|
|
| נשלח ב-13/6/2012 18:51 |
 |
| |
הנה בתורה לא נזכרו דיני ספקות בכלל. ואין בתושב"כ שום פרשה העוסקת בזה כסוגיא בפני עצמה. [אלא יש כמה ילפותות כסוגיא דחולין מנ"ל שהולכין אחר הרוב וחזקה וכדו'] נראה מזה כי התורה מבינה שהכרעה במצבים מסופקים אינה כלולה בתחום סמכותה אלא זה שאלה שיש לאדם להחליט בשכלו. וכן ביאר ר' שמעון שקאפ [שערי יושר א' ג'] שכל דיני ספקות מסרן הכתוב לחכמים. [וההסבר לזה במילים שלי- הוא מש"ל- התורה עוסקת לחדש מצוות והלכות ששייכים לתחומה, מחידוש התורה, והיא לא עוסקת בדברים שהם שאלות במציאות או בכללות בשכל. ולחינם מסתבכים הלמדנים בהגדרת דברים כאלו בגדרים הלכתיים, וצריך אולי להרחיב זה במ"א.]
לפי זה לכאורה אין שום טעם הלכתי להבחין בין ספק בתוך מערכת המצוות לכל ספק מהחיים וכדו', כי כשם שהסברא שלנו אומר שבספק הלכתי יש ללכת אחר הרוב למשל, כן הסברא הזאת קיימת בכל שאלה שבעולם. רק יש להבחין בסברא עצמה, שלפעמים הסברא שייכת רק על תחום אחד ולא על שני, ויש גם הבדל לוגי בין ספק פרטי בתוך מערכת לספק על כל המערכת כולה, ואולי אבאר להלן .
|
|
|
|
| נשלח ב-13/6/2012 19:05 |
|
| |
יהיאור
הרמב"ם הקחיק לכת יותר וקבע שהספקות הם מדרבנן.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-13/6/2012 19:22 |
|
| |
| אראלסגל כתב: |  | "ספק ספיקא" אינו כלל הגיוני כלל. מה ההגיון להתייחס למספר הספקות, בלי להתייחס להסתברות שלהם?
נניח שיש לי שני ספקות: ספק אם קרה א, בהסתברות של 0.99; וספק אם קרה ב, בהסתברות של 0.99.
לעומת זאת, נניח שיש לי ספק אם קרה ג, בהסתברות של 0.2.
ברור שההסתברות שקרה א וגם ב, שהם "ספק ספיקא", גדולה מההסתברות שקרה ג, למרות שיש שם רק ספק אחד. |
|
אין כאן הגיון יש כאן הלכה למשה מסיני
|
|
|
|
| נשלח ב-13/6/2012 22:29 |
|
| |
אראל,
ספק של 0.99 אינו ספק אלא רוב. ספק בהלכה הוא אך ורק ספק שקול (לא בהכרח שידוע פוזיטיבית שהוא שקול, אלא לפחות שאין ידע אחר: נגטיבית הוא שקול).
אמנם יש דיונים גם לגבי ספק רוב (ר"ת בביצה), אבל זו אופרה אחרת.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/6/2012 23:23 |
|
| |
יהיאור אתה שואל פה שאלה רצינית ומאוד יפה והיא פתח גדול לעוד מחשבות ודיונים כמו שאתה לבד ציינת. אני מעיר מה שנראה לי על דבריך (שלך מסומנים בקו).
בכל מקצועות התורה, לצד ההלכות המהותיות של האסור והמותר החייב והפטור, קיימים הלכות רבות נפרדות העוסקות בדיני הספקות וכללי ההכרעה בספק. [אמנם, "במקצוע הספקות רבו הספקות"-לשון הגרשז"א בתחילת ספרו על השמעתתא] וכבר חז"ל הכירו בחשיבותם הרבה של מקצועות אלו ואמרו [אבות ג' י"ח] "קינין ופתחי נידה, (שהן הלכות שלמות שכל יסודן בהלכות הספק) הן הן גופי הלכות/ תורה"
והנה האחרונים דנו רבות בכל הלכות אלו, כמה מהם הם הכרעות מהותיות, שבמצב ספק כזה כלל ההכרעה הוא בהיות הסבירות שהצד הזה נכון, או שאינם אלא כללי התנהגות מספק, ואין בהם הכרעה בעצם השאלה והספק. ונפק"מ רבות יש בענין הזה. אני חושב שאפילו במקומות שנראה כמו הכרעה מסבירות (כרוב או כקרוב למשל) ולא הנהגה (כחזקת איסור למשל) אין הדבר הכרעה סברתית פשוטה אלא הכרעה הלכתית (והנפק״מ בין אם הוא הנהגה או הכרעה הוא לענינים הלכתיים) ולמשל בסכנתא שחמירא מאיסורא לא נלך אחרי רוב או קרוב (עיין פמ"ג או"ח סימן ד' במשב"ז סק"י, ועיין עוד סימן קעג. ועיין גם בשו"ת מהרש"ם חלק ו' סימן פא. ועיין בספר בירורי הלכות לר' אברהם אליהו פלאטקין סימן כא'). וממילא עניני דת שהם מהותיים ועקרוניים ואינם משהו הנהגתי פרטי כקיום ספציפי של מצווה אינם יכולים לידון במערכת הנהגת הספיקות. (סתם הערה, אפילו בעבירות אם הלך אחרי רוב והתברר שטעה צריך קרבן, כך זכור לי מר' שמעון שקאפ שמביא גמ' בשבועות באיזה מקום).
אפילו במצוות שהעניין שלהם הוא טוב או מוסר (ולדעתי כמו שכתבתי כאן במקום אחר כל מצווה הענין שלה הוא חינוך והרגל האדם לרעיון ישר או יישור דרכי האדם למוסר וטוב) ויש מקום לומר אם כך צריך להחמיר מספק כי אולי מפסידים את הרעיון הטוב של המצווה (וזה כמו סכנתא רעיונית) ואם כן יש לומר שנחמיר מספק כי דומה לסכנתא יש לומר בדוחק או שאם לא יהיו גדרים להנהגה בספק אין לדבר סוף ולעולם לא נצא מידי חששות ולכן יש צורך בהקלה בהנהגות ספק (ועצם ההסתפקות וחיפוש הליכה אחרי הנהגה והכרעה כבר מחברת אותו לרעיון המצווה).
או שלפעמים הרוב או החזקה מחמירים עליו גם אם היה להנקל על פי המציאות, כך שסטיסטית יוצא שנוהג בדומה למציאות.
אבל בסכנתא מציאותית (ולא רעיונית) מספיק פעם אחת טעות כדי שיגמר הסיפור שלו. ואם כן כל שכן בנושא כל כך מהותי כמו להיות דתי או מאמין.
אלא שאתה פותח פתח לדיון אחר, כמה אדם צריך ללכת אחרי ההסתברות שלו (או של חכמים בעיניו, כמו שפעם חשבו שאלו חז"ל ונראה לי שהיום צריך להחליט על פי החכמה והחכמים של היום).
שהרי בענינים אישיים בספקות, אנחנו לא הולכים אחרי רוב או חזקה (בגדרים ההלכתית שלהם) אלא בהסתברויות ולקיחת הימור והפסד.
ולכן כאן בעניני אמונה ודת שזה ענין די רציני יותר מכל מיני ספיקות קטנים בחיים, יש לדון בזה כמו ספק בענין חמור בחיים. לפחות כמו ספק הנוגע למוות (או ליותר גרוע מזה לסבל גדול תמידי. עד כמה שבדת יש מקבילים לזה, כי זה נושא בפני עצמו מה קורה אם אדם נהיה רשע על הצד שהדת אמת. האם זה מוות והעדר לנצח או שזה סבל לנצח וכדו').
לי אישית נראה שאדם צריך להשען על הבינה שלו, אם הוא מרגיש בעצמו שהוא יורד לעומק הדברים ולהבנה אמיתית בהם. כי ממה נפשך אם צודק במה שהגיע לזה הרי שצדק, ואם היה לו טעות, מבחינתו לא היה ערך למצוות והאמונה שלו אם יעשה אותם בלא שבאמת חושב שכך צריך להיות.
איזה משמעות יש לאמונה במשהו אם בשכל הוא חושב משהו אחר? (שאלתי את זה כאן באיזה אשכול).
כל הלכות אלו עוסקים בתוך מערכת המצוות הדתיות, בהנחה שהדת נכונה ומחייבת. אך עסקנו כאן הוא האם ואיך ניתן ליישם הלכות אלו על מי שמסתפק בעצם החיוב של המצוות בכלל, האם למשל יהיה נכון לאדם כזה שיקיים רק את המצוות שמדאורייתא ולא את המצוות שמדרבנן, שכן "ספיקא דאורייתא לחומרא ודרבנן לקולא", או שמא אין הלכות אלו אמורות אלא למי שמקבל את סמכותה של ההלכה בכלל, שאז היא מכריעה בשבילו במצבים של ספק, אך אינם שייכים כשאנחנו דנים על קבלת המערכת הזו בכלל.
כמו שכתבתי הכרעות הרוב והחזקה הם חלק מהמערכת של המצוות, אדם בחיים שלו לא הולך לפי חמישים פסיק אחד מול ארבעים ותשע פסיק תשעים ותשע, ובהלכה זה רוב.
חזקה בספקות בחיים וודאי שהיא כזאת השקטת מצפון, מה שהיה הוא שיהיה. והיא לא מכריעה ספק.
ובנושא כזה כמו קיום דת או לא לא שייך למוטט אותו עם כללי הנהגה פרטיים בדת עצמה.
אלא שכאן יש עוד פתח לנושא נוסף,
מה הטעם לקיים דת על צד הספק?
כתבתי למיימוני באשכול אחר, שהתורה היא לא ספר המלצות לחיים בטוחים או חיים מרווחים. זאת אומרת אפילו שיש הרבה מצוות כאלו שהענין שלהם שמירת הגוף או נקיונו (קראתי פעם שכל ענין טומאה וטהרה יכול להיות שזה כך) וגם הרבה מצוות לחברה מתוקנת ועוד רעיונות דומות. אבל חייב להיות שיש להם גם איזה פנימיות דתית, אחרת הם סתם המלצות ומי שרוצה לחיות יעשה אותם ומי שלא, לא.
עכשיו, השאלה היא מה הרעיון הדתי שלהם (לדעתי זה נושא מסובך מאוד, וצריך על זה דיון כבד). אם נגיד שזה ענין הבחירה (ואל תשאלו אותי מהו ענין הבחירה כי אני לא יודע), יוצא שכל הדת היא איזה מאבק פנימי של האדם (שיש לו הרבה פנים בכל מיני ווריאציות בחיים, וכמו שהרמב"ם אומר שכל ענין בחיי האדם הוא בכלל "חוץ מיראת שמים" כי יש בו בחירה לטוב או לרע) ונצחון בו. אם זה כך יכול להיות שבספק (וכמו משהבאת ממה ששאלת את הרב ההוא) כל הענין הוא הבחירה בדרך האמיתית והכרעת הספק נגד הצד הלא נכון. וכל כל שהוא ספק הוא כבר חלק מהבחירה.
כמו כן למשל ספק ספיקא לקולא, האם נסכים שמי שיבנה לעצמו ספק ספיקא על החובה לקיים מצוות [נניח, ספק יש אלקים, את"ל ישנו ספק נתן תורה, את"ל נתן תושב"כ ספק נתן תושבע"פ, וכו'] יהיה באמת פטור מלקיים מצוות מדין ספק ספיקא? ויותר יש להסתפק, האם ניתן לצרף ספק בתוך המערכת עם ספק על המערכת כולה, למשל אם יש מחלוקת הפוסקים, ואני הרי מסופק בכלל אם ההלכה מחייבת, הרי לי ספק ספיקא.
כמו שכתבתי קודם, יכול להיות שכל הדת זה התגברויות על ספקות (ואפילו ספיקות מודחקות ורוחוקות), זה ענין הבחירה כולה בכל מעשה ומעשה, וכל שכן בענין הכללי של האדם. כמו כן יש להסתפק בדיני חזקה, האם זה שאני מוחזק בקיום מצוות ובאמונה מקטנותי יש לה משקל לגבי איך אכריע במצבי ספק, וכו'.
זה וודאי לא נכון כי לידת הספק הוא וודאי קודם שנולדת. זה שאתה התחלת להסתפק היום בגיל מסוים, כי נגלה לך הספק אז. הרי על הצד שהדת לא נכונה, כל החזקה שלך היא חזקה בטעות.
[לכאורה שאלה זו תלוייה בעיקר האם כללי ההכרעה הם שריריתיות מגזירת הכתוב וכדו', או שאינם אלא כללי הכרעה שכליים מסתברים, שאז ניתן להחילם על כל תחום ידע אנושי ואינם דווקא מיוחדים להלכה. ויש לפלפל בכ"ז רבות]
הם רמוזים בפסוק וחז"ל חיפשו להם אסמכתאות לרוב ולחזקה (וס"ס יכול להיות שזה רוב ויכול להיות שזו הבנה שמצוות יש לקיים בדרגת ספק אחד שהרי הם רעיונות ולא מציאויות).
יבואו הלמדנים שבכאן ויחוו דעתם.
לגירוי, אצרף קטע שמצאתי בבית ישי [בית ישי דרשות עמ' שנ"ד בהערה ט"ז], בדרוש העוסק בענין אמונה וחקירה.
ועיין בבית ישי סי' מ"ח נתבאר שם בגדרי חזקה שכל עוד שהחזקה לא איתרע דהיינו שלא נתעורר ספק כחה אלים טובא והו"ל בגדר ודאות ממש ומהניא אף לד"נ אבל ברגע דאיתרע דהיינו שנתעורר ספק איקלש כחה לגמרי ואין לה אלא דין הנהגה בעלמא וכמ"ש הש"ש ושבע"א וש"א וה"נ בעניננו וק"ל.
לא הבנתי מה הוא אומר. כל ראיית הגמ' זה מ"דלמא במקום נקב" וכו' זה בלי איתרע, איך זה ראיה לאיתרע, לדבריו. (זכור לי איזה חילוק בין "מהיכי תייתי" לספק, לא זוכר מה התשובה לזה).
אכן, קל להבין. והמבין יבין מה ענין זה לעניינינו...
נדמה לי שזה ר' שלמה פישר מאיתרי (גר בהר נוף). לא?
לא הבנתי מה הוא רוצה לומר, שאם יש ספיקות אז כל הדת הנהגה בעלמא?
אולי תביא את כל הקטע.
תוקן על ידי מנחם_פיש ב- 13/06/2012 23:26:04
תוקן על ידי מנחם_פיש ב- 13/06/2012 23:26:57
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-14/6/2012 07:55 |
|
| |
| בעלבעמיו כתב: | | יהיאור
הרמב"ם הרחיק לכת יותר וקבע שהספקות הם מדרבנן. |
|
אכן הגרש"ש שם הולך בדעת הרמב"ם. אמנם יל"ע אם מה שאני אמרתי תלוי במחלוקת הזו [היינו מחלוקת הראשונים אם ספקות דאורייתא או דרבנן,ויל"ע]
|
|
|
|
| נשלח ב-14/6/2012 09:41 |
|
| |
מנחם א- לגבי ההכרעה כמכריעה או כהנהגה. לדעתי הוא להיפך, גם ההכרעות שאינם אלא הנהגות בעלמא, אינם הכרעות התנהגותיות ריקות, אלא הכוונה שהם הקירוב היותר אפשרי שמסתבר שההוא כן במציאות. אין שום טעם שיהיו הלכות הכרעות ריקות כגזיה"כ בלי שום צד שזה באמת מכריע. למעשה אין ויכוח זה מיוחד לספקות הלכתיות, בכל שאלה עיונית מדעית ופילוסופית ישנה החקירה הזאת. ולמעשה במחלוקת היא שנויה בין הפילוסופים של המדע, יש שמבינים שכל הידע שלנו שמבוסס על הכללות ואינדוקציות אינה אלא הנהגה שבדרך זה קל יותר לסדר את המידע ולא הכרעה אמיתית. [כדאי לך לקרוא את ספרו של מיכי על זה] אבל האינטואיציה הפשוטה והיותר נכונה היא שאמנם אין לבני אדם כל דרך לוודא את המידע שלהם בצורה וודאית החלטית, ולמעשה כל הידע שלנו אינו אלא כללי הכרעה בספקות, ומכל מקום אנחנו מכריעים באופן שיקרב אותנו הכי קרוב שאפשר לשקף את המציאות. כלומר- כל ההכרעות הם מהותיות. (בשפה הלכתית, בעיית האינדוקציה אינה אלא מה שנקרא רובא דליתא קמן. -מיכי, מה אתה אומר על הזה?) וממילא, אני נשאר בדעתי שאיני רואה הבדל מהותי בין ספק בתוך ההלכה לכל ספק מחוצה לה. אמנם יש לטעון שכללי ההכרעה ההלכתיים תפורים בדיוק לפי הבעיות ההלכתיות, ולא שייכים על שאלות אחרות. אבל לזה צריך לדון באופן פרטני על כל כלל לראות אם הוא כזה. בכל אופן אין כלל כזה. אתה צודק שיש בהלכה עצמה חילוק לכאורה בין ספק במציאות לספק איסור, חמירא סכנתא מאיסורא. וזה עצמו צריך ביאור מהו ההבדל בין ספק בהלכה לספק במציאות. [האם זה תלוי בהנחה שאיסורי התורה אינם מציאות אמיתית בשום מובן אלא נורמות מוסכמות?] וכן לא נראה שההבדל הזה תקף לגבי כל כללי ההכרעה, אלא רק לגבי כללים מסויימים. [למשל, ביטול ברוב, אפשר בקלות להבין שהוא אינו כלל של הכרעת ספק, אלא כלל של ביטול, שע"פ הלכה פחות מרוב אין לזה שם איסור, אבל לגבי סכנה אינו תלוי בשם סכנה אלא בכמות החומר בפועל שנכנס אל הגוף שיהווה סכנה, פשוט שיש גם מידה שבו גם הסכנה מתבטלת, אלא שזה אינו שווה למידה ההלכתית.] כמו"כ ישנם עוד חילוקים בהלכה אם הולכים אחר הרוב בממונות ובנפשות וכו', ומה לגבי חזקה וכל סוגי החזקות וכו'. כללו של דבר, אין הבדל כללי סוגי בין ספקות הלכתיות לשאר ספקות, אבל ייתכן שיש הבדל בפרטי דרכי ההכרעה לפי הבעיות שעליהם הכללים מיושמים. = מה שהבאת שאם מתברר שההליכה אחר הרוב היה טעות חייב קרבן, הוא ראייה שההכרעה היא מהותית [=תלויה בבירור המציאות], שאל"כ מה לנו שנתברר אחרת מהרוב הוא היה צריך לנהוג ככה וזהו. = מה שכתבת אודות הימורים וכו', שייך לטענת פסקל, ואכן לדעתי התשובות שלך על זה צודקות. [וראה מה שכתבתי למיימוני] ב- אודות חזקה [צריך להרחיב בזה אי"ה] אתה צודק שלידת הספק בעצם קיימת ללא קשר למתי אני הסתפקתי. וכתבתי על זה למיימוני. אבל א- אפשר שחזקת העולם בכללו הוא בצד הדתי. [הרי בעולם העתיק וימי הביניים כל העולם כמעט היה דתי. ] ב- עדיין ייתכן שלחזקה דמעיקרא שלך יש ערך הכרעותי, לפחות התנהגותי. והרי עינינו רואים שרוב האנשים מתנהגים ברוב המקרים כפי החזקה דמעיקרא שלהם גם באופן שהספק קיים בעצם. [רק משל הדיוט- מישהו נשא אשה, האם בכל יום הוא מכריע אם שווה לו להישאר איתה, לא. אע"פ שהספק קיים בעצם, והוא ספק רציני מאד. אלא ברירית המחדל זה החזקה דמעיקרא.] ג ר' שלמה פישר, [הוא זה הידוע], כנראה טוען שאם יש ספק אז נשאר רק הכרעה התנהגותית. הבאתי את כל הקטע. אמנם צריך לראות בפנים את ההקשר שלו, כי ללא זה זה לא אומר כלום לגבי נידון דידן, אבל אין שם יותר ממה שהבאתי. בדיון ההלכתי ציין לספרו בנגלה, תוכל לעיין שם לראות ראיותיו וכו'. וכנ"ל, במקום שאין הכרעה יותר טובה, כלל התנהגותי [אפילו פסיכולוגי] גם הוא כלל. נראה לי שעניתי לעיקר הטענות שלך. [מה שכתבת אודות טעמי המצוות לא שייך לכאן ויש לדון עליו במ"א.]
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/6/2012 14:44 |
|
| |
לגבי ספק ספיקא: לכאורה כלל לא שייך פה שהרי הספיקות אינם שוים שהאחד הוא ספק האם הדבר מותר או אסור ששניהם מושגים תוך הלכתיים משא"כ הספק השני הוא האם קיימת כלל המצוה או לא ואם לא הרי אין אנו אומרים שהדבר מותר אלא שאין כלל הלכה וא"כ אין כאן ספק ספיקא על אותו נידון. לגבי ספיקא דאורייתא ודרבנן: גם לא שייך לדון בכללים הרגילים שהרי ספיקא דרבנן לקולא היינו שהדבר מותר ואם אין מצוות הדבר לא מותר אלא לא קיים, כנ"ל. אלא שבעצם הדברים אינם שייכים שהרי אין מושג אמיתי של ספק באמונה שהרי חלק מהמשמעות של אמונה היא ודאות והספק הוא בעצם בלבול ולא מצב שבו ייתכנו שתי האפשרויות כמו בספק במציאות או בדין, למשל, שבהם הרי המצב של ספק הוא לגיטימי: שני המצבים יכולים להתקיים גם אם בפועל רק אחד מהם מתקיים וא"כ הספק הוא לגיטימי, אבל באמונה הרי כל אמונה היא ודאית במהותה והספק הוא רק בלבול [גם אם אין להאמין בכלום כך הוא ששני הצדדים הן מוחלטים ואין באמת שני אפשרויות אלא רק אצל האדם המבולבל]. ובמילים אחרות: באמונה אין מצב של ספק אלא רק מצב של "או או".
|
|
|
|
| נשלח ב-14/6/2012 15:02 |
|
| |
שיר מזמור,
לא זכיתי להבין את דבריך לגבי זה שאין מצב של ספק באמונה. האם תוכל לבאר יותר? אם יש לי ספק האם יש או אין אלוקים. כיצד אתה מתייחס לזה? ברור שאם יש אלוקים אז הצד שאין הוא בלבול, אבל זה נכון גם לגבי כל ספק אחר במציאות, והרי לגבי ספיקות במציאות אנחנו כן מיישמים את דיני ספיקות.
יהי,
הזיהוי בין רובא דליתא קמן לאינדוקציה מדעית נראה לי נכון. אמנם טענות מדעיות שאוששו בצורה טובה, כלומר חוקי המדע היסודיים, דומני שיצאו מגדר רוב.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/6/2012 15:05 |
|
| |
מיכי,
כונתי שאמונה או אי אמונה מייצגים מצבים שהם מוכרחים במציאות זאת אומרת שהמציאות היא חייבת להיות או א' או ב' וא"כ מצב הספק הוא רק אי ידיעה מבחינת המושג אמונה אך לא באמת ספק כמצב אובייקטיבי אף שכמובן המציאות הייתה רק אחת אך שתי האפשריות קיימות בכזאת מערכת משא"כ במערכת של אמונה.
תוקן על ידי שיר_מזמור ב- 14/06/2012 15:14:57
|
|
|
|
| נשלח ב-14/6/2012 18:37 |
|
| |
[מיכי
זכורני שקראתי תשובה בישורון לגבי עגונות מגדלי התאומים שביססו את ההסתמכות על בדיקות דנ"א על רובא דליתא קמן, כי לא בדקו את כולם לראות אם אכן אין שני אנשים עם אותו דנ"א, א"כ זה רק רוב. אע"פ שזה 99.9 אחוז שזה ככה.
האם תוכל להסביר באיזה מנגנון החוקים היסודיים יוצאים מגדר רוב? או שזה רק תחושה שלך שדבר שנראה מבוסס כמעט בוודאות לא מסתבר שנקרא לזה בס"ה רוב. ]
|
|
|
|
| נשלח ב-14/6/2012 19:19 |
|
| |
שיר,
אני לא מבין את המילים שלך. בינתיים לא חולק, אלא סתם לא מבין. מה לדעתך ההבדל בין ספק לגבי הטענה העובדתית "יש אלוקים", לבין ספק לגבי הטענה העובדתית "הבשר הזה הוא חזיר"?
יהי,
זו תחושה, אבל היא נסמכת על החשיבה ההלכתית הרגילה. האם ההנחה שעצם בעל מסה שעומד באויר ייפול למטה היא רק רובא דליתא קמן? לפי זה מי שמפיל את חברו מהחלון הוא רוצח רק אם הולכים בנפשות אחר הרוב. האו הדין למי שכובש את ראשו במים או אותו באש.
ההנחות הפשוטות שלנו על העולם הן עובדות ולא רוב. וכעין זה: מלקים וסוקלים על החזקות.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/6/2012 19:25 |
|
| |
מיכי
אולי יש הבדל בין דברים שהם הנחות פשוטות [כלומר לא מדעיות], כמו זה שמי שקופץ מחלון נופל, לבין הנחות מדעיות [כמו ההנחה שקיימת כח משיכה שגורם לדברים ליפול] שנובעים מכח רוב. אילו יהיה איזה נפק"מ הלכתית אם נקבל את תיאוריית כח הכבידה אולי זה יהיה באמת רק מדין רוב. ההנחות היומיומיות שלנו לכאורה ברור שהם המידע הבסיסי שיש לנו על העולם, לא היסק מכח ראייה וכדו'. התיאוריות המדעיות שמנסות להסביר אותם הם שצריכים את דיני הראיות וכו' חזקה זה לכאו' ענין אחר. הרי לחייב מי שדוחף את חברו מהחלון לא צריך גם לדין דמלקין על החזקות. ואולי באמת דין סוקלין על החזקות אינו דין של חזקה אלא גם סברא כזו שמה שאנו יודעים יומיומי לא צריך ראיה.
[האם אתה מסכים למה שכתבו אודות דנ"א? או שלדעתך גם זה צריך להיות ראייה וודאית?]
תוקן על ידי יהיאור ב- 14/06/2012 19:32:03
|
|
|
|
| נשלח ב-14/6/2012 20:09 |
|
| |
יהי,
ייתכן שאתה צודק בהבחנה בין העובדות היומיומיות לבין התיאוריות שעומדות מאחוריהם. הרובים שהגמרא מדברת עליהם הם רובים שנוגעים לתופעות ולא לתיאוריות (רוב נשים לתשעה ילדן וכדו'). בכל זאת, כשלעצמי, אני חושב שהייתי מתייחס גם להנחה שיש כוח גרביטציה כעובדה ולא כרוב. אבל באמת צריך לחשוב על נפ"מ.
לגבי ראיות מדנ"א, לא בדקתי את העניין (עד כמה זה וודאי, ועל מה זה נסמך. כלומר עד כמה זה תלוי תיאוריה).
|
|
|
|
| נשלח ב-14/6/2012 23:21 |
|
| |
| mdabraham כתב: | | שיר,
אני לא מבין את המילים שלך. בינתיים לא חולק, אלא סתם לא מבין. מה לדעתך ההבדל בין ספק לגבי הטענה העובדתית "יש אלוקים", לבין ספק לגבי הטענה העובדתית "הבשר הזה הוא חזיר"?
|
|
נראה לי שכוונתו היא שיש בעולם בשר כשר ובשר טרף כשתי מציאויות זו בצד זו, וכעת השאלה היא מה לפנינו כמקרה פרטי.
משא"כ בשאלת האמונה. שם רק אפשרות אחת יכולה להיות, או שיש או שאין, ומי שתהיה- תהיה בכל המציאות.
|
|
|
|
|
