ההלכה כפרוייקט בריאותי

רציוסקפטי

בתור פותח האשכול אני משיב על חלק מדבריך האחרונים.

היכן בדברי הרמב"ם בהלכות מזוזה מצאת שהוא מתנגד לתפיסת התורה כפרוייקט חינוכי, שדואג גם לבריאות?

האם כוונתך למה שהרמב"ם יוצא נגד כתיבת שמות על מזוזה לשם "שמירה"?

מצד שני הרמב"ם כותב גם שכיון שאדם נתקל במזוזה בצאתו ובבואו, זה מזכיר לו את ה'. עם כל מה שאמור לנבוע מזה.

הווה אומר: יש תזכורות שהן משובחות ותורמות ל"בריאות" במובן הרחב (בריאות הגוף היא רק פן אחד מכמה שלמויות שהתורה שואפת לקראתן) ויש תזכורות שהן שליליות, בין השאר בגלל שהן, התזכורות השליליות, עסוקות באויבים דמיוניים, כמו שדים ורוחות או הסטרא אחרא.

לכן העושה מצוות כדי שישפר את אישיותו - לפי התורה - הרי זה משובח. העושה מצוות כדי להילחם נגד הסטרא אחרא הרי זה טועה וגרוע מזה, והרמב"ם מונה אותו בין הטפשים (נכון, הרמב"ם לא התייחס במפורשות למאמיני הסטרא אחרא. האמונה הזו עדיין לא היתה קיימת בזמנו - לדעתי. אבל הוא אבינו הרוחני בהתנגדות זו להבל ולדמיון, שמוליכים למגיה ולעבודה זרה).

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

למיימוני

השדים הם אויבים דמיוניים?


את זאת אתה אומר לאחר קריאת ההוכחות החד משמעיות שנתן הרב הדוקטור מיכאל אברהם לקיומם?



"אני מסכים שקיומם של כל אלו הוא אפשרי .. אולם רוצה לטעון מעבר לכך, שקיומם הוא אף סביר מאד אפריורי. ואלו נימוקיי


: 1. העדויות של חכמים (מהתלמוד), ושל אנשים מתרבויות לא מערביות. חלקם מעידים שדיברו בעצמם עם הכנופיה הזו. רק כדוגמא, שאינה עוסקת ממש בענייננו: אני אישית שמעתי מסבתא של אשתי (ממרוקו), שהיא אישית ראתה פעמיים תינוק שנולד מדבר עברית (לשון הקודש, בשביל 'דעת אמת'), האחד מת והשני שכח את תלמודו כשהגיע הרב ו'כישף' אותו. אני מפנה את הציבור לשיחה של דורותי עם הקוסמת הטובה מהצפון, מייד לאחר הנחיתה. שם מתבאר בטוטו"ד שבארצות התרבות לא מכירים קוסמים ומכשפים, אך זה נו"ן שלהם, ע"ש היטב.


האם עליי לדחות עדויות אלו בגלל שלא ראיתי. להיפך, אם אכן הדבר סביר, או לפחות אפשרי (כדעת רמבמז"ל), אזי נראה שיש להאמין לעדויות הללו.


למעשה, אומר יותר מכך. התרבות שלנו מכחישה תופעות כאלה (עושה להן רציונליזציה כל אימת שהן מופיעות), מסיבות מאד ברורות. תופעות אלו נתפסות כעדות לרוחניות כלשהי שקיימת בעולם, רעיון שאינו חביב על יושביו (לפחות המערביים) בהווה. אגב, הרמב"ם וסיעתו שנמשכו אחריו, לענ"ד גם הם הכחישו זאת בעיקר בגלל חכמה יוונית, שהיא אבי אבות אי האמונה הזו, שחשבו שהיא מדע בלתי מעורער, וכיום אנו יודעים מה מידת האמפיריות שלה, אף במדדים מדעיים.

2. הפעולות הטיבעיות, מה שקרוי 'חוקי טבע', אינם אלא ניסים גלויים. כמה דוגמאות: א. התיאור של נפילת אבן לקרקע בגלל חוק המשיכה, הוא תיאור ולא סיבה. כשנדבר על סיבה, הרי נמצאנו מדברים על כוח המשיכה, ולא על חוק המשיכה. אולם כוח זה מה טיבו? הרי איש לא ראה אותו, אלא רק את תוצאות פעולתו (י"י, האם מישהו ראה גרביטונים באופן ישיר?). אולם זו יכולה להיות באותה מידה גם תוצאת פעולתם של מלאכי מרום ושדים. כדי להימלט מהרכיב הלא-אמפירי הזה של המדע, נוקטים פילוסופים רבים בדעה שהתיאוריה המדעית היא רק ארגון יעיל של מכלול העובדות, ולא טענה על המציאות. וכן לגבי היישים התיאורטיים, שאינם אלא פיקציות נוחות לתיאור המדעי. אולם לפי שיטה זו הבעיה רק מתחדדת.
 

אם כן, בכל זאת עלינו לבחון מהי הסיבה האמיתית לכל ההתרחשויות הפיסיקליות? זוהי כפירה בעקרון הסיבתיות (שכידוע כיום הוא מקודש יותר מאשר בוראו, וכדכ' הרמב"ן: שכל המקודש מחברו חרב מחברו). ב. ואפרופו 'חרב', דוגמא נוספת היא החוק השני של התרמודינמיקה. חוק זה מתאר שכל מבנה נוטה להתפורר עם הזמן (במינוח מדוייק יותר: ככל שהזמן חולף, כל מערכת נוטה לעבור למצב פחות מסודר). מה גורם לתופעה זו? לדעתי זהו האי גברא רבה דמתקרי (ראה רפ"ב דב"ק): 'שאייה יוכת שער'. שאם לא כן, התהליך הזה מתרחש ללא סיבה (תיאור מתמטי אינו סיבה). אגב, החוק השני של התרמודינמיקה אינו מתממש רק ע"י האי גברא רבא, אלא גם עם חבריו שמצויים ביומי דכלא, שבגללם המכנסיים מתבלים (אלף ורבבה סביבנו, כי אוגיא לכיסלא).


ג. נעבור כעת לדוגמת הפסיכולוגיה. כעת עלינו לשאול את עצמנו מדוע תחושת הדוחק ביומי דכלא. חז"ל מספרים לנו שזה בגלל אותם גנגסטרים שתוארו לעיל. מה האלטרנטיבה: לתאר את אופן ההתרחשות הפסיכולוגית (כמו בדוגמת הפיסיקה לעיל). אולם תיאור אינו סיבה. וכן לגבי פחד בלילה. ייתכן שישנו תיאור פסיכולוגי של היווצרות הפחד, אולם הוא לא נותן מענה לשאלת הסיבתיות. לענ"ד אלו רק השדים והמזיקים. לשון אחר, לכל התופעות הללו אנו מספקים תיאורים מדעיים ולא הסברים סיבתיים. אולם עקרון הסיבתיות מחייב אותנו לחפש סיבות. סיבות אלו אינן חוקי הטבע, שהם יצורים לא קיימים אלא צורות תיאור שלנו למציאות. סיבות אלו הן יישים. כלומר יצורים קיימים כלשהם, שמתווכים בין עצמים באינטראקציה גרביטציונית, או שמשרים עלינו פחד בלילה, ובעיקר במקום חשוך בודד ואפל וישן (חורבא, דברא ועוד). גישים כרגע יצורים אלו אינם נ(ואולי תמיד) למכשירי המדע, ואנו יכולים לכנות אותם 'שדים' או 'מזיקים'.

3. בניגוד להם, הגלגלים ושאר ירקות, נראים לי טובים לסלט ירקות ותו לא מידי. המצאות אריסטוטליות, שאינן מבוססות על מאומה פרט למיתוסים שונים. 4

. השפעת הכוכבים גם היא אינה נראית לי נדרשת משום שיקול שהוא, ועל כן אין לי סיבה להניח אותה (אף שכפי שכ' רמבמז"ל אין לשלול את אלו על הסף). העולה מכל זה: שתי נסיבות עיקריות להופעת שדים ויישויות לא-מדעיות, ולא-אמפיריות: התחומים החוץ מדעיים (ניסים). והבסיס הסיבתי לאירועים המדעיים עצמם. הסיבה מדוע אלו לא ניתנים לאישור אמפירי נובעת מעצם הגדרתם, וכמושנ"ת לעיל..
 
http://is.gd/QKAilE 

בעב

א.       – לדעתי את הדפים

ב.       – חושבני שגם הר"מ חשב כך והשלב הידיעתי הוא שלב ראשון וחושבני שניתן להראות זאת בר"מ (אבל לא בעונה הבוערת שלי!)

צענע

לא קראתי את כל הניתוח וזה חמור מצידי. אשתדל למלא את החסר.

אבל כמדומה שאין שם הוכחות במובן שאפשר להוכיח שהארץ כדורית, שנפוליאון היה ונברא, ואפילו שדוד בן ישי היה מלך בישראל.

לפי הקטע שציטטת דומה שיש שם ניתוח של עדויות. ובדבר זה ייתכנו גישות שונות. שלי מניחה אפריורית (אולי בחוסר זהירות) שאין שם שדים.

אני מצטט את יום שאמנם כתב זאת על אפשרות הנס. יש לקבל שיש שדים רק אם יהיו הוכחות כאלו שכל פתרון אחר, מלבד הכרה במציאותם, יהיה זר ומוזר עוד יותר.

זו גישתי. כמובן אני יכול להמליץ עליה אבל לא לחייב אחרים לאמץ אותה.

(האם מיכי באמת מאמין שיש שדים?)

ירוחם

מעניין ששני אנשים, מאותה מדינה, שמדברים אותה שפה, מבינים באופן שונה מילים מסוימות...

אספר לך איך אני רואה את הדברים:

א. טוב

יש טוב ויש טוב חלקי. אנשים לפעמים אומרים על משהו מהנה, לדוגמא: אוכל טעים, שהוא טוב. יתכן שהאוכל הזה הוא לא בריא אך כוונתם שהטעם שלו טוב. אם נשאל אותם האם במכלול האוכל טוב? הם יודו שמצד אחד הוא טוב – בטעם, ומצד שני הוא רע – מזיק לגוף. לזה אני קורא טוב חלקי.

ויש טוב שהוא טוב מכל הצדדים. לדוגמא: אוכל שהוא גם בריא וגם טעים. אז תגיד לי, אבל אוכל עולה כסף וגורם להפסד?! נו, אז הוא לא ממש טוב מכל הצדדים אבל הוא כבר יותר טוב מהדוגמא הראשונה.
האם יש בעולמנו טוב מכל הצדדים - 100% טוב? אני חושב שכן. אני חושב שהתורה מכוונת אותנו אל הטוב המושלם (במושגים שלנו).

טוב ביחס לאדם משמעותו - אדם שלם שכל הצרכים שלו מסופקים באיזון. לא באופן שצורך אחד יסופק על חשבון צורך אחר. לשם מובילה התורה.
בטבע, באינסטינקט, בדרך כלל חלק מהצרכים גוברים ומקפחים צרכים אחרים.

ב. חינוך

חינוך טוב (הרי ב"חינוכי" אנו לא מתכוונים לחינוך רע) זהו חינוך שמחנך/מרגיל/מכוון את החניך, נגד האינסטינקט, לסיפוק מלא ומאוזן של כל צרכיו. זה מה שהתורה עושה ולכן אני אומר שהתורה חינוכית.

"הלכה ואין מורין כן" לא בדקתי את הנושא כדי הצורך, אני מניח שזו הלכה שלא נועדה לפרסום נרחב מסיבה מסוימת (ויכולות להיות הרבה סיבות). לדוג' הבועל ארמית קנאים פוגעים. אולי אם אתה הולך לשאול רב ואתה צריך שיורו לך לעשות כך, כבר אינך קנאי ואיבדנו את המהות של ההלכה "קנאים פוגעים בו". לכן אין מורין כן. זהו פרט בתורה שצריך לבוא לאדם לבד. אין זה תפקידם של מחנכיו.

ג. מוסר

בלי להיכנס לפרטים קטנים ולוויכוחים גדולים שהיו בהיסטוריה על הגדרת המושג.
הרעיון הכללי הוא: לעשות טוב (טוב – כבר הגדרנו) לאחרים ולהימנע מלפגוע בם.

"ואהבת לרעך כמוך ר' עקיבא אומר זהו כלל גדול בתורה" ירושלמי נדרים פר' ט'.

מה משיגים כשעושים טוב לאחרים?
סיפוק חלק מהצרכים של האדם; מצפון, חיי חברה, שיתופי פעולה ועוד.

מה מוסרי? מתי? איך? איפה? עד כמה? אלו שאלות גדולות ונכבדות. יש יוצא מן הכלל, יש גבולות, והתורה עוסקת בהם לעיתים קרובות. אני לא מסכים ש"את המוסר קובעת החברה לפי הרגשות של חבריה". המוסר נקבע על פי השכל מתוך התחשבות ברגשות.

כתבת על עמלק וכדומה.
המטרה היא להתחשב בכל הצרכים של האדם  ולספק כל צורך במידה הראויה לו. לפעמים המוסריות עוברת את הגבול הנדרש לשלמות האדם ופוגעת בצרכים אחרים. כנראה שזו הסיטואציה עם עמלק ושאר הדוגמאות. (עכשיו נשאר להבין  מדוע התורה טוענת ,בכל דוגמא שהבאת, שהיא עוברת את גבול המוסר. ולהבדיל אפשר לבדוק מדוע הנאצים טוענים שהריגת יהודים חורגת מגבול המוסר, ולבדוק האם זה מתקבל על הדעת)

~~~~~
שאלת על ברית מילה וגיד הנשה ובעצם אפשר לשאול אותה השאלה על כל המצוות. אף פעם לא למדתי את טעמי המצוות של כל מצווה בעיון, למדתי יותר באופן כללי וכמובן אין לדבר סוף. אבל נראה לי שזה אומר משהו שרק על פרה אדומה נאמר "אין להרהר אחריה". ואני לא מכיר אף אדם שעושה משהו בלי טעם. (טעם טוב או לא... אבל תמיד יש טעם)

הבהרה: ב"זכות" כוונתי בעיקר ליכולת/כח. יכול להיות עדיין שאם אני אוחז בשיטה מוסרית מסוימת שיש לי רשות או אולי גם חובה מוסרית לנסות לגרום גם לך להתנהג כך. אבל [חוץ מלחנך וללמד אותך שתבין בעצמך] אין לי אפשרות לעשות את זה, כי חובתך המוסרית לא להקשיב לי. 
[ואגב, או לא אגב, הפאשיזם הוא במהותו שיטה אנטי-מוסרית, שיטה שדוגלת בכח. אז איני יודע אם השאלה ממנה נכונה בכלל.

תוקן על ידי יהיאור ב- 14/06/2012 19:05:51

יהי

"אבל [חוץ מלחנך וללמד אותך שתבין בעצמך] אין לי אפשרות לעשות את זה, כי חובתך המוסרית לא להקשיב לי. "

לא  הבנתיך. אם אני חזק ממך?

ושאלה מעצבנת לשיטתך – היום נחשב כלא מוסרי לקחת ממישהו בחזקה. אבל נחשב הרבה פחות לא מוסרי לקחת בשימוש טוב יותר בשכל  (ואין הכוונמה לערמה, אלא לעיסקה שבה אני מהמר יותר טוב על תוצאותיה כי אנ י חכם יותר). מדוע שימוש בשכל מוסרי יותר.

אבל יצאנו מתוכן האשכול