החוויה הדתית. דרכי הזיהוי והטיפול.

ומכאן לעניין דנן.
 במקום להסתבך שוב ושוב בציטוטים שונים מן האשכולות האחרים, למה שלא נתמקד באשכול כאן?

מאיזו חוויה אפשר להוכיח. מה אפשר להוכיח וכיצד.

אולי כדי לקצר את האשכול, אביא קטע מדבריך שלך, ונוכל לדון בו.

מיימוני כתב:

נקודה אחרונה שאולי אלי היקר לא הבחין בה מספיק: החויה הדתית שעסקתי בה ושאני חווה ושאני מציע להשתמש בה כדי לאשש את האמונה בה' (האמונה היהודית), אינה מספקת מטבעה מידע מדעי אלא רק מלמדת: שיש אלוקים, שהוא אוהב אותנו ורוצה בטובתנו, שהוא קורא לנו לחיים של אחריות ונתינה. וכמסתבר שהוא נותן לנו תורה ומצוות.

ובכן:
1. מה פרושה של "מלמדת"
2. הכיצד היא מלמדת?
3. האם ה"כמסתבר" נובע מהחוויה או מאישושים חיצוניים כלשהם?

אלי

זה ציטוט מצויין.

לצערי קשה לי לפרט מן החויות האישיות שלי. אבל אולי אטול מן הרב סולוביצ'יק. איני זוכר את המקום המדוייק אז אני מצטט בעל פה.

הרב סולוביצ'יק מציע פרשנות משלו למדרש על "משל לאדם שהיה רואה בירה דולקת ושאל: האם אין בעלים לבירה. הציץ עליו הקב"ה ואמר: אני הוא".

לפי פרשנותו של הגרי"ד, אברהם רואה את העולם והוא שקוע בצרות. כלומר, "בירה" = ארמון, ו"דולקת" = בוערת (לא "מוארת יפה"). מצד אחד אברהם לפי התיאור הזה רואה את הסדר והיופי בבריאה (ולמעשה הוא עדיין לא מזהה זאת כבריאה) ורק שואל: איך ייתכן כזה בלגן, כאלו בעיות. וכי אין מי שיושיע?

מתגלה אליו הקב"ה ואומר לו: אני הבעלים, ואני שומר.

מה עוד אומר לו ה'?

איך התגלה אליו ה'?

ואיני מתכוון למצבו הפיזי (נופל על האדמה כמו שרש"י מייחס לו לפני שנימול) אלא יותר לשאלות כמו האם היה ישן או ער, האם שמע קול, והאם זה היה דבר פנימי או גם דבר חיצוני. כלומר שגם אחרים איתו יכלו עקרונית לשמוע.

ניתן לפרש, ויש קו כזה במקורות, ואני משער (אני, זה לא כתוב) שהרב סולוביצ'יק יכול לסבור שיש כאן חויה דתית פנימית. כלומר דבר סגור שרק בעל החויה יודע ומכיר.

והנה, לחויה הזו יש כמה תכנים.

קודם כל המפגש. הצד השני במפגש הוא אלוקים.

וכאן ראוי לשאול: איך ידע אברהם שזה אלוקים? מה זה אמר לו המונח הזה, כפי ששאלתם אתה ומבקש טוב בצדק.

שים לב שאני תמיד יוצא מן המושג של אלוקים שאמור להיות מוכר לנו ומסייג אותו לתקנו ולטהרו פילוסופית. רמב"מית. אבל איני מנסה להגדירו לפי שבאמת איך יוגדר.

אני משער שאברהם יצא מן הרעיון הכללי של אלוהות, שמוכר היה דרך האלילות, ופיתח אותו הלאה. כך זה נראה לי תמיד. ושוב, אני כותב זאת ולא הרב סולוביצ'יק.

אבל יש להבין כן. בלי זה, מה חוה אברהם ומה הבין ואיך הבין?

איך מבינים שיש אלוקים? האם מי שלא יודע כלל על האלוקים שלנו, או על מושג האלוקים המודרני (כל יכול, כל יודע, כולו טוב, אלקי משפט וכו') יכול להבין אותו מחויה אחת?

מה יכול להיות תוכן של חויה כזו?

כל זה איני יודע. והשערות כולנו יכולים לכתוב.

(ויש לשים לב כי אם לאברהם לא היה רקע קודם של מונותיאיזם, ואם הוא טען לגילוי של אלוקים מונותיאיסטי, זה חידוש גדול שמעורר את השאלה איך הגיע אליו ואיזה אדם - מיוחד - הוא היה).

מעבר לכך שיש אלוקים, במובן די מודרני (לדעתי ולפי פרשנותי ושוב כמדומה שגם הרב סולוביצ'יק מבין כך), אברהם גם מבין יותר.

אלוקים חש אחריות לעולם. והוא גם נענה לפניות, כמו זו של אברהם. יש לו ענין באדם.

ויש לו הכרה בטוב ורע (איני יודע מה היה עונה אברהם על קושית סוקרטס לאותיפרון. האם הטוב הוא בגלל שה' רוצה או שה' רוצה בו כי הוא טוב. אני משער שהיה בוחר באפשרות השניה, אבל אז היה צריך להיכנס לאבחנות פילוסופיות. ומי יודע אם היה נכנס אליהן. ואין זה הנושא כלל).

מה היה לנו?

חויה שכוללת כנראה שמיעת קול ואיני יודע אם גם מראה.

קול שמביע תוכן.

זיהוי של המתגלה, או, לשון אחר, של זה שנפגשים אותו. המידע כולל רכיבים שמצטרפים למושג האלוקות.

המסר הוא על ענין (זו מילה רכה ככל האפשר) של אלוקים באדם, במוסר.

עכשו נתרגם זאת מאברהם, שסוף סוף קשה להאמין שהרב סולוביצ'יק ידע בדיוק מה עבר עליו, אם כי אפשר מאד שכך ניחש וחשב.

ונייחס זאת לרב סולוביצ'יק עצמו, כי כך הבנתי את דבריו בשעתו.

והם יפים גם לי עצמי. כי דרך התיאור שלו יכולתי כמעט לחוות את המפגש. ולמצוא בחיי שלי מפגשים כאלו, ביטויים כאלו.

ועכשו הכל התחבר יחד. אכן כן. אותו האלוקים שמספרים עליו, שלומדים עליו, שעבודתנו אליו עד לאותו רגע היתה כאילו מבחוץ, הנה הוא כאן, הוא הוא מדבר אלי.

עכשו ישאל השואל: האם באמת החויה משקפת גילוי של מקור "חיצוני" לאדם? של יש אמיתי? הרי בחלום אפשר לראות יותר בכל תחום?

הוא שאמרתי. שהחויה מספקת מידע אבל אפשר להקשות עליה.

כמדומה שניתן לטעון שהתכנים של החויה הם ייחודיים במידה שהחווה יכול לומר שהם שונים מכל תכני אמונה אחרים. אבל, שוב, זה דבר פרטי.

אז מה התועלת לספר על כך לאחרים?

אף בשאלה זו עוסק הרב סולוביצ'יק. והוא משיב כי בספרו הוא מעורר רגשות דומים ומזכיר חויות דומות לקוראים.

וכך גם אני פונה אליך ושואל, כפי ששאלתי בעבר (וזה נכון לגבי כל מי שיקרא את המילים האלו):

האם גם אתה חשת אחריות ודאגה לנוכח העולם הבוער? האם גם אתה פגשת את ה' קורא אליך ואומר: הבה נשתף פעולה, כי אתה שליחי לפעול בעולם הזה? (לא שליח במובן של משה או מוחמד להבדיל, אלא שליח בחייך הפרטיים במעגל שבו אתה נמצא. ויש להאריך).

אני מרשה לעצמי להאמין, מהיכרותנו הוירטואלית, ובמיוחד מזה שאתה (יחסית) צעיר ובעיקר וכותב פעיל בעצור, והאמת והטוב הם מניעים גדולים בנפשך, שהתשובה חיובית. שאכן חוית. אבל, כמו אחרים, אתה פוחד לתת אמון בחויותיך. ובצדק. כל כך קל ומתבקש לחשוד בעצמנו שאנו מרמים את עצמנו.

יותר מכך אכתוב: שעצם זה שאתה קורא את המילים, ואתה חש (אני מקוה) שהן משקפות דברים אמיתיים. כלומר ראוי שננהג ביושר וטוב (ועשית הישר והטוב וגו') - אותן תובנות הן הן יכולות גם להיות הקול הפנימי שאנו שומעים מאת ה'.

אבל אני עדיין סבור שהחויה הדתית יכולה להיות יותר מכך.

אבל איני יודע לתאר זאת היטב. זה משהו כזה. אולי זה דומה לכך שאתה מגיע למקום פלוני, ומגלה תגלית חשובה, ועושה דבר שחשיבותו לא היתה ברורה מראש, ופתאום אתה תופס שלא לחינם הגעת, והתפקיד הזה, אכן תפקיד רב חשיבות, נפל בחלקך והוטל עליך. וזו אולי רק התחלה.

(נשמע כמו איזה סיפור מד"ב?)

ואתה מקשר זאת לפסוק שפתאום מקבל משמעות חיה: הילכו שנים בלתי אם נועדו, וכל הפסוקים (אין כה הרבה) עם אותו מסר.

ואתה חש שאכן הפסוק הזה מדבר גם אליך, עליך.

האם כל זה אובייקטיבי? ניתן להוכחה כמו שתים ועוד שתים הן ארבע?

ודאי שלא.

ואני מכריז על כך שלא תייחס לי הונאה או הונאה עצמית. אין כאן הוכחה ברמה מתמטית או לוגית!

אבל יש כאן, נקרא לכך הוכחה קיומית. החיים מקבלים גוון של משמעות. אתה יודע שאתה אהוב ויקר לה'.

ויעויין רוזנצוייג, אבל את החויה הדתית שלו, שהוא אינו מתאר אבל יש שני משפטים שמהם ניתן אולי להפיק הרבה, אתאר בהמשך, בפעם אחרת.

ראה כמה כתבתי ארוך...

"כל מיסטיקה אחרת היא ניסיון חיקוי"
כל מיסטיקן ששולל מיסטיקה אחרת הוא שקרן או זייפן.

תוקן על ידי יהיאור ב- 25/06/2012 18:22:17