|
|
| נשלח ב-10/6/2012 07:59 |
 |
| |
לענ"ד שהמידיינים כאן פיספסו נקודה אחת בסיסית והיא שדתיות קודמת לתורה
כלומר שהיחס הנפשי הבסיסי שיש טוב ויש רע שהאדם יכול לעשות מצד עצמו בלי קשר לתוצאה מוחשית ספציפית והמציאות הזאת שיש לו יכולת של עשיית תשובה בשביל לשוב אל הטוב ואל הטהור יותר הם דברים שמצד עצמם הם קיימים כתכונה נפשית בתוך לב האדם עצמו אצל כל אדם באשר הוא אדם בלי שום חילוק ובכל אדם שנברא בצלם
וכיון שמדובר בתכונה נפשית שבה תלוי המציאות האנושית הבסיסית ברור שמי שמתכחש לו הוא חוטא או שוטה ואין שום עילה לומר שהוא לא יהיה עתיד ליתן את הדין
בהמשך לכל זה כיון שברור לנו שהתורה מקובלת עלינו מסיני הוא הדבר שיש בכוחו תיקון לעולם כמו שכבר הוכח מההיסטוריה עד היום אם כן ברור שמי שנולד לתוכה ובכל זאת לא בוחר בה מתוך זדון לב אם כן הדין שלו אמור להיות קשה יותר
|
|
|
|
| נשלח ב-10/6/2012 08:33 |
|
| |
החיוב אינו חיוב אלא מכח הכח. מאימת העונש. ולעובד מאהבה אין צורך במקור חיוב.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/6/2012 10:01 |
|
| |
שתי הערות:
1. אכן מדובר על האדם עצמו שמושבע ועומד ולא על אבותיו, כך שהקושיא בטילה מעיקרא)
2. כידוע זכין לו לאדם שלא בפניו, כך שגם אם היה בסיס לקושיא תשובתה בצידה, ואינו דומה לאבות אכלו בוסר ששם האבות חבין לאדם, ופשוט.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/6/2012 12:35 |
|
| |
והכל משרירות ליבכם המצאתם?
|
|
|
|
| נשלח ב-10/6/2012 13:19 |
|
| |
ההשוואה להסכמים חילוניים כמו הסכם קעמפ דיויד מופרכת מפני שמהות ההסכם שונה לחלוטין.
ניצחון אחד של הערבים עלינו במלחמה והסכם קעמפ דיויד לא יהיה שווה את הניר עליו הוא מודפס.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/6/2012 13:28 |
|
| |
ולכן מה זה אומר?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-10/6/2012 13:57 |
|
| |
זה אומר דבר פשוט מאד שצריך לדון בנושא כשלעצמו (של מחויבות הבנים לדת שעליה התחייבו אבותיהם לפני אלפי שנה )בלי השוואות מופרכות למשהו אחר
|
|
|
|
| נשלח ב-10/6/2012 14:21 |
|
| |
ראשית כל צריך לבדוק למה (ל' בשווא) מדמים את שני הצדדים בהסכם של אבותינו עם האלוקים.
האם זה היה כהסכם בין עובד ומעביד? אתה תתן מזון ותשמור ואנו נעבדך?
אזי ברור שההסכם לא מחייב את הבנים. הסכם עבודה תקף רק בין חותמיו.
האם ההסכם היה כהסכם בין מדינות?
בשם איזו מדינה חתם האלוקים? ומה נתנה ונותנת המדינה ההיא לנו?
האם זה היה כהסכם בין אזרח לממשלה?
אז אכן הממשלה מוחלפת אחת לתקופה, בין בדמוקרטיה ובין במשטר אחר, וההסכמים אינם מחייבים לאלפי שנים.
והאם היה זה הסכם מרצון או בכפיה?
לטעמי, לא נראה לי שהברית ההיא יכולה לחייבנו היום, בחיוב שמקיף את כל חיינו ומותנו, את כל הוויתנו.
אני חושבת שכל אחד מעמנו, מהנאמנים לתורה ולמצוות, שואב את חיובו אליהן ממקומות אחרים, בנפשו ובמציאות, לא בעיקר מכוח זה שאבותיו הבטיחו גם עליו. רבים מכוח ההרגל והמסורת, ואחרים מכוחות אחרים. אבל כשמציגים זאת כשאלה משפטית, זה לא נשמע מחייב.
והיה ויוצע לכם היום בשנית ההסכם ההוא, תרצו לחתום עליו? אני חושבת שזאת השאלה המשמעותית.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/6/2012 14:27 |
|
| |
לומדת
בעידננו המודרני כל אחד היה חותם על סעיפים הנראים לו.
במיוחד, אם את טוענת שכל אחד שואב את חיובו ממקומות אחרים, אזי מקורות אלו אינם יוצרים עיסקת חבילה.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/6/2012 14:40 |
|
| |
| צענערענע כתב: |  | | זה אומר דבר פשוט מאד שצריך לדון בנושא כשלעצמו (של מחויבות הבנים לדת שעליה התחייבו אבותיהם לפני אלפי שנה )בלי השוואות מופרכות למשהו אחר |
|
איך זה אומר זאת?
נטען שצריך לכבד בריתות של אבותינו.
הובאה ראיה מהסכמים בינלאומיים. נ.ב. לדעתי לא ראיה נכונה אבל זה לא העניין.
טוענת צענערענע "בתנאים מסוימים המצרים לא יכבדו את הסכמי קמפ-דייוויד", לכן מה? האם אין מחוייבות מוסרית לכבד הסכמים בינלאומיים? אם כך תאמרי זאת מה המצרים קשורים לסיפור?
|
|
|
|
| נשלח ב-10/6/2012 15:07 |
|
| |
"הובאה ראיה מהסכמים בינלאומיים. נ.ב. לדעתי לא ראיה נכונה אבל זה לא העניין. "
זה בדיוק הענין..
|
|
|
|
| נשלח ב-10/6/2012 15:15 |
|
| |
בהסכם הצדדים מגיעים להסכם לאחר מו"ם, חותמים טו לוחצים ידים, כאשרור ההסכם, האם כך זה כאן"
בהסכם משתתפים הנציגים של כל צד שנבחרו או הוכשרו או שיועדו לכך. האם זה המצב?
הסכמים נחתמים בין כחות שוים או לפחות עומדים על מישור אחד, אפילו שאחד חזק הרבה יותר מהשני? האם זה המצב?
והעיקר בהסכם אם צד אחד מפר את ההסכם, או משנה אותו. אין להסכם כל תוקף חוקי או מוסרי, וכאן זה המצב!!!!
|
|
|
|
|
