|
|
| נשלח ב-19/6/2012 13:19 |
 |
| |
יתכן יש סתירה בחזוא., ויותר, המשפטים לכאורה אינם מובילים קו מחשבה מובן הלשון מציאות חיובית אינה מתפרשת כבטוי בדיעבדי וגם לא מילות "המוסר אומר לאדם אהוב את עצמך" (איזה משפט! איפה בני בראון שכתב שהחזו"א הושפע מקאנט). ואח"כ "אין כבוד אלא עזיבת הכבוד". אין מובן! (ככלי לאיסוף כבוד חיצוני?) "אין אושר רק להיות נכנע לה" וזה סותר את אהוב את עצמך. מלבד זאת המשפט עצמו בעייתי. האם נכנע לה' ככלי לאושר? שוין, אחרים נהנהים מדברים אחרים.(וא"ת שהם פחות יעילים לאושר ממושך, טוב אז אתה יעיל יותר. אז מה?). חושבני שהחזו"א היה ליבובצ'יאני יותר מכפי שכתב ואולי מטעמי חינוך הצניע (קל יותר לשכנע אדם לשיטתו כאשר יש פתיון בקרס)
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/6/2012 14:39 |
|
| |
"כי אמנם אין תיקון המדות שולל מהאדם אהבת עצמ, כי מציאות הנטיות לכבוד ולעונג היא מציאות חיובית בהרכב המכונה של זה החי הנקרא אדם, ואין שלילת הנטיות האלה בנין בנפש אדם אלא סתירת הויתו ו, המוסר אומר לאדם אהוב את עצמך ורכוש כבוד, אבל דע לך מה אשרך עלי חלד, ומה כבודך, אין כבוד אלא תורה, אין כבוד אלא עזיבת הכבוד, אין אושר רק להשתחרר מנטיות טבעיות, ןלהיות נכנע לד' ולתורתו - תכלית החיים בעולם הזה ובעוה"ב" ("חזון איש על ענייני אמונה, בטחון, ועוד" ד', י"ד, עמ' נ"ו. וע"ע במאמר הראשון שב"מכתב מאליהו")
לתלמיד טועה
אין שום סתירה בדבריו
החזו"א מתכוון במילה מוסר למה שאנחנו קוראים אידאולוגיה חילונית(גויית) המדגישה את האגואיזם.
ולכן הרדיפה אחר הכבוד המציינת את האידאולוגיה החילונית היא ההפך ממה שקרוי כבוד לפי ההלכה היהודית (איזהו מכובד ?המכבד את הבריות אבל לא הרודף אחרי הכבוד של עצמו.)
ולמה לדעתך כניעה לה' לא יכולה להביא אושר?האם לא נאמר שבן החורין האמיתי הוא דווקא עבד ה'?
ולא מדובר פה על יעילות אלא על ערכיות.
את מה הוא הצניע?לא ברור מדבריך.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/6/2012 15:01 |
|
| |
צענע
יפה כתבת ,
רק אבהיר טיפה ,
החזון איש אינו שולל את האגואיזם ,קרי ,אהבה עצמית ,,כי זה כל האדם ,אלא שבא לומר שלהכנע לה ותורתו שמלבשתו ענוה הוא המזון האמיתי לאגו ,ברגע שאינך תלוי בחיפוש תמידי למלא חסרונך בכבוד ושאר תענוגות הטבעיים שאינם אלא מילוי חסרון זוהי הכבוד האמיתי ,,בן חורין,,,וזהו העשיר השמח בחלקו בכל מובן,,השלמות עם עצמך יחד עם הנאת השליטה על נטיותיך ,,
כפי שהחזוא באותו פרק ממשיך במעשה של אותו חכם שזרקו עליו שופכין ושמח שמחה גדולה שכלל לא הקפיד,,
ועדיין יש להאריך בזה,,
מיימוני
מסופר שבישיבה מסוימת טרם השואה נתפסו שניים בעברה,אחד בחטיפה והשני חיכה לטהר את השרץ ,ולמרבה הפלא העיפו את הנבל [שלא] ברשות התורה ,,בטענה שזה שנכשל פשוט לא עמד בנסיון אבל זה שהיה לו זמן לחכות ......
תוקן על ידי ביליצר ב- 19/06/2012 15:09:43
|
|
|
|
| נשלח ב-19/6/2012 15:13 |
|
| |
| ביליצר כתב: |  | צענע
יפה כתבת ,
רק אבהיר טיפה ,
החזון איש אינו שולל את האגואיזם ,קרי ,אהבה עצמית ,,כי זה כל האדם ,אלא שבא לומר שלהכנע לה ותורתו שמלבשתו ענוה הוא המזון האמיתי לאגו ,ברגע שאינך תלוי בחיפוש תמידי למלא חסרונך בכבוד ושאר תענוגות הטבעיים שאינם אלא מילוי חסרון זוהי הכבוד האמיתי ,,בן חורין,,,וזהו העשיר השמח בחלקו בכל מובן,,השלמות עם עצמך יחד עם הנאת השליטה על נטיותיך ,,
כפי שהחזוא באותו פרק ממשיך במעשה של אותו חכם שזרקו עליו שופכין ושמח שמחה גדולה שכלל לא הקפיד,,
ועדיין יש להאריך בזה,,
מיימוני
מסופר שבישיבה מסוימת טרם השואה נתפסו שניים בעברה,אחד בחטיפה והשני חיכה לטהר את השרץ ,ולמרבה הפלא העיפו את הנבל [שלא] ברשות התורה ,,בטענה שזה שנכשל פשוט לא עמד בנסיון אבל זה שהיה לו זמן לחכות ......
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/6/2012 15:51 |
|
| |
| ספרן כתב: | |
בילי,
אכן. וקדם לו רבי אברהם מן ההר בחי' לנדרים פ"א. |
|
אכן ,דבלימוד התורה לא אמרינן מצוות לאו להנות ניתנו ,לגבי מודר הנאה,
החזוא התבטא על דברי האגלי טל ,,שפיץ ליטוואק,,[הובא במעשה איש]
|
|
|
|
| נשלח ב-19/6/2012 20:29 |
|
| |
צענע וביליצר 1. ז.א. שמה שאת קוראת האידיאולוגיה הגויית אומרת לאדם אין כבוד אלא תורה ואין אושר אלא להיות נכנע לה' ולתורתו. איני מתיימר להעיות בקי גדול אבל שמא תצביעי לאיזו אידיאולוגיה חילונית האומרת כך התכוין החזו"א? 2. אולי לבעלי מבנה נפשי מסויים כניעה מביאה אושר. מחוויותי האישיות זה לא ממש מוכר לי. צר לי שנפשי אינה כה משוכללת ואני מתנחם בכך שאיני היחיד.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/6/2012 11:43 |
|
| |
| ביליצר כתב: | | | מקס
הניסוח שלך גרם לי להשכיל היאך יובנו הדברים ולכן מחקתי ,
לעצם דבריך ,הדמיון הוא עיקר נחלתינו גם בעולמינו הנוכחי ,התאוה והכבוד הם נחלת הדמיון נטו,,
התאווה והכבוד הם חוקים אבולוציוניים לשם שרידות, האדם שפועל עם שכלו לא צריך את תאוות המיניות בכדי לשרוד,
אותו דבר לגבי כבוד אני מכבד אדם ומעריץ את חכמתו אך ורק לשם ללמוד ממנו, הכבוד היא גם אצמעי להרשים את העםארצים, מי שרוצה כבוד לשם כבוד הוא סתם טיפש, זה אפי' לא דמיון,
את הסמים שאינך אוהב הינך גם לא מכיר כדי לשנוא ,על זה אמרו חזל שאין הדמיון משיגו ,
אז אייך דברו על דבר שאי אפשר להשיג ? אל כורחינו שלא זה הכוונה הפשוטה, יש משיגים והמשיגים מספרים ללא משיגים שאי אפשר להשיגו,
גם אנוכי הקטן איני מבין את דברי הרמבם על שכר השגת המושכלות ,במה הנאתו,,
ולכן אל תקבל את זה, אני גם לא מקבל את המשל של החצר וכו'
אני לא חושב שהמצב החלוקה (ההיררכיה החברתית או הרוחני) מוכרחת במילא קשה לי לקבל את הסתכלות הרמב"ם על בני אנוש, אני מוכן לקבל זאת כאמצעי זמני, אבל הכוכב הצפון של בני אנוש צריך להיות שכל האנושות יהיו נביאים,
אני חושב שהטריק של הרמב"ם לפנק את הקורה בספרו כמשכיל, היא גם טריק חינוכי, והבן,
|
|
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-21/6/2012 15:01 |
|
| |
המשך דברי החזוא
ובהתוסף בו חכמה יוזלו בעיניו הגורמים הזוללים לכבודמדומה ולכעס ולשארי התאוות ,כי החכמה תחיה בעליה לחיים של אורה לחיים של רוממות הנפש ,לחיים שמימיים ועזיבתו השפלים תולדה מחויבת מקנין החכמה,
|
|
|
|
| נשלח ב-21/6/2012 15:14 |
|
| |
קטע מדהים ממכתב מאליהו,
מצב דורינו
דורינו הוא בודאי דור עקבתא דמשיחא אשר עליו אמרו חזל ,והאמת תהא נעדרת ,
דורינו הוא דור חיצוני הדבק בחיצוניות בלי תוכן פנימי,דור שכל טובותיו שלא לשמה ,דור שכל עולמו תיאטרון וכל מעשיו משחקים,דור שכל מחשבותיו דמיון ,והשגת המציאות האמיתית נעדרת ממנו ,בדור אשר כזה כל העולם כולו בית חולי נפש אשר בדמיונות ידבקו ויחשבו,ומי הם הרופאים בבית החולים הזה?החולים בעצמם ,הן שכלם מטושטש ודעתם מבולבלת והסביבה מלאה שגעון ,האם לחולי נפש יאמרו ,יצאו ורפאו את עצמכם ,ומה נורא המצב ,
אין לנו אלא לדרוש ולתור אחרי נקודת האמת ,ניצוץ הרצון הפנימי שישנו בלבו של כל אחד מישראל ,ונמצאנו בעה אם נתחזק בכל כוחינו
|
|
|
|
| נשלח ב-21/6/2012 20:17 |
|
| |
ולכן מה ? שלום עלי נפשי ? אין אחריות על מעשינו ?
הטעות הגדול של האלף השנים היא בכך שניסו לעבוד את השם רק בדרך של נזירות, "תַּחַת אֲשֶׁר לא עָבַדְתָּ אֶת יְקוָק אֱלהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרב כּל"
ולכן כל רגע אנו נלחמים נגד היצר שיצרנו בעצמינו, וברגע שפורקים עול אז כבר מקצצים לגמרי בנטיעות,
לו לא ניסינו להילחם נגד הטבע והשמחה הטבעית של האדם אז לא היינו סובלים כל כך, לא מהיצר (שיצרנו בעצמינו) ולא מעזיבת האומה לטובת ההתבוללות והפקרות,
היינו משיגים את שניהם, את השמחה ואת האמת של תורה,
אומרים חז"ל "אמר רב חסדא בראשונה כשהיתה אימת סנהדרין על ישראל לא היו אומרין דבר נבלה בשיר אבל משבטלו הסנהדרין היו אומרים דברי נבלה בשיר" ( איכה רבא ה')
מכאן ששרו שירים כל הדורות ההבדל היא שאין סנהדרין שרים מושחת יותר,
עוד אומרים חז"ל בהמשך "א"ר יוסי בר' אבין בשם ר' חסדא בראשונה כשהיתה צרה באה על ישראל היו פוסקים כנגדה שמחה, (כלומר ירדו לשתות יין בבית המשתאות לתפוס ראש ולשכוח מהצרות max) משבטלה סנהדרין בטל השיר מבית המשתאות, שנא' (ישעיה כ"ד) בשיר לא ישתו יין, משפסקו אלו ואלו (כלומר השמחה והסנהדרין max) שבת משוש לבנו נהפך לאבל מחולנו"
והיום הפכנו את צורותינו כאידיאל, אסור לשיר ואסור לשמוח וק"ו אסור ללכת לבית המשתאות רח"ל,
ואם יש כבר שמחה כמו לשמח חתן וכלה, אז מעניין שפתאום תופס את כולם לעשות מניינים של מנחה ומעריב בתוך האולם,
האבסורד הגדול היא שלמת מצווה כהן גדול מטמא ובכל זאת הכלה עוברת לפניו, כלומר שמחת הכלה לפני מצוות המת,
אבל מנחה ומעריב שיכול לכל הדעות להתפלל במקום אחר אז דווקא כאן יעשה מניינים,
אם זה לא שיגעון אז מה כן שיגעון,
אם פעם יום כיפור היית פעם בשנה היום צריך כל חודש יום כיפור קטן,
רוב הקיץ בכלל אסור לשמוע שירים, הרי מתו תלמידי ר' עקיבא אז שש שבועות ושלוש שבועות ומאלול בכלל מי יכול לשמוע שירים,
בקיצור "נהפך לאבל מחולנו"
תוקן על ידי maxmen ב- 21/06/2012 20:33:05
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/6/2012 20:28 |
|
| |
ביאור הקטע במכתב מאליהו [כמו רוב קטעים דומים]: לאחר השוואת מצב ההמונים בימינו, עם דמות של אדם מיוחד אחד או שנים שפגשתי בנעורי [ומסתמא גם הגזמתי בהערכת גדלותו, כדרך הנערים], עולה שיש ירידת הדורות נוראה מאז ועד עתה.
תוקן על ידי יהיאור ב- 21/06/2012 20:29:59
|
|
|
|
| נשלח ב-21/6/2012 21:45 |
|
| |
יהיאור
|
|
|
|
| נשלח ב-26/6/2012 22:41 |
|
| |
אגרות חזון איש,
רצוני בזה לבקשך להודיעני משלומך הטוב ,כמובן אין טוב אלא תורה ,
יש בחינות הרבה בחשקי האדם ותאותיו כי דברים ערבים מרגישים את גוף האדם וצבא אבריו להנאה מדומה ומשמחים במידה מסוימת את נפשו,אבל הנאה זו אין בכוחה להתחרות עם העונג האציל של עמל החכמה,אשר נשמת האדם מתרוממת מעל המית העולם עד שמי השמים ונהנים מזיו החכמה העליונה ,וזו הטובה הגדולה והיתירה שנתנה להאדם תחת השמש ,ועל זה אני שואל עד כמה עלה בידך לחוש במיחושי בני אדם ,כי הכול הבל,אחרי שיש כח באדם לאור באור החיים ולשתעשע בבינה עילאה משמחת לב ונפש,
יש עוד דברים עיקרים בחובתו של האדם בעולמו והוא לקבוע מסמרות ,להכיר הכרה נאמנה ואמתית ,כי האדם נוצר ומצווה במצוות ,והמצוות נותנות לו שארית נצח ואוצר חיים ללון בצל החכמה ולהתדפק על אוהביה ,מאוד מאוד צריך האדם לדקדק בכל מצוה לקיימה בכל פרטיה המעכבים בה ,
אקצר בזה ועוד חזון למועד הדוש,ת אי,ש
|
|
|
|
| נשלח ב-28/6/2012 07:25 |
|
| |
ביליצר
מה לומדים לדעתך מן האגרת?
האם הכוונה שכל התאוות הן פסולות? וכל מה שמשמח את האדם ואינו לא תורה ולא מצוה ואולי גם לא חכמה הוא תאווה?
ורצון ללמוד חכמה או תורה, מדוע הוא אינו "תאוה"?
איך החזו"א משתמש במילים אלו? האם החזו"א אימץ את הדגם שמפריד בין רצונות האדם כך שיש רצונות בהמיים או משותפים לאדם ולבהמה לבין רצונות נשגבים? האם היה לחזו"א בסיס, שיטה של מחשבה שהסבירה את ההבדל הזה? היכן זה כתוב?
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-28/6/2012 22:51 |
|
| |
מיימוני
החזו,א מבדיל בשניים,
א]בין תאוות בהמיות לתאוות אציליות כלשונו [למרות שחיסר את המילה תאוה אין לשלול אותו אם היא מתאימה ל,הקבה
מ ת א ו ה לתפילתן של צדיקים]
ב]מבדיל בין גודל ההנאות לטובת אותה הנאה אשר נשמת האדם מתרוממת ,,
ושוב צריך להתעמק מהי אותה הרגשת רוממות ואיך מפרשים אותה,
האם אין זה רוממות האני העצמי הרגיל,?א נ י הנני מורם מן הבריאות שמניחים חיי עולם ,א נ י קניתי לי ניצחיות ושכרי
א נ י מאנשי אלוקים וקרוביו ואהוביו ושבע רצון מעשייתי ,א נ י אינני עוסק בקטנות ועשיתי את יעודי ,א נ י הנני הולך בדרך התנאים והאמוראים ואשיגם במקצת ,עובד ה ,גיבור המתגבר על צרכי גופי ויצריי
ובפרט קטן ,א נ י למדן מבין מוכשר מתקדם מחדש בדרך סלולה העולה בית..........,,עושה נחת רוח למשפחתי סביבי סבותי בגן עדן וכו, הרשימה ארוכה,
תוקן על ידי ביליצר ב- 28/06/2012 22:52:40
|
|
|
|
|
