טעות בפרה אדומה: "תורת הגננת"

צבי וכולם

כמה נקודות ואני מעדיף שבזה הנושא ירד מסדרו של אשכול.

א. גם אם אדם טועה שוב ושוב, מן הראוי לא לפגוע בו, גם אם רוצים לחלוק עליו. עיין בחוקת הפורום והתייעץ עם לבך הטוב.

הרי המטרה היא לברר ולא להוכיח לשני שהוא טועה, או לנסות לגרום לו להשתנות על ידי העלבה. מעולם לא היה אדם שהשתנה על ידי העלבה. בדוק ותמצא. לכל היותר הוא התבצר בעמדותיו ונטר טינה.

התחלתי לכתוב אליך אבל כעת אני כותב באופן כללי לכל אחד.

ב. בענין זה שירוחם החל לדון בו עם שותף סוד. פשטות הפסוקים היא שהמזה של מי החטאת נטמא. וגם מי שמביא אותם או מחזירם.

חז"ל, או בגלל פרשנותם או בגלל מסורת שהיתה בידם, אמרו מעין כך: מה שכתוב בתורה כפשוטו לא נכון. אין המזה או המעביר את המים לצורך נטמא. ומה שכתוב בתורה יש להעמיד במי שעושה שלא לצורך.

פרשנותם של חז"ל מעוגנת בסברה יסודית, המתקבלת על הדעת. אם מבינים באופן פשוט, פשטני, שהמזה נטמא, אז קשה הקושיה שמופיעה בכמה מקומות בש"ס ומצוטטת רבות עד היום, שפרה אדומה היא פרדוקסלית, מטמאת טהורים ומטהרת טמאים. כמובן, מקיומו של מדרש כזה אפשר להבין שאולי יש שלא הכירו או חלקו על הדרשה שעוקרת את הפסוקים מפשוטם. וכמובן, אפשר גם לקיים את הדרשה לפי הפירוש המחודש בעינינו של חז"ל. אם פרה אדומה היא אנטיביוטיקה שמרפאה את כל הטומאות, אזי מדוע שהיא תגרום טומאה אי שם? כמובן הקושי הזה חמור יותר אם המטפל בטהרה נטמא.

הרי זה, שהפירוש לפסוקים הוא לא כפי תורת הגננת, היה הנושא שממנו יצא האשכול לדרך.

ג. בעיני שותף סוד, אך לא בעיני אחרים כאן, מה שכתבו חז"ל הוא גם קודש קודשים וגם הפשט הפשוט שאין לערער עליו. זו שיטה מקובלת על רבים בציבור שלנו, החרדי, וברמה מסויימת על כולנו, שחז"ל ידעו מה הם אומרים. וגם אם איננו יודעים בדיוק מהיכן לקחו זאת, עדיין אנו סומכים עליהם. פה ושם בפורום נמצאו נושאים שבהם נראה היה שאפשר להגיע למסקנה שחז"ל טעו. אבל אלו המיעוט ולא הרוב, בנושאים של מדע ומציאות שחז"ל לא יכלו לדעת לפי זמנם ומקומם, אך לא בפרשנות הפסוקים.

לפי זה, די היה לשותף להביא את המקור מן הגמרא כדי לטעון שזה הפשט בפסוק.

אם נרצה, נוכל לומר שזו המחלוקת: מה נקרא "פשט". פרשנות חז"ל הטוענת שהיא ההסבר הנכון בפסוקים, או "פשט הלשון".

לגישתו של שותף בוודאי שיש הצדקה.

ד. מעתה מתברר כי המחלוקת בין ירוחם לשותף נובעת משאלה מתודולוגית. איך מזהים פשט. מה יוגדר כפשט. ולכל אחד יש על מה לסמוך.

אם רוצים למקד את הדיון, אפשר לדון באשכול נפרד בשאלה מהו פשט ועד כמה חז"ל נשארו נאמנים לפשט הלשון או שינוהו מתוך שיקולים שונים. אולי יתברר ששיקוליהם היו מוצדקים וגם אנו היינו הולכים באותה דרך. ויש להזכיר לטוב את ספרו המפורסם של הלברטל, "מהפכות פרשניות", שבו הראה כי חכמים פירשו פסוקים באופן שונה ממה שהיה מפרש לומד ללא רקע בחז"ל ועם רקע בתנ"ך, וזאת מכוחם של שיקולים ערכיים. כלומר, השינויים מן ה"פשט" קיימים אבל הם מוצדקים.

מה שכתבתי כאן לגבי האופן שבו חז"ל לקחו על עצמם, לפי פירוש קיצוני מעט, לעצב מחדש את המסורת לפי פרשנות מחודשת של פסוקים, אם זה נכון, זוהי "תורה" מתקדמת מאד. מי שיסכים שהיא משקפת את האמת ההיסטורית יכול לסבור שזה סוד גדול שגם הרמב"ם היה בעד להסתירו. ורבים עוד יותר יטענו שזה פשוט לא נכון היסטורית והאומר כן הוא אפיקורס.

אבל אם אני צודק בדבר, יש לנו תגלית שדוחה הרבה דברים שהורגלנו בהם והופכת אותם ל"תורת הגננת".

ה. ממה שאני מכיר את כתיבתו של שותף סוד, את אמונותיו ואותו עצמו, הוא מאמין בלב שלם שהתורה היא אמת ושהיא כוללת גם, כידוע, את הקבלה במובן המאוחר שלה, בן זמננו (או בן 800 השנים האחרונות).

גישתו זו מוליכה אותו לטעון שמאחורי אמירות שנראות פשוטות מסתתרת מסורת שלא היתה ידועה זמן רב, ואפילו עצם קיומה היה סוד. אך מסורת זו מעניקה פרשנות שיכולה להראות מחודשת לדברים רבים שנתפסו בלעדיה אחרת. בין לפסוקים, בין לדברי חז"ל.

אני עצמי איני מאמין שהוא צודק. ויש לי ראיות לדבר (שעליהן ניתן להתווכח ודנו בהן באשכולות אחרים). אולם יש לשים לב היטב ששותף סוד מציג גישה עקבית. הוא מציע להגדיר את המונח "פשט מחייב" של חז"ל בהתאם לפרשנות המסתמכת על "קרחון של מידע" שנמצא מחוץ לתחום הראיה של רבים, למשל מעיני שלי.

על סמך קרחון זה הוא מקבל כדבר פשוט שאם יש פרשנות של פסוקים או של חז"ל שנראית רחוקה ולא מובנת, זה רק מפני שחסרים לנו נתונים.

מכוח גישה זו הוא יצא לערער על גישות המקובלות בפורום, גם שלי, אך יש לזכור שדווקא בציבור החרדי גישתו שלו היא המקובלת והרגילה, ובוודאי שאין לזלזל באדם שכותב מתוך מה שהוא מאמין בו מכל הלב, שיש לו על מה להסתמך (גם אם בעיני שלי הוא טועה). אין צריך לומר שאין לבזותו. כפי שהוא בוודאי ישתדל לא להקפיד על מה שנראה בעיניו ערעור על אמיתות יסוד וגם הוא ישתדל לא להגיב אלא בצורה ענינית.

ובזה אפשר לשוב לענינו של אשכול. לדעתי הנושא של נתן העזתי שלנו הוא אחד החשובים שנפתח בפורום, בעיקר בגלל הרעיון ולא רק בגלל הנושאים שיידונו בו. ולכן חבל ללכלך את האשכול באמירות שאחר מחשבה רק מצטערים עליהן.

דברי נכתבו ונשלחו בלי שראיתי את דברי צבי שלפניהם.

היה מקום למעט שחרור קיטור זה על זה, וגם יתכן שחלק מהביקורת ההדדית מוצדקת. אבל אחרי דברי הכיבושין של מיימוני, מעתה כל הודעה בעלת גוון אישי תימחק. הנושא הוא טעות בפרה אדומה: "תורת הגננת", ולא מה פלוני חושב על צורת הכתיבה של אלמוני. 

מ. משנה