|
|
| נשלח ב-14/6/2012 13:39 |
|
| |
אישצפור,
אם-כך בהקשר לאשכול זה אמור בבקשה מה לדעתך דרכי הלימוד הראויות כיום ומה יחסן לדרכי הלימוד של הגר"א.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/6/2012 17:25 |
|
| |
כבסיס דרך הלימוד של חכמים והמשכתה ביושר , טובה ונכונה ובפשטות כך נהג גם הגאון הצדיק ז"ל ושאר גדולי ישראל לאורך הדורות. הענין הוא שצריך לזכור שההוראה של החכמים לתורה עוצבה לאחר כשלון של ישראל במשימתם להקים ממלכת כהנים וגוי קדוש , שהוביל לחורבן בית המקדש והמלכות היהודית בארץ, וזאת בתוך עולם שעוין את ישראל ואת מגמתו בעולם, ממילא כל מטרת התורה הזו היא לבסס את ישראל ולתת להם בסיס ותשתית בריאה ורחבה ככל הניתן בעולם , מבלי שיאבדו את זהותם, והוא גופא ענין יוסף הצדיק, וענין משיח בן יוסף, לבסס לישראל מקום בעולם בו אפשר לשמר את המעלה היחודית של ישראל , עד שתגיע בשלות בישראל, ותתאפשר שיבה של ישראל למקומם וליעודם הראשוני. כיון שכך האופן בו התלמוד וההלכה קודשו כמות שהם, לעתים עד אבסורד , חוטא לענין הזה, באשר בסופו של דבר הוא הפך את שמירת הזהות מערך זמני בבחינת "הציבי לך ציונים" עד שיבואו ימים טובים יותר, לערך העיקרי ואולי הבלעדי עליו צריך להאבק ולמענו צריך למסור את הנפש , והציפיה לימים טובים יותר נשכחה . כך שבשלב ראשון השינוי צריך להעשות סביב הזכרת הנקודה הזו , חזרה אל השאיפה המקורית לשמה ניתנה התורה או אפילו לפני כן למוטיווציה הראשונית שהניעה את אברהם ממקומו באור כשדים ובחרן אל ארץ ישראל. כאשר זו עמדת הבסיס דברי חכמים יכולים להילמד ולהישקל באור אחר, מתוך בירור עומק של השאלה הבסיסית, עד כמה גישה ו/או הבנה מסוימת של חכם או דבריו, מקדמים אותנו לקראת המטרה העליונה ועד כמה היא מרחקת או מחמיצה את המטרה הזו. ואידך פרושיה.
* רמז לדבר בסוגיא בריש מסכת פסחים בענין "אך ביום הראשון" ומפורש שמשמעות ראשון שם היא דמעיקרא כמובא בפסוק "הראשון אדם יוולד" וכל זה מקושר בהמשך לענין הפרעון מעשו שנקרא ראשון ע"י משיח שנקרא ראשון עיי"ש.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-14/6/2012 17:41 |
|
| |
אתה יכול להביא דוגמא מהגמרא וההלכה להתרחקות מהרצון הראשוני של אברהם אבינו?
|
|
|
|
| נשלח ב-14/6/2012 17:51 |
|
| |
אני יכול אבל לא כ"כ רוצה. בשלב ראשון יותר פשוט שנדון את עצמינו ואת דרכי ההבנה והפעולה שלנו בדור הזה, אחרי או בעצם תוך כדי שנעשה את זה היטב היטב, הדברים יתבררו ממילא. שוב בניית מגדלים תאורטיים באויר היא מתכון בדוק לכך שהמהלך כולו יוחמץ, אני לא רוצה לגרום לכך אפילו בעקיפין.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/6/2012 18:04 |
|
| |
עיין (אם שוב ואם לראשונה) אורות התורה לראי"ה קוק, פרק יג, תורת חו"ל ותורת ארץ ישראל.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/6/2012 18:06 |
|
| |
לשם מה ?
|
|
|
|
| נשלח ב-14/6/2012 19:54 |
|
| |
מצאתי פסקא מדהימה על לימודו של הגר"א מפי הרב ירוחם הלוי: "אומרים על הגר"א ז"ל, דבסוף ימיו למד רק תנ"ך, - ואנו חושבים, כי מפני שהכל רמוז בתנ"ך, ממילא למד בתנ"ך את התלמוד הבבלי והירושלמי וכו' וכו', - אבל באמת אינו כן, - אלא למד את התנ"ך עצמו, - כי מהיותו בעל פרטים, וביודעו כל פרט ופרט בתכלית, הרי בעל הפרט נעשה לבסוף לבעל-כלל, ובהכלל המה דברים אחרים, מה שאינן בפרט בשום אופן; בסוף ימיו למד רק תנ"ך, מפני היותו לבעל-כלל למד רק הכללים, והבן".
|
|
|
|
| נשלח ב-14/6/2012 20:56 |
|
| |
עכשיו אני מבין- למה בישיבות נמנעים ללמוד בדרן הלימוד של הגר"א
|
|
|
|
| נשלח ב-14/6/2012 21:41 |
|
| |
למדים מהפסקא אודות הגר"א על גדלותו של הרמב"ם.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/6/2012 22:05 |
|
| |
| מ80 כתב: |  | מצאתי פסקא מדהימה על לימודו של הגר"א מפי הרב ירוחם הלוי:
"אומרים על הגר"א ז"ל, דבסוף ימיו למד רק תנ"ך, - ואנו חושבים, כי מפני שהכל רמוז בתנ"ך, ממילא למד בתנ"ך את התלמוד הבבלי והירושלמי וכו' וכו', - אבל באמת אינו כן, - אלא למד את התנ"ך עצמו, - כי מהיותו בעל פרטים, וביודעו כל פרט ופרט בתכלית, הרי בעל הפרט נעשה לבסוף לבעל-כלל, ובהכלל המה דברים אחרים, מה שאינן בפרט בשום אופן; בסוף ימיו למד רק תנ"ך, מפני היותו לבעל-כלל למד רק הכללים, והבן".
|
|
אני לא הבנתי כלום אולי תסביר את זה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/6/2012 23:00 |
|
| |
מ , הציטוט כלבבי. אני רק טוען שלא חייבים לדעת את כל הש"ס בע"פ כדי להתחיל ללמוד את הכללים , אלא מלכתחילה לייסד הבנה של הכללים, ומתוכם לייסד את כלל החיים (אצל למדנים יותר פחות, כלל הניתן וגם אצל כאלה שכלל לא קרובים לתורה ומכירים את דרכיה) ומתוך כך להעמיק גם את הפרטים, ולהבין את הכללים יותר וכו' , בבחינת רצוא ושוב.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/6/2012 00:18 |
|
| |
מ 80
יוצא שהחידוש שהגרא אמר תיקון ליל שבועות שכולל גם תורה שבעל פה מלבד התנך הוא למעליותא ,,
|
|
|
|
| נשלח ב-15/6/2012 08:33 |
|
| |
אישצפור,
כמובן. זו דרכה של תורת א"י כמבואר בדברי הראי"ה קוק באורות התורה פרק יג, סעיף ו.
דייר,
התורה שבעל-פה עוסקת בתיקון האדם באמצעות דקדוק בפרטי מצוות (תלמוד). פרטי כל מצווה נכללים בכלל שהוא המצוה עצמה בכללותה (משנה). התורה שבכתב עוסקת בתיקון האדם באמצעות כללים. המגמה של הגר"א היתה לקשר את התורה שבעל-פה לתורה שבכתב, דהיינו כי נר מצוה ותורה אור, מה הנר מוצאו מן האור וכלול בו ונמשך אחריו, אף המשנה מוצאה מן המקרא וכלולה בו ונמשכת אחריו. אחרי שהגר"א היה בקיא בכל הפרטים והכליל אותם לכללים, ממילא כבר לא היה בעל פרטים אלא בעל כללים, ועל-כן עסק בתנ"ך.
תוקן על ידי מ80 ב- 15/06/2012 08:45:20
|
|
|
|
| נשלח ב-15/6/2012 09:26 |
|
| |
מ80 אתה יכול להדגים? במחיוחד שמובא בשם הגר"א שתורה שבעל פה היא כחותם המתהפך
|
|
|
|
| נשלח ב-15/6/2012 09:57 |
|
| |
בעל,
אומרת המשנה (אבות ה, כב): הפוך בה והפוך בה דכולה בה. בספר מאורות הגר"א: הפוך בה, כמ"ש (משלי ד, ח) סלסלה ותרוממך, תכבדך כי תחבקנה; וכמ"ש בפ"ב דמגילה [יח, א]: לא ידעי רבנן מאי סלסלה ותרוממך, שמעוה לאמתא דבי רבי דהוות אמרה להוא גברא דהוה מהפך במזייה, אמרה ליה, עד מתי אתה מסלסל בשערך; רש"י: למדנו שהסלסול לשון חיפוש והיפוך. ובפירוש הגר"א למשלי: סלסלה ותרוממך, היא נגד בינה, התבונה שבבינה, שתחזור ותהפוך בה תמיד כדי להבין על בוריו; תכבדך כי תחבקנה, הוא נגד חכמה, וגם כן התבונה שבחכמה, שלא תעזוב את החכמה מלהבין אותה על בוריה, ולא תעזוב אותה - לשכח מה שלמדת.
|
|
|
|
|