רבונו של עולם הריני מוחל...

אחד הזמנים שבהם יהודי יכול לרכוש לעצמו פרק באמונה חושית, הוא זמן קריאת שמע על המיטה. לפני הנוסח של קריאת שמע זו, היהודיפונה ואומר:

"רבונו של עולם הריני מוחל לכל מי שהכעיס והקניט אותי, או שחטא כנגדי, בין בגופי וכו', ולא יענש שום אדם בסיבתי"

נשאלת השאלה, והרי נאמר: "דובר שקרים לא יכון לנגד עייני". אם כן, כיצד יהודי מסוגל לומר שהוא מוחל וסולח, בשעה שליבן רותח ומלא כעס? הוא לא יכול להירדם מרוב כעס. הוא כועס על הוריו, הבן/בת זוג לשעבר וכו' וכו'.. ואם כן, איך אפשר לשקר כך כל לילה?!

קראתי סיפור יפיפה. האדמו"ר מסוקולען הזקן זצ"ל היה איש קדוש, שעסק כל ימי חייו במצוות פדיון שבויים, ובהצלת יהדות רומניה מפני המשנאים שקמו בארץ זו. כשהגיע לאמריקה, אסף כספים רבים עבור מצווה זו. כדי להוציא יהודי מבית הסוהר ברומניה, היה דרוש סכום עתק של עשרים וחמשה אלך דולר, שבימים ההם ערכם היה גבוה ביותר. האדמו"ר בחוכמתו ובפיקחותו, היה מעביר בדרך לא דרך את הסכומים הללו לרומניה, פעולת ההצלה נעשו מתוך סיכון רב. בדרך זו הציל הרבי רבים ממות לחיים. 

באחד הימים נודע לרבי, שאחד השלוחים מעל בשליחותו, וגנב את הכסף לעצמו. במחשבתו של הרבי גאתה הדאגה ליהודי המסכן שנותר בבית הסוהר, מכיוון שכסף השחרור שהיה מיועד עבורו לא הגיע לתעודתו. הוא היה מזועזע משפל המדגה שאליו הגיע השליח היהודי, ובנוסף לכך העיקר עליו מצוקתו של היהודי היושב מאחורי סורג ובריח ונאנק ביסוריו. הדבר פגע בו עד כדי שנזקק לטיפול רפואי. 

בלילה, בעת חוליו, נותר עימו בנו כדי להשגיח על מצב בריאותו. והנה, הבן שומע את אביו בשעה מאוחרת בלילה מהלך אנה ואנה בחדרו. ניגש הבן לאביו ושאל: אבא מדוע אינה הולך לנוח מעט? השיב הרבי, אינני מסוגל לומר קרית שמע על המיטה. מדוע? תמה הבן. ענה הרבי: אני מתחיל לומר: "הריני מול וסולח לכל מי שהכעיס וכו'" ובליבי פנימה אני מרגיש, כי אינני מוחל ליהודי זה. אינני מסוגל למחול לו. ואם כן, איך אוציא דבר שקר מיפי? מאידך, לישון בלי לומר הריני מוחל אי אפשר... וכך נותר הרבי ער, עד שהרגיש כי הוא מסוגל למחול לו. 

לישון מבלי לומר "הריני מוחל" לא עלה על דעתו, שהרי כל יהודי מפקיד את נשמתו בידי הקב"ה, יתכן חלילה שהוא לא יקום בבוקר, ואין זה טוב לנשמה העולה למעלה, אם יש לה טענות נגד בני אדם. על כן מתחנן האדם קודם לכתו לישון שלא יענש שום אדם בסיבתו.

השאלה האמיתית היא, כיצד יהודי מגיע למצב שבו הוא יוכל לומר: הריני מוחל", ובנוסף הוא ממשיך לבקש שגם הקב"ה ימחל לו: יהי רצון שלא אחטא עוד ולא אשוב עוד להכעיסך, ומה שחטאתי מחוק ברחמיך הרבים, אבל לא על ידי יסורים", כביכול, הקב"ה משיב, אני מוחל לך כמו שאתה מוחל לכולם... ואחר כך מוסיפים לומר עוד: יהיו לרצון אמרי פי והגיון ליבי.

התשובה לכך היא: שבאמת כל יהודי ויהודי בפנימיות נפשו יודע ומכיר באמונה שלמה את דרך השם. בתוך תוכו הוא יודע, כי הכל נגדר עליו משמיים לטובתו. אף שבמשך היום טרדות החיים ודאגותיו, משכיחות ממנו את הידיעה הבסיסית שהקב"ה עשה ועושה לכל המעשים. במשך כל היום הוא מתנסה בניסיונות, ואין אדם נתפס על צערו.

וכך פונה היהודי לקב"ה ואומר: כשכעסתי היום על פלוני ועל אלמוני, שכחתי לרגע שזה אתה ולא הוא... באמצע היום לא חייתי מספיק את האמונה.. אולם כעת בעת שאני הולך להפקיד את נשמתי בידך, ואני הולך להיפרד מן העולם לטעום טעם מיתה, בשעה זו אני עושה את חשבון הנפש שלי ומוצא שכעסי היה נואל. כעסתי על השליחים, ושכחתי שהכל אתה עושה לטובתי..

רבונו של עולם הריני מוחל בלב שלם, ולא יענש שום אדם בסיבתי. כשאדם מדבר נגדי, הוא יענש בסיבתו לא בסיבתי. אני קבלתי עונשי מהקב"ה לא ממנו. אמנם נכון שנפלתי בניסיון, אולם עתה בידך אפקיד רוחי, אני מוחל לכולם. אני יודע שהכל הוא לכפרת עוונותי. לכן אני מבקש שלא אחטא עוד, ולא אזדקק לכפרת עוונות מעין זו. 


מוקדש לכל אותם/ן אילו שנפגעו..שהתאכזבו.. שציפו.. ובעצם הדברים היו אחרת.. 

הבנת את זה בדיוק הפוך!

המשוררת התכוונה שזה אגואיזם לסלוח רק בשביל שיסלחו לי גם...
אנחנו צריכים לסלוח בלי קשר ליסלחו לנו או לא.

אגואיזם- מי אמר שזו מילה גסה?...