גיור אקטיבי - רבנים שתמכו או התנגדו.

ברות רבה ב,יד אמרו: א"ר זעירא מגלה זו אין בה לא טומאה ולא טהרה ולא איסור ולא היתר, ולמה נכתבה? ללמדך כמה שכר טוב לגומלי חסדים. 
ולכאורה גיור הוא דבר של איסור והיתר, אלא שגם הגיור היה בבחינת גמ"ח. 
ולעצם העניין באשכול סמו דיברנו על 'לכוף כל באי עולם' ואיש לא חשש לומר שהכוונה להפיץ בכח את התורה, וגם מי שחשב כך בדעת הרמב"ם לא הורה כך למעשה
והפוסקים בקושי מקבלים גרים שבאים מעצם וממררים להם את החיים עד שמסכימים לקבלם, ואינני מכיר פוסק שיתיר זאת ויקרא לעצמו אורתודוקס.
על איזה רבנים מדובר?

גרוס,

זה האתר שלהם :
http://bejewish.org/ 

אני הגעתי אליו דרך הקליפים שלהם ביוטיוב.
למשל זה :
http://www.youtube.com/watch?v=yKqofE-1XIc 

או זה :
http://www.youtube.com/watch?feature=player_embedded&v=tEyrcqg0Th4 

להערותיך, קצת בקצרה.

לכאורה יש בזה שני עניינים, הראשון - עצם עניין הפצת דבר היהדות בין הגויים ( לא לימוד תורה ממש, ואף אם כן, אינו אלא במה שהותר להם ע"פ דברי חז"ל.). והשני עניין קבלת גרי צדק לכלל ישראל, שבזה עניין הבחינה שלנו את כוונתם מחמיר יותר.( כלומר היא הוראה המיוחדת לבית דין ואינה לכלל ישראל ). וכך נוכל להכיל גם מאמרים הנראים לכאורה סותרים בדבריהם.

היה אחד בשם טרופר שפעל לגייר זוגות מעורבים, והיה משחד את כל שמשי גדולי ישראל, ובסופו של דבר התגלה קלונו ברבים. הראשון שהזהיר ממנו היה הראשון לציון הרב עמאר.

פורום: עצור כאן חושבים - האם היהדות היתה דת מסיונרית? – בחדרי חרדים

נישטאיך,

אולי יותר נכון לשאול, האם היהדות היתה אי פעם אנטי מיסיונרית ?

כי בשלילת השלילה - ממילא אין שום סיבה להימנע ממעשה.

מוטי

<אולי יותר נכון לשאול, האם היהדות היתה אי פעם אנטי מיסיונרית?>

באם ה"יהדות של פעם" היתה כמו היהדות של זמנינו.   

פעם אסרו השלטונות לעודד גיורים או לגייר, וגם לא היו סיבות כספיות אות אחרות להתגייר, אך מה שבטוח שהיהדות של פעם לא הערימה קשיים על רוצים להתגייר, ראה רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק יד הלכה ב:

"ומודיעין אותו עיקרי הדת שהוא ייחוד השם ואיסור עכו"ם, ומאריכין בדבר הזה ומודיעין אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות ואין מאריכין בדבר זה, ומודיעין אותו עון לקט שכחה ופיאה ומעשר שני, ומודיעין אותו עונשן של מצות, כיצד אומרים לו הוי יודע שעד שלא באת לדת זו אם אכלת חלב אי אתה ענוש כרת, אם חללת שבת אי אתה ענוש סקילה, ועכשיו אחר שתתגייר אם אכלת חלב אתה ענוש כרת, אם חללת שבת אתה ענוש סקילה, ואין מרבין עליו, ואין מדקדקין עליו, שמא יגרום לטרדו ולהטותו מדרך טובה לדרך רעה, שבתחלה אין מושכין את האדם אלא בדברי רצון ורכים וכן הוא אומר בחבלי אדם אמשכם ואח"כ בעבותות אהבה". 

ווברבה,

 
השאלה היא האם היהדות מתנגדת לנסיון הטפה לגויים.

הרמב"ם עוסק בסיטואציה שכבר מגיע הגר לפני בית דין. אך על מה שקדם לביאתו , אין הרמב"ם מדבר. כלומר ייתכן והוא הגיע מחמת עצמו וייתכן מחמת שיהודי אחלד שכנע אותו, וייתכן שזה מחמת ארגון מיסיון יהודי שפעל בשכונתו. זה לגבי הדיוק הראשון.

לגבי הדיוק השני - אין הכי נמי שהגר צריך מבחן, וכחלק מזה הוא ניסיון הריחוק העדין שעושים לו בית דין. אך האם ניתן להסיק מכך שיש לשאר ישראל לדחות את הגויים מלקרבה אל היהדות ? או שיש להתנגד לפניה אליהם על דבר היהדות ? כלל לא ברור מדברי הרמב"ם הללו. ( אולי מדבריו במקום אחר או מדברי חז"ל ).

לא חושב שיש מדברי הרמב"ם הללו הכרע.

מוטי

ראה תוספות יבמות דף קט עמוד ב בד"ה "רעה אחר רעה תבא למקבלי גרים": אמר ר"י דהיינו היכא שמשיאין אותן להתגייר, או שמקבלין אותן מיד, אבל אם הן מתאמצין להתגייר יש לנו לקבלם ...".

וכמובן שאינם הלכה או מציאות אלא פירוש.