|
|
| נשלח ב-5/2/2015 12:36 |
 |
| |
אמשל
אם תקראי מה שכתבתי תווכחי שלא ענית
|
|
|
|
| נשלח ב-5/2/2015 13:08 |
|
| |
ת"ט ואמשלום
דאעש ילמדנו בחזרה מה זה ציות.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/2/2015 14:37 |
|
| |
כתב הרב יצחק יעקב ריינס:
"כל מצוה ומצוה שצונו הקב"ה היא בלי ספק לתכלית ידועה והתכלית היא כונת המצוה. ועל-כן חייב אדם לדעת איך לעשות את המצוה בכל פרטיה. וכל מצוה יש בה חלק ההלכה וחלק האגדה. חלק ההלכה מסור לכל אדם וחלק האגדה ידוע רק ליחידי סגולה. כי בכל מצוה כלול גם חלק הידיעה, לדעת איך לעשות אותה וכל הפרטים השייכים להידיעה הזאת. וכן כלול בה חלק הכונה, היינו לדעת את התועלת שבה ולאיזה צורך היא נעשית. ובנוגע לידיעה בהכרח שהכל ידעו איך לעשות את המצוה, כי הכל חייבים בה, אולם הכונה אינה מעכבת. ואפילו הסוברים מצות צריכות כונה, היינו שיכון לשם מצוה, אבל לא שיכוון את כונת המצוה ותועלתה, כי לאו כל אדם זוכה לדעת את הכונה האמתית של המצוה".
הראשונים חילקו בין מצוות בין אדם למקום לבין מצוות בין אדם לחברו. למצוות בין אדם לחברו קראו מצוות שכליות, כי ברור לכל בר-דעת שמסכימות עם השכל ואפשר היה לדעת שהן הכרחיות גם אימלא לא ניתנה תורה. למצוות בין אדם למקום קראו שמעיות, כי טעמם רחוק מהשכל האנושי. בכל זאת התורה אומרת: כי קרוב אליך הדבר מאד. פירש רש"י: התורה ניתנה לכם בכתב ובעל פה. ההתמדה בעשיית מצוות מאפשרת להישמע לצו הא-להי ובהדרגה לשמוע מה כוונת כל מצוה. ואם לא יודעים את הכוונה, כי לא דבר ריק הוא מכם וכו', שתורה ניתנה שילמדו ויתיגעו ויהגו בה.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-7/2/2015 19:25 |
|
| |
|
|
|
|
| נשלח ב-12/11/2015 13:14 |
|
| |
| בעלבעמיו כתב: |  | | האם הערך העליון הוא ציות לתורה ומצוות או הפנמה והזדהות? האם כשאדם מקיים תורה ומצוות הוא אמור לציית ולציית בלבד, או שמא רצוי שיזדהה עם המצוות. בחברה מסורתית ערך הציות היה גבוה מאוד וכלל לא רק ציות לרבש"ע אלא גם לכל מי שמעליך בהיררכיה, האזרח לריבון, הצמית לפיאודל, העבד לאדוניו, האשה לבעלה והבן להוריו.בחשיבתנו המודרנית הציות איבד את ערכו. כפתיחה לדיון אתחיל במה שכתבתי ב: נכנסתי לחדר בעבודתי, ישבה שם עובדת לא דתית וקראה קורות חיים. היא מספרת לי שאחת המועמדות כתבה בתכונותיה: צייתנות. הקוראת אומרת לי, זה לא נשמע טוב, מילא ממושמעת, אבל צייתנית, איזה ערך יש בזה?אמרתי לה, תסתכלי היכן היא למדה, היא ענתה לי בסמינר מסוים, אמרתי לה, זה בסדר גמור, במסגרת ערכי הסמינר שלה, צייתנות היא תכונה טובה. באותו חדר ישבה גם אחת מה 'בוסיות'. סכמנו שהיא אינה מצפה לצייתנות, זה בהחלט מקובל עליה שחולקים על דעתה, ואפילו כשאומרים את זה בקול רם. למעשה, צריך שמישהו יחליט, אבל לרגע לא מצפים שמבצע ההוראה "יציית" לה במובן המלא של הפנמה.
|
|
לפעמים נדמה לי שגם הוגים שאינם מתלהבים מציות, הציות הוא מפלטם. יכול אדם לדרוש ולכתוב עד כמה התורה היא טובה לאדם, ועד כמה היא 'טבעית' לו, אולם כשהוא נקלע למיצר, הוא ישלוף את הקלף המנצח של הציות.
אנשים יכולים להיות מתלמידיו של הרב קוק, שכתב שהכרת הדת, כבוד הדת וחיבת הדת קודמים לקיומה של הדת, אולם כשהם נתקלים בתופעות מסוג ארון הספרים היהודי, הם מיד טוענים שהם לומדים מתוך קבלת עול.
לפי תערו של אוקאם, אולי עדיף ויאמר שהתורה היא רק ציות?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/12/2015 12:54 |
|
| |
אשכול מרתק.
חסרה סקירה על אמונות דת"ליות - ע"פ רוב המוקד כאן הוא אמונות חרדיות עם השגות האמונה הדת"לית.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/12/2015 14:00 |
|
| |
בעב כתב"לפעמים נדמה לי שגם הוגים שאינם מתלהבים מציות, הציות הוא מפלטם. יכול אדם לדרוש ולכתוב עד כמה התורה היא טובה לאדם, ועד כמה היא 'טבעית' לו, אולם כשהוא נקלע למיצר, הוא ישלוף את הקלף המנצח של הציות.
אנשים יכולים להיות מתלמידיו של הרב קוק, שכתב שהכרת הדת, כבוד הדת וחיבת הדת קודמים לקיומה של הדת, אולם כשהם נתקלים בתופעות מסוג ארון הספרים היהודי, הם מיד טוענים שהם לומדים מתוך קבלת עול.
לפי תערו של אוקאם, אולי עדיף ויאמר שהתורה היא רק ציות?"
ברור!
|
|
|
|
| נשלח ב-8/12/2015 14:17 |
|
| |
אריאל
תודה, אשמח אם תמקד אותי באתגרים נוספים.
ת"ט
הרי אנחנו חלוקים בכך לא מהיום :)
|
|
|
|
| נשלח ב-9/12/2015 02:19 |
|
| |
בעל, אתה רציני או ציני?
|
|
|
|
| נשלח ב-9/12/2015 02:42 |
|
| |
| בעלבעמיו כתב: | | א-היסטוריות
התפיסה החרדית היא תפיסה א היסטורית. שום דבר לא השתנה בצורה עקרונית, אין משמעות למאורעות היסטוריים, מאז חורבן הבית השני, פרט לאלו הקוראים לצום ולתשובה, ובתנאי שאין להם משמעות לאומית.
באמונות ודעות ברור ששום דבר לא השתנה במשך הדורות, וגם פרשנות התורה שבידינו היא זו שנמסרה למשה מסיני ושרדה את כל הדורות, פרט לשכחה הנובעת מירידת הדורות. אם חז"ל ראו את הגבורים של דוד כגבורים במלחמתה של תורה, לא יעלה על הדעת שהכוונה המקורית של ספר שמואל היתה לגבורים כפשוטם. לכל היותר ניתן להצר על ירידת הדורות, שפעם גבורי המלחמה היו לא רק אנשי חיל, כי אם יראי אלהים ותלמידי חכמים, ואילו צה"ל היה נראה כך היום, היה מקום לשקול להתיר להתגייס אליו.
בנקודה זו חלוקה הציונות הדתית לגווניה השונים. אלוהים שהתגלה בהיסטוריה בימי קדם, ממשיך לנהל את ההיסטוריה גם היום (כמדרשו של הרב קוק על המילה היסתוריה), לכן השואה היא אתגר תיאולוגי והקמת המדינה היא התגשמות חזון הנביאים. החרדי ימשוך בכתפיו ויטען שהשואה אינה יותר משנאת ישראל הקלסית והמדינה אין בה שום משמעות. במקרה והוא יילחץ לקיר הוא יטען שגם אם יש ייחוד במאורעות האלו, אין לנו את הסמכות והכוח לציין אותו באבל / חג. אם הוא פורמליסט, הוא עשוי לטעון שלא ניתן לקבוע את יום השואה בחודש ניסן ואת יום העצמאות בספירת העומר.
ההלכה היא גם כן א היסטורית. ברור שכולם מודעים שחז"ל תקנו תקנות וגזרו גזרות, אולם לחז"ל שמורה סמכות שאין לנו. יהיו שאף שיסתייעו בדברי הריטב"א במסכת ראש השנה [1]. אם מצאנו שהלכה התחדשה בזמן מסוים, כגון עמוני ולא עמונית, אין הכוונה חלילה שחדשו הלכה אז, וגרוע מכך בגלל צורך הזמן, אלא שבאותה שעה ישבו על המדוכה והגיעו למסקנה ההלכתית (נפש הרב בשם הגרי"ד מבוסטון). כדי לנמק תקנות מתקנות מאוחרות יותר, כגון חדר"ג, נאלץ לחלק לא בין חז"ל, אלא בין ראשונים לאחרונים יותר, חלוקה שטעונה ברור נוסף.לסטטיות זו יש חריגה שתבואר בסעיף הבא.
-
[1] שאמר הקדוש ברוך הוא אמרו לפני מלכיות זכרונות וכו' שכל מה שיש לו אסמכתא מן הפסוק העיר הקדוש ברוך הוא שראוי לעשות כן אלא שלא קבעו חובה ומסרו לחכמים, וזה דבר ברור ואמת, ולא כדברי המפרשים האסמכתות שהוא כדרך סימן שנתנו חכמים ולא שכונת התורה לכך, ח"ו ישתקע הדבר ולא יאמר שזו דעת מינות הוא, אבל התורה (העידה) [העירה] בכך ומסרה חיוב הדבר לקבעו [ל]חכמים אם ירצו כמו שנאמר ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך, ולפיכך תמצא החכמים נותנין בכל מקום ראיה או זכר או אסמכתא לדבריהם מן התורה כלומר שאינם מחדשים דבר מלבם וכל תורה שבע"פ רמוזה בתורה שבכתב שהיא תמימה וח"ו שהיא חסירה כלום.
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 18/06/2012 22:25:16
|
|
שמתי לב שבחסידויות שונות יש התפתחות תיאו-היסטורית. כל החסידויות מבוססות על אירוע היסטורי שהתרחש לפני 250 שנה ועל כן הן רואות את העולם כמחולק לעידן שלפני ההתגלות ושאחריו. עידן ההתגלות נחשב מבחינה תיאולוגית למקדים את עידן המשיח (כשיפוצו מעיינותיך חוצה). לאירועים היסטוריים בתקופת החסידות (בעיקר בתק' החסידות הקדומה ואצל אדמו"רי החסידות הספציפית) יש משמעות תיאולוגית. הדברים בולטים יותר אצל החסידויות הפעילות - חב"ד וברסלב.
התוצאה של זה היא עגומה למדי. זה יוצר גלים של אפולוגוטיקה, היסטוריה יצירתית וכפיית דעה על המציאות. כך אדמו"רים לא שוקעים בדכאון אלא בשרעפים, הרב'ה מחב"ד למד באוניברסיטה קבלה (בערך) וקירב רחוקים.
תופעה דומה ניתן לראות גם בפלגים מסוימים של הציונות הדתית שגם אצלם יש התפתחות תיאו-היסטורית - היות והמדינה היא אתחלתא דגאולה צריך להסביר למה כל אירוע שלא מתישב עם זה הוא 'לא באמת מה שנראה' (הוא כן) ונוצרות גם פרשנויות פוליטיות מגוחכות הטוענות שברגע שנפסיק 'להתנצל' או במלים אחרות: נואיל בטובנו לקחת את הכתר שהעולם מגיש לנו - יכרע העולם ברך לפנינו ויעניק לנו את השליטה בכל רחבי ארץ ישראל ההיסטורית. ומי יודע? אולי גם בסוריה, לבנון, ירדן ומערב עיראק (אצל ההזויים יותר) שנכללות באיזשהי הגדרה מרחיבה של א"י.
בחברה החרדית הליטאית יש עוד יסוד תיאו-היסטורי אחד (מחוץ לירידת הדורות) - כל מה שעשו רבותינו קדוש. גם היסוד הזה יוצר אפולוגוטיקה, אבל מעטה יחסית, כי קדושת רבותינו גם היא מעטה יחסית.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/12/2015 08:47 |
|
| |
אריאל
אני שמח שלקחתח אותי ברצינות. ייש"כ.
העלית נקודה מענינת וצריך לחשוב עליה.
אאל"ט, בתחילה יט בכסלו נחוג רק כיום שנעשה בו נס לרבו, ככזה יש לו עיגון בהלכה, רק בימי אדמו"ר מוהרש"ב הוא הפך לראש השנה לחסידות.
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 09/12/2015 08:48:59
|
|
|
|
| נשלח ב-9/12/2015 14:20 |
|
| |
נקודה מעניינת נוספת היא שכל הקבוצות המאמינות בהתפתחות תיאו-היסטורית רואות אותה כהקדמה לביאת המשיח. הסיבה לכך היא כנראה כי בתפיסת היהדות העתיקה (תנ"ך וחז"ל) האירוע ההיסטורי העתידי היחיד הוא ביאת המשיח.
בנצרות שנוי נושא זה במחלוקת בין הקתולים לפרוטסטנטים. הכנסיה הקתולית רואה את כל ההיסטוריה מאז ייסוד הכנסיה כחלל ריק בין הביאה הראשונה של ישו לביאה השנייה. לעומת זאת, זרמים פרוטסטנטים שונים רואים בתקופתנו התפתחויות תיאו-היסטוריות.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/12/2015 15:59 |
|
| |
אריאל
החברה החרדית ליטאית רואה אמנם את ההתפתחות ההיסטורית כלומר התיאו-היסטורית כהקדמה לביאת המשיח, אבל הם לא מצביעים על אירועים/התפתחויות מוגדרות כחלק מיוחד מתהליך זה (מלבד התקופה העתיקה (התנ"ך וחז"ל) שהייתה תקופה בעלת תיאולוגיה המשולבת בכל שטחי החיים היומיומיים)
|
|
|
|
| נשלח ב-9/12/2015 16:02 |
|
| |
ולמעשה, זה מקביל לתפיסה החילונית המודרנית הרואה את התפתחות המדע/תרבות כהתפתחות שהולכת וגדלה עד לשיא גבוה מעל גבוה, ממש כמו התיאורים של "כסף שצומח על העצים" ובלשון חז"ל "עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות וכלי מילת". וגם בימינו כל העולם מאמין בזה - רק בגירסה חילונית מדעית.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/2/2016 11:42 |
|
| |
אני מאמין/ה באמונה שלמה באהבת אמת מן השמים, אחת ויחידה. שלא תהא אחרת במקומה לעולם ועד. ואף על פי שתתמהמה אם כל זה אחכה לה בכל יום שתבוא.
לאריאל73, לדעתי זו אמונה שכל אדם בימינו מתמודד איתה, מכל ציבור, מגזר ועם.
|
|
|
|
|
