סקירת האמונות והדעות בימינו

בעל בעמיו

איקון ירוק.

מבריק, פשוט וגאוני.

יש להוסיף על זה:

הפילוסוף משתדל לנקות את עצמו מכל סתירות במערכת האמונות שלו.

האדם אינו פילוסוף, לא כל הזמן, ולכן יש לו סתירות.

אצל החרדים, כלומר אצלנו, סתירות הן חלק בלתי נמנע של המערכת.

לכן הפקדת הסמכות וההחלטה בידי ה"גדולים" ועוד עקרונות שציינת הם המדיניות הרשמית והדוגמות שהכל חייבים להכיר בהן.

בפועל, החיים מורכבים הרבה יותר, ויש אפילו קריאות להתנהגויות שונות. אבל זה הענין, שהמערכת סובלת או אפילו מחייבת קודם כל את הצהרת האמון לעיקרים שכתבת, ועליהם מתווספים עיקרים ופרשנויות שממתנים את התמונה.

דוגמא מתחום האחריות האישית: אדם יכול להתחנך לשאול את הרב כל דבר ודבר. אבל בפועל, ואולי תלוי בסביבה שלו, הרב דווקא יכוון אותו לעצמאות מסויימת בחייו. בדומה לזה, יש הכחשה של ההשתדלות וקבלה מוחלטת של השגחה פרטית (האם היה עיקר כזה? אם לא, יש להוסיף). אבל בפועל, אם האדם יהיה זקוק לטיפול רפואי, קשה או מפחיד, ויסרב בשם ההשגחה הפרטית, הרב ינסה לכוון אותו לעשות את הטיפול הרפואי למרות הכל ולא להתחמק מאחריות.

הווה אומר: המערכת מכילה סתירות בין ההצהרות העקרוניות לבין היישום בפועל. ואולי זו תופעה כללית בחיינו, לא דווקא החרדים, לא דווקא הדתיים, לאו דווקא היהודים, שאי אפשר ללכת עם שום כלל מעשי "עד הסוף". אבל אצלנו זה נושא מוכר מאד ונפוץ.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

בסעיף פונדמנטליזם, הועלתה השאלה מהי אמת וכיצד מפשרים בין סתירות. כאן אתיחס לפן הסוציולוגי.
כולנו מודעים לפער שבין אמונותינו ומעשינו. אנחנו יכולים להיות מודעים היטב לנזקים שמעשים שלנו גורמים ואף על פי כן להמשיך ולעשותם. דוגמא נפוצה, עישון. ככל שהמערכת האידיאולוגית נוקשה יותר, כן הסכוי לפער בין המחויבות העקרונית לחיי היום יום גדל. לדוגמא, מעמד האשה. עקרונית, אם חז"ל קבעו שמוטב שישרפו דברי תורה ואל ימסרו לנשים, או שכל כבודה בת מלך פנימה, אזי זו האמת דה יורה, אולם אם המציאות מחייבת שנשים תלמדנה ותעבודנה, קיימות שתי אפשרויות עקרוניות לגישור בין הסתירה. אפשרות עקרונית ואפשרות מעשית.
האפשרות הראשונה מתחלקת אף היא לשני צדדים, צד אחד הוא להצהיר שבמישור העקרוני לא השתנה ולא יכול להשתנות דבר, והשינויים המעשיים הם בגדר הוראת שעה, או תאונה היסטורית. אשת קריירה תתואר תבורך כ 'מנב"ת'. הצד שני, מקבל אפשרות לשינויים עקרוניים ומחפשת את גבולות הגזרה. הפמיניזם הדתי משחק בקו התפר הזה.
האפשרות השניה, היא להדחיק את השאלה. חיי יום יום מחד ועקרונות לחוד. רצוי להדחיק את השאלה עמוק ככל האפשר. כמדומה ששוב הקו נחלק בין חרדים לדת"לים, כאשר הראשונים נוטים יותר לצד הראשון באפשרות הראשונה, או לאפשרות השניה, והשניים מנסים להצדיק את התנהגותם ולתאם יותר בין ההלכה למעשה, מה שהראשונים רואים כפשרנות.
דוגמא נוספת, כיצד אמור להרגיש אדם עובד. בזמן האחרון התפרסמה תביעת כתבי יתד נאמן, שאדם עובד אמור לילך לעבודתו "כפוף ובוכה".


דברים אלו משלימים את דברי מיימוני.

"י"ג עיקרי אמונה לשלומי אמוני ישראל"
http://shabbosblettel.files.wordpress.com/2012/04/shabbos-blettel-9-13-ikkarim.pdf

יש עוד אני מאמין שנשכח

אני מאמין באמונה שלימה שארץ ישראל היא המעולה מכל הארצות וכל משמני שאר הארצות הם יפיתו של יפת ואין בהם ממש, ורק ארץ ישראל היא המשובחת באמת, והיא המובטחת לנו מדור דור. ובעבור כל שעל ממנה מצוה לצאת מלחמת מצוה גם כשאין שיקולי בטחון.

וגם אני מאמין נוסף

אני מאמין שיקום בן אחר בן צאצא לנעים זמירות ישראל דוד המלך ושלמה בנו והוא שיבטל את הדמוקרטיה וינחיל שלטון אמת וצדק בהריחו יראת ה'.
והארץ תחלק לפי שבטי קה נחלת שדה וכרם וחלק אחד למשיח.

במהרה בימינו אמן

ויש עוד הרבה כאלו, רק הבנתם את הכיוון.
מי שמחפש אצל החרדים כשלים באמונה ילדותית וצמצום הדעת, וטופח לעצמו על השכם שהוא המפותח, בגלל שהצליח להשתחרר מכמה שטויות, יש לו עדיין מה ללמוד בחיים.

מנחם כתב
"אני מאמין שיקום בן אחר בן צאצא לנעים זמירות ישראל דוד המלך ושלמה בנו והוא שיבטל את הדמוקרטיה וינחיל שלטון אמת וצדק בהריחו יראת ה'.
והארץ תחלק לפי שבטי קה נחלת שדה וכרם וחלק אחד למשיח. "
האין זה האני מאמין בביאת המשיח המקורי והרגיל? [נושא לאשכול נוסף..]  

בעל,
אכן מראות קשים , השאלה היא לאן כל זה מוביל לדעתך ? האם יש מקום לאלטרנטיבה ? אם כן מהי ?


מנחם,
שתי תשובות בדבר
1. ההבדלה בין הרמב"ם כאחד ממוסרי התורה שם אנו מחויבים לדבריו, לבין היותו איש מדע.
2. ועיקר, הרמב"ם היה אדם חכם ולכן בכל נושא דבריו בעלי חשיבות, אבל מתוך הנחה שאפשר ממש (כן לגמרי ממש) להבין את דבריו, ולכן גם לבקר אותם לפי הניסיון והמידע שהצטבר במשך הדורות  , כמובן מתוך גישה שמיוסדת על ענוה ויושר.