|
|
| נשלח ב-22/6/2012 12:33 |
|
| |
" נקודה אחרונה שאולי אלי היקר לא הבחין בה מספיק: החויה הדתית שעסקתי בה ושאני חווה ושאני מציע להשתמש בה כדי לאשש את האמונה בה' (האמונה היהודית), אינה מספקת מטבעה מידע מדעי אלא רק מלמדת: שיש אלוקים, שהוא אוהב אותנו ורוצה בטובתנו, שהוא קורא לנו לחיים של אחריות ונתינה. וכמסתבר שהוא נותן לנו תורה ומצוות."
למיימוני
אם לא שמת לב דברי היו תגובה ישירה לדבריך שעכשו ציטטתי שוב.
אז אם דבריך שייכים לנושא האשכול אז גם תגובתי שייכת לנושא האשכול. וגם אם המילה ליבוביץ מוזכרת בתגובתי אין זאת אומרת שהמילה הזאת שייכת רק לאשכול שכותרתו :היא לייבוביץ.
מכיוון שנושא האשכול הוא החוויה הדתית הרי ברור שאם לייבוביץ מדבר על הנושא הזה אין זאת אומרת שצריך לדחוק את דבריו רק לאשכול שכותרתו לייבוביץ.
וכך גם לגבי השואה :גם נושא זה לא שייך רק לאשכול שכותרתו הרע בעולם אלא נושא השואה מתאים בכל פעם שמישהו כותב בתמימות כאקסיומה שה' טוב ומיטיב.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/6/2012 13:23 |
|
| |
צענע את (ואולי גם י"ל, אני לא בטוח) מכירה בוודאי את הגמרא ביומא על ירמיהו שלא אמר הנורא ודניאל שלא אמר הגבור. איך היית מגיבה, אם יהודי אחר השואה, היה מדלג את "גומל חסדים טובים"?
|
|
|
|
| נשלח ב-22/6/2012 13:35 |
|
| |
אחרי השואה הרבה אנשים זנחו את האמונה בכלל. אבל מי שהמשיך להאמין המשיך לומר את התפילה המקובלת מדורי דורות כי לא כל אדם רשאי לשנות תפילות.
העולם מתנהל כפי שהוא מתנהל.
יש מצד אחד מיליון וחצי ילדים שחוטים במיתות משונות או משפחה שלמה שנעלמת בתאונה מחרידה אחת ומצד שני יש אנשים מאושרים שחיים עד גיל מאה וזוכים לראות מאות צאצאים בריאים.
אז צריך לראות את העולם כפי שהוא ואתאיסטים יגידו שהכל תלוי במשהו שקוראים לו מזל והמאמינים יגידו שהכל בהשגחה פרטית אבל לחשוב ולומר שיש הוכחות שה' טוב ומיטיב זה אבסורד .
|
|
|
|
| נשלח ב-24/6/2012 17:31 |
|
| |
צענע בחזרה לדעתך בנוגע לחוויה דתית. "להוכיח" דברים מתוך חוויה או "התגלות" נראה לסיניקנים ספקנים כמו רבים מאיתנו כדבר לא סביר. אם כי לא ראיתי שהתגלות בטלה לתמיד. אבל בואו נחשוב על הרעיון שתפקיד החוויה (במידה שניתן כלל לדבר על תפקיד בקשר זה) זה להוות בסיס להחלטות. נקח לדוגמא חוויית שייכות לאומה (מעין חוויה פטריוטית) שיכולה בהחלט להוות בסיס להחלטה של אדם להתמסר לשירות המולדת. או חוויית אהבה כלפי אדם אחר שלה גם לה השלכות. יכולה להיות חוויה שנוצרת ממוסיקה או טקסט ולחוויה זו יכולות להיות השלכות על אמונות ופעולות.
בעוד את החוויה שלי אני לא יכול להכחיש, הרי שאת עוצמתם של טיעוני השכליים אני יכול גם יכול. זה לא אומר שבכל הקשר השענות על חוויה דתית היא רלוונטית, אבל גם לא נראה לי שבשום הקשר. יכול לייבוביץ לחיות את חייו כפי הבנתו, אבל קטונתי מלשפוט אדם המפנה מקום לחוויה הדתית שלו בעולמו האמוני. וכל מה שאני אומר לא שייך דוקא לעולם האמונה. חוויות מכל מיני סוגים הן חלק מהיות אדם אדם.
תוקן על ידי yerubaal ב- 24/06/2012 17:32:44
|
|
|
|
| נשלח ב-24/6/2012 21:42 |
|
| |
מיימוני. מצער מאוד שהתשובות שלך שאמורות להיות פוזיטיביות, מעלות רק שאלות ושאלות. התשובות?
אולי אתה חושב שניסוח אחר של השאלה ידחיק את הצורך בתשובה. חבל מאוד.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/6/2012 22:14 |
|
| |
אלי
דרכן של תשובות שהן מעלות שאלות.
וזה לא דבר רע בכלל. זו דרך החשיבה שלנו. האין זאת?
בכל אופן, הפעם לא ניסיתי "לענות" אלא לפרט את מסגרת הדיון.
אם יש לך שאלות, אדרבה, אשמח לקרוא ולהשתדל לחשוב עליהן. או לענות אם יהיה לי מה. אמנם לאחר שיש מסגרת אפשר למיין את השאלות, לדעת על אלו הנחות יסוד הן נשענות. למשל, אם יודעים מראש שהטיעונים יהיו בעלי יומרה מוגבלת (מתוך החויה שלי איני יכול להתיימר לודאות שאמור להעניק טיעון ההוכחה הקוסמולוגית של רס"ג, למשל, אם כי שוברו של הטיעון הקוסמולוגי בצידו - גם אם יש לו תשובה מסויימת, כפי שניסה מיכי לנסח - אבל כמדומה שאסור להזכיר בתקופה האחרונה את מיכי. זה גורם להסחת הדיון...).
*** אני מבקש מן המנהלים שהטיפקס בידם למחוק כל תגובה שאינה ממין האשכול, ושידעו הכותבים שעל מנת כן הם כותבים. שאם זה לא לענין, זה יימחק.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");>
|
|
|
|
| נשלח ב-24/6/2012 22:37 |
|
| |
למה שלא נתמקד.
באיזו חוויה יש לדעתך ראיה כלשהי? מה ראיה ולמה היא מהווה ראיה.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/6/2012 23:18 |
|
| |
| yerubaal כתב: |  | אבל בואו נחשוב על הרעיון שתפקיד החוויה (במידה שניתן כלל לדבר על תפקיד בקשר זה) זה להוות בסיס להחלטות. נקח לדוגמא חוויית שייכות לאומה (מעין חוויה פטריוטית) שיכולה בהחלט להוות בסיס להחלטה של אדם להתמסר לשירות המולדת. או חוויית אהבה כלפי אדם אחר שלה גם לה השלכות. יכולה להיות חוויה שנוצרת ממוסיקה או טקסט ולחוויה זו יכולות להיות השלכות על אמונות ופעולות. |
|
יש הבדל גדול בין הדברים.
כשאדם מחליט להתנדב ליחידה מובחרת בשל החוויה של מצעד צבאי שריגש אותו, אז:
- עצם קיומו של הצבא הוא עובדתי
- חשיבותו של הצבא אולי נקבעת חווייתית
כאן המצב יותר דומה לאדם שיושב על מרפסת בערב נעים, כולו מתפעם מהשלווה, ואומר לעצמו "איך זה שבתוך כדור הארץ המרחף בחלל העויין, יושב אני בסבבה במרפסת שלי בזולה - על כורחך ישנו צבא המקיף את הכדור ומגן עליו. לכשאגדל אתגייס אליו."
|
|
|
|
| נשלח ב-24/6/2012 23:29 |
|
| |
אשכול מעניין. כמובן איני רואה את החווייה הדתית כבעיה, הייתי מצפה מהמשתתפים להביא יותר דוגמאות מהתנך ומדברי ימי עם ישראל על העניין. לטענת ליבוביץ שיש רק חובה דתית ולא חוויה- מהי התפילה? רק "חובה"? הרי שהיא אינה ב"כוונה", ואז לא יוצאים ידי "חובה". נראה לי שגם החיוב הדתי של "ואהבת את ה' אלוקיך" ואהבת לרעך כמוך ועוד הן יותר חוויות מאשר איזו חובה שניתן לומר שקיימתי. מהי אמונה בה'? מהי יראת ה'? כל אלו הן מצוות תמידיות שנראות יותר כחוויות המקיפות את קיום המצוות, מאשר חובה בפני עצמה.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/6/2012 23:41 |
|
| |
אלי
בגלל שהחויה היא חויה, כרגע, נכון להיום, קשה לי לכתוב עליה.
אבל אנסה.
כוונתי לחויה שמתאר הרב סולוביצ'יק, כפי שאני קורא אותו, בכמה מספריו, כגון, אם אני זוכר נכון, "איש האמונה הבודד". כשהוא מתאר את אברהם הוא מתאר, לדעתי, את עצמו. ומצאתי בתיאור זה גם את עצמי. וכיון שלמדתי לא להחשיב את עצמי יותר מדי, אני משער שזה יכול לדבר לכל בן דורנו, מדורו של הגרי"ד ועד היום (אבל איני יודע אם בדורות הבאים הדברים ידברו גם אליהם. כל דור והפילוסופיה הקיומית שלו).
מה מגלה החויה הדתית? אולי אפנה במקום זה לר' נחמן מברסלב, בסיפור החכם והתם, בפירושו המומלץ מאד לדעתי של הרב עדין שטיינזלץ. החויה הדתית היא סוג, ברמה כלשהי, של התגלות.
אבל אצל ר' נחמן ההתגלות של התם היא ודאית, אבידנטית. איני יודע אם הרב סולוביצ'יק היה מאפיין את החויה של השגחה והתקשרות לאלקים שהוא חוה כבעלת רמת ברירות כה גבוהה.
מה אומרת החויה. שאיני לבד. שיש אלקים. שהוא אוהב אותי, שהוא תובע ממני. מה הוא תובע ממני? אולי כל אחד והפרשנויות שלו.
רוזנצוויג היה אומר: ה' אומר לי שהוא אוהב אותי ולכן הוא תובע ממני לאהוב אותו.
ר' נחמן עשוי היה לומר, אם אלך לפי המסר של הסיפור על בן המלך ובן השפחה שהתחלפו, שההתגלות מגלה לי, גם לא ברמה של התגלות המלך עצמו, שיש סדר בעולם, שיש תכלית. שאם יש חוסר סדר ורע, זה בגלל שהעולם כבר לא מסודר בצורה המיטבית. ואני, במקומי, עשוי לתרום עד כדי כך שכל הבריאה תקבל צביון אחר, הנהגה אחרת.
הרב זקס, אם אייחס לו דברים שלא אמר, היה יכול לומר שהחויה מגלה לי שה' תובע ממני אחריות. לחיות חיים של אחריות לתפקיד שלי בעולם.
דברים דומים היה אומר הרב ריסקין.
ומה היה אומר החזו"א?
רציתי להעתיק ולהדביק מ"אמונה ובטחון", אבל הקטע שחשבתי עליו מציג את השאלה ולא את התשובה. ועם כל זה, כאשר הוא מדבר על האדם שמרגיש פליאה, שהעולם נראה לו כחידה, אף זו היא חויה שיכולה להתגלגל ולהוביל לחויה דתית.
*** האם חויה דתית מוליכה תמיד לאלוקים המוכר לנו, במסורת היהודית שלנו?
ודאי שלא.
כלומר, תלוי איך מאפיינים את התואר "דתית". הרי יש יותר מדת אחת בעולם.
וכמדומה שהבאתי בעבר ציטוטים מביטויי השתוקקות לאל שהם מופלאים, לפי התירגום לפחות, אך הם נכתבו בידי משוררים הודים, והופנו לאלילים.
החויה הדתית לבדה אינה אם כן תנאי מספיק למציאת אלוקים. היא זקוקה, אם אנסח זאת כך, ל"טיהור פילוסופי".
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");>
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-24/6/2012 23:46 |
|
| |
אלי
כשאדם רואה עץ, האם זה מוכיח שיש עץ?
לא. כי אולי הוא הוזה.
אך המציאות היא שהוא ראה עץ. כלומר זה בהחלט הוכחה אמפירית שיש במציאות, לאנשים מסוימים, אפשרות לראות עץ.
אם רוב העולם יראה את העץ אז כבר נסכים שאכן יש עץ וזו לא אשליה. (מי אמר? אולי זה אשליה של כל האנושות).
וזה אומר, שסביר להניח שכל בן אדם שיעשה את מה שנדרש בשביל לראות את העץ - יראה את העץ.
שים לב, גם כשברור לכולנו שיש עץ, האדם צריך לעשות את מה שנדרש בשביל לראות את העץ, אם הוא לא יעשה זאת בגלל שהוא עיוור או בגלל שהוא לא רוצה לפתוח את העיניים. הוא לא יראה את העץ.
את החוויה הדתית לא חווים דרך אחד מחמשת החושים, חווים אותה בדרך האחרת, זהו רגש פנימי כמו הרבה רגשות אחרים.
ורגשות קיימים בדיוק כמו שחמשת החושים קיימים.
כשאדם אחד חווה את החוויה הדתית ואדם אחר לא חווה אותה, זה אומר שיש לנו נתון אמיפירי שמוכיח שקיימת במציאות "חוויה דתית", ולגבי עצם קיומה לא חשוב מה המקור שלה - היא קיימת זו עובדה, רק אותו אדם שלא חווה אותה זה בגלל שהוא לא עשה את מה שנדרש בשביל לחוות אותה.
כשאדם חיי על פי התורה והוא מרגיש עם זה טוב, זו ראיה שהתורה טובה בשבילו.
מנסיון שלי, כשאדם חיי על פי התורה והוא מרגיש עם זה רע, זה ראיה שהוא טועה בהבנת התורה או שההרגשה הרעה נובעת ממקום אחר.
האם החוויה הדתית מוכיחה את נכונותה של הדת?
היא מוכיחה לפחות חלק אחד מהדת, את החלק שטוען שהדת היא טובה ו"דרכיה דרכי נועם"
האם החוויה הדתית מוכיחה שיש א-לוהים?
תלוי איך אתה מגדיר א-לוהים.
אם אתה מגדיר אותו כ"ממציא כל נמצא" אז ברור שהחוויה הדתית מוכיחה אותו כי היא חלק מהמציאות וכל דבר מצוי מוכיח שיש לו ממציא. כל חוויה כמו כעס, שמחה, פחד ואפילו הפרעות נפשיות מוכיחים שיש א-לוהים שברא אותם.
תוקן על ידי מבקשטוב ב- 25/06/2012 00:39:15
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-24/6/2012 23:52 |
|
| |
למיימוני
נשאלת שאלה אישית ואתה חוזר שוב ושוב על הגיגים של אחרים.
תנסה להשיב איזה חוויה אתה חווית ואיך היא הוכיחה לך את קיום האל היהודי.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-25/6/2012 00:05 |
|
| |
צענע
יפה שאלת. ושתי תשובות בדבר.
א. זה מאד אישי. כפשוטו.
ב. נניח שאמצא מה לספר ואסכים לחרוג מפרטיותי. לא תמיד אני מסוגל לעשות זאת. לפעמים, אני משער כמו כל אדם, אני עלול להרגיש די רחוק מן החויה הדתית שעליה ארצה לספר ובה אוכל להשתמש כדוגמא לחויה שמעניקה תחושה של "קרבת אלקים לי טוב".
כבר כתבו פעם בפורום שאדם עובר שעות שונות בחייו. יש זמנים שבהם אנו חשים את יד ה' מלוה אותנו, ויש פעמים שבהם אנו מרגישים רחוקים, נשכחים, ולפעמים אפילו מטילים ספק שאי פעם היה אחרת.
כאשר אדם אינו נמצא במרומה של החויה, הוא עלול לחוש שלספר עליה ייראה כמו שקר. אולי זה באמת יהיה שקר. מפני שהוא אינו כותב על מה שהוא חווה כרגע. כרגע מה שיש לו הוא געגועים למה שהיה ולמה שהוא מקוה שיזכה להחזיר שוב.
אבל כאשר קוראים על החויה של אחרים, שהיטיבו לתאר אותה, זה מעורר בנו זכרונות של מה שהיה. אדם מוצא את עצמו שוב באותו מקום, או בדומה לו.
לפיכך, דווקא הציטוט עשוי להיות מדוייק יותר מאשר הנסיון לספר במילים עילגות על דבר שכרגע אינו בר השגה.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");>
|
|
|
|
| נשלח ב-25/6/2012 00:54 |
|
| |
חוויה דתית כמו שאני מבין אותה איננה ציווי או הוראה. לגבי הדוגמאות עם המקרר, השופט ומוחמד. לא נראה לי שלזה אנשים מתכוונים ב"חוויה דתית". זה יותר משהו בסגנון של "אינטואיציה" או "תחושות בטן" שמנחות אותנו כיצד לפעול. ויש סוגים שונים ועוצמות שונות. האם וכמה צריך להתחשב בהם? זו שאלה טובה. אך זו כוונת האשכול?
|
|
|
|
| נשלח ב-25/6/2012 00:57 |
|
| |
תשובתך מאכזבת מאוד.
החוויה מוכיחה רק את קיום החוויה. לא את מקורה.
מי ש"חווה" אלוקים, יכול לחוות זאת ממגוון סיבות שלא צריכות להיות קשורות בכלום לקיומו או אי קיומו של אלוקים.
הגדרה של ממציא כל נמצא יכולה לבוא גם מהתפוח של הרב שך. אין לה שום קשר לחוויה ומדוע הכנסת אותה כאן???
אם בעיניי מישהו אחר החוייה היא נוראית זה יוכיח לדעתך כי הדת היא רעה ודרכיה דרכי רוע?
|
|
|
|
|