[ לשאינם יודעים, כמוני, את שמו של ראש הישיבה:

http://www.mabtim.com/YESH.asp?Y_id=26 ]

כמה הערות למאמרו של הרב גרינבוים:

ראשית המאמר כולו נכתב במשקפיים של מחנך הדואג לכוון צאנו (דאגה לגיטימית) שאולי מתפזר ולא בהכרח מכוון לדרך האמיתית.

1.       1. נטען שם שאנשים מרגישים זנוחים ללא אבא גשמי ורוחני (בקטע שכותרתו "רקע"). זה נכון, אבל אדם צריך להיות בוגר דיו בכדי להסתדר לבד. היות האדם רכוש של מחנה מסויים היא עצמה מחלה.

2.       2. נטען כי פתיחות עלולה לסכן את חיי המשפחה. אכן וזה אמנם עניין חינוכי אבל מהבחינה הדתית היה צריך להדגיש את האיסור ולא את התא המשפחתי.

3.       3. בעיית הזהות היא בעיה אמיתית אבל רק במשקפים של מחנך או עורך עיתון חרדי. זהותו של אדם היא עניין מאוד רב גוני ויכול אדם להיות יר"ש מאוד מאוד ועם זאת להזדהות מבחינות רבות עם צדדים טובים בקבוצות אנשים מסויימות.שיתכן ואף פחות קיימים במי שזהותו העיקרית היא איתם. יתירה מכך – כאשר אחד הקוים המנחים של קבוצה מסויימת הוא הסתייגות גורפת מכל דבר טוב אחר הרי שקבוצה זו דוחה את האדם הן מצידה והן מצידו והתרופה אינה יכולה להיות רק תשלום מה שמכונה מיסי חבר.  כדוגמה לכך – הרב י.י. וינברג זצ"ל  ואף לא אביא את הרב היאש שממש אימץ חלקים משמעותיים מ התרבות הגרמנית על קירבה וכרעיה. דרישה להעמיד אדם על חוד התער שחור או חבן מלבד שהיא אינה נכונה גם אינה נבונה וגם לא תיצלח במבחן המעשה ללא בידול גמור ומוחלט. בידול כזה אינו (כמעט ו)אפשרי לאדם עובד. ומעובדה זו צריכות להגזר כל הנהגות, כולל גדרים ומחיצות שהומצאו במגמה בלתי אפשרית זו של בידול (קודי לבוש מסויימים שאינם הלכתיים).

4.       4. נושא זה של הראיה בשחור לבן מתבטא גם במקומות אחרים במאמר. לדוגמה – בקאע הנושא את הכותרת חינוך הילדים נטען כי יש להתנהג בצורה מסויימת מטעמי חינוך, לעזור לילדים לא להתבלבל. אני חושב שזהו חיוך שלילי. בדר"כ ילדים אינם כה מטומטמים והנושאים אינם מסובכים בכדי להסביר שזה נכון וזה לא. אין שום סיבה שהאמת- שהיא די פשוטה- תהיה נעדרת, והכל לשם חינוך. האם צריך אדם ליצור את הדור הבא שירדוף את מי שמתנהג כמותו?

5.         5. והערה צדדית - כמי שעבד במקומות חילוניים למהדרין כ"דוס" יחיד בקבוצה גדולה, הזהות החרדית שבכותב מטיף לה, נמדדת פחות בצבע החולצה ובקידות הפלפון הרבה יותר במישורים אחרים.

תלמיד טועה,

על פי איך שאני מבין את המאמר (ולדעתי הוא מאמר היסטורי מבחינת הלגיטימציה הרשמית, הפומבית והברורה, שנותן ראש ישיבה ליטאי לעבודה ולסגנון חיים לא "אברכי"), הוא במפורש לא קורא לאמץ לחלוטין את קוד ה"שחור לבן" החד של ציבור האברכים, אלא מסביר את הרווח הדתי שבזה (לדעתו), וקורא למצוא דרכים אחרות (לאו דווקא בלבוש שחור לבן) להבהיר לעצמנו שאנו בקהילת עובדי ה' (ובמפורש לא בקהילה החרדית בדווקא. כמובן שמדובר על חרדים מבחינה סוציולוגית).
הוא מביא כדוגמא את הציצית בחוץ כסמל ואמירה של עובד ה' שאינו לבוש בדווקא שחור לבן אך חשוב לו לבטא מול החברה החילונית את היותו עובד ה'.

מעבר לזה, אני שותף לבעייתיות שאתה רואה בראיה החדה של "שחור לבן" והתבוננות תמידה דרך משקפיים של "הלנו אם לצרינו". אבל בפועל הוא צודק שכך היא ההסכלות הקלאסית של ציבור האברייכים.