טעות בפרה אדומה: "תורת הגננת"

נתן העזתי

איקון ירוק כפול ומכופל!



(זה מה שיש היום).

שני הנושאים חשובים מאד:

א. כיצד פירשו חז"ל ולמעשה עקרו את פשט הכתוב. ויש לדון בפרשנות ובהיסטוריה שלה. האם זו הלכה למשה מסיני? האם זה שיקול הגיוני, כלומר סברה?

האם בכך בטלה הקושיה המפורסמת של אומות העולם על הסתירה הפנימית בפרה אדומה?

ב. נולד מונח חדש: תורת הגננת, שאין כמוהו לאפיין את "התמימות הראשונה" במובן הפחות חיובי שלה, ורק צריך לזכור שמן הגננת מקבלים גם המון יראת שמים תמימה, אמון בהשגחה פרטית, ועוד ועוד.

וכבר הצעתי בעבר שאם יש לתקן משהו, זה לא את התכנים של הגננת, אלא רק להוסיף עליהם את האמירה העצומה: דעו ילדים טובים שמה שאנו לומדים היום זה מאד כללי, וכשתגדלו תבינו יותר. וכך מכינים אישור ליום העתידי בו תרבה דעת ה' ואדם ידע להתרומם מעבר לאמירות גורפות ומן האמונה הבלתי רציונלית לאמונה בוגרת.

"בעל "שמן הטוב" מסביר את סיבת הפרדוקס בפרה אדומה במקום להסביר את מאפייני הטקס. פרה אדומה משמשת רק במקרה של טומאת מת, והמוות הגיע לעולם עקב חטאו של אדם הראשון באכילה מפרי עץ הדעת. אכילת הפרי הייתה תוצאה של רצונו של האדם להיות בעל ידע כמו הקב"ה (בר' ג:ה). תרופת הנגד היא שהקב"ה נתן לנו פולחן מעֵבר להבנתו של האדם. הדרך לתקן את חטא הרצון להיות יודע כול, חטא שהביא מוות לעולם, הוא לקיים צו שאינו מובן. "

זאת כנראה האמונה הבוגרת.

בגן שומעים הילדים שהקב"ה דיבר את עשרת הדברות לבני ישראל. אולם לפי פשט המקראות וגם חז"ל, היה רעש גדול שמשה תרגם אותו למילים - אולי למעט שתי הדיברות הראשונות (זה שנוי במחלוקת).

שותף

יש אכן שלוש רמות שונות שבהן אנו באים לבקר את תורת הגננת.

א. דברים שמאמינים שהם במסורת ואינם חלק ממנה. לפחות לא אצל חז"ל.

כמה דוגמאות מרעישות: הרעיון שחז"ל לא היו מסוגלים לטעות אינו מצוי אצל חז"ל.

אם כבר להפך.

ב. דברים שמאמינים שהם מסורת והם גם מופיעים אצל חז"ל אבל הם נתונים לפרשנות. אפשר לראות בהם פשט (ולקבל "מקלחת צוננין" מהרמב"ם) או לראות בהם רמז או מעשיה או פולקלור.

למשל, האם באמת היה משה רבנו בגובה של המשכן? או שזה משל על רמתו הרוחנית?

ג. דברים שחז"ל האמינו בהם ודיווחו עליהם אבל אנו, במבט שלנו מהיום, מביאים בחשבון שהם לא ידעו מה שאנו יודעים היום.

למשל, שהארץ היא כדור ולא משטח, ושהשמש היא כוכב ענק ואינה סובבת על גלגלים, או חוזרת מתחת לארץ, או נכנסת לצינור גבוה מעל הארץ כדי לחזור ממערב למזרח.

הדברים שהובאו כאן כדוגמא שייכים לסוג הראשון. ולכן ביקורתך מוצדקת.

עם זאת, קורא זהיר עשוי לסבור שחז"ל פירשו את טומאת הפרה האדומה באופן שונה מפשט הלשון של המקרא ולכן זו פרשנות ולא מסורת, אם כי זו פרשנות שסברה בצידה.

עצם זה שאנו מתחילים לשאול מה מדברי חז"ל פרשנות ומה מסורת ממשה רבנו זה מעבר לתורת הגננת.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

המונח "תורת הגננת" הפך לאחד המונחים בלכסיקון עצכח, כראוי לו.

שותפי
היכן ברמב"ם?