|
|
| נשלח ב-21/6/2012 16:33 |
 |
| |
צענע
מותר לשנות מפני השלום, ליוסף היה מותר לומר שאביו ציווה אותו לסלוח לאחיו. במקרה זה האמת נדחית מפני ערך השלום. לפי הרב דסלר מה שיוסף אמר זוהי האמת.
ולכן הקשיתי לעיל מהספור בגמרא על העיר שלא שינו בה בדבורם. שם מדובר בשינוי שנראה מותר, דחיית האמת מפני הצניעות. לפי הרב דסלר במקרה זה אי אמרית האמת היא האמת, ולכן לא מובן מדוע אירע להם מה שאירע.
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 21/06/2012 16:34:27
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/6/2012 16:50 |
|
| |
אי אמירת אמת אינה יכולה להיות אמת .
אי אמירת אמת במקרים מסוימים יכולה להיות בבחינת הטוב והישר והנכון במקרה הספציפי אבל שקר לא יכול להיות אמת כמו שלבן לא יכול להיות שחור .
בניגוד למושגים כמו טוב ורע שהם לא מוחלטים ומה שטוב לי יכול להיות רע לך וההפך הרי הגדרת האמת היא ברורה:אמירת הדברים כהוויתן.
ולכן לדברים של הרב דסלר אין כלל משמעות.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/6/2012 20:22 |
|
| |
מכתב מאליהו לא יכול לחדש כזה חידוש כי היא פשוט לא נכון,
הוא יכול לומר שבמצב נתון שקר מועיל יותר מהאמת,
אבל האידיאל צריך להיות שלעולם לא נצטרך לשקר, כלומר שכל בני אנוש לא ישקרו אחד לשני אז לא נצטרך לשקר כלל,
|
|
|
|
| נשלח ב-9/7/2012 11:21 |
|
| |
היחס לעולם הזה
אנסה להציע נקודת מחלוקת נוספת שתואמת ואולי אף מהווה בסיס להבדלים שציינתי לעיל. האם העולם הזה הוא בעל ערך ומשמעות כשלעצמו או שהוא רק פרוזדור לטרקלין שצריך לעוברו בצורה חלקה ככל האפשר ואין לו שום ערך עצמי. אם העולם הזה אינו בעל ערך, אזי כל מה שרואים כאן הוא חסר משמעות ואף אילוזיה או הסתרה (עולם מלשון העלם). השינויים והתמורות הם רק מגלגל הירח ומטה. אם העיקר הוא העולם הבא הנצחי, אזי החילופים והתמורות כאן נדרשים לגנאי, אולם אם העולם שנברא ע"י רבש"ע הוא העולם הזה, אזי חליפותיו ותמורותיו הם חלק חשוב מהסתכלותנו הדתית. כאשר נותנים משקל לעולם כמות שהוא, אזי ההיסטוריה היא חשובה מאוד, לא רק ההיסטוריה של העבר האידילי, אלא גם המאורעות האחרונים. לעולם הזה יש ערך כמות שהוא ואין טעם להתרפק על עבר אידילי או לחילופין להתאים את העולם לזווית ראיה שמחוצה לו. אם הנתונים שלפנינו מתנגשים עם הכתוב, אין טעם להתעלם מהמציאות, אדרבא, עדיף לדרוש את הטקסטים. אם בדרך כלל ניתן לראות התאמה בין מאמצי אנוש למעמד כלכלי, אין זו אשליה, למאמץ יש משמעות והוא משתלם. מכאן נובעת גם החיבה לתנ"ך. התנ"ך הוא ספר שעיסוקו הוא העולם הזה והעולם הבא רק נרמז בו. בעית צדיק ורע לו אמורה להיפתר בעולם הזה ולא במסלקה בעולם הבא. כמו כן קשה לחיות מפוצל בעולם של דה יורה ועולם של דה פקטו, שכן הפיצול הזה מניח ביסודו שמה שקורה כאן הוא דיעבד בלבד. מאידך, אם העולם הזה הוא תחנת מעבר בלבד, ההיסטוריה היא כמעט חסרת משמעות, וגם מה שאנחנו רואים מול עינינו הוא כמעט חסר משמעות. אם קיימת התנגשות בין הטקסטים, שמקורם מחוץ לעולם הזה, עם העולם הזה, הטקסט עדיף שכן הוא משקף מציאות אמתית, ואם נאלצים להתפשר עם המציאות, צריך לזכור שזו פשרה כואבת בלבד. אם התנ"ך הוא ספר "העולם הזה", ברור שאין לקבלו כפשוטו. וכמו בסעיפים לעיל, הצבור החרד"לי נמצא באיזו עמדת ביניים. אביא את דברי הרב קוק בשמונה קבצים (א:תרנ): שני חסרונות יש להמחשבה הלאומית, שהיא מוכרחת להשתלם כדי להשלימם, ממקום אחר. האחד, שאינה מספקת כראוי את ענין הפרט, והפרט יש שלפעמים תביעותיו הן גדולות, וכשאינם מושלמים, בין בצורתם הרוחנית בין בצורתם החמרית, נעשה הכל נפגם, וכח הכלל גם הוא אינו איתן. והשני, שאינה יכולה מחשבה זו לתאר לה, כ"א את חיי עוה"ז, אבל איך להשלים את הנשמה, ולעשות את הגשר שבין חיי עוה"ז לחיי עוה"ב מובטח, זה צריכה המחשבה הלאומית לקבל מהשפעה הרוחנית העליונה, שהיא פילוסופית, אלהית, רזית, חברתית, ועומק האמונה כאן הוא מוצא את תוכנו. גם פולמוס התנ"ך הנוכחי ( http://tinyurl.com/d5yrkwv) משקף את חילוקי הדעות בתוך הצבור הד"לי.
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 09/07/2012 11:24:44
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-9/7/2012 12:19 |
|
| |
יהיאור
בדברי אלו התיחסתי גם למה שכתבת בעמוד הראשון, על אי הרצינות.
והואיל ואתאנו לדבריך, האם נראה לך שיכולה להיות קבלת צבור באמונות ובדעות?
|
|
|
|
| נשלח ב-9/7/2012 14:26 |
|
| |
בעל
ראה בפרד"ס של פרסיקו על פולמוס התנ"ך מה שנוגע לדבריך
לגבי קבלת הרבים, אני לא כ"כ מקבל את התיאוריה כולה, ועוד יל"ע.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/7/2012 14:34 |
|
| |
עוד נקודה שצריך לשים לב כאן, לאור מה שעוררת אודות כמה סתירות יסודיות שבאמונות המקובלות.
אין תרבות שאמונותיה ועקרונותיה קוהירנטיים עם עצמם. כל התרבות האנושית בנוייה מכמה יסודות סותרים ומנוגדים שכל חיי התרבות ויצירתה הם נסיון ליצור סינתזה ביניהם. בדרך כלל זה קושרה שחלק אחד נוקט לעיקר צד זה, וחלק שני צד זה, וכך הם נלחמים. באמת הם תרבות אחת, שעיקרונות היסוד שלה כוללת יסודות מנוגדים. כל מהלך השתנות החברה תלויים בנסיונות המתמידים למצוא תירוץ שיתרץ את זה. [כל זה למדתי מספרו של הררי קיצור תולדות האנושות]
ממילא אין זה כ"כ טענה על הציברו שבבסיסה עומדת כמה סתירות יסודיות. בפרט שאת רוב הסתירות האלה ניתן לבסס על סתירות יסודיות הקיימות בכלל מבטו של מאמין על העולם, סתירות שלא יושבו עד היום. והחברה עוברת שינויים מתמידים בנסיון להתמודד עם זה.
השקר היחיד הוא שבחברה שמרנית מנסים לייצר את המצג כאילו הכל סטטי ולא משתנה כלל, וזה גם מקשה על קצב הכנסת שינויים רצויים. אבל בפועל גפ השמרנות עצמה מתמודדת כל הזמן עם עקרונות הפוכים. גם האמונה וביטול האחריות מתמודדת כל הזמן עם העיקרונות ההפוכים, שכולם מעקרונות היסוד של החברה, ואין לדעת איך יפלו הדברים.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/7/2012 17:15 |
|
| |
יהי
אתה מציע להשאר עם הסתירות או לנסות ליישב אותם?
לעתים זה משעשע לראות איך אנשים רואים את הסתירות של אחרים, אך אינם רואים את הסתירות שבדרי עצמם.
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 09/07/2012 17:16:34
|
|
|
|
| נשלח ב-9/7/2012 17:43 |
|
| |
בעל
לנסות ליישב אותם. כמובן.
אני רק מעיר שהסתירה הזו קיימת ביסוד כל התרבויות או רובם.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/7/2012 16:29 |
|
| |
|
|
|
|
| נשלח ב-11/7/2012 16:41 |
|
| |
יש לנסות להעתיק -ולהדביק
תוקן על ידי ירוחםשמ ב- 11/07/2012 16:42:34
|
|
|
|
| נשלח ב-11/7/2012 17:29 |
|
| |
ירוחם
ראיתי את הסרט, נאה, ובתגובות שם העלו מספר הערות.
אך, מה זה נוגע לנושא האשכול.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/7/2012 22:29 |
|
| |
בעל
האמת שלא קראתי שם את התגובות-
השאלה היא באמונות ודעות של ימנו.
הכלה לפי ההלכה היא- ממזר- האם באמונה של ימנו אכן היא נחשבת- ממזר-?
לפני כשלש שנים קרה מקרה כזה באמריקה- הרב המקדש הפסיק את הטקס- וסירב לקדשם,
רק לאחר התערבות כמה מת"ח נמצא הפתרון, והם נשאו לאחר מספר ימים.
בושה גדולה לא היתה- כי ההלם והתפרצויות הרגש כיפרו על כך.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/8/2012 15:15 |
|
| |
|
|
|
|
| נשלח ב-14/4/2013 22:07 |
|
| |
יום העצמאות
מספורי סבא ז"ל. משכיל מהעיירה הקטנה הגיע אחרי יום הכפורים למשכיל בעיר הגדולה. שואל בן הכרך את הקרתני, כיצד ציינתם את יום הכיפורים? ענה לו הקרתני, עשינו סעודה גדולה עם ריקודים ומחולות עד אור הבקר. נענע בן הכרך את ידו בביטול, אצלנו הוא סתם יום של חול. היחס ליום העצמאות מהווה נייר לקמוס לכל האמור לעיל. ניתן להתיחס ליום העצמאות כיום חג ברמות שונות, כחד דתי או כחג לאומי, כיום אבל או באדישות מוחלטת. הגישה החרדית שכפי שתואר לעיל היא א-היסטורית, מתיחסת כיום ליום העצמאות באדישות, עוד סתם יום של חול. ניתן לראות לא מעט חרדים שנוטלים חלק במצוות היום, המנגל, אך ללא שום התיחסות ליום. יום העצמאות הוא יום חופש מהעבודה, רבים יוצאים למנגל בגנים ובאתרי טבע, וגם אנשים המזוהים חברתית כחרדים, מוכנים להשתתף במסיבה עם כי ללא הסיבה. בשנים הראשונות לקום המדינה, נראה שהיחס היה טעון יותר, אמנם היו שהתפעלו מעצם הרעיון של מדינה יהודית, אולם מעצבי החרדיות הקפידו להדגיש את חוסר הערך של היום. כידוע, החזון איש הורה לומר תחנון ביום העצמאות, גם אם היתה ברית מילה בבית הכנסת, כדי שלא יחשדו שאין אומרים תחנון בגלל חגיגיות היום. ניתן לטעון שגישה זו משקפת התנגדות להקמת המדינה, אולם יותר נראה שהיא משקפת אדישות עקרונית. היהדות היא א-היסטורית, לא היתה שואה ולא קמה מדינה, ומאותה סבה שאין מציינים את יום העצמאות, גם אין מציינים את השואה. אם אנו יתמי דיתמי, אין לנו לתקן תקנות חדשות, למרות שבמשך הדורות תקנו ימי פורים מקומיים ואף אחד לא העלה את הטיעון של ירידת הדורות. לעיל ציינתי את הפרדוקס שהפונדמנטליסטים המקפידים לתפוס את אגדות חז"ל כפשוטן, בכל נושא הקשור לגאולה, מתעקשים לא לקבל את הפסוקים והדרשות כפשוטן. בקרב הצבור הדתי לאומי ניתן למצוא מספר גוונים. ישנם הרואים ביום זה יום חג דתי לכל דבר, כאשר עיקרו של יום הוא ההלל וההודאה. לניסוח מוקצן של גישה זו ניתן לעיין בסדרת מאמריו של דוד פילאווין.
רוב הצבור הדת"ל רואה ביום זה יום חג, הכולל תפילה חגיגית, עם קיום המנהגים שהתקבלו בצבוריות הישראלית. ישנם מחכמי אתרא קדישא הדין המגדירים את עצמם היהודים דתיים וכציונים חילונים, אך הם סוברים שצריך לומר ביום העצמאות הלל בברכה. כדי להודות על הנס והמדינה אין צורך במתן משמעות דתית/משיחית ליום. נטורי קרתא ממשיכים להכריז יום אבל ביום העצמאות. כפי שצוין לעיל קביעת תענית על גזרות, אינה עומדת בסתירה לעקרון של ירידת הדורות, זו המשכיות טבעית לעבר. אולם כאן ייתכן שאבל זה אכן מוכיח על תודעה היסטורית, אם כי בהיפוך לגישה הדתית לאומית.
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 14/04/2013 22:10:01
|
|
|
|
|
|
