ואהבתם את הגר כי גרים הייתם

נדב

איקון ירוק.

חסכת לי מאמץ של ניסוח.

אוסיף בכל זאת עוד משהו.

עצם הקריאה לנו לרחם על המסתננים פונה לנקודה רגישה בלב.

גם בהיותנו בני אדם, אולי גם אינטלקטואלים (ומחוייבים לערכים ולמבט שויוני על בני אדם באשר הם), ובוודאי - יהודים. כפי שכתבת, גם התורה מצווה לרחם על הגר.

כמדומה שניתן לשייך את הנושא לתחום הכללי של דיני צדקה וחסד. ואם גם יש להיזהר מפני נטיה לשיקולים פורמליים, שמשכיחה את האנושיות הטבעית, עדיין יש טעם לבדוק את הדברים בצורה מסודרת.

יש כמות מוגבלת של משאבים בעולם. עובדה.

אני יכול לתת צדקה עד שיעור מסויים בחודש. אני יכול קצת להגזים ולהוסיף, ולקצץ מדברים אחרים. ואולי ראוי שאחנך למשל את הילדים לוותר על ארטיק בשבת כדי לתרום כסף למטרת צדקה פלונית חשובה מאד (נניח לאפשר השתלה לאדם בסכנת חיים שמתגורר בעיר שלנו), אבל יש גם חשש שזה יעורר אותם לשנאת הצדקה. למה הם לא ואחרים, כל השכונה, כן.

אם יש כזה דבר "שכל ישר" אז הוא מורה לנו סדרי עדיפויות.

וזה בעצם הכל.

סדר עדיפויות יראה שצריך לתת לקרובים לפני הרחוקים, למי שבסכנת חיים לפני מי שרק רוצה שיפור חיים. וכיו"ב.

יש שאלות אמיתיות, שהערכים שלנו יראו לגביהן תשובות סותרות. מה עדיף, לתת למשפחה באותו בנין (קרוב) סיוע כלכלי, נניח לרכישת מקצוע (תנו להם חכות וידאגו לעצמם) או למשפחה בקצה השני של העיר, שאיננו מכירים כלל, סיוע להשתלה? ואין כסף לשתי המטרות.

ניתן אם כן לערוך רשימה של חיובי צדקה שביניהם יתחלק הכסף (ושאר המשאבים) שלנו.

היכן יופיעו המסתננים ברשימה זו?

סבורני שהם מופיעים די למטה.

כל זאת בלי חשבונות נוספים, כמו זה שאומרים (וכנראה זה נכון) שחלקם (רוב? מיעוט?) הם אלימים, אנסים, ועוד.

שמא תשיבני מכך שגם בני עמנו היו נרדפים ומגורשים ולפעמים היו מדינות שנעלו בפניהם את הדלת?

זו באמת בעיה. אבל הגע בעצמך, האם תכניס סודני שיתגורר אצלך בסלון עד שימצא מקום נוח לגור בו, תאכילנו מפתך ותשקה אותו מן החלב שמיועד לילדיך?

מדוע?

יש לשים לב שיותר קל להכריע בשאלה מאשר לנמק את ההכרעה. במיוחד שנימוקים כאלו גורמים להחלטה השלילית להציג את המחליט כאדם אנוכי, ואת החלטתו כמנוגדת לתורה.

צריך לזכור שהקריאה לא לסגור את היד ואת הלב מיועדת למי שיש לו ואינו נותן, לא למי שאין לו ונותן בלאו הכי.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

המלצה למנהלים:

הדיון על המוסריות שיש או שאין לשמאל מהווה סטיה ממטרות הפורום. אולי כדאי למחוק?

נימוק: בהתלהבות הדיון, ניתן לשכוח אבחנה חשובה בין הראוי לבין המצוי. יתכן שיש כאלו שמטיפים למען ערכים אך אינם מצליחים ליישם אותם. זו שאלה מעניינת כיצד זה מתרחש. אבל כמדומה שאין זה ממין האשכול. בוודאי שאין זו תשובה לשואל לומר: טול קורה מבין עיניך. השאלה אינה האם השואל מקיים את מה שהוא מטיף לו. השאלה היא אם התביעה נכונה, או  לא, ומדוע.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

נדב,

אני מסכים עם הניתוח שלך. חלקו מופיע בהודעתי הפותחת.

כפי שהעיר מטפחת, אני שואל האם אין מקום, לפחות גם, לשיח מוסרי עקרוני, אודות פליטים והיחס אליהם.

האם מצוות אהבת הגר, שאם אינני טועה, מופיעה בתורה יותר פעמים מכל מצווה אחרת, היא מצוה מוטעית, מופנית רק לעשירים, או מתייחסת רק לגרים בלונדינים.

דוגמאות קיצון תמיד ישיגו את המטרה. השאלה האם זו מטרתנו.

יש דרך אמצע ויש כאמור מקום חשוב לאמירה עקרונית, גם כאשר ברמה המעשית אין מנוס מלהתעלם ממצוקה, בשל שיקולים כבדי משקל.

לכך יש להוסיף את הערתו, הנכונה כתמיד, של בעל.

הרב מיימוני,

כתבת, "יש לשים לב שיותר קל להכריע בשאלה מאשר לנמק את ההכרעה. במיוחד שנימוקים כאלו גורמים להחלטה השלילית להציג את המחליט כאדם אנוכי, ואת החלטתו כמנוגדת לתורה".

ואולי זהו מותר האדם מן הבהמה, ומותר היהודי משאינו, לא להסתפק ב"הכרעה" (אם כי יש להאזין היטב לקול הפנימי) אלא גם לבדוק את מניעיה ולבחון אם אכן ההכרעה אנוכית ומנוגדת לתורה?

הצגת שאלה רטורית חשובה מאד.

"הגע בעצמך, האם תכניס סודני שיתגורר אצלך בסלון עד שימצא מקום נוח לגור בו, תאכילנו מפתך ותשקה אותו מן החלב שמיועד לילדיך?"

ראשית, למען ההגינות, התשובה כנראה שלילית. לא רק סודני לא הייתי מכניס. אינני בטוח שהייתי מכניס, בכל תנאי, גם יהודי כשר ונאמן.

מעודי אני תוהה ביני לבין עצמי. לו הייתי נקלע לסיטואציה של חסידי אומות העולם שהצילו חיים תוך כדי סיכון עצמי מוחשי, אם יש בי את תעצומות הנפש והכוח המוסרי לנהוג כמותם, הן במקרה שהנרדפים יהיו גויים והם במקרה שיהיו יהודים.

אם רצוני להיות כנה עד הסוף. אינני בטוח מה התשובה. אם כי אולי הצבת השאלה בתנאי מעבדה אינה הוגנת והדבר יכול להיבחן רק בזמן אמת.

ייתכן מי שיאמר בוודאות לעצמו שאכן יעשה זאת ובזמן אמת יבריז וייתכן גם להיפך. בזמן אמת פועלים כוחות שונים שקשה מאד לשקלל באמת בתנאי מעבדה.

יש כאן שאלה עקרונית נוספת.

אנו מכירים פער בין התפיסה המוסרית העקרונית הצהרתית לזו המעשית. זאת אומרת יכול אדם להיות בעל תפיסה מוסרית נעלה ואף להטיף לה, אך בפועל ברמת ההתנהגות האישית להיכשל. מצוי יותר אצל בעלי רמה אינטלקטואלית גבוהה. (אין כוונתי לצבועים מודעים ושאינם).

אנו מכירים אנשים נעדרי תפיסה מוסרית לחלוטין, לעתים אף בעלי תפיסות גזעניות ואנטי מוסריות, אך בפועל ברמה האישית, הכי טוב להיקלע במחיצתם בעת צרה, גם אם אינך שייך לגזע הנכון ובוודאי אם כן. מצוי יותר בקרב בני המעמד "הנמוך".

מה עדיף?

ברור שהאיזון הוא הנכון.

אני שואל מה עדיף במקרה שאין איזון.

מה שלכאורה ברור, שאין טעם לאמץ מתוך מודעות, תפיסות לא מוסריות.

ויש גם את "מלבין שיניו" מול "משקהו חלב"

אז מי אמר שהחיים לא מורכבים?

אכן התורה מזהירה על אהבת הזר. ועם זאת יוצרת הבדל עצום בינינו לבין הזר. שיכול לפתח גם סלידה ושנאה והתרחקות.

[דייר,

במחילה, הדברים שכתבת אינם תואמים את המציאות.
כלך לך וראה את אלה שחיים ופועלים בשכונות דרום ת"א (למשל) ובדוק - כמה מהם מצביעים למירי רגב? באופן אישי אני מכירה אנשים שחיים דרך קבע בשכונות אלה, ופועלים בדבקות מעוררת הערכה בתחומי החינוך והחברה, בתנאים קשים ביותר ומתוך תחושת שליחות שמבוססת בעיקר על ערכי-מוסר ("מערבי" כלשונך). כולם שייכים לצד השמאלי של המפה הפוליטי, וסביר שבביהכ"נ שלך לא היו מקבלים עלייה (ולא רק הנשים ביניהם). 
הדברים שאתה מתאר מבוססים על שקרים שמחלחלים לך במשך שנים - צא ובדוק בעצמך את המציאות, ואחר נסה להביע עמדה לגביה.

(אני שותפה למיימוני בדעה שדיון זה אין מקומו כאן, ואולי אין מקומו בכלל בפורום. כשיימחקו הודעות הנאצה של דייר, אשמח שתימחק גם הודעתי שלי).]

ייתכן

כוונתך רצויה, הצעתך לדעתי לא.

אני מציע סיכום קצרצר:

יש יחס הולם לגר שהתורה מחייבת. לראות בו צלם אלוקים. לעזור לו במידת האפשר.

יש שאלה מעשית. האם "במידת האפשר" כוללת גם את המסתננים הסודנים.

כמובן, זו שאלה שיש להפנות למומחים: כלכלנים (כדי לבדוק מה העלויות ומה המשאבים, אם יש, ומהיכן יילקחו), בטחוניסטים (לבדוק מה הסיכונים והפתרונות, אם יש).

הרושם שלי, כמי שאינו לא זה ולא זה, שכאן יאה תשובתו של אשכול (שר האוצר): אין לי.

[תוספת מאוחרת. כתבתי שזה ציטוט מאשכול, אבל בדקתי בויקיציטוט ולא מצאתי. אולי זה לא אשכול אלא גולדה? בכל אופן, איזה אבא אינו אומר את זה לילדיו מתי שהוא?]

אין לנו.

ולכן אין עלינו חובה להתאמץ.

צריך כמובן להיזהר מקלקול המידות של עצמנו כדברי נדב. וצריך להיזהר אולי גם משם רע שיצא לנו בין אומות העולם. ולכן צריך לנמק היטב מדוע לא לסייע להם. אבל סבורני שזה איסור להוציא מן המשאבים של המדינה, שאינם רבים מדי, לטובת נושא זה.

ותמה אני כיצד אפילו עלתה אפשרות כזו על דעתך. אבל כדי לברר נושא זה על הבטיו צריך באמת לחרוג מתחומו של הפורום שלנו. אני מסכים לניסוח הבא, אם תואיל: שנינו מודים שראוי לעזור אם אפשר, יש בינינו, אולי, מחלוקת במציאות. האם יש משאבים שניתן, מתוך שיקול דעת, להקצות לסייע למסתננים. אני סבור שלא.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");