משפט חוזר לסוקרטס: ואיך זה קשור לעצכח?

בעל 
היחס בגמרא למעשה בראשית ומעשה מרכבה שהם דברים שנמצאים דווקא אצל החכם שמבין מדעתו הם דווקא הדבר הגדול ביחס לחלק ללימוד המעשי יותר של התורה שנקרא דבר קטן כך שלא ידוע לי על שלילה של חכמה אלא שיש מקום גדול לטעויות ולכן לא לכל אדם יש מצווה להנגיש לו את הדבר והם כבר אמרו באבות "אם אין חכמה אין יראה"
ולכן על השאלה שלך האם היא מעודדת חשיבה נראה שהתשובה היא שהעידוד הוא ברמת יכולת הקיבול של התלמיד ולא לשבש לו את הדעת על ידי עודף דברים שרק גורמים לו להשתבש יותר ולחשוב שהוא חכם מכל מי שקדם לו וכמו שראינו בעינינו .. 

השאלה האם היהדות מעוררת מחשבה נראית שגוייה מעיקרא. שום מערכת שבעולם-מעצם הגדרתה- אינה מעוררת מחשבה. המחשבה במהותה והגדרתה הוא ענין אישי ואינדבידואלי שהאדם צריך להגיע אליו בעצמו. גם סוקרט אחרי הכל יסד מסורת של חשיבה שאינה מעוררת חשיבה עצמית אמיתית אלא לפי הגדרים שהוא הגדיר. 

בתורה אפשר למצוא מה שרוצים, נכון שנראה שהתורה מחשיבה בעיקר את התוצאה והמעשה ולא החשיבה והבירור, וכמו שטוענים יעקב ובעל, אבל במהותה דרך כזו באה  אחרי שכבר נתברר לנו שזה דרך וקו האמת ללכת בה. ולכן אנחנו מדברים על אברהם אבינו [אולי היה ראוי לדבר גם על משה רבינו] שהוא המציא את הענין הזה כמייצג את תחילת החשיבה מהו האמת. ואמנם צריכים ללמוד מזה עצמו ולא רק להמשיך את מה שהיא לימד, וכפירוש המפורסם [בשם הבעש"ט ועוד] למה אומרים אלקי אברהם אלקי יצחק וכו' בנפרד, כי יצחק לא סמך על אברהם אלא חקר בעצמו. 

אמנם זה נכון שכפי התפתחות החכמה פחתה מעט העיסוק בהנחלת דרך החכמה והצדק למעשה ויצירת עולם וחברה שלימה החייה לפי העקרונות האלו, ובזה אולי יש מעלה מסוימת לאברהם על סוקרט, אם כי לא מוחלטת, כי לכל דרך ישנם חסרונות, וגם לא נכון כ"כ להאשים את סוקרט בזה, הוא מאד התעניין גם בדרך החיים אלא שבאופן כללי התפתחות החכמות [גם חכמת התורה אגב] הביאה למיעוט בשאלת יצירת העולם למעשה. 

ואין לשכוח שאליבא דהרמב"ם, וכנראה גם המקובלים, כל מטרת התורה ויצירת החברה הצודקת למעשה אינה אלא הקדמה והכשרה לעיון במושכלות. ואין דרך לדחות את זה כפרשנות לגיטמית ומבוססת לתורה. 

בעל

לומד מכל
אם שניהם צודקים באמת אז שניהם טעו, שכן שניהם חשבו שיש להם מחלוקת אמיתית ולא רק בחינות או פ"מ. [ייתכן שזה נכון, אך אז בוודאי לא תוכל לטעון את שטען ליבוביץ, ממ"נ. 

[בנוגע לאבחנה בין הלכה למחשבות – יש להעיר כי גם בגישת הר"מ קיים אזור אפור, י"ג עיקריו ותוצאותיהם ההלכתיות לפחות לגבי התייחסות למי שמצהיר שאינו מאמין בחלקם]

בחזרה ךנושא האשכול:
קל נורא לזכות את סוקרטס של אתמול מן האשמה של כפירה באלים של אתמול והסתת הנוער של אתמול; האם השופטים המזכים היו מזכים גם את הסוקרטסים של היום, על כפירה באלים של היום ועל הסתת הנוער של היום?
מסתבר שרק סוקרטסים "בכיוון הנכון", שכופרים באלים של "הכיוון הלא נכון" (שגם הם, בעצם, אלים של אתמול).

לאידך גיסא

אולי תפרט מיהם הסוקרטסים של היום לדעתך? מיהם השופטים  ומהם האלים?

בוא לא ניגרר לשמות. אסתפק בהודאה שהשמות שעלו לי בראש הם לא של פילוסופים (וגם כאן יש מקום לתהות מדוע... ויש להאריך) אלא של פוליטיקאים, במיוחד מאירופה.

כבר כתבתי על כך רבות בעבר: אם יבוא מישהו וינתץ את אלילי המודרניזם הוא ייחשב לגיבור היום רק אם ינתץ אותם "שמאלה". אלא שהמודרניזם עצמו הוא מסטרא דשמאלא, ולכן הניתוץ אינו באמת בגדר הליכה בכיוון נגדי לקו השולט אלא אקסטראפוליציה והקצנה של הקו השולט. כך, באופן מגוחך, כינו את תרבות ה"היפיס" בשם "תרבות נגד", שהיא לא הייתה אלא הקצנה של התרבות השלטת; וכך, באופן מגוחך, מציגים את הפוסט-מודרניזם כמרידה במודרניזם, כאשר בעיקרו (גם אם לא כולו) איננו אלא המשכה, פיתוח והקצנה של התרבות המודרניסטית. את ה"מרידות" הללו (שאינן אלא פסוודו-מרידות) מוכנות האליטות המודרניות (ה"שופטים") לעכל; הן כאילו-כועסות על הכאילו-חוצפה של הכאילו-מרדנים, אבל בעצם עמוק עמוק הן מבינות שלא מאלה הן צריכות לחשוש.
לעומת זאת, כשההתרסה תבוא מימין.... מן הכיוון האנטי-מודרניסטי באמת.... כשמישהו יעז לערער על ערכי החירות, השוויון, הסובלנות, זכויות האדם, או כל כיוצא בהם - או הו הו... כאן  יראו אותם כ"כופרים באלים" של המודרנים, ואם הם  יצליחו גם להפשיע על מישהו רחמנא ליצלן - הריהם גם ייחשבו שפיר ל"משחיתי הנוער".

מטפחת

אידך גיסא קראתי מה שכתבת וחשבתי
שאולי יש קשר בין ניפוץ האלים של אז לניפוץ האלים הלאומניים (אם הבנתי את הדברים שלך נכון).
כי מה שקורה זה שהאדם כל הזמן מנסה לתת הסברים למה שקורה, הוא לא מבין את העולם והטבע וממציא בשביל זה סברות מדומינות.
אולי יש לאדם יצר מסוים של רכושתנות. בהתחלה הרכושתנות היא למישהו שזה לא הוא עצמו אז בעת ההיא זה היה לשייך אותו לאלים. אחרי זה כשהאלים נגמרו האדם משייך את המציאות והטבע לעצמו וכל קבוצה לאומית חושבת שהעולם שייך לה והיא הזכאית להיות המועדפת. והמחשבה האמיתית שכל הטבע שייך לעצמו והאנושות שבו היא רק חלק מהטבע, גם שייכת לטבע הגדול. ולכן אין עדיפות לשום קבוצה אנושית או לשום סוג של אדם, כולם שווים כאן. וא"כ אותו ניפוץ אלילים של אז ממשיך גם היום. כי הניפוץ הוא מאדון לטבע חוץ מהטבע עצמו. בהתחלה היה זה אדון אלילי ועכשיו זה אדון אנושי.

ואם תוכל תסביר למה הדרך היותר נכונה היא לא חירות ושוויון וסובלנות וזכויות אדם. איך אדם יכול לשלוט על אדם אחר ואיך קבוצה יכולה לחשוב שהיא יותר מתאימה מקבוצה אחרת.