החוויה הדתית. דרכי הזיהוי והטיפול.

תרשה לי לאתגר אותך.
הרי כל מה שכתבתי מונח לפניך, האם אתה יכול לסכם  את עיקרי הדברים שכתבתי מתחילת האשכול (מבלי להביע את דעתך)?

אתן לך דוגמא:
אני מסכם את טענותיך עד כה. 

א. החוויה הדתית אינה מוכיחה שיש א-לוהים ושחייבים לקיים מצוות. 
הנימוקים:
1. יתכן שמקור החוויה פסיכולוגי. 
2. החוויה מתרחשת רק לפעמים.  
3. החוויה סובייקטיבית.  

ב. מה שקיים הוא רק מה שאנו חשים באמצעות חמשת החושים או מסיקים באמצעות הלוגיקה (בהמשך האשכול הוספת גם את האינדוקציה).

ג. ככל שלדבר יש משמעות גדולה יותר, כך הוא זקוק לבירור רציני יותר. לחוויה הדתית יש משמעות גדולה ולכן היא זקוקה לבירור רציני ובלתי מתפשר. 

ד. מה ההבדל בין החוויה הדתית-יהודית לחוויות של דתות אחרות?

ה. החושים אמינים יותר מהחוויה משום שאת החושים חשים כולם מה שאין כן בחוויה. 

משפט מסכם: החוויה הדתית איננה מוכיחה באופן חושי או לוגי או אינדוקטיבי שיש אלוהים ושחייבים לשמור מצוות.  

 

עכשיו, נראה אותך...

"9. שום דבר בעולם הוא לא אמפירי". לא טענתי כך לעולם.
"14. דעת הרמב"ם שלא ניתן לומר כלום על הא-ל". גם כך לא טענתי לעולם.

אכן שאלתי הרבה שאלות כי הבנתי שחילוקי הדעות בייננו נובעים מהבנות יסודיות חלוקות.
מתוך השאלות שללתי חלק מהנחות היסוד שלך והוצאתי מסקנות. אותם לא סיכמת.

כפי הנראה, הדיון שלנו לא יגמר לעולם כי אתה בעצם לא ממש יודע מה אני אומר. אתה חוזר על השאלות שלך אבל אינך מקשיב לתשובות.

האם תוכל לומר מהי תשובתי, לאורך כל האשכול, לשאלה: האם החוויה הדתית מוכיחה את הא-ל?

" אין שום משמעות למילה אם אינך יודע מה היא מתארת. התפקיד של מילים הוא לתאר דברים.

אתה אומר על הא-ל מילים שאתה מודה שאתה לא מבין את המשמעות שלהם ומתפלא שאין לזה הוכחה?
ביום שתסביר לי את המשמעות של "תיכנון", "תבונה", "יצירה" ו"מעוניין" הנאמרים ביחס לא-ל, אוכיח לך את הא-ל מהחוויה.

בשביל להוכיח שיש מפלצת ספגטי אנו חייבים לדעת מהי מפלצת ספגטי!!! שאם לא נדע מהי לעולם לא נדע שהוכחנו אותה."

" כל חוויה תלויה בפרשנות שלנו לחוויה. אם מישהו קורא לחוויה מסויימת א-לוהים אז כשהוא חווה את החוויה זו הוכחה שיש א-לוהים.
לדוגמא: אם אני מגדיר א-לוהים כ: אינסוף. נראה לי, שכל אדם יכול לחוות את האינסוף של היקום. על כן כשהוא חווה את האינסוף הוא חווה את א-לוהים."

" ברור שזה נובע מסיבות פסיכולוגיות – הן הדרך לחוש את הא-ל. פסיכו = נפש, ודרך הנפש אנו משיגים מושגים רוחניים. בדיוק כמו שההכרה שלנו בשמש נובעת ממערכת החושים. ואתה לא צועק: "זה לא השמש זה קולטני החישה שלנו!"."

" אלברט אינשטיין אמר פעם:
"לא נוכל לפתור בעיות באמצעות אותה צורת חשיבה שהשתמשנו בה כשיצרנו אותן."
בירור הנחות יסוד זו אחת הדרכים לשנות את צורת החשיבה.

מהי המציאות? למה אנו מתכוונים כשאנו אומרים על משהו שהוא קיים?
המציאות היא מה שאנו מרגישים כמציאות. כשאנו אומרים על עץ שהוא קיים אנו מתכוונים שאפשר לראות אותו ולחוש אותו. כשאנו אומרים שיש במציאות מוזיקה אנו מתכוונים שאפשר לשמוע אותה. כך לגבי כל דבר. או כמו שניסח זאת ג'ורג' ברקלי "להיות זה להיות נתפס"

איננו יכולים לומר שהא-ל קיים אם איננו יכולים לתפוס אותו.
בבואנו לבדוק האם הא-ל קיים השאלה הנדרשת היא כיצד ניתן לתפוס את הא-ל?
עץ – רואים. מוזיקה – שומעים. ומה על הא-ל?
נראה לי, שעל הא-ל חושבים.
אפשר לומר, אני חושב על הא-ל משמע הא-ל קיים. קיים במחשבה. זהו מקום קיומו של הא-ל מבחינתנו.

על כן אני חושב שהחוויה הדתית זו ההוכחה הטובה ביותר (והרבה יותר חזקה מאינדוקציה) שהא-ל קיים. כי מה היא החוויה הדתית אם לא חשיבה על הא-ל."

תרשה לי שוב לצטט ממה שכבר כתבתי:

"גם לומר עליו שהוא יצר (ברא) את העולם זה לא מדויק. כל המושגים שיש לנו הם מושגים אנושיים ולא שייך לתאר בהם את הא-ל. כשאנו אומרים על אדם שהוא יצר שולחן מה כוונתנו? שהוא הזיז את ידיו, לקח חתיכה של עץ, חתך, חיבר, הדביק וכו' כל אלה מושגים גשמיים/מוחשיים. יצירה במושגים שלנו היא קשר גשמי בין האדם הגשמי לחומר גלם גשמי.
אך הא-ל, מה זה אומר שהוא ברא את העולם?... תאר לך את לפני בריאת העולם. אין כלום ופתאום נהיה שמש. זה נקרא שהא-ל עשה את השמש? כשאנחנו אומרים שמשהו עשה משהו אחר אנו מתכונים לתהליך גשמי – שרשרת של אירועים גשמים שאחד גרם לשני. אבל יצירה של העולם על ידי הא-ל זהו קשר בין רוחני (הא-ל) לגשמי (העולם). לא משהו שאנו יכולים להבין ובטח שאי אפשר להשוות את זה לתהליך היצירה הגשמי המוכר לנו."

התיאורים היחידים שאנו יכולים לומר על הא-ל בלי להסתבך בלשוננו הם שלושה:
א. נמצא  ב. קדמון  ג. אחד.

ובכל זאת, אנו כידוע משתמשים בהרבה מאד תארים אחרים. צריך לדעת שהם אינם כפשוטם ויש להבינם באופן שונה.
עיין "חובות הלבבות" שער היחוד פרק י'.