מושבעים ועומדים?

באשכול סמוך כתב הרב מיכי את הדברים הבאים.

"כל חיובנו בתומ"צ מבוסס על סברא זו. התחייבנו בהר סיני לקיים זאת".

אם הדברים נאמרו לפלפולא בעלמא, נאים הם.

אם לדין וכי יעלה על הדעת כי אבות יתחייבו בוסר ושיני בנים תתחייבנה?

מבחינה משפטית, ייתכן שכן. שכן מדובר בהתחייבות של הציבור ולא בהתחייבות פרטית. וכן המנהג בכל העולם שהמשפט שהאבות מקבלים עליהם מחייב גם את הבנים. ונדמה לי שמיכי מאמץ בהקשר זה את הסברו של הרוגוצו'בי שאין ציבור מתים וממילא קבלת הציבור הוא לנצח. [והוא מניח שזה נשאר תמיד אותו ציבור]

אמנם אם אתה שואל אותי, רחוק מאד שמה שאבות קיבלו לפני אלפים שנה יחייב אותנו. [גם בתפיסה המשפטית. יש גבולות לכל דבר. . מה גם שהדבר בספק גדול אם מדובר באותה תורה בכלל. אבל בפועל הרי יש קבלה של הציבור בדור שלנו. [ולאו דווקא פחות מודעת מזו שבמ"ת. כלומר שלכאו' גם אז זה לא היה בדיוק כמו שמתארים בחדש ששאלו נעשה ונשמע אלא יותר תהליך טבעי של התקבלות חוק בעם לפי המושגים של אז.] ] או קצת קודם לנו לזה. השאלה רק איך קבלת הציבוא יחייב את היחיד, וצ"ע. [זה נשמע כמו שאומרים בקריאת התורה שזה חייב על הצתיבור, אז האם כל פרט יכול לצאת מביכ"נ? ]

בפועל, סבורני שתו'מס ג'םרסון צדק כשטען [קראתי זאת נדמה בערכו בויקי האנגלית, איני מצליח להגיע שם עכשיו.] שזמן התחולה של חוק צריך להיות ימוגבל לי"ז שנה. [כי חישב שזה הזמן של דור אחד או משהו כזה]

ולכאו' הדברים די מפורשים בחומש למי שקורא, שלכל דור היה צריך כריתת ברית מחדש וכו'. וכן בימי עזרא וכו'.  וכתוב מפורש כי לא את בניכם אשר לא ידעו ולא ראו וגו'.

יהיאור
בשביל התרגיל
מה היית כולל בברית חדשה ומה היית משמיט?

בעל
פרטים באישי. [אחרי שבת עכשיו ע"ש ואני כותב ממחשב שאינו שלי] [בכל אופן, הרי עשו את זה ועושים את זה בכל דור שמדגישים את הקטעים מן התורה היותר מתאימים לתפיסתו. ]

דייר
ומאידך, מודעה רבה לאורייתא.

יהי,

באיזה "עולם" המנהג כן?

באיזה מקום הכללים קבועים ואי אפשר לשנותם כל העת? (ואל תשיבני מהדגשים וניואנסים המשתנים אבולוציונית גם בדת).

האם לדעת הרוגוצובי התחייבות ממונית של הציבור מחייבת עד סוף כל הדורות? וכי כך הלכה? או שמא זה "כלל" נוסף החל רק על הדת?

ומתי הציבור קיבל? מישהו שאל בכלל את הציבור? כולם נולדים לתוך זה (להבדיל מדורות הראשונים) ומפחדים מעונש.

ובכלל, רוב הציבור בכלל חילוני. אם אתה סופר רק את המקבלים, לעולם יהיה לך רוב...

והעיקר שגם אתה נשאר בצ"ע איך זה מחייב את היחיד.

ענין הגבלת תחולת החוק לא ברור לי. בכל יום ניתן לשנותו ואם מי שמוסמך על החקיקה סבור שאין לשנות הרי זה כאילו נחקק מחדש. החוק אינו ניזון מסמכות שאיננה, אלא בכל יום ויום הסמכות מתחדשת מאליה.

המקרא מדבר מחד על קבלת ברית ומאידך על השמדת כל מי שלא יעמוד בתנאים שונים.

דייר,

השאלה הייתה על דברי הרב מיכי.

בחמה שפוכה כל אחד יכול למלוך.

קסת
את הטיעון של הכרת הטוב כמדומני שהעלה כבר רס"ג.
אבל מדוע חייבים להכיר טובה תמיד באותה צורה, מדוע, לדוגמא, שהכרת הטוב שלנו לא תתבטא בקונצרט חגיגי בשבת?