משפט חוזר לסוקרטס: ואיך זה קשור לעצכח?

אין לנו ידיעות במישרין על סוקרטס, פרט לכתבים העשירים של תלמידו הגדול אפלטון, אך רק חלק מהם יכולים להחשב לאותנטיים (ועוד כמה איזכורים פה ושם בספרות התקופה).

מקור טוב בזמננו, וקצר בהרבה מכתבי אפלטון, הוא ספרו המצויין של גוטליב, "חלום התבונה", הראוי לאשכול בפני עצמו.

מה כן ידוע לנו על סוקרטס?

אולי זה צריך להתחיל בעירו אתונה, הדמוקרטיה הראשונה בעולם ואולי היחידה שבאמת היה בה שלטון עם, כיון שכל ההחלטות התקבלו בהצבעה משותפת (של אזרחים וגברים בלבד, כמובן).

סוקרטס, בעל מקצוע כנראה לא הכי מוצלח וגם אדם מכוער, היה בכל אופן אחד החכמים והאינטליגנטים של אתונה. הוא העסיק את עצמו במה שניתן לכנות "פילוסופיה" במיטבה. כלומר, בהסתמך על ההשערה הבלתי ניתנת להוכחה שיש אמת, שיש ידע, שהשגתם בעלי ערך, שיש חיים ויש חיים "טובים", הוא עסק במרץ בחיפוש אחרי האמת, ודווקא באמצעים מתוחכמים. לדורות השיטה שלו תקבל את השם "דיאלקטיקה". כלומר חיפוש אחרי הגדרות מתוך שאלות ותשובות.

כיון שרוב בני אתונה לא היו ברמתו האינטלקטואלית, לסוקרטס לא היה קשה להעמיד את בני השיח שלו ככלי ריק. זה לא גרם לאהבה רבה כלפיו, ואף הביא למותו.

לעומת זה, בני נוער, בגיל של התפתחות פילוסופית, נמשכו אחריו.

אפשר לסכם את שיטתו של סוקרטס במספר קצר של משפטים.

1. יש טוב ויש ידיעה. הידיעה היא טובה. גם אם הידיעה אינה בת השגה לחלוטין, עדיף להקדיש את החיים לחיפוש אחריה. חיים שאינם כוללים התבוננות וביקורת עצמית ומסירות לערכים אינם ראויים לחיותם.

2. טוב להיות סוקרטס אומלל מאשר פרה מאושרת.

3. בהסתמך על האוראקל של דלפי, טען סוקרטס שנאמר לו שהוא החכם מכל תושבי אתונה. לו עצמו לא היתה תשובה לשאלות הגדולות שלו (והן היו באמת גדולות. אפשר לומר שכל השאלות שייבחנו בפילוסופיה במשך הדורות, עד היום, כבר נזכרו בדבריו, ובוודאי בדברי תלמידו אפלטון). לפיכך, מסקנתו היתה שהוא "יודע שאינו יודע" בעוד אחרים אפילו אינם יודעים שאינם יודעים.

בסופו של דבר נערך לו משפט והוא הוצא להורג.

ניתנה לו הזדמנות לברוח מאתונה, אבל הוא העדיף להישאר ולשתות את כוס התרעלה. הכל כמובא בכתבי אפלטון. השיחה האחרונה שלו היתה בנושא האלמוות של הנפש והנימוקים שלו עדיין נראים נכונים (וראויים לאשכול נפרד).

לא ידעתי כלל שנעשה "משפט חוזר" לסוקרטס, וזה ראוי לפיתוח. וארחיב בתת הפרק הבא.

על סמך אלו סעיפי חוק ניתן להרשיע אדם שעוסק בפילוסופיה?

סוקרטס הואשם שהוא מקלקל את בני הנוער. כלומר, הוא חושף את מנהיגי הדור בקלונם. הם מתיימרים להיות חכמים ובעלי תשובות לשאלות החשובות של החיים. אבל זו הטעיה. אשליה.

זה גורם להם לזלזל במנהיגים, בזקנים, בסמכותו של הדור הקודם. וכו'. וכיו"ב.

נראה שאם יש חוק האוסר לבזות את הזקנים, אז סוקרטס ודאי עבר עליו. אבל בצורה מתוחכמת. הוא מעולם לא אמר, לפי אפלטון, שום דבר ביקורת ממשי. כל הביקורות שלו היו בסגנון של "שאלתי וקיבלתי תשובה חלקית מדי". "אם מישהו נשאל ולא יודע לענות אז..." וכיו"ב.

איך זה דומה למה שקורה בפורום שלנו?

נראה לי שיש ויש דמיון. הנחת היסוד של הפורום היא שיש טעם ויש אפשרות לעסוק בדיון פילוסופי בנושאים שלגביהם יש הנחות יסוד מסורתיות. בדיוק כמו סוקרטס, אנו שואלים עליהן. לפעמים הביקורת באה מכיוונים יותר מודרניים. יש לזכור שלסוקרטס לא היה רקע פילוסופי וידע שיש היום לכל ילד. ובמיוחד בעידן האינטרנט.

לפיכך, גם אנו, מבחינה מסויימת, "משחיתים את בני הנוער". בין הצעירים בגיל, בין הצעירים בנפש.

הנה, הודאת בעל דין!

כיון שזה נשמע חמור מאד, אתקן ואבהיר וארחיב.

יש מעלה לנעורים. בגיל צעיר, אדם עדיין מאמין שניתן לברר את האמת, ששווה להתאמץ עבור ערכים, שייקוב הדין את ההר, שהכל צריך לתת דין וחשבון לפני הביקורת מצד הערכים, השכל, הדת.

יש מוכנות להתאמץ, לבנות שיטות מחשבה או לפחות ללמוד שיטות כאלו, להבין אותן, לארגן אותן, לבדוק אותן.

יש פחות מוכנות להסתמך על אחרים, על המסורת. הצעיר אומר: אני רוצה לבדוק לבד.

זה דבר טוב מאד, מפני שכך חלים שינויים. וזה דבר רע מאד, כי כך חלים שינויים.

כאשר מרשים לאדם לחשוב לבד, מי יודע לאן הוא יגיע?

כאשר לא מרשים לו לחשוב לבד, נעלנו את עצמנו.

כפי שניתן לראות מן הסיפור על סוקרטס, זו שאלה עתיקת יומין. כמובן, יש הבדל בין המסורת היהודית העשירה מאד, שגם כוללת קריאה למחשבה עצמית ולביקורת עצמית (בדרך ארץ, ביראת שמים ומתוך כבוד לזולת ולחכמים) לבין הביקורת הסוקרטית בהיסטוריה של אתונה. אבל יש גם מן המשותף.

למשל, הסיכון. למשל, הזלזול.

כמה מילים על זלזול. יש זלזול מכוון. אדם יכול לכתוב על מי שנחשב לגדול שאיננו כזה. סוקרטס מעולם לא ביקר את הומרוס, עד כמה שידוע לי, אבל בהחלט ביקר את דמויות האלילים כפי שהן מוצגות בכתביו של הומרוס ולכן טען שיש להבינם כמשלים (נדמה לי). סוקרטס ודאי זלזל בחלק מן המכובדים של אתונה וחשף אותם בקלונם.

ויש זלזול שאינו מכוון. עצם הקריאה לצעיר: בוא, תחשוב לבד, אל תקבל את הנתון בלי לבדוק ובלי ללמוד. הקריאה הזו אומרת בעצם: אל תקבל כלום עד שתחשוב לבד.

והרי התביעה של המסורת היא: כזה ראה וקדש.

זה זלזול לא מכוון. למעשה, אפשר לומר שאין זה זלזול כלל אלא לימוד. אבל לא פשוט להבדיל בין השנים. (וכבר היו על זה דיונים. כמו הדיון החשוב לדעתי על "אמונת חכמים של חכמים ואמונ"ח של ההמון").

אז האם היה מוצדק לפי החוק להרוג את סוקרטס? האם צריך להרוג את הפורום עצור חושבים, כלומר להעלים אותו מן האינטרנט או לחסום אותו לגולשים שמחפשים גלישה "כשרה"? הערה היסטורית עבור הקוראים שלנו בעתיד, אם יהיו: זמן קצר לפני שנכתבות מילים אלו נודע שספקים שמציעים סינון "חרדי" חוסמים את "עצור חושבים" וכמדומה גם אם אין הם חוסמים את הפורום שמותר להזכיר את שמו, "בחדרי חרדים".