הפרדוקס של צנזורה "חינוכית"

היום בבית הכנסת הגיע לידי גיליון לילדים של ארגון "אבות ובנים", שבעמוד הראשון מופיע סיפור על הגרש"ז אויערבאך זצ"ל. עפ"י הסיפור, בעל תשובה שעמד להתחתן עם בעלת תשובה גילה לפתע שהיא הייתה נשואה בעבר לגוי והיות והוא כהן היא אסורה לו, הם פנו לגרש"ז שאסר עליהם להינשא והשתתף בצערם עד כדי בכי. למרבה המזל, התברר למחרת שאותו גוי הוא בעצם יהודי.

סופו של הסיפור איננו מובן, שהרי אם היא הייתה נשואה ליהודי הרי הבעיה רק נעשית גדולה יותר, שכן כעת מתברר שהיא או אשת איש אם לא התגרשה כדין, או גרושה שגם היא אסורה לכהן, אלא אם כן נאמר שאותו אדם כבר מת והיא אלמנה. אולם נראה שהתשובה לתמיהה פשוטה הרבה יותר, ומדובר פשוט בקיום יחסי מין ולא בנישואין, אותה בעלת תשובה שכבה בעבר עם מישהו שחשבה אותו לגוי ועל כן נאסרה לכהן וכעת התברר ששכבה עם יהודי והיא מותרת.

כידוע בכל פעם שכתוב בתורה שכיבה של איש ואישה, מתרגמים מסיבות חינוכיות לילדים את השכיבה לחתונה. כך גם עשו בגיליון שלפנינו, אלא שבשינוי זה הפך הסיפור לבלתי אפשרי. עם קצת מחשבה היה ניתן להשמיט את סוף הסיפור, הוא מספיק יפה גם בלי ההפי-אנד.

_________________

סנהדרין דף ו :

בן ציון

ברוך השב!

הבאת סיפור מעניין גם מצד עצמו וגם מצד גלגוליו.

במקרה זה, העיבוד (או ה"איבוד") של הסיפור יצר טעות הלכתית. יתכן שהשומע או הקורא הבוגר מסוגל להבין שלא היה מדובר בנישואין אלא בקשר אישות שאינו ראוי. אבל מה יאמר הילד?

כבר דנו בגמרא לגבי לימוד שמכיל טעויות. ונחלקו בדבר אמוראים. יש האומר שלימוד רב ומהיר ככל האפשר עדיף, והטעות תנופה החוצה מעצמה. ויש מי שאומר שאסור להניח ללמד טעויות, כי "שבשתא כיון דעל על" (שבשתא כיון שעלתה=הופיעה=נקלטה עלתה). ההסבר הסביר, שהיא הופכת להיות נתון של המסורת, ואז, גם אם מזהים קושי, או סתירה, מחפשים תירוצים במקום לדחותה החוצה כראוי לה.

אפילו ההסבר שהסיפור תוקן כדי להתאים לילדים יופיע, במקרה המיטבי, בתור תוספת פרשנית. ואולי ביום מן הימים יטענו נגד בעל ההסבר שהוא מזלזל בדברי חכמים, עצכחיסט, או אינו מכיר בכך שיש סוד ויש פשט, וגם הפשט חייב להיות אמת.

לפי זה, הסיפור המשובש יכול להיות סמל לטעויות, אפילו גדולות, אם גם לא מכוונות, שנקלטות לתוך המסורת שלנו.

אפשר להעלות על הדעת את היחס לצוואת ר' יהודה החסיד, על סעיפיה המוזרים ולפעמים הנסתרים מן הש"ס.

כגון אלו:

לא יתחתן זוג כאשר שמות ההורים שוים (שם האב של הבעל כשם האב של הכלה, או האמהות) ואם יינשאו, לא יצליחו.

או

תרנגולת שקראה כתרנגול יש לשחוט.

כמדומה שהצוואה כבר נידונה בפורום. כאן אסתפק בהפניה למאמר - מצויין לדעתי - של החוקר מעוז כהנא שהתפרסם ב"סמכות רוחנית" בהוצאת הספרים של אוניברסיטת בן גוריון. כהנא מראה כיצד הצוואה מקבלת מקום נכבד במסורת, כיצד יש מי שמרשה לעצמו לחלוק עליה, וכיצד מתפתחים תירוצים כדי לקיים את כבוד המחבר ולדחות את הצוואה (שיטת הנודע ביהודה), לקיים את דברי הצוואה (החיד"א) או לחזק את עדיפותה של רוח הקודש כמגלה חששות, איסורים וידיעות על טבעיות שלא נזכרו בגמרא (האדמור בעל ה"דברי חיים").

ייתכן שדילגתי מעט או הרבה בהשוואה זו. הסיפור הנוכחי הוא רק קוריוז. אבל האופן שבו אנו מזהים טעות (סתירה למקורות או ל"אנן סהדי" - הידע המקובל) ומתמודדים עימה (זה לא נכון והטעות נובעת מסיבה מובנת) והמסקנה המעשית (יש לדחות את הסיפור או להגיה את חלקו האחרון) - אופן ההתמודדות הזה הוא חשוב מאד. במקרה הטוב הוא מראה כיצד משתמשים בזהירות בכלי החשיבה שלנו, בני האדם. במקרה הגרוע, זו דוגמא מצחיקה או עצובה לכך שהמסורת אינה מאפשרת להשליך החוצה לחלוטין גם את הברור כלא נכון ומזיק.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

מיימוי, לדעתי שבשתא על בדבריך. "על" הרי הוא "בא", ו"שיבוש כיוון שבא, בא".

_________________

למען האמת, התרגוום היותר מדוייק יהיה "נכנס". ומימוני שכתב נקלט היה קרוב יותר.

[quote]