דיני ספקות למסופק באמונה

ה-בעיית האינדוקציה אכן מטילה ספק על כל הידע שלנו. וכאמור, מיכי מאריך בזה, וכן תוכל למצוא עוד חומר ע"ז  באתרי פילוסופיה למיניהם.

אבל אצלי זה גם ערער את הבטחון בכל כוח ההבנה והסברא שלנו, אם המצאנו את המושג "חוק" על פי הרגל נעשה טבע. זאת אומרת שהסברות שלנו הם לא מושכלים ראשוניים אלא נוצרים מההרגל, אם כך חייבים לבדוק עכשיו אחת לאחת את כל הסברות. זה פרוייקט רציני.

לדוגמא, אני חושב שכל אמונה בבורא מתחילה (חוץ ונוסף על המסורת) בסברא פשוטה של מי תכנן, מי ברא, מה התכלית, ועוד מהסוג הזה (ואני מתעלם כרגע מהתשובות שנותנים לזה מי שמתנגד לאמונה), אבל אם כל הידיעה שלנו וכל ההבנה שלנו היא מכח מה שיש, זאת אומרת היא לא הבנה מוחלטת בתכלית (כמו שיש תחושה לאדם בעצמו) ואפילו דבר כזה פשוט כמו חוק טבע הופך להיות רק "צרוף מקרים בהתמדה" וההבנה שיש כאן חוק היא רק טעות סברתית שנולדה מהרגל, איך אנחנו יכולים לחשוב על העולם משהו? מה ידוע לנו חוץ ממה שנגלה לעיניינו. נדמה לי שהבעיה שאותו פילוסוף עורר היא הרבה יותר רחבה, היא ממוטטת הרבה יותר מאת הידע היא ממוטטת את כל צורת החשיבה של האנושות. לא?

1-      אכן שנינו הארכנו, ומה שאתה טוען הוא רק שבספק רציני בחיים לא מסתמכים על ספק ספיקא . ולדעתך האמונה הוא כזה. אז, א- הרי החשיבות של האמונה אינה אלא חשיבות הלכתית, אז למה להניח שהיא יותר חשובה מכל הלכה [כלומר אם החשש שלך מלהקל באמונה זה חשש תורני הלכתי, אז במה זה שונה מחשש מאכלות אסורות? הרי גם אמונה זה דאורייתא, אז לכל היותר יש לך ספ"ד לחומרא, לפי גדרי דין זה. ] ב- ייתכן שיש להחמיר בה קצת יותר מבשאר ספיקות [וזה מה שאמרתי שלאו דווקא שהיישום שווה לכל דין, ובשו"ע עצמו יש חילוקים בזה]  , אבל אם אתה מודה שיש מידה של ספק שבו יש להקל, בא נברר מה הם גדרי הספק הזה.

2-      ענין הרוב ה"רעיוני" לא ברור מה כוונתך בזה, וענין הילפותא של חז"ל צל"ע שם בסוגיא. [איני בענין הזה כעת אז תסלח לי שאני לא יודע.]

3-      אכן לזה הכוונה ב"הטלת ספק על הידע" הכוונה לאופן בו אנו מסיקים דברים מן ה"מושכלות הראשונות" שלנו וכו', בקיצור כמו שכתבת.

4-      לא יודע מנין ברור לך כ"כ שחזקה אינה כלל סביר לנהוג לפיו, ואיני יודע מה זה "רצון לשמור הרצף" וכי בפסיכולוגיה עסקינן? והבאתי לך כבר מחיי רוב האנשים שכן מסתמכים על חזקה בדברים החשובים מאד. [גם בדבר האמונה שלדעתך חשובה מאד].

איני יודע למה אתה חושב שצריך לכל דבר לחשוב סיכויים סטטיסטיים. ואיני יודע איך אתה רוצה שנמנה סטטיסטיקה בשאלות רעיוניות. בהכרח שישנם עוד דרכים של הכרעה במצבים של ספק. [שים לב, המילים הכרעה בספק אומרים שלא ניתן להגיע להכרעה וודאית או אפילו כמעט וודאית בשאלה מה המציאות, שבזה בעצם עוסקים הסביריות, ואעפ"כ אנחנו חפשים סברא לדרך הכרעה  במצב ספק, ובדיוק בזה עוסקת ההלכה.]

5-      עיקר הטענה שלך זה שהלכות ספקות הם מין קולא מיוחדת בהלכה שאין להם שום שייכות לאופן הרגיל איך אנשים מכריעים בספקותיהם. ולדעתי אינו כן, אלא עכ"פ ישנם פרטים רבים בהלכות אלו [ובוודאי עצם זה שניתן להכריע גם בספק השקול באמת]  ללמדנו גם לגבי ספקות חוץ-הלכתיים.

6-      בכלל, כל הטענות על התנהגות של אנשים במצבי ספקות, וספקות בדברים חשובים, צריך לבדוק היטב במציאות, ולעיין עד כמה מנהג בני אדם יכול לשמש הוראה בדברים כאלו, הרי  כידוע, רוב בני אדם אינם בדיוק הכי חכמים שנלמוד מהם. ולכן הצעתי לבדוק בהלכה יש לה יותר על מה לסמוך מדעתך לבדוק בהתנהגות בנ"א. 

יש הבדל גדול בין כל הסתפקות פרטית לבין הסתפקות כללית, המסתפקת על עצם מערכת החשיבה שממנה אנו יוצאים. [ואולי לזה נתכוונו שותפי וחבריו,] ויש לראות את הנפקותא מחילוק זה לנידו"ד.

הדגים זאת ויטגנשטיין [ב"על הוודאות"] באמרו, שאם מישהו יפקפק בשאלה האם חי לפני כך וכך שנים בן אדם ששמו נפוליון, יש לי דרכים סבירים להוכיח לו טעותו. אבל באם מישהו יפקפק בעובדה שהעולם היה קיים בכלל לפני כך וכך שנים, כבר הרבה יותר קשה לי להוכיח לו, שהרי הוא מערער על כל הבסיס שממנו אביא לו כל ראיותי וסברותי. הוי אומר, ככל שהספק יותר כולל, ויותר מערער על כל המערכת והתבנית ממנה אנו יוצאים, כך יותר קשה יהיה להפריך אותו.

ויותר מזה ניתן לטעון, ספק כזה אין לו שום משמעות. כלומר, ספק לא יכול להתקיים אלא במקום ששני הצדדים יכולים להתנסח, במקום שבו אין לנו מילים ומערכת מושגים לנסח בו את הספק בכלל, הוא לא יכול להתקיים. וממילא הטלת הספק על הכל, אמנם אי אפשר ליישב אותה, אבל גם אין לה משמעות בשפה שלנו. [המבוססת היא עצמה על מערכות החשיבה שלנו] ואינה אלא מילים ריקים בלי תוכן.

מה שאפשר להסיק מזה לנידון דידן, הוא שספק הלכתי שייך רק כששני הצדדים ניתנים לניסוח והסתפקות בתוך מערכת ההלכה, כאשר מטילים ספק בעצם קיומו ונכונותו של אמות המידה ההלכתיים, אין זה ספק שניתן לניסוח בתוך העולם ההלכתי בכלל, וממילא אינו ספק שניתן לחשוב על הכרעתו באמות המידה התורניים וההלכתיים.

מכל מקום, ישנם כמה טעמים למה הטענה הזו לא רלוונטית לדעתי.

א-      לפי מה שהסברתי שכל מערכת הספק ההלכתי אינו הלכתי אלא סברתי הניתן לשיקול דעת של חכמים. כלומר, הלכות הספקות אינם יונקות את כחם מהיותם מצוות או הלכות שנמסרו בתורה, אלא מהיותם הכרעות של חכמים מדעתם איך יש לנו להתנהג כאשר יש לנו ספק הנוגע לשאלת קיום התומ"צ שלנו, ולגדר זה נכנס בדיוק ספק באמונה כמו כל ספק הלכתי.

ב-      המערכת ההלכתית אינה מערכת חשיבה כוללת אלא מערכת נורמות המתייחסת לפעולות מסוימות המוגדרים בה כמצוות או עבירות, ממילא הטענה הזו שהוא במהותי לוגי לא שייך לגבה, כי אין שום גדר לוגי עצמי למערכת ההלכתית אלא הגדר שלה מקרי, היא כוללת כל מה שיש לגביו מצוות ואיסורים ומה שאין לגביו כאלה אינה כוללת, וממילא אין הטענה הזו תקפה לגבה, שכן כל שניתן למצוא קשר כלשהו לדיני הספקות נוכל להכניס תחת ההלכות האלה, וזה שהספק שלי מתייחס למערכת ההלכתית כולה אינו מגרע כאן, כי החוב לקיים ההלכות אינו הבסיס הלוגי לכללי ההכרעה שלה אלא הבסיס הנורמטיבי שלי לקיים אותה. [אני מקווה שנקודה זו מובנת, ואולי היא קשורה גם לנקודה הקודמת. ]

האופן היחיד בו החילוק הזה נכון, הוא אם נסתכל על האמונה כמערכת הסתכלות כוללת על העולם [או על כל העולמות], וכמערכת שבתוכה, ורק בתוכה, מתקיימים כל דרכי החשיבה ההסתפקות וההכרעה מנקודת מבטו של המאמין, וממילא לא שייך ליישם למי שמסתפק על המערכת כולה הלכות ספקות שמתוך המערכת. [וזו כנראה הסתכלותו של שותפינו, ולכן אמר מה שאמר]

אמנם איני מוצא הכרח להגדיר את המצוות או את התורה או את האמונה ככה. [ואכמ"ל , ופשוט שדרך ארץ קדמה לתורה, החיוב הבסיסי והלוגיקה הבסיסית קודמים לתורה, וממילא לא שייך להסתכל על הכל רק מתוכה, ואכמ"ל]

אם נאמץ את טענתו של מיכי לפיה אי אפשר לבסס את האימון בכלל מערכות החשיבה האנושיים אלא על האלקים, אז אולי תהיה טענה זו תקפה לגבי האמונה באלקים. אבל מכאן ועד להניח תפילין כל בוקר, ישנם עוד ספקות רבות הכלולים תחת מערכת החשיבה האנושית, ולדעתי ניתן ליישם לגביהם כללי ספקות.