| נשלח ב-25/5/2012 10:00 |
 |
| |
דמעות
באיזה שלב בחיים /בסיטואציה מגיעות הדמעות ?
גם מבחינה פיזיולוגית .
איך המערכת הזו עובדת מבחינה רגשית ?
נראה מי יצליח בחידון הפעם .
|
|
|
|
| נשלח ב-25/5/2012 10:21 |
|
| |
לא מתמצאת הרבה... רק מנסיון - כשאני מוכנה לשחרר את הכאב, הן מצליחות להגיע. כשאני מחזיקה אותו עמוק בתוכי וכאילו שומרת עליו, אולי כי אני פוחדת שאם הוא ידשתחרר ילעגו - או אלעג לי, או מכל סיבה אחרת, הן פשוט נותרות קבורות.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/5/2012 21:17 |
|
| |
כשכשל כוחנו להפגין קשיחות, עליונות ומצליחנות, ואנו פונים להזדהות עם מקום עמוק ופשוט יותר בנפש שלנו. הדמעות מבטאות העדפה ברורה של אותו "אני" רגיש, תמים ופשוט שלנו על פני כל הררי התפאורה שמקשטים את חיצוניותנו בחיי היומיום. נמאס לנו מלהתגאות ולשחק אותה גדולים על אחרים.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/5/2012 18:21 |
|
| |
כשכבר אין כח להחזיק את העלבון/ כאב/ סיטואציה קשה בלב ובפנים.
דמעות זה כאב מומס.
|
|
|
|
| נשלח ב-31/5/2012 21:37 |
|
| |
עייפה , מדבריך ניתן לקחת , שצריך לרצות לשחרר את הכאב .
וגם אמפתי וגם ציקית - החכמתם אותי , דברים חכמים אמרתם .
שימו לב לאפשרויות התשובה לכך . כל אחד ענה נכון ושונה .
מה עושים אתן כשהן מגיעות ללא רשות במקום לא מתאים או בכלל בפני אנשים ?
|
|
|
|
| נשלח ב-31/5/2012 21:41 |
|
| |
כן, כולם פה עם דברים מלמדים מאד. אישית אני מנסהל הפסיק להפגין את הקשיחות עליונות ומצליחנות.
והן לא באות לי בלי רשות... אולי לצערי.
הלוואי והייתי יכולה להיות כנה יותר ליד אנשים.
|
|
|
|
| נשלח ב-31/5/2012 23:12 |
|
| |
דמעות, בעיקר כשהן מלוות בבכי, אפשר להסתכל עליהן גם כעל סוג של תקשורת, דרך לאותת ולהכריז אני במצב של כאב וחולשה ואני זקוק לעזרה, הדמעות במקרים רבים מלוות את הבכי, והבכי בצורה הטבעית שלו הוא קולני, כדי לתפוס את תשומת הלב שהוא זקוק לו, להפנות את הקרובים להתמקד בי ולהרגיע אותי. ברגע שאני מתיר לדמעות לזלוג, הגוף מרשה לעצמו קצת להרפות מהכאב, כי הוא סמוך על העזרה והנוחם שימהרו לבוא מבחוץ, יש לו תקווה. זהו הבכי ודמעות של תינוק הקורא לאמא שתטפל ותנחם ותרגיע. אנו מכירים את זה שילד נופל או נפגע מחברים וכד', הוא רץ חשוק שיניים כל הדרך הביתה לספר לאמא, והוא מתאמץ ולא מזיל דמעה, כי הוא יודע שהדמעות עדיין לא מצאו את הכתובת, רק ברגע שהוא רואה מרחוק את דמות האמא הוא פורץ בבכי שהיה עצור עד עכשיו, ורק אחרי שהוא בטוח שמקשיבים לו וממוקדים בו הוא יכול לפנות לשתף ולהסביר את מקור הכאב, מה אירע וכו'.
יתכן שלכך אחרי שהאמון שלנו קצת נפגע, כשהנסיון לימד אותנו להיות חשדניים, אי אפשר לבכות ליד מי שאין לנו בו אמון, שאנו חוששים מהמניעים שלו, הדמעות אומרות אני עכשיו במצב מאד אמיתי בלי תחפושות, וזה מצב פגיע. לכן גם אנחנו כועסים על מי שבוכה בכי לא אמיתי, דמעות תנין, כי דמעות הם סימן שאומר המצב עכשיו מאד אמיתי, לראות זיוף של משהו אמיתי זה מכעיס. ילד שכבר לא רץ לבכות להוריו כשכואב לו, סימן שהוא למד להתאכזב מהם, כבר התייאש, וגם מסתבר שהוא כבר לא רץ לחלוק איתם גם את מה שגורם לו שמחה ואושר. מי שיכול לבכות רק בינו לבין עצמו, בכי חרישי ללא קול, אולי זה בגלל שהוא כבר נואש מבני אדם, הוא מרגיש שאין לו מישהו קרוב שהוא יכול להיות מאד אמיתי איתו, לכן הוא סגר את הדרכים המובילות אליו, ומה שנשאר לו זה רק הוא עצמו, אולי הוא עצמו פונה לעצמו בבקשת עזרה. או שהוא פונה לאלקיו.
הכאב, גם כשהוא נפשי, הוא נמצא ממש בתוך הגוף, והדמעות הם הדרך הטבעית ביותר להוציא את הכאב מהגוף דרך הגוף, לכן הם משהו פיזי כמו הכאב, כשהגוף כבר לא יכול לרסן את הכאב ולשמור עליו ולהכיל, הנפש רוצה להתפטר מהתחושה הכואבת שהצטברה והגיעה לשיא, וכשהדמעות זולגות הכאב שנמצא בתוך הגוף פנימה זולג את עצמו ומוצא את דרכו החוצה. ככל שאנו גדלים והאינטלקט מתפתח אנו מעונינים לא רק לשתף את הכאב דרך בכי, אלא גם להבהיר את הכאב, למצוא הזדהות איתו, ואז הדרך להשתחרר נעשית מורכבת ומתוחכמת יותר, פשוטה פחות ומקילה פחות, אנו מנסים לשחרר את הכאב בדרך פחות טבעית ועוצמתית, בדרך מעודנת יותר - דרך המילים, מנתבים את הכאב את הרגשות שנמצאים בגוף, דרך המעבדים הקרים של השכל, ולפעמים קצת שוכחים איך לבכות.
מי שכבר לא יכול לבכות בכלל, זה באמת עצוב
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-31/5/2012 23:31 |
|
| |
"צוחק אני לכל - פן אבכה"
"קשה לראות דמעותיו של אדם מעונה, אבל קשה מזה לראות מי שליבו דווי, נפשו בוכה במסתרים ופניו שוחקות"
"אהבתיך בגלל הדמעה שלא יכלת להסתיר"
להבדיל "הבכיה מכבה גחלי הלב" (פסיקתא)
|
|
|
|
| נשלח ב-31/5/2012 23:36 |
|
| |
בערב ילין בכי ולבקר רנה...
|
|
|
|
| נשלח ב-1/6/2012 06:50 |
|
| |
נשמה - זה מדהים ! תשובה מקיפה . איך הגעת לכל זה , מתוכך? מתי הגעת למסקנות האלו ,אחרי שהעלנו את הנושא , או במהלך החיים ?
מבוגרים בוכים בקול ? אם כן מה מביא אותו אדם פעם לבכות בקול ופעם בכי חרישי , ופעם בכי בלב לא נשמע ולא נראה ?
ענית על הכל כמעט ,רק מה עושים עם דמעות חצופות ? או בכי שמאים להשתלט ?
איך מסתדרים עם אי הנעימות שבבכי ? איך מצליחים להסביר לאדם או לאנשים שאתכם על הבכי תוך כדי בכי ?
עייפה - מה המקור ? את רוצה לפתח את מה שהבאת ?
כמו למשל קשה לראות... אבל קשה מזה לראות מי שליבו דווי נפשו בוכה במסתרים , ופניו אינן שוחקות (ולאו דווקא דומעות ) - גם נכון ?
הבכיה מכבה גחלי הלב - ז"א שמומלץ לבכות - ולאשכול "לשרד " אפשר להוסיף המלצה -בכי פותר בעיות , ומרבה כוחות לחיים ?
מי אמר אהבתיך בגלל הדמעה שלא יכלת להסתיר? ובכלל מי אמר למי ,כל מה שהבאת ?
נגוהות - "צוחק אני לכל - פן אבכה " מוכר לך ? (זה כדי להעיר אותך... בקר טוב)
|
|
|
|
| נשלח ב-1/6/2012 06:57 |
|
| |
מהם הדברים הפותחים את לבכם , ומשחררים מעין דמעותיכם ?
למשל תפילה , תפילה בכותל ,מקומות קדושים ,נגינה ,מוסיקה, התבודדות מול נוף שמרגישים בו את ה' , שיחה עם נפש קרובה ?
אולי גם זמן - כמו יוכ"פ ואולי יותר תפילת נעילה , עת חתונה , הגעת ילד לעולם
אנשים מסוימים במצבים מסוימים - כמו ילד שמביא רק לא נחת .... (אולי זה לא משחרר , אלא מביא כאב , ואז מנסים לשחרר את הכאב שנוצר בשונה מהכותל שבאים אליו עם ומרוקנים שם )
|
|
|
|
| נשלח ב-1/6/2012 09:00 |
|
| |
שווה שלסמוך עלייך. את למשל גורמת לשחרור, בעצם הדיבורים האלו. הם יפים. תודה לך.
הבאתי צטטות של פתגמים, לא יודעת מי אמר אותם - חוץ מהפסיקתא. כן. בכיה מכבה את גחלי הלב, כי אז הוא הופך ממופשט ופנימי לחיצוני, משהו יוצא החוצה, הופך להיות לא כל כך פנימי, עמוס, נוקב, מושתק.
הדברים שכתבת באמת מביאים ללמעלה את כל האצור בתוכנו. מכריחים לשחרר את הרגשות - שממילא פועמים בנו, ממילא, ההתרגשויות רק עוזרות לנו לשחרר את זה.
אותי מרגשת מאד מויקה טובה. ואומנות עדינה ויפה. טבע שקט. לידה - פחות, מוות - יותר. חיבוק של ילד, זה דבר ממיס המון חומות.
מה עוד?
|
|
|
|
| נשלח ב-1/6/2012 09:21 |
|
| |
מגיע לכם 
אחרי כל זה נראה לי שאני שולחת את כולם לבכות , כלומר ליזום בכי ,
ותחזרו לכאן כולם רגועים ומשוחררים יותר (או שאתם כלל לא צריכים זאת ) .
נראה לכם ?
זה יעבד ?
|
|
|
|
| נשלח ב-1/6/2012 09:53 |
|
| |
ממש לא מסקנות ולא הסבר שמקיף כלום, אלא כך הראו הדמעות עצמן לפני אתמול כשחשבתי עליהן, זה מה שעלה בי כשחשבתי, כנראה מכל מה שחוויתי במהלך החיים, דברים ששמעתי והסכמתי וכו'. לדמעות יש עוד מקומות רבים והן שייכות לעוד הרבה רגשות ומקומות ויש להם עוד הרבה פנים תפקידים והסברים שונים, כמו למשל בכי של געגוע, רחמים והזדהות, אכזבה, צער, אובדן, התרגשות וכד'.
החוצפה של הדמעות אולי היא שהם מכריזות על האמת שלנו במקום שאנו לא מוכנים לכך, אבל הן לא מבקשות רשות
אני מתרגש מהטבע, ממוזיקה, הזדהות עם רגשות אנושיים וסיפורים אנושיים, מבני אדם פשוטים ואמיתיים, וכשיש חסד אני מתרגש מלדבר עם הקב"ה
|
|
|
|
| נשלח ב-1/6/2012 10:01 |
|
| |
תסמכו עלי, מה את מעירה אותי עכשיו, לפנות בוקר? תגובתך באשכול צלצלה לי במח כמו שעון מעורר..
ואכן, מוכר..:)
דברים יפים ונבונים מאד!
ויאללה, בוא נארגן סדנת בכי? זה פורק ומשחרר מועקות ולחצים.
נ.ב. את רואה שלפעמים מקבלים גם תשובות לכל השאלות?..
תוקן על ידי נגוהות ב- 01/06/2012 10:08:05
|
|
|
|
| נשלח ב-1/6/2012 11:34 |
|
| |
נגוהות , שיטה טובה להעיר אותך , נחמד לדעת . כשארצה אותך , אקראך מכאן ,
רק למה לקח לך כל כך הרבה זמן עד שבאת בסוף ?
מתי לפעמים ? מה הכלל ? למדיני .
סדנה ? תתחילי ,כולם (?לא -למה?כפי שהעלנו אי פעם) כאן .
דמעות חצופות - עדין לא קבלתי תשובה מספקת .
נשמה- נתת פן יפה לכך באותו קו שהעלת קודם .
בכי של רחמים , געגוע - הזכיר לי את משפחת אטיאס , נפגעי בומבי , משפחת ברנשטיין , שאער ועוד כאלו שאמנם לא הכרנום לפני כן , אך אחרי כן מתעוררת הרגשה שרוצים אותם כאן חזרה אתנו ,אנחנו גם יכולים להתפלל בדמעות להצלחתם ובריאותם של הנשארים , השרידים , כאילו קרובים לנו , ואנו מכירים אותם מאז שנולדנו , חלק מאתנו .
החיים לצערינו מספקים לנו התרגשויות ודמעות של כאב.
גם לשמחתנו של התרגשות של שמחה ועוד . רק שאתם יותר קל לנו כנראה.
שיחה עם הקב"ה - זה גם טיפול נפשי .
תחשבו על ההקלה אחרי תפילה טובה , אחרי תפילה בכותל ובמקומות קדושים .
גם האמונה נותנת לנו הרגשה שה' תמיד אתנו , זה מחזק את הבטחון העצמי , אבא אתנו , אוהב אותנו בכל מצב ומה שנעשה וכד' .
|
|
|
|
|
