תפילה דרך אמצעי / על קברי אבות

מיימוני,

אינני עד כדי כך טיפש כך שתוכל למרוח אותי באמירה "אם אנשק את הפסל הוא יעזור לי". אף אחד לא עובד לפסילים. הפסילים מייצגים ישויות 'רוחניות' שמתגלמות בהם או לפחות מייצגים לאדם הפשוט, הלא-פילוסוף, את האלוהות, דרך שתאפשר לו לקיים עם האלוהות אינטראקציה, בדומה לתפילה לי-הוה (מה אתה חושב, שלהינדואיזם לא יכול לקום אפולוגטיקן כמו הרמב"ם שיאמר שכל מה שכתוב על האלוהות המתגלמות לפסילים זה היה רק כדי לסבר את האוזן? שערי אפולוגטיקה דתית לא ננעלו מעולם...).
מבקשים עזרה מישות חיצונית, שיכולה להיות בנאדם או ישות לא אנושית. אם אני מכבד את ייצוגה בעולמנו השפל, אני מכבד אותה, ואם אני מנשק אותה זה מצביע על אהבתי לאותה ישות (בדומה לנשיקת ספר תורה המצביעה על אהבה לאל י-הוה) ולכן הסיכוי היא תעזור לי נעשה גדול יותר.

לגבי קבלת אלוהות: מהי קבלת אלוהות? הגדרה! אתה אוהב לשחק פילוסוף, נכון? היה זה סוקרטס כמדומני שהצביע על כך שמטרה ראשונית של הפילוסוף היא להגדיר את השיח.
אם בקבלת אלוהות הכוונה להצהרה שישות X בראה את העולם ex nihilo, אזי באופן אירוני כל האלים הפוליתאיסטים אינם אלים, אלא סתם חייזרים שניתן לדון אם הם קיימים ומקיימים אינטראקציה עם עולמנו (חוזק הראיות לכך = לראיות שהאל המונותאיסטי י-הוה/God/الله מקיים אינטראקציה כזו (לפחות ב 2000 השנים האחרונות) = 0). למעשה פוליתאיזם עתיק אינו עבודה זרה והמלחמה בו הייתה לשווא.
אם בקבלת אלוהות הכוונה להצהרה שישות X היא בעלת כוחות ובחירה ושיש לה השפעה על עולמנו, הרי שגם הרמב"ם שטען שכוכבים הם בעלי נפש הוא עובד כוכבים ומזלות על פי ההגדרה המודרנית. וממנו למדנו שמותר להגדיר את חכמי הדורות הקודמים כעובדי אלילים, כך שלא יתלונן.
אם בקבלת אלוהות הכוונה להצהרה שאנחנו מקבלים את מרותה של ישות X שהיא בעלת כוחות ובחירה ושיש לה השפעה על עולמנו, אינני רואה מה ההבדל בין לבין לקבל מרותו של אדם (זכורני שמיכאל אברהם טען שהמקבל על עצמו סט ערכי מוסר שמקורו אינו האל המונותאיסטי הוא בעצם עובד אלילים. זה זה. כמובן שהוא פתר את הבעיה על ידי ההנחה שערכי המוסר ההומניסטיים מקורם באלוהים - למרות שאין לך בסיס בתורה, אלא מ'סברה'. סוג של בינגו דתי). ואם גופו של האדם עבר את עולמנו הפיזי ותודעתו קיימת (כך על פי ההנחה הדואליסטית) אז פתאום נהיה אסור לפייסו ולבקש ממנו בקשות?
דרך אחרת לחשוב על עבודת אלילים היא במובן לא פילוסופי, כמו שחילונים ואתאיסטים 'עמך' חושבים על זה, כאשר פעולות פיזיקליות (שריפת ילדים, קיום יחסי מין במקדש, שריפת חיות משק, חיתוך אברי מין של ילדים, נענוע ענפי עצים, השפרצת דם חיות משק שחוטות על מזבחות על פי תבנית ספציפית שהסוטה ממנה מקבל עונש מוות) הן 'עבודת אלילים' ו'פאגאניזם', ופעולות יותר פסיכולוגיות ומופשטות כמו תפילה, אהבת האל, וכו' אינן עבודת אלילים. אבל חילוק זה כלל לא מתייחס למושאן של כל הפעולות האלו (י-הוה או זאוס) וכמו כן אין בו טעם פילוסופי (שכן אל טרנסצנדטי, כשם שאינו רעב ואוהב להסניף צמחים ארומטיים גם אינו ילד מוזנח שצריך שכולם יביעו כלפיו אהבה או סופר-מגלומן שזקוק שיהללו אותו כל יום כל היום כל האנשים. ואם הוא לא כזה טרנסצנדנטי הוא עלול להנות משני סוגי הדברים. כך שאם עושים את הפעולות האלו לשמו - אין הבדל ביניהן. ואם עושים זאת למען ההרגשה האישית, כל אחד וטעמו: אחד אוהב מועדונים ואחד אוהב לקרוא ז'ורנלים מדעיים; אחד קורא לאהובתו כו*ית ומקדיש לה שירי דודו אהרן ואחר קורא לה היפה בנשים ומקדיש לה פואמות של שייקספיר; אחד מתחבר לאל על ידי פעולות גסות ואחר על ידי פעולות עדינות. אף אחד לא עדיף מהאחר. בוודאי שלא ברמה שיש להרוג את הגסים יותר).

 תבין: זה שתחליף את המילים, ולאותן פעולות תקרא
הערצה, בקשה, ריצוי, צליית בשר בעלי חיים למען יתענג האדם המוערץ על אכילת בשרם ושריפת צמחים ארומטיים כדי שיתענג על הריח, ריצויו על ידי הפרחת סופרלטיבים אודות תכונותיו המפוארות והשפלת העצמי 
כשהן מבוצעות כפי אדם,
וקבלת אלוהות, תפילה, ריצוי (אותה מילה...) הקרבת קרבנות והקטרת קטורת, הלל והכנעה
כשהן מבוצעות כלפי ישות חוץ פלנטרית ו/או לא-פיזיקלית,
לא יהפוך את אותן פעולות לפעולות שונות מהותית.

כדאי לזכור שלפי הר"מ באדרת תחה"מ דורות ראשונים היו "כופרים" ע"פ הגדרותיו הוא והאמונה נשתלה בעם לאט לאט. אם כך היש מניעה עקרונית לומר שאכן לקו חכמים מסויימים במשהו?

אנו "סומכים" על הראשונים לא כאמצעי לבירור האמת (שזה העניין בנושאים השקפתיים, ובו כל אחד יכול לטעות כי אין אדם בארץ אשר יצדק תמיד) אלא כאמצעי לקביעת ההלכה במידה ואנו כפופים להכרעתם

רציוס'

הרשה לי לקצר על מנת להאריך בל"נ מאוחר יותר.

מה שכתבת שנושאים אינם שונים "מהותית" סבורני שאדרבה, מיון יאפשר לנו לזהות "מהויות". כמובן, אולי יתברר לנו ששימושי הלשון הטבעיים אכן טעונים בירור ושינוי, אולי מהקצה לקצה.

למשל, כמו בדוגמא שלך, אני חש, בטוח ואף יודע שיש הבדל אם מושא עבודתי הוא ה' או להבדיל אליל.

יש גם לחלק בין מעשי פולחן אופייניים (קרבן שכולל שחיטה והגשה והעלאה על אש וכיו"ב) וניסוך, לבין מעשים אחרים.

יש גם לחלק בין תחושות נפשיות (הערצה, אמון, תקוה) לבין מעשים.

וכל החילוקים האלו, ועוד הרבה, הם חשובים מאד.

מה שכתבת יכול לספק חומר רקע למיון. ועל זה ודאי יש להוסיף.

אני ממליץ שתערוך רשימה כזו.

מי הם האובייקטים שעליהם נאמר "עבודה זרה".

האם יש צורות פולחן מסויימות? האם כל מעשה "לשם" הוא איסור?

האם האיסור נאמר רק על מעשים או גם על דיבורים (תפילה אבל לא רק. למשל שבועה בשם) וגם על הרגשות ומחשבות.

אני מציע אינטואיציה שמן הסתם היא נכונה ונוגעת לדברים שכתבת.

כאשר המעשים (המצוות או מקבילותיהן) מכוונים כלפי אליל, זה איסור עבודה זרה.

כאשר המעשים מכוונים והמחשבות מאמינות בתכנים שגויים לגבי ה' אלקי ישראל, אז זה איסור מסוג אחר, וכנראה יש לכנותו "מינות".

זו חלוקה נכונה וחשובה ויעילה. כמובן אפשר לערער עליה.

קיצרתי ויש להמשיך עוד הרבה. אני מקוה לעזרתך.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");