגיף מסוכן.טעות הרופא גרמה לחילול שבת מיותר. השני פנה לרב, וזה אמר לו שנסיעה בשבת היא מדרבנן, ועל כן מותרת גם עבור חשאב"ס. השני ודאי יהיה חייב , שהרי "בית דין ששגגו ...ועשו כל העם על פיהם--בית דין פטורין, וכל אחד ואחד מן העושים חייב בחטאת קבועה". יתכן שהדוגמאות הנ"ל אינן קולעות אלא דורשות "תיקונים" על מנת להתאים לדין. בכל מקרה יש כאן חילוק לא ברור בתחום הטעות. מדוע נבדיל בין השוגג הראשון ושוגג השני, סוף סוף שניהם עברו איסור בתום לב?
|
|
|
|
| נשלח ב-20/5/2012 13:05 |
|
| |
בסוגריים: רב אינו בי"ד. דומני שיש לחלק. אבל השאלה קיימת לגבי בי"ד.
לעצם העניין, אכתוב מקופיא.
ראשית, איני יודע האם באמת יש חילוק בתחום הטעות. אולי הם חייבים חטאת גם בהוראה מוטעית של רופא?
שנית, אם אכן יש חילוק, ייתכן שההסבר הוא הבא: ישנה תביעה על אדם ללמוד תורה. אם הוא פונה לבקש הוראה מבי"ד הוא פושע כי היה עליו ללמוד לבד ולהבין שבי"ד טעה (ואף לשכנע אותם בזה). זה שהוא לא יודע תורה הכשיל אותו, ולכן הוא חייב חטאת (שגגה = אי ידיעת משהו שהיית צריך לדעת. כמו שכתבו הראשונים שבשוגג חייב חטאת כי הוי ליה למילף). אבל אין תביעה על כל אחד ללמוד רפואה. לכן כאן מדובר בשגגה על משהו שאינך חייב לדעת. שגגה כזו היא אונס, ופטור עליה מקרבן.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/5/2012 17:06 |
|
| |
מישאחזו
לא מצאתי כל הבדל בין מומחה לרב! כאשר תלך לבדוק מראות נידה אצל מומחה לצבעים, ברור כי תחוייב בחטאת על טעותו בדיוק כפי שתחוייב על טעות של רב או בי"ד.
הנקודה אותה הבאת לדיון, אינה קשורה למעמדו של הסמכות - מומחה או רב. היא קשורה ל'שאלה' אותה הבאת למומחה או לרב. כידוע, ספק פיקו"נ הרי הוא פיקו"נ לכל דבר. כל דבר המעורר אצלך ספק נפשות, לא משנה אם הוא בא בעקבות אינטואיציה אישית, חבר, מומחה, רב, בי"ד, דינו הוא ספק פיקו"נ הדוחה את כל התורה, גם אם לאחר מכן יתברר שטעית בשיקול הדעת. לכן הדוגמא הראשונה שלך, פטורה מחטאת. משא"כ הדוגמא השנייה, שם 'השאלה' אינה נוגעת לא בפיקו"נ ולא בספק פיקו"נ.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/5/2012 18:03 |
|
| |
יבמות צב. הורו בי"ד ששקעה חמה ולבסוף זרחה אין זו הוראה אלא טעות [ואינה פוטרת מקרבן גם למ"ד יחיד שעשה בהוראה בי"ד חייב כמ"ש רש"י שם עלהמשנה]
לפי"ז במקרה של טעות במציאות חייב חטאת ואין לכאורה הבדל בין בי"ד לרופא מומחה כי - כמו שאומרת הגמרא - בשאלות מציאות בית הדין לא מורין "אקס קתדרה" אלא דעתם כדעת שאר אדם.
כמובן שניתן לומר כי במקרה של פקוח נפש הותר גם לחלל שבת על צד הספק, כמו שרואים שהתירו לחלל שבת על צד רחוק של תועלת, וכמ"ש פרוטגורס.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/5/2012 21:03 |
|
| |
הייתי מוסיף אולי, כי במקום פיקו"נ או ספק פיקו"נ, לפי ההלכה לאינטואיציה האישית של החולה יש משקל רב יותר מן המומחה - הרופא. משקלו של המומחה הוא רק כאשר לחולה עצמו אין דעה, או במקום שהחולה אינו חושש לפיקו"נ והרופא חושש.
ראה משנה יומא ח' ה' : "עברה שהריחה, מאכילין אותה עד שתשיב נפשה. חולה מאכילין אותו על פי בקיאין. ואם אין שם בקיאין, מאכילין אותו על פי עצמו, עד שיאמר די".
ועי' ברטנורא במקום שמביא את דברי הגמ': "אין שם בקיאין מאכילין אותו על פי עצמו - הכי מפרשה מתניתין בגמרא, בד"א דסומכין על דברי בקיאין, בזמן שהחולה אומר איני צריך או שותק אבל אמר צריך, אין שם בקיאין כלל כלומר אין בקיאותן חשובה לכלום אבל מאכילין אותו ע"פ עצמו. ואף על פי שהבקיאין אומרים אינו צריך".
חשוב יהיה לזכור, כי המקור העיקרי למשקלו של מומחה / בקיא בהלכה, נמצא במשנה הנ"ל, ושם אנו למדים כי כוחו הוא עוד פחות מכוחו של החולה עצמו בכל הנוגע לחומרת פיקו"נ. (תיקון: לעיל הבאתי דוגמא משגגת איסור נידה. כמובן שבפועל אין עליו חטאת מאחר וזדונו הוא בכרת ולא במיתת בי"ד).
תוקן על ידי פרוטגורס ב- 20/05/2012 21:08:43
|
|
|
|
| נשלח ב-20/5/2012 22:58 |
|
| |
רמב"ם הלכות שגגות פרק א הלכה ב.וכל עבירה שחייבין על זדונה כרת, חייבין על שגגתה חטאת, חוץ מ... רמב"ם הלכות ממרים פרק ד הלכה ה. כיצד: נחלקו באישה זו אם היא ערווה או אינה, אם מראה דם זה מטמא באישה או אינו מטמא, אם זו טמאה לידה או אינה טמאה לידה, אם זו זבה או אינה זבה, אם חלב זה אסור או מותר, וכל כיוצא באלו--הרי זה חלק בדבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת.
תוקן על ידי ייתכן ב- 20/05/2012 23:04:32
|
|
|
|
| נשלח ב-20/5/2012 23:27 |
|
| |
ייתכן 
סנהדרין ל"ג: "דאמר רב ששת אמר רב אסי: טעה בדבר משנה – חוזר, טעה בשיקול הדעת – אינו חוזר".
|
|
|
|
|
