החוויה הדתית. דרכי הזיהוי והטיפול.

" נקודה אחרונה שאולי אלי היקר לא הבחין בה מספיק: החויה הדתית שעסקתי בה ושאני חווה ושאני מציע להשתמש בה כדי לאשש את האמונה בה' (האמונה היהודית), אינה מספקת מטבעה מידע מדעי אלא רק מלמדת: שיש אלוקים, שהוא אוהב אותנו ורוצה בטובתנו, שהוא קורא לנו לחיים של אחריות ונתינה. וכמסתבר שהוא נותן לנו תורה ומצוות."

למיימוני

אם לא שמת לב דברי היו תגובה ישירה לדבריך שעכשו ציטטתי שוב.

אז אם דבריך שייכים לנושא האשכול אז גם תגובתי שייכת לנושא האשכול.
וגם אם המילה ליבוביץ מוזכרת בתגובתי אין זאת אומרת שהמילה הזאת שייכת רק לאשכול שכותרתו :היא לייבוביץ.

מכיוון שנושא האשכול הוא החוויה הדתית הרי ברור שאם לייבוביץ מדבר על הנושא הזה אין זאת אומרת שצריך לדחוק את דבריו רק לאשכול שכותרתו לייבוביץ.

וכך גם לגבי השואה :גם נושא זה לא שייך רק לאשכול שכותרתו הרע בעולם אלא נושא השואה מתאים בכל פעם שמישהו כותב בתמימות כאקסיומה שה' טוב ומיטיב.

צענע
את (ואולי גם י"ל, אני לא בטוח) מכירה בוודאי את הגמרא ביומא על ירמיהו שלא אמר הנורא ודניאל שלא אמר הגבור.
איך היית מגיבה, אם יהודי אחר השואה, היה מדלג את "גומל חסדים טובים"?

אחרי השואה הרבה אנשים זנחו את האמונה בכלל.
אבל מי שהמשיך להאמין המשיך לומר את התפילה המקובלת מדורי דורות כי לא כל אדם רשאי לשנות תפילות.

העולם מתנהל כפי שהוא מתנהל.

יש מצד אחד מיליון וחצי ילדים שחוטים במיתות משונות או משפחה שלמה שנעלמת בתאונה מחרידה אחת ומצד שני יש  אנשים מאושרים שחיים עד גיל מאה וזוכים לראות מאות צאצאים בריאים.

אז צריך לראות את העולם כפי שהוא ואתאיסטים יגידו שהכל תלוי במשהו שקוראים לו מזל והמאמינים יגידו שהכל בהשגחה פרטית אבל לחשוב ולומר שיש הוכחות שה' טוב ומיטיב זה אבסורד .

מיימוני. מצער מאוד שהתשובות שלך שאמורות להיות פוזיטיביות, מעלות רק שאלות ושאלות. התשובות?

אולי אתה חושב שניסוח אחר של השאלה ידחיק את הצורך בתשובה. חבל מאוד.

אלי

דרכן של תשובות שהן מעלות שאלות.

וזה לא דבר רע בכלל. זו דרך החשיבה שלנו. האין זאת?

בכל אופן, הפעם לא ניסיתי "לענות" אלא לפרט את מסגרת הדיון.

אם יש לך שאלות, אדרבה, אשמח לקרוא ולהשתדל לחשוב עליהן. או לענות אם יהיה לי מה. אמנם לאחר שיש מסגרת אפשר למיין את השאלות, לדעת על אלו הנחות יסוד הן נשענות. למשל, אם יודעים מראש שהטיעונים יהיו בעלי יומרה מוגבלת (מתוך החויה שלי איני יכול להתיימר לודאות שאמור להעניק טיעון ההוכחה הקוסמולוגית של רס"ג, למשל, אם כי שוברו של הטיעון הקוסמולוגי בצידו - גם אם יש לו תשובה מסויימת, כפי שניסה מיכי לנסח - אבל כמדומה שאסור להזכיר בתקופה האחרונה את מיכי. זה גורם להסחת הדיון...).

***
אני מבקש מן המנהלים שהטיפקס בידם למחוק כל תגובה שאינה ממין האשכול, ושידעו הכותבים שעל מנת כן הם כותבים. שאם זה לא לענין, זה יימחק.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

למה שלא נתמקד.

באיזו חוויה יש לדעתך ראיה כלשהי?
מה ראיה ולמה היא מהווה ראיה.

אשכול מעניין. כמובן איני רואה את החווייה הדתית כבעיה, הייתי מצפה מהמשתתפים להביא יותר דוגמאות מהתנך ומדברי ימי עם ישראל על העניין. לטענת ליבוביץ שיש רק חובה דתית ולא חוויה- מהי התפילה? רק "חובה"? הרי שהיא אינה ב"כוונה", ואז לא יוצאים ידי "חובה".  נראה לי שגם החיוב הדתי של "ואהבת את ה' אלוקיך" ואהבת לרעך כמוך ועוד הן יותר חוויות מאשר איזו חובה שניתן לומר שקיימתי. מהי אמונה בה'? מהי יראת ה'? כל אלו הן מצוות תמידיות שנראות יותר כחוויות המקיפות את קיום המצוות, מאשר חובה בפני עצמה.

אלי

בגלל שהחויה היא חויה, כרגע, נכון להיום, קשה לי לכתוב עליה.

אבל אנסה.

כוונתי לחויה שמתאר הרב סולוביצ'יק, כפי שאני קורא אותו, בכמה מספריו, כגון, אם אני זוכר נכון, "איש האמונה הבודד". כשהוא מתאר את אברהם הוא מתאר, לדעתי, את עצמו. ומצאתי בתיאור זה גם את עצמי. וכיון שלמדתי לא להחשיב את עצמי יותר מדי, אני משער שזה יכול לדבר לכל בן דורנו, מדורו של הגרי"ד ועד היום (אבל איני יודע אם בדורות הבאים הדברים ידברו גם אליהם. כל דור והפילוסופיה הקיומית שלו).

מה מגלה החויה הדתית? אולי אפנה במקום זה לר' נחמן מברסלב, בסיפור החכם והתם, בפירושו המומלץ מאד לדעתי של הרב עדין שטיינזלץ. החויה הדתית היא סוג, ברמה כלשהי, של התגלות.

אבל אצל ר' נחמן ההתגלות של התם היא ודאית, אבידנטית. איני יודע אם הרב סולוביצ'יק היה מאפיין את החויה של השגחה והתקשרות לאלקים שהוא חוה כבעלת רמת ברירות כה גבוהה.

מה אומרת החויה. שאיני לבד. שיש אלקים. שהוא אוהב אותי, שהוא תובע ממני. מה הוא תובע ממני? אולי כל אחד והפרשנויות שלו.

רוזנצוויג היה אומר: ה' אומר לי שהוא אוהב אותי ולכן הוא תובע ממני לאהוב אותו.

ר' נחמן עשוי היה לומר, אם אלך לפי המסר של הסיפור על בן המלך ובן השפחה שהתחלפו, שההתגלות מגלה לי, גם לא ברמה של התגלות המלך עצמו, שיש סדר בעולם, שיש תכלית. שאם יש חוסר סדר ורע, זה בגלל שהעולם כבר לא מסודר בצורה המיטבית. ואני, במקומי, עשוי לתרום עד כדי כך שכל הבריאה תקבל צביון אחר, הנהגה אחרת.

הרב זקס, אם אייחס לו דברים שלא אמר, היה יכול לומר שהחויה מגלה לי שה' תובע ממני אחריות. לחיות חיים של אחריות לתפקיד שלי בעולם.

דברים דומים היה אומר הרב ריסקין.

ומה היה אומר החזו"א?

רציתי להעתיק ולהדביק מ"אמונה ובטחון", אבל הקטע שחשבתי עליו מציג את השאלה ולא את התשובה. ועם כל זה, כאשר הוא מדבר על האדם שמרגיש פליאה, שהעולם נראה לו כחידה, אף זו היא חויה שיכולה להתגלגל ולהוביל לחויה דתית.

***
האם חויה דתית מוליכה תמיד לאלוקים המוכר לנו, במסורת היהודית שלנו?

ודאי שלא.

כלומר, תלוי איך מאפיינים את התואר "דתית". הרי יש יותר מדת אחת בעולם.

וכמדומה שהבאתי בעבר ציטוטים מביטויי השתוקקות לאל שהם מופלאים, לפי התירגום לפחות, אך הם נכתבו בידי משוררים הודים, והופנו לאלילים.

החויה הדתית לבדה אינה אם כן תנאי מספיק למציאת אלוקים. היא זקוקה, אם אנסח זאת כך, ל"טיהור פילוסופי".

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

למיימוני

נשאלת שאלה אישית ואתה חוזר שוב ושוב על הגיגים של אחרים.

תנסה להשיב איזה חוויה אתה חווית ואיך היא הוכיחה לך את קיום האל היהודי.