ואהבתם את הגר כי גרים הייתם

הרב מיימוני,

תמיהני עליך שמתעלם הנך מעיקר דברי וחוזר לשאלה המעשית.

יש הבדל עצום בין אמירת אין לי מתוך צער, לבין ביטויי זלזול ושנאה המושמעים כלפי הפליטים, שלא לדבר על פגיעה פיזית בהם.

(ר' ירוחם,

היטבת להבין. גם זה ייתכן...).

לגוף טענתך, אם נביט על צדקה וחסד במשקפת הצרה שאתה מציע, עד כדי שאתה תמה "כיצד אפילו עלתה אפשרות כזו על דעתך",  לא שבקת חיי לכל צדקה.

למי בדיוק יש כסף מיותר?

ומה אתה מצפה מאחרים? איך ינהגו עמך כשתהיה במצוקה?

אינני מציע לאמץ אוטומטית כל פליט. הדגשתי זאת.

ברור לחלוטין כי יש לסגור את הגבולות ואף להחזיר למקום מוצאם את רוב הפליטים. אני חושב שזו דעתם של כל השפויים.

עדיין יש מקום גם בתוך ה"אין לי" לנהוג באנושיות. הן באופן הטיפול עד ההחזרה, הן בהחזרה והן בבדיקה פרטנית של מקרים מיוחדים בהם יש סכנת נפשות, או סיבה מיוחדת אחרת.

אם הזכרתי כבר את אלו שחזרתם היא גזר דין מוות (אם יש כאלה) וכי נפקירם למוות מחמת "אין לי".

כפי שציינתי, יש גם צורך מסוים בעבודה שחורה. זו הזדמנות לשלב בין שני הצרכים.

גם אם לא, עדיין מדובר בנזק די עקיף. אין הכוונה להפכם לנתמכי סעד, אלא לאפשר להם להשתלב בעבודה. כאשר זה נעשה במידה ובצורה מושכלת וזהירה, בטווח הרחוק יש בזה תועלת כלכלית.

ואהבתם את הגר ואל תאחזו ב"אין לי", כי גרים הייתם.

הרב מיימוני,

עיקר שכחתי.

לו היה מדובר בפליטים יהודים גם היית אומר אין לי? גם היית מתפלא איך אני מעלה על הדעת להקצות להם משאבים?

אני מסכים לחלוטין כי עניי עירך קודמים, אך מצוות  אהבת הגר מחייבת בכל זאת, לכאורה, להקצות לגר, ולו פרומיל, מהמשאבים שהיו מוקצים לטובת "אחיך".

אני מצטרף לקריאתו של פרוטגרוס, להחזיר את הודעותיו, או למצער לנמק מה פסול היה בהם.

לא כ"כ ברורה לי התמיהה.
במסגרת הפרושיזיציה של התורה, הפך ה'גר' מ<אדם מעם אחר שחי תחת שלטון ישראלי> ל<אדם שהחליט להצטרף לעם היהודי על ידי קבלת תרי"ג מצוות (ותרי"ג בשלישית סייגים פרושיים) במילה וטבילה>. 
לכן אין פלא שרבני ימינו, נושאי לפידו של הזרם (הפתעה!) הרבני של היהדות, לא רואים מצווה לאהוב את האזרח הזר. בתורה שלהם זה לא כתוב.
(בפרט שהנ"ל נוצרים ברובם ולדעות רבות בשלטון מסודר היינו אמורים להרוג אותם ולא לחמול) 

רציוסקפטי

ברוך הבא אל הפורום!

העלית שאלה מעניינת. מה פירוש "גר"? אכן יש חוקרים הסבורים שתופעת הגיור היא התפתחות חדשה, והדברים ראויים לאשכול נפרד. ואולי כבר היה. אבל חבל להסב את הדיון.

אמנם, גם אם נניח שהמצוה היא גם להאיר פנים לגוי, וכדברי ייתכן היפים (שלגבי יהודי היינו אומרים לקבל אז מדוע לא להקצות פרומיל מזה לגוי), מה אז?

יש שתי הסתייגויות שאפשר לצרף. ושתיהן מאותו סוג.

א. האם הגויים הם כאלו שמותר לארח בארצנו? כפי שנאמר להתחשב בגר כך נאמר להיזהר מגויים שיקלקלו אותנו. קלקלה באמונות, כגון בעבודה זרה. אבל גם קלקלה בהתנהגות. ראו את הדוגמאות במקרא לעוונות שבהם טימאו יושבי ארץ כנען את הארץ.

ב. האם המסתננים אינם חשודים על עריות? כך לפחות מסתמן מן הדיווחים בתקשורת. וגם בבני ברק כבר מפחדים...

זה כמובן מעורר את השאלה אם יש לפסול קבוצה בגלל פרטים. ושוב, זו שאלה שיש להפנות לחוקרים, האם הסודנים באמת מזלזלים בעריות או שהם מבטאים כך את נקמתם בישראלים (מאיזו סיבה שתהיה).

***
יתכן העלה שאלה: אם אנו מסכימים שגם גוי הוא צלם אלוקים ולכן יש לחוש לצערו ולסבלו, אז גם אם אין מספיק משאבים לאירוח סודנים, האם יש חובה להקצות מינימום מסויים עבורם, לאחר שכבר הגיעו.

איני יודע מה לענות. אז למה אני כן כותב? קודם כל כדי להראות שאני חושב שזו שאלה. ושנית, אני עדיין סבור שהתשובה שלילית. יש כמה סיבות טובות לכך שאין להחזיק את המסתננים בארצנו. אחת מהן היא שבאמת אין משאבים מיותרים. פשוט אין. אם רוצים הצעה לחלוקת משאבים ערכית, יש לי רשימה... (ולמי אין).

אמנם מתעוררת כאן שאלה נוספת שכתבתי ומחקתי ואני סבור שראוי בכל זאת להחזיר ולכתוב. מן הדיווחים בתקשורת משתמע שיש בעיות של אלימות ועריות בין הבאים, וכן מחלות מדבקות. איני יודע באיזה היקף זה. האם זו עילה לסרב להחזיקם, לגרשם? מה השיקולים לכאן ולכאן?

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

" במקום לעסוק באימוץ תפיסות מוסריות או לא שתעמודנה או לא במבחן המציאות עדיף ללמוד לאהוב, לתרגל אהבה וחמלה, לפתוח את הלב, ואז נהיים אנשים אוהבים ונותנים וזה שלנו ואיתנו, ואף אחד לא יכול לאיים על זה כי זה בנו פנימה"


ואת זה את אומרת למי שלא מעז להתעטש לפני שהוא מברר את כל סעיפי ההלכה.?

[דייר,

איני נכנסת לויכוח הפוליטי, אבל אני תוהה האם יש רק קריטריון אחד בעיניך לקביעת מוסריותו של אדם - היחס שלו לפינוי/גירוש מאחזים/יישובים בשטחים/אה"ק? האם זו הנקודה עליה תקום או תיפול מוסריותו של אדם? ומה אם הוא ייאבק בכל כוחו כנגד פינוי/גירוש של יהודים, אך בה בעת  יתאמץ להכות כל אדם שחור/חום כהה שיעבור במקרה לידו, ובנוסף גם לירוק על קבצנים? ואם הוא יישאר אדיש לפינוי/גירוש שליהודים, אך יקדיש שעות רבות מיומו לעזרה לחסרי בית?
בעיניי, המיקוד של שאלת המוסר בנקודה אחת ספציפית, ובקבוצת אנשים אחת ספציפית, הוא כשלעצמו לא לגמרי מוסרי - מוסר אמור להיות נכון תמיד, ולא רק כשזה נוח לי או קרוב אליי הביתה (אני מתכוונת כאן באופן כללי, ומוכנה לחלוטין להחיל אמירה זו על כל "צד" בויכוח - האם אתה מוכן לעשות זאת?).]